מאיר ורטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מאיר וָרֶטֶה (18 באוגוסט 1915 - 12 ביוני 1990) היה פרופסור להיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר ורטה נולד ב-1915 בלודז' שבפולין, ובילדותו, בשנת 1925, עלה לארץ ישראל עם הוריו לישראל. בין השנים 1934 ל-1940 למד פילוסופיה, משפט בינלאומי, היסטוריה של עם ישראל והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית.

במלחמת העולם השנייה עבד כעוזר עורך בעיתונים "מלחמתנו", "אשנב" ו"ההגנה". בשנת 1945 הוענק לו תואר שני במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית. ב-1947 יצא ללונדון לערוך מחקר בהדרכתו של סר צ'ארלס ובסטר (אנ') בנושא: 'אנגליה, שאלת היהודים וארץ ישראל במאה הי"ט'. ב-1950 שב לארץ ישראל והחל לעבוד במחלקת המחקר של משרד החוץ ובמדור ההיסטוריה של האנציקלופדיה העברית.

הדוקטורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 קיבל ורטה תואר דוקטור מן האוניברסיטה העברית, בהנחייתם של בן-ציון דינור וריכרד מיכאל קבנר. נושא הדיסרטציה היה: 'אנגליה בלבאנט, בסוף שנות העשרים ובראשית שנות השלושים של המאה הי"ט'. בעבודתו הגיע ורטה לשתי מסקנות: האחת, שהאינטרסים הכלכליים והמסחריים של בריטניה הונעו, במיוחד בימיו של מוחמד עלי, על ידי מניעים אסטרטגיים ופוליטיים. השנייה, כי שר החוץ של בריטניה פלמרסטון נמנע מלעזור לטורקיה עקב חששם של חברי הפרלמנט מפני פגיעה ביחסים עם צרפת.

נישא לחוקרת הספרות והמתרגמת עדה צמח. ילדיהם: הסופרת תמר ורטה-זהבי, הבמאי דני ורטה, המשורר והעורך יורם ורטה.

תגליותיו החשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר ורטה בדק במחקרו את השורשים הדיפלומטיים של המדיניות הבריטית בארץ ישראל במאה ה-19. הוא גילה במסמכי משרד החוץ הבריטי מכתבים שאותם שלחו גופים ציבוריים ואנשים, המפצירים בשר החוץ כי יפעל למען שיבת הציונים לארץ ישראל. הגישה המקובלת היא כי הגורמים להצהרת בלפור היו רק האסטרטגיה שנקטה בריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ורטה גילה כי בנוסף לכך מניע חזק להצהרת בלפור היה חויות מיסטיות ואמונות שהתהוו בקרבם של חוגים מילניאריסטיים (זרם של נוצרים משיחיים) במימוש כוונות האל להשבת היהודים לארצם (זאת בניגוד להשקפה שהייתה מקובלת לפיה חוגים אלה התנו את החזרת העם לארצו בהתנצרותו קודם לכן). מאמצים אלה תחילתם בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. הוא הסיק שלא החוגים הציוניים הם אלו שמשכו את בריטניה להכרזה על הצהרת בלפור וליצירת המנדט הבריטי בארץ ישראל (למרות שרבים מהציונים סברו כי הדבר אירע בגינם), למרות שהם היטיבו לנצל את המצב שנוצר. ורטה אף סובר כי האיש המרכזי מאחורי הצהרת בלפור היה סר מארק סייקס ולא הלורד בלפור.

תפקידיו הנוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1956-1954 חקר ורטה עבור יד ושם את הארכיונים הגרמניים והבריטיים, בשנים 1956 עד 1958 עסק בפרסום אגרותיו של חיים ויצמן. ורטה אף סייע בעבודת המחקר של ספר תולדות ההגנה, הכין לפרסום את כתביו של יעקב הרצוג וכתביו של ברל כצנלסון.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • From Palmerston to Balfour: collected essays by Mayir Verete/ edited by Norman Rose; with an introduction by Albert Hourani. London: Frank Cass, 1992
  • Verete, Mayir/ The restoration of the Jews in English Protestant thought, 1790-1840: Reprinted from: Middle Eastern Studies, January 1972
  • תעודות בהיסטוריה דיפלומטית של המזרח התיכון. מהדורה מורחבת. ירושלים: האוניברסיטה העברית, בי"ס קפלן, המחלקה ליחסים בינלאומיים, תשל"א.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Israel in the Middle East: an introduction/ Yacob Herzog; edited by Meir Verete. Jerusalem: Leonard Davis Institute for International Relations, the Hebrew University of Jerusalem, 1975