מארינו פאליירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מארינו פאליירו
Marino Faliero
Eugène Ferdinand Victor Delacroix 019.jpg
הוצאתו להורג של מארינו פאליירו, מעשה ידי אז'ן דלקרואה, 1827
לידה 1274
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 17 באפריל 1355 (בגיל 81 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה כנסיית הקדושים ג'ובני ופאולו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
דוכס ונציה
11 בספטמבר 1354 – 15 באפריל 1355
(31 שבועות)
הפודסטה של טרוויזו
1339 – 1339
1346 – 1347
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארינו פאליירואיטלקית: Marino Faliero; בוונטית: מרין פאלייר - Marin Falier;‏ 1285 - 17 באפריל 1355) היה הדוכס ה-55 של ונציה. פאליירו כיהן כדוג'ה מאז מינויו, ב-11 בספטמבר 1354 ועד הוצאתו להורג.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו כדוג'ה, בשנת 1355 ניסה פאליירו להכריז על עצמו כנסיך ולהפוך את רפובליקת לה סרניסימה למלוכה. ככל הנראה ניסיון זה נבע מהשיטיון שבו לקה פאליירו בשל גילו בעת כהונתו (פאליירו היה בן למעלה מ-70). אצולת ונציה עצרה את פאליירו, העמידה אותו למשפט, ובסיומו נכרת ראשו. עשרה מעוזריו של פאליירו שסייעו לו הוצאו להורג בתלייה וגופותיהם נתלו מחלונות ארמון הדוג'ה הצופים לכיכר סן מרקו.

כחלק מפסק הדין נפסק כי שמו וזכרו ימחו מדברי ימי העיר (דמנאטיו ממוריאה) ולכן דיוקנו התלוי בחדר המועצה הגדולה (Sala del Maggior Consiglio) שבארמון הדוג'ה הושחר.

סיפור חייו של פאליירו תואר בדרמה מאת לורד ביירון בשנת 1820 והפך לאופרה בשם זה מאת גאטנו דוניצטי בשנת 1835.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארינו פאליירו בוויקישיתוף


הקודם:
אנדראה דאנדולו
דוכסי ונציה
13541355
הבא:
ג'ובאני גראדניגו