מארי-ז'וזה נאט

מארי-ז'וזה נאט
Marie-José Nat

מארי-ז'וזה נאט בפסטיבל קאן בשנת 2002
מארי-ז'וזה נאט בפסטיבל קאן בשנת 2002
לידה	22 באפריל 1940 Bonifacio, Corse, צרפת
פטירה	10 באוקטובר 2019 (בגיל 79) הרובע התשיעי של פריז, צרפת
מקום קבורה	Bonifacio cemetery
שם במה	Marie-José Nat
שם לידה	Marie-José Benhalassa
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	1956–2015 (כ־59 שנים)
מקום לימודים	Cours Simon
בן או בת זוג	Serge Rezvani (אוקטובר 2005–אוקטובר 2019) Roger Dumas (12 ביולי 1960–אפריל 1961) מישל דרש (1964–1981) Victor Lanoux
פרסים והוקרה	פרס השחקנית הטובה ביותר (1974) קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (14 בנובמבר 2011) אבירה בלגיון הצרפתי (31 בדצמבר 2004) מפקד מסדר האמנויות והספרות
פרופיל ב-IMDb

מארי-ז'וזה נאט (בצרפתית: Marie-Josée Nat; שמה בלידה מארי-ז'וזה בנחאלאסה – Marie-Josée Benhalassa,‏ 22 באפריל 1940 – 10 באוקטובר 2019) הייתה שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתייה, בעלת שורשים קבילים.

רקע משפחתי ושנות הילדות והנעורים

מארי-ז'וזה נאט נולדה בשנת 1940 בבוניפסיו, מחוז דרום קורסיקה, לאב ממוצא קבילי, איש צבא לשעבר, ולאם ממוצא קורסיקאי ורועת צאן לשעבר. ילדותה הושפעה מאלימות של אביה אשר היה אלכוהוליסט.

הקריירה כשחקנית

הקריירה של מארי ז'וזה-נאט החלה בזכייתה בתחרות שאפשרה לה בשנת 1955 להופיע ברומן התצלומים הקרוי "האהבה היא חלום" (L'amour est un songe) שבו הופיעה לצדו של ז'אן-קלוד פסקל במגזין "Femmes d'aujourd'hui" (פאם דוז'ורדי - הנשים של היום). אז מצא לה פסקל את שם העט "נאט" בגלל הצמות הארוכות שהקיפו את פניה (natte בצרפתית משמעותה - צמה). בעקבות הופעתה בצילומי הרומן מצאה נאט עבודה כדוגמנית וכנערת שער. ב-1955 היא עברה עם משפחתה לפריז והשתלמה בה בבית הספר למשחק של רנה סימון.

התחלתה בקולנוע הייתה צנועה בצלן של דיוות כמו מרינה ולאדי, ניקול קורסל, מישל מרסייה או דניאל גודה. הופעת הבכורה שלה בקולנוע הייתה בסרט הקצר Soir de réveillon ("ערב סילבסטר") משנת 1956 בבימוי ז'יל מרגריטיס ובכיכובם של סמי פריי וזאבאטה. בהמשך הופיעה נאט בתפקידים קטנים בסרטים Crime et châtiment ("חטא ועונשו") (1956) של הבמאי ז'.לאמפן, לצד ז'אן גאבן וברנאר בלייה או "תנו לי סיכוי" (Donnez-moi ma chance) ‏ (1957) בבימויו של לאוניד מוגי. מאז הייתה לה נוכחות קבועה בזירת הקולנוע הצרפתי.

בשנת 1957 , במאי התיאטרון רמון רולו צפה בה משחקת בתפקיד הגברת דה לה פונטן בסרט הטלוויזיה "Les Cinq tentations de La Fontaine" (חמשת הפיתויים של לה פונטן) ובעקבות זאת שילב אותה בתיאטרון "אדוארד השביעי" כדי שתחליף במחזה "סיבוב מסוכן" מאת ג'.ב. פריסטלי את השחקנית מילן דמונז'ו. את תפקידה הקולנועי המשמעותי הראשון קיבלה מהבמאי דני דה לה פטלייר בסרט Rue des Prairies" (1959)", בו שיחקה את תפקיד בתו של ז'אן גאבן. בהמשך נהגה לשחק בקצב ממוצע של סרט בשנה. אחר כך שיחקה במערכון של רנה קלר יחד עם קלוד ריש ואיב אובר. תפקיד אחר שבו מימשה את כישוריה היה זה של אחותה היריבה של בריז'יט ברדו, בסרט "האמת" (La Vérité) בבימוי אנרי-ז'ורז' קלוזו, בו הופיעה ליד סמי פריי. באותה שנה הציע לה מישל דראש תפקיד בסרט " אמלי או הזמן לאהוב" (Amélie oú le temps d'aimer).

