מארינר סימן 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איור רעיוני של חללית CRAF המבוססת על מארינר סימן 2
איור רעיוני משנת 1988 של חללית SOTP המבוססת על מארינר סימן 2, בהמשך עוצב מחדש לחללית קאסיני-הויגנס

מארינר סימן 2אנגליתMariner Mark II) הייתה תוכנית לסדרת חלליות בלתי מאוישות לחקר מערכת השמש החיצונית, אשר הייתה אמורה להיות מפותחת ומתופעלת על ידי המעבדה להנעה סילונית בין השנים 1990-2010. 

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר משימות של מיליארדי דולרים בתוכנית פלאגשיפ בשנות ה-70, נאס"א חיפשה בשנות ה-80 כיוון זול יותר לשנות ה-90 והלאה. שני פרויקטים התגבשו בשנת 1983 בוועדה לחקר מערכת השמש של נאס"א, תוכנית פלנטרי אובסרבר ומארינר סימן 2.

תוכנית אובסרבר שהחלה עם מארס אובזרבר, תוכננה כסדרה של משימות בעלות נמוכה במערכת השמש הפנימית, בהתבסס על לוויינים מסחריים המקיפים את כדור הארץ, בעוד מארינר סימן 2 הייתה תוכנית לסדרת חלליות גדולות לחקר מערכת השמש החיצונית.

חלליות במארינר סימן 2 תוכננו להשתמש בתכנון סטנדרטי וכך גם בתוכנה וחומרה, רובם ממשימות קודמות כמו תוכנית וויאג'ר וגלילאו וכן מספר טכנולוגיות חדשות, כגון גירוסקופ מתקדם, כאשר המטרה היא חיסכון בעלויות. התקווה הייתה להפחתת עלויות משימה לסביבות 400 מיליון דולר, כחצי מעלות גלילאו.

שתי המשימות הראשונות של הפרויקט היו משימה לשבתאי והירח שלו טיטאן, הגשושית שבתאי/טיטאן (בהמשך נקראה קאסיני) ו-Comet Rendezvous Asteroid Flyby אושרו על ידי הקונגרס בשנת 1990.

משימות אחרות שתוכננו לחלליות מארינר סימן 2 היו בהובלת סוכנות החלל האירופיתרוזטה וניו הורייזונס.

עם זאת, הקונגרס כפה קיצוצים בתקציבי 1992-1993 אשר גרמו לביטול משימת Comet Rendezvous Asteroid Flyby ודחייה במשימת קאסיני מאפריל 1996 לאוקטובר 1997. במטרה להציל את המשימה נאס"א ביצעה שינויים משמעותיים בעיצוב במטרה להקטין את עלויות הפרויקט תוך שמירה על תאריך השיגור באוקטובר 1997.

לאחר מכן החליפה נאס"א את תוכנית מארינר סימן 2 בתוכנית דיסקברי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארינר סימן 2 בוויקישיתוף