מאריוואן
.jpg) | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| גובה | 1,310 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 136,654 (2016) |
| קואורדינטות | 35°31′37″N 46°10′34″E / 35.526944444444°N 46.176111111111°E |
| http://www.marivan.gov.ir/framework.jsp?SID=1 | |
 | |
מאריוואן (בפרסית: مریوان; בכורדית: مەריوان) היא עיר המשמשת מרכז המנהלי של מחוז מריוואן (אנ') בפרובינציית כורדסתאן שבמערב איראן, בסמוך לגבול הבינלאומי עם עיראק.[1]
מיקום וגאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאריוואן שוכנת באזור הררי בהרי זגרוס, בגובה ממוצע של כ-1,320 מטרים מעל פני הים. העיר ממוקמת כ-20 קילומטריםדרומית מזרחית מעיירת הגבול Bashmaq, כ-125 קילומטרים ממערב לסננדג', עיר הבירה של הפרובינציה.
המאפיין הגאוגרפי והתיירותי הבולט ביותר בסביבת העיר הוא אגם זריוואר (אנ'), הממוקם כשלושה קילומטרים ממערב לה. זה הוא אגם מים מתוקים הניזון ממעיינות תת-קרקעיים ומהמסת שלגים, ללא נהר מרכזי הזורם אליו. האזור מוקף ביערות אלונים הרריים האופייניים למרחב הרי זגרוס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר הארכאולוגי טפה קלעה ננה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפה קאלה ננה (בפרסית: تپه قلعه ننه) הוא תל ארכאולוגי הממוקם כ-22 קילומטרים דרומית מזרחית למריוואן, בסמוך לכפר ננה ( تپه). האתר נחקר וזוהו בו שכבות יישוב ורצפים כרונולוגיים המשתרעים החל מהתקופת הכלקוליתית,[2] תקופת הברונזה,תקופת הברזל ועד לתקופה המוסלמית הקדומה.[3]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפקד האוכלוסין של 2016 מדד את אוכלוסיית העיר כ-136,654 נפשות ב-39,368 משקי בית.[4] מרבית תושבי מריוואן הם כורדים סונים שאפעים ולצדם מיעוטים המשתייכים לזרמים מוסלמיים או פילוסופיים מקומיים, כמו: יארסאנים.
תרבות ושפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפה המדוברת בפי התושבים היא כורדית, בעיקר בניב סוראני (Sorani) ובמספר תתי-ניבים מקומיים, לצד שימוש רשמי בשפה הפרסית.[5] ב-2023, החליטה מועצת העיר לעדכן את שלטי הכניסה וההכוונה בעיר לשפה הכורדית. נכון ל-2025 עודכנו 200 שלטים.[6] העיר ידועה בתרבותה העשירה הכוללת מוזיקה כורדית מסורתית, ריקודים עממיים ולבוש כורדי מסורתי שנהוג בחיי היומיום בקרב גברים ונשים כאחד.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים במאריוואן הוא ים-תיכוני הררי. החורפים קרים, עם טמפרטורות היורדות לעיתים קרובות מתחת לאפס. הקיצים מתונים עד חמים ויבשים יחסית. כמות המשקעים השנתית באזור היא מהגבוהות באיראן (נעה לרוב בין 500 ל-800 מילימטרים בשנה), דבר המאפשר צמיחה של חורש טבעי וחקלאות בעל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ مرکز پژوهشها - تصویب سازمان و سلسله تابعیت عناصر و واحدهای تقسیمات کشوری استان کردستان به مرکزیت شهر سنندج, rc.majlis.ir
- ↑ Ali Binandeh, A Recent Archaeological doi: 10.22084/NB.2023.27983.2603
- ↑ Human remains from Tepe Qaleh Khalachan, Iran, 2016, www.researchgate.net, 2018
- ↑ קובץ Pdf: https://web.archive.org/web/20220508185635/https://www.amar.org.ir/Portals/0/census/1395/results/abadi/CN95_HouseholdPopulationVillage_12.xlsx
- ↑ Nariman Barani Zaghe, Azar Mehri, Shohreh Jalaie, Ronak Moradi, Cognate Status on Kurdish–Persian Bilingual Individuals’ Ability to Retrieve Cognate and Non–Cognate Verbs, Middle Eastern Journal of Disability Studies 9, 2019-03-10, עמ' 24–24
- ↑ Donya Seif Qazi, Around 200 Kurdish language signs added in Iran’s Marivan, Rudaw, 2025-01-07 (ב־)
