מאיר יונה ברנצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי מאיר יונה (ברנצקי)

רבי מאיר יונה ברנצקי (מוכר יותר בשמו הפרטי בלבד ולעתים: ר' מאיר יונה שץ[1]; ה'תקע"ז, 1817 - י"ז בסיוון ה'תרנ"א, 23 ביוני 1891) היה רב ליטאי ומחבר תורני פורה. נודע על שם מהדורת ספר העיטור שהדפיס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסוכובליה שליד ביאליסטוק לרב שמואל זלמן ברנצקי, שכיהן קודם לכן כרב בכמה קהילות. אביו נפטר כשהיה בחור והוא התמנה כרב העיירה במקומו בהיותו בן 18. בהמשך כיהן כרב במספר מקומות יישוב: בפורוזובה, שבה כיהן בעבר אביו כדיין ומגיד לפני מינויו כרב בסוכובליה; בקנושין ובסוויסלוץ'. בשנת ה'תרל"ב התמנה כראב"ד הקהילה היהודית החשובה בבריסק, ושימש במשרה זו כשנה וחצי. במהלך כהונתו בבריסק התגורר בעיר בגפו, אשתו נותרה בסוויסלוץ' וניהלה בה בית מסחר. לאחר שנה וחצי בבריסק נאלץ לחזור לסוויסלוץ' ובמקומו נבחר הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק.

כותבי קורותיו מדגישים את חריצותו ואת השעות הרבות שהשקיע מדי יום בכתיבת חיבוריו הרבים, כמו גם את הקפדתו על שעת הליכה יומית מחוץ לעיר בכל מזג אוויר. רבי מאיר יונה נשאר בתפקידו כרבה של סוויסלוץ' עד פטירתו ממחלת הסרטן בי"ז בסיוון ה'תרנ"א, 23 ביוני 1891.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מאיר יונה השקיע את עיקר עבודתו התורנית בתחומים שזכו לטיפול מועט יחסית: התלמוד הירושלמי, ספר העיטור, ונושאים מסדר קדשים.

בשנים ה'תרל"ד-ה'תרמ"ח הדפיס את מהדורתו המוערת לספר העיטור, ספר שנזנח בשל חשש לטפל בו שנבע ממסורת עתיקה על אסונות שאירעו לאלו שניסו לההדירו. גם במשפחתו פגעו אסונות כבדים בזמן עבודתו על הספר, אך הוא התאמץ והמשיך בעבודתו עד השלמת מהדורתו בשני כרכים לחלקו הראשון של הספר. הוא נזהר מלהכניס את שינויי הנוסח לגוף החיבור ורשם את כולם כחיבור נפרד מתחת לטקסט החיבור, אף על פי שהמדפיס יצחק גולדמן הציע לו לממן את המהדורה אם יסכים להכניס את התיקונים לגוף הספר. רבי מאיר יונה נרתע מצעד זה וסירב להצעתו מחשש שטעה במקומות אחדים.

בשנים ה'תרמ"ג וה'תרמ"ד בהתאמה, הוציא את פירושו להגדה של פסח בשם "לפסח ליל שמורים" ואת ספרו על אגדות התלמוד למסכת ברכות, "מי השלֹח". בשנת תרמ"ז הדפיס חלק ראשון מתוך ספרו על משנה תורה לרמב"ם, העוסק בספרי עבודה וקרבנות.

חלק מחיבוריו אבדו: הוא השאיר אחריו חיבור גדול על התלמוד הירושלמי בארבעה כרכים, שבהם כלל גם את חיבורו לירושלמי של בנו הבכור, ר' אברהם אהרן רבינוביץ, שנפטר בחייו בהיותו בן 49. בנוסף השלים בשנת תרמ"ד את עבודתו על ספר הלכות גדולות בחיבור בן שני כרכים, כרך נוסף של מי השילוח על אגדות התלמוד בסדר מועד וספר נוסף על משנה תורה לרמב"ם. בקיאותו הרבה, שנבעה משיטת לימודו המעדיפה היקף נרחב של הסוגיות, הביאה לכך שעיטר את רוב הספרים בספרייתו בהערות שוליים עם מובאות וציונים שונים. כתבים אלו נשרפו כולם בתוך ספרייתו שנשרפה בשריפה הגדולה בסוויסלוץ' לאחר פטירתו, שנים ספורות לפני מלחמת העולם הראשונה.

בחברה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי כותבי קורותיו, היה רבי מאיר יונה חרד וקפדן בהלכה, כמו גם קנאי. הוא עמד לימין העניים והפועלים ועורר על עצמו בכך את חמת העשירים והמיוחסים, מה שהביא לרדיפתו בידיהם בשנותיו האחרונות. הוא היה מתנגד מובהק לחסידות ולחסידים ואף רדף אותם בצעירותו, פעילות זו פחתה בשנות חייו האחרונות, וכשגבר הזלזול בדת בקרב ההמון, היה מדבר בשבח החסידים.

למרות שהיה מחמיר על עצמו בהלכה, השתדל להקל בפסיקותיו ככל שניתן בגבולות ההלכה. בעיקר הקפיד לבדוק שלא תמצא סתירה לסברותיו בספרות הראשונים.

בשל יושרו הגיעו לבוררות לפניו גם גויים בני הסביבה שנקלעו לסכסוך ממוני עם יהודים, והאגדה מספרת כי לאחר מותו גילו שמשי ה"חברה קדישא" המקומית כי מישהו מקרב האוכלוסייה הכללית באזור דאג למלא נפט במנורה שעל קברו בזמן סופת שלגים לאחר שהאחראי לדבר שכח לבצע זאת.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו
  • הרב אברהם אהרן רבינוביץ - נכתב עליו שהיה בקי גדול בתלמוד הירושלמי ובספרות הראשונים, "עניו גדול ומשכיל קצת". התמנה לרבה של קנישין אחרי אביו, אך בשל חששו ממחלוקת, נמלט מהעיירה באישון ליל.
  • הרב מרדכי שאטץ - התמנה לאחר פטירת אביו כרב בסוויסלוץ' אך בשל מחלוקת שפרצה נותר רבו של חלק המיעוט בקהילה היהודית בעיר.
נכדיו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחיבוריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בסוף ימיו קיבל פספורט שבו שונה שם משפחתו לגלנובסקי. הדבר נעשה כדי לפתור סיבוך כלשהו ושם המשפחה לא הוחלף בפועל.