מארי-ז'וזה נאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארי-ז'וזה נאט
Marie-José Nat
Marie-José Nat Cannes.jpg
מארי-ז'וזה נאט בפסטיבל קאן בשנת 2002
לידה 22 באפריל 1940
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 2019 (בגיל 79)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Marie-José Benhalassa עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1956–10 באוקטובר 2019 (כ־63 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Cours Simon עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Serge Rezvani (אוקטובר 2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
Victor Lanoux עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס השחקנית הטובה ביותר (1974)
  • קצין או קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (14 בנובמבר 2011)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • אבירה בלגיון הצרפתי (31 בדצמבר 2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארי-ז'וזה נאטצרפתית: Marie-Josée Nat; שמה בלידה מארי-ז'וזה בנחאלאסה - Marie-Josée Benhalassa,‏ 22 באפריל 1940 - 10 באוקטובר 2019) הייתה שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתיה, בעלת שורשים קבילים.

רקע משפחתי ושנות הילדות והנעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי-ז'וזה נאט נולדה בשנת 1940 בבוניפסיו, מחוז דרום קורסיקה, לאב - קבילי, איש צבא לשעבר, ולאם קורסיקאית, רועת צאן לשעבר. ילדותה הייתה מושפעת ממתחים הקשורים לאלימות האב שהיה אלכוהוליסט.

הקריירה כשחקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצת הדרך בחייה הייתה זכייתה בתחרות שאיפשרה לה בשנת 1955 להופיע ברומן בתצלומים הקרוי "האהבה היא חלום" (L'amour est un songe) שבו הופיעה לצידו של ז'אן-קלוד פסקל במגזין "Femmes d'aujourd'hui" (פאם דוז'ורדי - הנשים של היום). באותה תקופה מצא לה פסקל את הפסאודונים "נאט" בגלל הצמות הארוכות שהקיפו את פניה.(natte בצרפתית משמעותה - צמה) בעקבות התנסותה הראשונה בצילומי הרומן מצאה נאט לראשונה עבודה כדוגמנית וכנערת שער.[1] ב-1955 היא עברה עם משפחתה לפריז והשתלמה בה בבית הספר למשחק של רנה סימון.

התחלתה בקולנוע הייתה צנועה בצלן של דיוות פחות או יותר נערצות כמו מרינה ולאדי, ניקול קורסל, מישל מרסייה או דניאל גודה. הופעת הבכורה שלה בקולנוע הייתה בסרט הקצר Soir de réveillon ("ערב סילבסטר") משנת 1956 בבימוי ז'יל מרגרטיטיס ובכיכובם של סמי פריי וזאבאטה.[2] בהמשך הופיעה נאט בתפקידים קטנים בסרטים Crime et châtiment ("חטא ועונשו") (1956) של הבמאי ז'.לאמפן, לצד ז'אן גאבן וברנאר בלייה או "תנו לי סיכוי" (Donnez-moi ma chance) ‏ (1957) בבימויו של לאוניד מוגי. מאז הייתה לה נוכחות קבועה בזירת הקולנוע הצרפתי.

בכשרונה הבחין במיוחד במאי התיאטרון רמון רולו בשנת 1957, בראותו אותה משחקת את תפקיד הגברת דה לה פונטן בסרט הטלוויזיה "Les Cinq tentations de La Fontaine" (חמשת הפיתויים של לה פונטן).[2] הוא שילב אותה בתיאטרון "אדוארד השביעי" כדי שתחליף במחזה "סיבוב מסוכן" מאת ג'.ב. פריסטלי את השחקנית מילן דמונז'ו.[3] אולם את תפקידה הקולנועי המשמעותי הראשון קיבלה מהבמאי דני דה לה פטלייר בסרט " Rue des Prairies ‏ (1959), בו שיחקה את תפקיד בתו של ז'אן גאבן. בהמשך נהגה לשחק בקצב ממוצע של סרט בשנה.[1] אחר כך שיחקה במערכון של רנה קלר יחד עם קלוד ריש ואיב אובר. תפקיד אחר, שבו מימשה את כישוריה היה זה של אחותה היריבה של בריז'יט ברדו, בסרט "האמת" (La Vérité) בבימוי אנרי-ז'ורז' קלוזו ושבו הופיעה ליד סמי פריי. באותה שנה הציע לה מישל דראש תפקיד בסרט " אמלי או הזמן לאהוב" (Amélie oú le temps d'aimer).

