מאיר ברבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי מאיר ברבי (ה'תפ"ה, 1725 - ה' באב ה'תקמ"ט, 28 ביולי 1789) היה רב וראש ישיבה אשכנזי, אב"ד פרשבורג במשך עשרים ושש שנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בהלברשטאדט לרב שאול. למד בצעירותו אצל רבי צבי הירש חריף מחבר "עטרת צבי", ואחר כך נסע לפרנקפורט ולמד בישיבתו של רבי יעקב כ"ץ פופרש מחבר "שב יעקב". בין השנים ה'תצ"ח, 1738 - ה'תקכ"ג, 1763, כיהן כראש ישיבה בהלברשטאט וכראש בית הדין בעיר.

בשנת ה'תקכ"ג (1763) לאחר פטירת רבי יעקב יצחק דוקלא, התמנה כרבה של פרשבורג וכראש הישיבה בעיר. בין תלמידיו מתקופה זו: רבי דניאל פרוסטיץ ורבי מרדכי בנט. הוא נשא במשרותיו אלו במשך עשרים ושש שנים עד לפטירתו לאחר מחלה בה' באב ה'תקמ"ט, 28 ביולי 1789.

חידושי תורתו נדפסו בספר "חידושי הלכות מהר"ם ברבי".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו