מאיר שניצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאיר שניצר
אין תמונה חופשית
לידה 1950 (בן 69 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורך עיתון, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק העיר, הארץ, מעריב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מאיר שניצר (נולד ב-1950) הוא מבקר אמנות, עיתונאי, פובליציסט ומחבר ספרים ישראלי. למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שניצר ערך את המקומון התל אביבי "העיר" ואת מוסף "הארץ". לאחר מכן החל לבקר סרטי קולנוע במדורים שונים במקומונים "העיר" ו"כל העיר", בתחנת הרדיו "קול ישראל" ובעיתונים "הארץ" ו"מעריב", שם עסק בביקורת סרטים ותוכניות טלוויזיה במשך עשרים שנה[1]. טוריו העיתונאיים בעיתון "מעריב" התפרסמו גם באתר האינטרנט nrg של העיתון. בשנת 1994 הוציא לאור שניצר את ספרו "הקולנוע הישראלי", לקסיקון סרטי קולנוע ישראליים[2].

שניצר נודע בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש ב-1988, בעת שכיהן כעורך "העיר", נגד הצנזור הצבאי הראשי, שידועה כ"בג"ץ שניצר". בעתירה זו יצאו שניצר והעיתונאי אלוף בן נגד החלטת הצנזורה לאסור פרסום כתבה שהכילה קטעים שעסקו בביקורת אודות תפקודו של ראש "המוסד" ועיתוי החלפתו. העתירה, שהייתה הפעם הראשונה שבה עמד היקף סמכותו של הצנזור הצבאי הראשי לביקורת שיפוטית, התקבלה על ידי שופטי בג"ץ[3][4].

שניצר זכה לפרסום גם עקב פרשה בה הפך לקרבן התקף זעם של דודו טופז, שבמהלכה שבר טופז את משקפיו של שניצר בעקבות ביקורת חריפה שכתב האחרון על תוכניתו של טופז בשנת 1995[5]. לאחר המקרה תבע שניצר את טופז וזכה בפיצוי של 62,500 שקלים.

כמבקר קולנוע נודע שניצר בקשיחותו הרבה ובדרכו המסוגננת לקטול סרטים.

בנובמבר 2012, כחלק מתהליך רכישת "מעריב" על ידי שלמה בן צבי, פוטר שניצר מהעיתון, יחד עם עובדים נוספים[1]. זמן קצר לאחר פיטוריו נמנה, יחד עם אחדים ממפוטרי "מעריב", עם ראשוני השבועון החדש, "סופהשבוע".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אורון שמיר, עכבר העירמאיר שניצר: "זרקו אותנו לקבר אחים", באתר הארץ, 14 בדצמבר 2012
  2. ^ אורי קלייןהמקרה המוזר של ברוך דינר, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2008
  3. ^ עידו דיסנצ'יק, רשות הדיבור לשופט, מעריב, 13 בינואר 1989
  4. ^ קרן צוריאל, ‏בג"ץ שניצר, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2000
  5. ^ ניר קיפניס, ‏למה עצרו את דודינקה, באתר גלובס, 2 ביוני 2009‬