מישל דראש, ממוצא יהודי, היה בעלה הראשון. למשך 16 שנה (בין 1961–1977) הייתה נאט שחקניתו המועדפת בסרטים כמו "La Bonne occase"(המציאה) ‏ (1965), Safari diamants ‏ (1966), Élise ou la Vraie Vie "אליז או החיים האמיתיים" (לפי ספר של קלר אצ'רלי) שבו גילמה את בת הזוג של אלג'יראי בסוף שנות ה-1950 בפריז, ו"כנורות הנשף" (Les Violons du bal) (1974) שזיכה אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, וכן Le Passé simple ("זמן עבר") לצד שחקנים כמו ז'אן סורל, ז'אן-לואי טרנטיניאן, ויקטור לאנו או ברנדט לאפון. באותה תקופה גילמה את הגבורות הראשונות בסרטים של ז'ראר אורי (La Menace- האיום, 1961, עם רובר הוסן), אלכסנדר אסטרוק (" L'Éducation sentimentale - "החינוך הסנטימנטלי", 1962, עם ז'אן-קלוד בריאלי, אנדרה קאיאט, הדיפטיך "זאן -מארק וחיי הזוגיות" -Jean-Marc ou la Vie conjugale ו"פרנסואז וחיי הזוגיות" - Jean-Marc ou la Vie conjugale, עם ז'אק שארייר), קלוד אוטאן-לארה (Le Journal d'une femme en blanc -"יומנה של אשה בלבן" שבו שיחקה תפקיד של רופאת נשים), מישל בוארון. הופיעה יחד עם ז'אן מארה, ריצ'רד רואנדטרי, מיריי דארק, עבדה עם איש הקולנוע האלג'יראי אחמד ראשדי, עם הבמאי הבלגי ז'אן דסקלידס, הופיעה אף בסרטים היסטוריים על ימי הקדם - יחד עם פייר בריס וז'ורז' מרשאל. בכמה מסרטיו של דראש וב"חייה הזוגיות" של אנדרה קאיאט עברה נאט לשחק תפקידים של אשה נשואה ביישנית ורגישה.

מארי-ז'וזה נאט הייתה השחקנית הראשונה שהופיעה בעטיפת המגזין "Télé 7 Jours", בזמנו - 7Jours ("שבעה ימים") ב-26 במרץ 1960. בשנת 1977 בעת הפקת הסרט Passé simple פגשה את ויקטור לאנו. יחד איתו התמסרה בעיקר למשחק בתיאטרון ולהופעות בטלוויזיה. בשנות ה-1980 הפסיקה נאט את פעילותה הקולנועית אחרי שגילמה את התפקיד הראשי הנשי בסרט הפנטסטי "ליטאן" בבימוי ז'אן-פייר מוקי ובהשתתפותו. כעבור עשור השתתפה בכמה הפקות בינלאומיות - "ריו נגרו" עם אנחלה מולינה, "Train de vie" (רכבת החיים) של ראדו מיכאיליאנו ושיתפה פעולה עם עבד אל-כרים בהלול האלג'יראי. ב-1992 שיחקה ב-Le Nombril du monde (טבור העולם) בבימויו של אריאל זיתון.

