מאיר מוזס
 | ||||||||||||||
| לידה | 1931 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 2 בפברואר 2022 (בגיל 91 בערך) | |||||||||||||
| מידע כללי | ||||||||||||||
| מדינה |
 ישראל | |||||||||||||
| ספורט | ||||||||||||||
| ענף ספורט | שחייה | |||||||||||||
| תת-ענף | סגנון חזה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
| |
| לידה | 1931 |
|---|---|
| פטירה | 2 בפברואר 2022 (בגיל 91 בערך) |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
| | |
מאיר מאור (מוזס) (1931 – 2 בפברואר 2022) היה שחיין ישראלי. שיאן הפועל בשחייה ובעל מדליית ארד מהמכביה השלישית (1950) במשחה ל-200 מטר חזה. סגן אלוף במילואים. נפל בשבי הסורי כמפקד סיירת גולני במבצע צרצר ב-1954, ביחד עם ארבעה חיילים נוספים ובהם אורי אילן, שהתאבד בתאו והותיר פתק ”לא בגדתי, התאבדתי”. מוזס, שנשאר בחיים, הורד לדרגת טוראי והושפל עם שובו לישראל. ב-1956 הוא הורשע במסירת מידע סודי לסורים, לאחר שנשבר בחקירתו בשבי. בשנת 2005 זכה לחנינה מלאה מנשיא המדינה משה קצב.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזס נולד וגדל ברומניה. הוא התאמן בשחייה, והיה חבר בנבחרת השחייה של רומניה. בשנת 1947, בגיל 16, עלה לבדו לארץ ישראל באוניית מעפילים. הספינה נתפסה על ידי הבריטים, והועבר למחנה מעצר בקפריסין. כעבור חודשיים, הבריטים אפשרו לו ולצעירים נוספים להגיע לארץ. בשנת 1950 הוא התגייס לצה"ל ובשנת 1954 פיקד על סיירת גולני.
קריירת השחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל הוא התאמן בקבוצת הפועל חיפה.
1950[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרויות השחייה של המכביה השלישית שנערכו בבריכת בת גלים בחיפה באוקטובר 1950 זכה מוזס במדליית ארד במשחה ל-200 מטר חזה בשיא ישראלי חדש של 3:02.0 דקות, אחרי אהרון קורצמן מארצות הברית שקבע שיא מכבי עולמי חדש של 2:44.5 דקות והשחיין האולימפי דזמונד כהן מדרום אפריקה (2:59.2 דקות).[2][3][4]
1951[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרות שנערכה בכפר מכבי ב-29 בספטמבר 1951 קבע במשחה ל-200 מטר חזה תוצאה של 3:08.6 דקות, התוצאה השנייה בטיבה בישראל באותה השנה.[5][6]
1952[עריכת קוד מקור | עריכה]
באליפות הפועל בשחייה שנערכה ברמת יוחנן ב-1 באוגוסט 1952 זכה בשתי מלדיות זהב במשחה ל-100 מטר חזה בתוצאה של 1:24.0 דקות ובמשחה ל-200 מטר חזה בתוצאה של 3:05.0 דקות.[7]
באליפות ישראל הראשונה בשחייה שנערכה בבת גלים באוקטובר אותה שנה הוא זכה בשתי מדליות ארד במשחה ל-100 מטר חזה בתוצאה של 1:24.4 דקות, אחרי חברו לקבוצה יצחק גלמן (1:19.3 דקות) ועודד פז ממכבי חיפה (1:23.8 דקות) ובמשחה ל-200 מטר חזה בתוצאה של 3:02.2 דקות, אחרי גבריאל נסט מברית מכבים עתיד (3:01.5 דקות) וחברו לקבוצה דוד טייכנר (3:01.7 דקות).[8][9]
באותה שנה הוא קבע במשחה ל-400 מטר חזה שיא הפועל חדש 6:38.6 דקות.[9]
נפילתו בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע צרצר
בשנת 1950 הוא התגייס לצה"ל ובשנת 1954 פיקד על סיירת גולני. ב-8 בדצמבר 1954 עמד בראש מבצע "צרצר", להחלפת סוללות במתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, סמוך לתל פאחר, לא הרחק מקיבוץ דן. בחוליה היו אורי אילן, איש חטיבת גולני ושלושה צנחנים – סמל מאיר יעקבי (מפקד החוליה), רב"ט יעקב (ג'קי) לינד וטר"ש גד קסטלניץ. הפעולה הסתבכה והחמישה התגלו ונפלו בשבי. השבויים הובלו למעצר בקוניטרה, ומשם הועברו לבית הסוהר אל-מאזה שבדמשק, שם הוחזק כל אחד מהם בנפרד. אילן שלח יד בנפשו ובסופו של אותו יום, הוחזרה גופתו לישראל.[10]
ב-29 במרץ 1956, לאחר 15 חודשי שבי, הוחזרו לישראל ארבעת חברי החוליה שנותרו בחיים, בתמורה ל-41 שבויים סוריים, ש-35 מהם נשבו בפשיטות (בעיקר מבצע כנרת) שנערכו על מנת לאסוף שבויים לשם ביצוע החילופים.[11]
מפקד הפעולה, סגן מאיר מוזס, וסמל מאיר יעקבי, נשפטו על כך שלאחר שלושה שבועות של עינויים בכלא הסורי, מסרו את מקומו של מתקן ההאזנה. מוזס הורשע ודרגותיו נשללו ממנו.