בעלה הראשון של מארי-ז'וז'ה נאט היה מישל דראש, ממוצא יהודי. במשך 16 שנה (בין 1961–1977) הייתה נאט שחקניתו המועדפת בסרטים כמו "La Bonne occase"(המציאה) ‏ (1965), Safari diamants ‏ (1966), Élise ou la Vraie Vie "אליז או החיים האמיתיים" (לפי ספר של קלר אצ'רלי) שבו גילמה בת זוג של אלג'יראי בסוף שנות ה-1950 בפריז, ו"כנורות הנשף" (Les Violons du bal) (1974) שזיכה אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, וכן Le Passé simple ("זמן עבר") לצד שחקנים כמו ז'אן סורל, ז'אן-לואי טרנטיניאן, ויקטור לאנו או ברנדט לאפון. באותה תקופה גילמה את הגבורות הראשיות בסרטים של ז'ראר אורי (La Menace- האיום, 1961, עם רובר הוסן), אלכסנדר אסטרוק (" L'Éducation sentimentale - "החינוך הסנטימנטלי", 1962, עם ז'אן-קלוד בריאלי, אנדרה קאיאט, הדיפטיך "זאן -מארק וחיי הזוגיות" -Jean-Marc ou la Vie conjugale ו"פרנסואז וחיי הזוגיות" - Jean-Marc ou la Vie conjugale, עם ז'אק שארייר), קלוד אוטאן-לארה (Le Journal d'une femme en blanc -"יומנה של אשה בלבן" שבו שיחקה תפקיד של רופאת נשים), מישל בוארון. הופיעה יחד עם ז'אן מארה, ריצ'רד רואנדטרי, מיריי דארק, עבדה עם איש הקולנוע האלג'יראי אחמד ראשדי, עם הבמאי הבלגי ז'אן דסקלידס, הופיעה אף בסרטים היסטוריים על ימי הקדם - יחד עם פייר בריס וז'ורז' מרשאל. בכמה מסרטיו של דראש וב"חיי הזוגיות" של אנדרה קאיאט עברה נאט לשחק תפקידים של אשה נשואה ביישנית ורגישה.

מארי-ז'וזה נאט הייתה השחקנית הראשונה שהופיעה בעטיפת המגזין "Télé 7 Jours", בזמנו - 7Jours ("שבעה ימים") ב-26 במרץ 1960. בשנת 1977 בעת הפקת הסרט Passé simple פגשה את ויקטור לאנו. יחד איתו התמסרה בעיקר למשחק בתיאטרון ולהופעות בטלוויזיה. בשנות ה-1980 הפסיקה נאט את פעילותה הקולנועית אחרי שגילמה את התפקיד הראשי הנשי בסרט הפנטסטי "ליטאן" בבימוי ז'אן-פייר מוקי ובהשתתפותו. כעבור עשור השתתפה בכמה הפקות בינלאומיות - "ריו נגרו" עם אנחלה מולינה, "Train de vie" (רכבת החיים) של ראדו מיכאיליאנו ושיתפה פעולה עם עבד אל-כרים בהלול האלג'יראי. ב-1992 שיחקה ב-Le Nombril du monde (טבור העולם) בבימויו של אריאל זיתון.

בתחום התיאטרון הצטיינה במיוחד במחזות "Blaise" (בלז) (1959) מאת קלוד מאנייה ו- Désiré. (דזירה) מאת סשה גיטרי. בשנת 1985 מילאה את אולם התיאטרון פאלה רויאל כששיחקה לצד ויקטור לאנו בקומדיה (Voisine voisine" (Community of two" מאת ג'רום חודורוב, בתרגום לצרפתית של לאנו, בטלוויזיה גילמה את קרובינו בהצגתו של מרסל בלובאל עם "נישואי פיגרו" מאת בומארשה (1961) וב-1973 הייתה אתל רוזנברג בתוכנית הטלוויזיה "בני הזוג רוזנברג" של סטליו לורנצי.

