מאני מאריץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Genl Manie Maritz(1).jpg

סולומון חרהרדוס 'מאני' מאריץאפריקאנס: Solomon Gerhardus 'Manie' Maritz, ‏26 ביולי 1876 - 20 בדצמבר 1940), היה מפקד קומנדו במלחמת הבורים השנייה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עמד בראש מרידת מאריץ על רקע התנגדות חוגים בקרב האפריקאנרים ('לבנים' דוברי אפריקאנס) להצטרפות דרום אפריקה למדינות ההסכמה. המרידה דוכאה בידי כוחות הממשלה. לאחר תקופת גלות באירופה חזר מאריץ לדרום אפריקה ועמד בראש תנועה לאומנית ואנטישמית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאני מאריץ נולד בקימברלי (אז במושבת הכף, היום במושבת הכף הצפוני) בשנת 1876. בעת מלחמת הבורים השנייה בלט כמפקד, ואף קודם על ידי יאן כריסטיאן סמאטס לדרגת גנרל, מינוי שלא אושר לבסוף. ב-7 באוגוסט 1901 מאריץ פשט בראש כוחותיו על ואנרינסדורפ (Vanrhynsdorp) במושבת הכף (כיום - הכף המערבי), ונטל שלל רב. מאריץ נודע בקשיחותו - גם כלפי עצמו - ובאכזריותו. בין היתר, מאריץ פיקד על פשיטה נועזת למושבת הכף, וכן שרד פציעה חמורה. ב-31 בינואר 1902 מאריץ עמד בראש הכוח אשר ביצע את 'טבח ליליפונטיין' (Liliefontein), בו הוצאו להורג 35 ילידים, והיישוב נשרף, בתגובה לכך שהילידים במקום התקיפו את כוחו, אשר עבר בסמוך לתחנת המיסיון בליליפונטיין (אז במושבת הכף, היום במושבת הכף הצפוני), יום קודם לכן. אחרי הסכם השלום בפרייניחינג (Vereeniging), אשר סיים את המלחמה, עבר מאריץ, שלא השלים עם התבוסה, ועם המרות הבריטית, בצוותא עם דניס רייץ (Reitz), לוחם קומנדו בורי אחר, למדגסקר. באי הם התקבלו יפה על ידי המושל הצרפתי ז'וזף גליאני ומצאו פרנסתם בליווי עגלות שוורים. לאחר שהות במדגסקר, מאריץ עקר לדרום-מערב אפריקה הגרמנית. לאחר מספר שנים מאריץ חזר לדרום אפריקה, אשר הפכה לעצמאית במעמד דומיניון. בחזרתו, קבע את מגוריו במדינת אורנג' החופשית והצטרף לכוחות המשטרה, וגם בשורותיה עשה לו שם כאלים ואכזר. לאחר מכן מאריץ עזב את שורות המשטרה ועבר לשרת בצבא, וזאת חרף העובדה שאגב כך, בהיות דרום אפריקה דומיניון, היה צריך להישבע אמונים למלך הבריטי. מאריץ חבש את ספסלי בית הספר הצבאי בבלומפונטיין ובאוגוסט 1914 קיבל דרגת לייטננט קולונל.

מרידת מאריץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה, כחלק מן האימפריה הבריטית, הצטרפה למדינות ההסכמה כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה. מאני מאריץ היה בעת פרוץ המלחמה אחד ממפקדי הכוחות הדרום אפריקנים על הגבול עם דרום-מערב אפריקה הגרמנית. הממשלה, שבצדק חששה לנאמנותו העתידית, ביקשה להחליפו, אלא שהוא במקום זאת הכריז על תמיכתו בגרמניה ועל הקמת 'ממשלה זמנית' בדומיננטיות של מפקדי הקומנדו הבורי ממלחמת הבורים השנייה כמו מאריץ, רודולף דה וט (de Wet), קמפ (Kemp) ובאיירס (Beyers), שלאחר היסוסים הצטרף לבסוף למורדים. כן הכריז על עצמאות המדינות המרכיבות את ברית דרום אפריקה, ועל שחרורן משליטה בריטית. הוא פנה לכל תושב 'לבן' באותן מדינות, התומך ברעיונות אלה, לאחוז בנשק, ומצד שני איים שכל תושב שחור או צבעוני שיפנה כנגד המורדים, דינו מוות. רוב חייליו של מאריץ אכן הלכו אחריו, והמורדים בראשות מאריץ, בתיאום עם הגרמנים, תפסו את הכפר קיימוס (Keimoes) שבאזור אפינגטון (Upington), בצפון מושבת הכף.

קריאתו של מאריץ נענתה גם מחוץ למעגל החיילים שבפיקודו, כאשר מספר המורדים הגיע בשיאו לכ-12,000, לעומת כ-32,000 שעמדו לרשות הממשלה, שלנוכח המרידה הכריזה על מצב צבאי ב-14 באוקטובר. מבין אלה האחרונים, כ-20,000 היו אפריקאנרים ששמרו על נאמנותם לממשלה, אשר, במידת מה, הפעילה אותם במתכוון כדי שדיכוי המרד לא ייראהכמאבק בין דוברי האנגלית לאפריקאנרים. יתרה מזו, חלק ממפקדי הקומנדו הבורי במלחמת הבורים השנייה היו בין ראשי צבא הממשלה, כמו יאן סמאטס, בותה עצמו, יאקוב ון דבנטר (Van Deventer), דניס רייץ (Reitz) ואחרים. הן מפקדי המורדים, הן מפקדי צבא הממשלה, הסתמכו רבות על הנאמנות של חייליהם לשעבר ובהווה, עת פנו אליהם בכוונה לגייסם למאבק. וכך, אחים לנשק לשעבר פנו כעת זה כנגד זה. כוחות הממשלה, עם בותה, שלמרות תפקידו פקד על כוחותיו בשדה, וסמאטס כשר ההגנה, דיכאו את המרד תוך מספר חודשים. כוח בראשות ון דבנטר התגבר על המורדים שבראשות מאריץ באזור אפינגטון כבר באוקטובר, ואלה נמלטו לדרום-מערב אפריקה הגרמנית.

מרידת מאריץ גרמה לאיחור ניכר בהצטרפותם של כוחות דרום אפריקניים לצבאות האימפריה הבריטית ולסיוע למדינות ההסכמה במלחמה.

המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר דיכוי המרד מאריץ נמלט לאירופה, וחזר למולדתו ב-1923, אז עמד בראש מפלגה לאומנית קיצונית, בעלת אופי פשיסטי, ואנטישמית. בשל דברי ההשמצה שהפיץ, מאריץ נתבע, הורשע ונקנס בסכום השווה ל-75 פאונד דרום אפריקני. בהמשך לכך, תמכו מאריץ ומפלגתו ברעיונות גזעניים, שעלו בקנה אחד עם התעמולה הנאצית. לאווירה שיצרה מפלגתו היה חלק בכך שדרום אפריקה הגבילה מאוד כניסת יהודים לתחומיה בתקופת הרדיפות של הנאצים באירופה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brian Bunting. The Rise of the South African Reich, (1969), Chapter 1: The Birth of the Nationalist Party on the ANC website and says "The following books were written by or about ANC members and are provided here in full"
  • Sol Plaatje. Native Life in South Africa: Chapter XXIII — The Boer Rebellion .Correlated by J.G. Orford

(יצא לאור גם בעברית: דניס רייץ, קומנדו, הוצאת מערכות, 1952)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]