בתחום התיאטרון הצטיינה במיוחד במשחקה במחזות "Blaise" (בלז) (1959) מאת קלוד מאנייה ו- Désiré. (דזירה) מאת סשה גיטרי.[2] בשנת 1985 מילאה את אולם התיאטרון פאלה רויאל כששיחקה לצד ויקטור לאנו בקומדיה (Voisine voisine" (Community of two" מאת ג'רום חודורוב, בתרגום לצרפתית של לאנו,[2] בטלוויזיה גילמה את קרובינו בהצגתו של מרסל בלובאל עם "נישואי פיגרו" מאת בומארשה (1961) וב-1973 הייתה אתל רוזנברג בתוכנית הטלוויזיה "בני הזוג רוזנברג" של סטליו לורנצי.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 - ספר אוטוביוגרפי "Je n'ai pas oublié" (לא שכחתי)

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאט הייתה נשואה שלוש פעמים ונולדו לה שלושה בנים. בשנים 1960–1961 הייתה נשואה לשחקן רוז'ה דימא, אך התגרשה כדי להינשא בשנת 1964 למישל דראש, אבי שלושת בניה - דוד דראש, והשחקנים והבמאים ז'וליין דראש ואורליין דראש. ידוע כי ניהלה רומן למשך מספר שנים עם השחקן ויקטור לאנו. באוקטובר 2005 התחתנה עם הצייר, הסופר והפזמונאי סרז' רזבאני.

בבחירות לנשיאות בשנת 2012 תמכה בפומבי במועמדותו של ניקולא סרקוזי.

נפטרה בפריז ב-10 באוקטובר 2019. בשנותיה האחרונות חילקה את זמנה בין פריז לבוניפסיו, עיר הולדתה.

פרסים אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958 - הפרס אוסקר לטלוויזיה - לשחקנית הכרי טובה
  • 1974 - פרס הפסטיבל קאן - לשחקנית הטובה ביותר, עבור משחקה הצנוע והרגיש בסרט Violons du bal

[4]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1956 - Crime et Châtiment (חטא ועונשו - 1956), בימוי: ז'ורז' לאמפן: הנערה בנשף
  • 1956 - Club de femmes (מועדון הנשים), בימוי:רלף חביב
  • 1957 - Donnez-moi ma chance (תן לי סיכוי), בימוי:לאוניד מוגי, - רוזין
  • 1958 - Arènes joyeuses (ארנות שמחות)- בימוי:מוריס דה קאנונז, - ויולטה
  • 1959 - Rue des prairies, בבימוי דני דה לה פטלייר - אודט נווה
  • 1959 - Vous n'avez rien à déclarer ? (יש לך מה להצהיר?), בימוי:קלמאן דיהור, - ליז
  • 1959 - Secret professionnel (סוד מקצועי), בימוי:ראול אנדרה - אלווירה
  • 1960 - Vive le duc ! : Cécile (יחי הדוכס!) - ססיל
  • 1960 - La Française et l'Amour (הצרפתיה והאהבה), הקטע "התונה": Le Mariage סרט קיבוצי בבימויו של רנה קלר - הארוסה
  • 1960 - La Vérité (האמת), בבימוי: אנרי-ז'ורז' קלוזו - אני מארסו
  • 1961 - Amélie ou le Temps d'aimer (אמלי או הזמן לאהוב) בבימוי מישל דראש : אמלי
  • 1961 - La Menace (האיום) ,בבימוי: ז'ראר אורי : ז'וזפה
  • 1962 - Les Sept péchés capitaux : "שבעת החטאים", סרט מערכונים, הפרק ‏ La Colère (הכעס) מאת סילבן דום, מקס דוי ואז'ן יונסקו, - הצעירה
  • 1962 - L'Éducation sentimentale (החינוך הסנטימנטלי) בימוי: אלכסנדר אסטרוק, - אן ארנו
  • 1964 - Jean-Marc ou la Vie conjugale (ז'אן-מארק וחיי הזוגיות) בימוי: אנדרה קאיאט - פרנסואז
  • 1964 - Françoise ou la Vie conjugale בימוי: אנדרה קאיאט, - פרנסואז דיבריי
  • 1965 - Le Journal d'une femme en blanc(יומנה של אשה בלבן),בימוי: קלוד אוטאן-לארה - קלוד סובאז'
  • 1965 - La Bonne Occase (המציאה) בימוי: מישל דראש - ביאטריס
  • 1966 - Safari diamants (בעד קומץ יהלומים), בימוי: מישל דראש - אלקטרה
  • 1967 - Les Guerriers- Dacii (הדאקים),(הפקה רומנית-צרפתית), בימוי: סרג'ו ניקולאייסקו - הנסיכה הדאקית
  • 1969 - Élise ou la vraie vie (אליז או החיים האמיתיים), בימוי: מישל דראש - אליז לה טלייה
  • 1969 - Le Paria (הפאריה) בימוי: קלוד קרלייה - לוצ'יה
  • 1969 - L'Opium et le bâton (האופיום והמקל), בימוי: אחמד ראשידי- פארוג'ה
  • 1972 - Baraka à Beyrouth  : Laure (באראכה בביירות) בימוי:גורדון הסלר (ארצות הברית) - לור
  • 1973 - Rue du Calvaire - Kruiswegstraat 6 (סרט בלגי) בימוי:ז'אן דסקלידס, -פרנסואז ורבריגה
  • 1973 - Les Violons du bal (כנורות הנשף) בימוי: מישל דראש -היא, האשה והאם של מישל
  • 1974 - Dis-moi que tu m'aimes (תגיד לי שאתה אוהב אותי) בימוי: מישל בוארון -שרלוט לה רואייה
  • 1977 - Le Passé simple ( זמן עבר) בימוי: מישל דראש : ססיל
  • 1980 - La disubbidienza (אי הציות) בימוי: אלדו לאדו (איטליה) - גברת מאנצי
  • 1980 - Une mère, une fille (אם, בת), בימוי:מרתה מסארוש (הונגריה) : אנה
  • 1981 - Litan (ליטאן), בימוי: ז'אן-פייר מוקי -נורה
  • 1990 - Rio Negro (ריו נגרו), בימוי: אטאהואלפה ליצ'י (ונצואלה) - הפקה קובנית-צרפתית-ספרדית - ונצואלית - גברת ז'ינט
  • 1992 - Le Nombril du monde,(טבור העולם) בימוי: אריאל זייתון - אומי, האם
  • 1997 - Train de vie (רכבת החיים) בימוי: ראדו מיכלייאנו - שרה (שָרה)
  • 1997 - La Nuit du destin (ליל הגורל), בימוי:עבד אל-כרים בהלול (אלג'יריה-צרפת),- גברת סלימני
  • 2003 - Le Cadeau d'Elena, בימוי:פרדריק גרציאני - אלנה

