מאיר דה הונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב ד"ר מאיר דה הונד, 1928

הרב מאיר דה הונדהולנדית: Meijer de Hond; ה'תרמ"ב, 1882 - ה'תש"ג, 1943) היה רב, פובליציסט, מחזאי מו"ל ועורך עיתונים. נספה בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברובע היהודים באמסטרדם למשפחה ענייה מאוד. אביו היה משגיח כשרות מטעם הרבנות המקומית, את בנו שגילה כשרונות בילדותו, שלח ללמוד בבית המדרש לרבנים לצד לימודים אקדמיים באוניברסיטת אמסטרדם. בהמשך נסע ללמוד בבית המדרש לרבנים בברלין ושם התקרב לרב דוד צבי הופמן. בתקופה זו למד שפות שמיות באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטאות אחרות בגרמניה.

בטבעו היה דה הונד טיפוס סוער ונמרץ, הוא התחבר מאוד למעמד היהודי הפשוט שחי בעניות מרודה ובצפיפות רבה באזורים העתיקים של אמסטרדם שבהם נולד וגדל, ואימץ את סגנון דיבורם העממי והמשולב בשאריות יידיש. עובדה זו עמדה לו לרועץ בכל הקשור להשגת משרות רבנות נחשבות, ומאידך הפנתה אליו תשומת לב של מבקרי ספרות הולנדיים.

בצעירותו יסד כתב עת בשם "הלבנון" (De Libanon) ופרסם בו מאמרי פולמוס, הוא הסעיר את קהל קוראיו כאשר לא היסס מלהאשים את הממסד היהודי אורתודוקסי בצביעות, על רקע סוציאלי. הוא תקף למשל את העשירים על מנהגי ה"אבלות" שלהם בתשעת הימים שבהם הם נאלצים לוותר על מאכלי הבשר ו"להסתפק" במעדני דגים וגבינות יוקרתיים. עם שובו להולנד התמסר לעבודה סוציאלית, הקים ארגון לפועלים דתיים, אגודה למען העיוור היהודי, בית מחסה לנכים יהודים, חברה ללימוד תורה ועוד. הוא העריץ את בית המלוכה ההולנדי ובשל כך היה מתנגד לציונות. ביאוריו במקרא ודרשותיו היו מכוונים לגישור בין תורה ומדע ולעיתים קרובות נתפסו בידי רבנים שמרניים כמודרניים.

מפעל חשוב שלו היה העיתון "De Joudsche Jeugdkrant" (דה יודסה ייחדקראנט - עיתון הנוער היהודי), אותו ערך וכתב כמעט לבדו. עיתון לימודי-חינוכי זה כלל שיעורים בהיסטוריה יהודית, שלעיתים כללו יותר יסודות אגדיים עובדות היסטוריות; הסברים על מצוות היהדות; שיעורים בתורה עם תרגום מילולי של טקסט המקור. רשימותיו המתארות את חיי הגטו היהודי היו מקוריות ועשו שימוש לא-רגיל בשפתם של עניי היהודים באמסטרדם. רשימות אלו שהכתיר בשם "Kiekjes" (תרגום חופשי: צילומונים) לכדו את תשומת לבם של מבקרי ספרות כלליים בהולנד והמושג שטבע, היה למושג קבוע בספרות ההולנדית. זיגפריד ואן פראג (אנ'), הסופר והמבקר הנודע, כתב שמאיר דה הונד עלה הרבה על מולטטולי הנערץ על ההולנדים, בתיאור חיי השוק האמסטרדמי. למרות הצלחתו הרבה, יצירתו לא תורגמה ונשארה בגבולות השפה ההולנדית.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ghetto-kiekjes (Amsterdam, 1909).
  • Kiekjes Jodenbreestraat-Waterlooplein (Amsterdam, 1926).
  • Beiträge zur Erklärung der Elhidr-legende und von Korân, Sure 18/59 f f. (Der Korânisirte Elhidr) (Leiden, 1914).
  • Betsalel. Joodsche geloofsleer voor Jong-Israël (Leiden [etc.], 1919-1928. 3 dl.).
  • Hanneirous. Chanoekohspel in één bedrijf [Amsterdam, 1929].
  • Rabbie Akiba. Historisch drama in zes tafereelen, spelende in het begin van de burgerlijke jaartelling (Amsterdam, [1934]).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף מכמן העיתונות היהודית בהולאנד בין שתי מלחמות העולם, בתוך: יהודה גוטהלף (עורך), עיתונות יהודית שהיתה, תל אביב: האיגוד העולמי של העיתונאים היהודים, תשל"ג, עמ' 501–502.
  • חיים נוסבוים, הרב ד"ר מאיר די־הונד - אמשטרדם, בתוך: יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, כרך שני, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשי"ז. עמ' 22–28
  • J. Meijer, Dr. Meijer de Hond, Amsterdam 1951 (מבחר ממאמריו ומבוא קצר על חייו ופעלו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאיר דה הונד בוויקישיתוף