למרות חוסר הצדק, חוסר ההערכה והפגיעה האישית של הפיקוד הצבאי המשיך מוזס לשרת במילואים במשך 11 שנים כטוראי. גם יעקבי הורד בדרגה, אך חזר לשרת בצנחנים. במבצע קדש כחצי שנה לאחר שחרורו נהרג יעקבי, שהיה אז סגן מפקד סיירת צנחנים, בעת המבצע, בקרב במעבר המיתלה.
רק בשנת 1969 טוהר שמם של יעקבי ומוזס והושבה להם דרגתם, בעקבות מסמכים שנתפסו לאחר מלחמת ששת הימים. מן המסמכים עלה שהשניים, בעת שחשפו את מכשיר ההאזנה, ניסו להשמיד אותו באמצעות מטען חבלה שהיה בתוכו, תוך הקרבת חייהם, ולמנוע את גילוי הטכנולוגיה בה פעל המכשיר.
לאחר שחרור אלחנן טננבאום חש מוזס תחושת חוסר צדק על היחס שקיבלו הוא וחבריו כששבו מהשבי הסורי, לעומת היחס שקיבל טננבאום. מוזס פנה לגורמים הרשמיים על מנת לתקן את העוול. הסנגור הצבאי הראשי, אל"ם דני עפרוני, ועורך דינו, זאב פישר, הגישו בקשת חנינה לנשיא המדינה, וכן ביקשו להעלות את מוזס (שעד אז הספיק להתקדם עד לדרגת רס"ן), לדרגת סא"ל, מתוך כבוד לפועלו.
חנינה מלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-3 בפברואר 2005, כחמישים שנה לאחר האירועים שבגינם נשפט, חנן הנשיא משה קצב את מאיר מוזס בהמלצת שר הביטחון שאול מופז, וטיהר את שמו.[12] לאחר מתן החנינה העלה מוזס על נס את השוני שביחס החברה הישראלית לשבויים, בין התקופה שבה נפל בשבי ובין ימינו אנו.
ב-10 במאי 2005 הוענקה למוזס, בטקס בראשות ראש אכ"א, דרגת סא"ל. בטקס זה השתתפו בניו דרור ורונן מאור, אהוד ברק, פרקליטיו של מוזס, ויובל לוי שהיה התובע במשפטו.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזס היה נשוי ואבא לשלושה בנים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי כתבי, טבלת השגי השחיה בישראל לשנת 1950, דבר, 17 בנובמבר 1950
- צבי כתבי, הישגי השחיה הישראלית בשנת 1952, דבר, 31 באוקטובר 1952
- יהונתן ליס, יוסי מלמן, הנשיא חנן את מאיר מוזס שהורשע לפני 49 שנה במסירת סוד בשבי הסורי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2005
- ליאור אל-חי, "גם אני לא בגדתי": הלך לעולמו הקצין שנפל בשבי הסורי עם אורי אילן, באתר ynet, 3 בפברואר 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יהונתן ליס, יוסי מלמן, הנשיא חנן את מאיר מוזס שהורשע לפני 49 שנה במסירת סוד בשבי הסורי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2005
- ^ דבר הספורט, דבר, 6 באוקטובר 1950
- ^ תוצאות המכביה, על המשמר, 4 באוקטובר 1950
- ^ צבי כתבי, הדי שחייה לאומית במכביה השלישית, דבר, 10 בנובמבר 1950
- ^ ספורט, על המשמר, 30 בספטמבר 1951
- ^ צבי כתבי, טבלת השגי השחיה בישראל לשנת 1951, דבר, 16 בנובמבר 1951
- ^ ספורט, על המשמר, 17 באוגוסט 1952
- ^ דבר הספורט - השחיינים עוד לא הספיקו לנוח, דבר, 15 באוקטובר 1952
- ^ 1 2 ענף השחייה - ציוני דרך בהתפתחותו
- ^ דוד שליו, הוחזרה גווית אורי אילן שנמצא תלוי בכלא דמשק, דבר, 14 בינואר 1955
- ^ הם חזרו מדמשק, דבר, 6 באפריל 1956
- ^ חנן גרינברג, הנשיא קצב חנן את מאיר מוזס, באתר ynet, 3 בפברואר 2005