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1959 - La Nuit de Tom Brown (הלילה של טום בראון), בימוי: קלוד בארמה, לפי נתניאל הות'ורן, סרט טלוויזיה עם מישל פיקולי וז'אן-פייר קאסל - בט
  • 1961 - Le Mariage de Figaro (נישואי פיגרו) סרט טלוויזיה לפי בומארשה, בבימוי מרסל בליוואל, שרובן (קרובינו)
  • 1963 - Un coup dans l'aile (מכה בכנף) בימוי:קלוד בארמה, עם נואל רוקוור וג'וני הלידיי - ניקול
  • 1968 - Hélène ou la joie de vivre (הלנה או שמחת חיים), בימוי: קלוד בארמה - הרמיונה
  • 1972 - Les Gens de Mogador בבימוי:רובר מז'ואייה (סדרת טלוויזיה) - ז'וליה אנז'לייה
  • 1972 - La Lumière noire (האור השחור) (סרט טלוויזיה) - אורליה
  • 1975 - Les Rosenberg ne doivent pas mourir (בני רוזנברג אינם צריכים למות) בימוי: ז'אן טופאר, סטליו לורנציה ואלן דקו, עם ז'יל סגל - אתל רוזנברג
  • 1978 - Le vent sur la maison (רוח על הבית)ביומי: פרנק אפרדריס, עם פייר ואנק - כריסטיאן
  • 1982 - Fausses notes (ציונים מזויפים), בימוי: פטר קאסוביץ, עם קלוד ריש, רישאר ברי, בריז'יט אוברי- מריון תורו
  • 1988 - Le Clan (השבט) (סדרת טלוויזיה) ,בימוי: לוסי מאנוט
  • 1990 - Constance et Vicky (קונסטאנס וויקי) עם סוניה וולרו וז'אן-פרנסואה גארו (סדרת טלוויזיה) - אנה מילר
  • 1990 - Renseignements généraux סדרת טלוויזיה - איזבל נוויל
  • 1990 - La mort a dit peut-être בבימוי: אלן בונו, לפי פייר בואלו ותומא נרסז'אק, Thomas Narcejac avec, עם ז'אן-קלוד דופן - מריאן
  • 1996 - קנקון (סדרת טלוויזיה)
  • 1996 - Terre indigo, בימוי: ז'אן סגולס (סדרת טלוויזיה) : מטילד
  • 1998 - Les Marmottes, בבימוי אלי שוראקי
  • 1998 - Deux mamans pour Noël (שתי אמהות לחג המולד) בימוי: פול גה, מארי
  • 2003 - L'Année de mes sept ans, בבימוי אירן ז'ואנה
  • 2004 - Colette, une femme libre de ‏ (קולט, אשה חופשית) בבימוי: נדין טרנטיניאן - סידו
  • 2004 - (האוהבים לא מתים לעולם) Ceux qui aiment ne meurent jamais בבימוי: כריסטוף מאלאוואה - אווה
  • 2004 - אריאן פרי (סדרת טלוויזיה ) : Sabine Le Painsec
  • 2006 - (הדוד מרוסיה) L'Oncle de Russie עם פרנסיס ז'ירו - ז'נבייב פראן
  • 2015 - Les Blessures de l'île (פצעי האי) בימוי: אדווין ביילי, עם סטפאן פרייס, פרנסואה מרטוטר, ז'אן גטרוונק

תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958 - סיבוב מסוכן מאת ג'.ב. פריסטלי, בימוי רמון רולו, תיאטרון מישל, פריז
  • 1959 - Blaise (בלז) מאת קלוד מאנייה, בבימוי ז'אק מוקלר, Théâtre des Nouveautés (תיאטר דה נובוטה)
  • 1966 - Médor (מדור) מאת רוז'ה ויטראק, בבימוי מוריס ז'אקמון, עם ברנאר נואל ,ב- Théâtre studio des Champs-Élysées (תיאטר סטודיו דה שאנס אליזה)
  • 1984 - Désiré (דזירה) מאת סשה גיטרי, בבימוי ז'אן-קלוד בריאלי,עם ז'אן קלוד בריאלי וברנאדט לאפון, בתיאטרון אדוארד השביעי (Théâtre Édouard VII)
  • 1985 - Voisin, voisine לפי ג'רום צ'ודורוב (חודורוב), בבימוי פייר מונדי, עם ויקטור לאנו, בThéâtre - du Palais Royal (תיאטרון די פאלה רואיאל) אחר כך בתיאטרון מונטאנסייה (Théâtre Montansier)
  • 1990 - Avec ou sans arbres (עם או בלי עצמים) מאת ז'אנין וורמס, בבימוי אלבר-אנדרה לרה, עם אנרי גארסן, ב- Théâtre Hébertot (תיאטרון אברטו)

רומנים בתצלומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1955 - L'amour est un songe (האהבה היא חלום) ב-Lectures d'Aujourd'hui - פורסם במגזין Boléro Film, ובאיטליה תחת הכותרת Tristezza di un tempo perduto (עצב של זמן אבוד)
  • 1957 - Notre amour est sans issue(אהבתנו היא ללא מוצא) ב-Lectures d'Aujourd'hui

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jean-Loup Passek Dictionnaire du Cinéma, Larousse - 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארי-ז'וזה נאט בוויקישיתוף

Marie-José Nat ou la vraie vie ("מארי-ז'וזה נאט או החיים האמיתיים")

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 J.L.Passek
  2. ^ 1 2 3 4 Ciné-Resources
  3. ^ Cinémotions
  4. ^ J.L.Passek ע' 539