ספרים

• 2006 - ספר אוטוביוגרפי "Je n'ai pas oublié" (לא שכחתי)

חיים פרטיים

נאט הייתה נשואה שלוש פעמים ונולדו לה שלושה בנים. בשנים 1960–1961 הייתה נשואה לשחקן רוז'ה דימא, אך התגרשה כדי להינשא בשנת 1964 למישל דראש, אבי שלושת בניה - דוד דראש, והשחקנים והבמאים ז'וליין דראש ואורליין דראש. ידוע כי ניהלה רומן למשך מספר שנים עם השחקן ויקטור לאנו. באוקטובר 2005 התחתנה עם הצייר, הסופר והפזמונאי סרז' רזבאני.

בבחירות לנשיאות בשנת 2012 תמכה בפומבי במועמדותו של ניקולא סרקוזי.

נפטרה בפריז ב-10 באוקטובר 2019. בשנותיה האחרונות חילקה את זמנה בין פריז לבוניפסיו, עיר הולדתה.

פרסים אותות הוקרה

• 1958 - הפרס אוסקר לטלוויזיה - לשחקנית הכרי טובה
• 1974 - פרס הפסטיבל קאן - לשחקנית הטובה ביותר, עבור משחקה הצנוע והרגיש בסרט Violons du bal

• 1978 - פרס השחקנית הטובה ביותר - בפסטיבל קרלובי וארי על משחקה בסרט Le Passé simple

פילמוגרפיה

• 1956 - Crime et Châtiment (חטא ועונשו - 1956), בימוי: ז'ורז' לאמפן: הנערה בנשף
• 1956 - Club de femmes (מועדון הנשים), בימוי:רלף חביב
• 1957 - Donnez-moi ma chance (תן לי סיכוי), בימוי:לאוניד מוגי, - רוזין
• 1958 - Arènes joyeuses (ארנות שמחות)- בימוי:מוריס דה קאנונז, - ויולטה
• 1959 - Rue des prairies, בבימוי דני דה לה פטלייר - אודט נווה
• 1959 - Vous n'avez rien à déclarer ? (יש לך מה להצהיר?), בימוי:קלמאן דיהור, - ליז
• 1959 - Secret professionnel (סוד מקצועי), בימוי:ראול אנדרה - אלווירה
• 1960 - Vive le duc ! : Cécile (יחי הדוכס!) - ססיל
• 1960 - La Française et l'Amour (הצרפתייה והאהבה), הקטע "התונה": Le Mariage סרט קיבוצי בבימויו של רנה קלר - הארוסה
• 1960 - La Vérité (האמת), בבימוי: אנרי-ז'ורז' קלוזו - אני מארסו
• 1961 - Amélie ou le Temps d'aimer (אמלי או הזמן לאהוב) בבימוי מישל דראש : אמלי
• 1961 - La Menace (האיום) ,בבימוי: ז'ראר אורי : ז'וזפה
• 1962 - Les Sept péchés capitaux : "שבעת החטאים", סרט מערכונים, הפרק ‏ La Colère (הכעס) מאת סילבן דום, מקס דוי ואז'ן יונסקו, - הצעירה
• 1962 - L'Éducation sentimentale (החינוך הסנטימנטלי) בימוי: אלכסנדר אסטרוק, - אן ארנו
• 1964 - Jean-Marc ou la Vie conjugale (ז'אן-מארק וחיי הזוגיות) בימוי: אנדרה קאיאט - פרנסואז
• 1964 - Françoise ou la Vie conjugale בימוי: אנדרה קאיאט, - פרנסואז דיבריי
• 1965 - Le Journal d'une femme en blanc(יומנה של אשה בלבן),בימוי: קלוד אוטאן-לארה - קלוד סובאז'
• 1965 - La Bonne Occase (המציאה) בימוי: מישל דראש - ביאטריס
• 1966 - Safari diamants (בעד קומץ יהלומים), בימוי: מישל דראש - אלקטרה
• 1967 - Les Guerriers- Dacii (הדאקים),(הפקה רומנית-צרפתית), בימוי: סרג'ו ניקולאייסקו - הנסיכה הדאקית
• 1969 - Élise ou la vraie vie (אליז או החיים האמיתיים), בימוי: מישל דראש - אליז לה טלייה
• 1969 - Le Paria (הפאריה) בימוי: קלוד קרלייה - לוצ'יה
• 1969 - L'Opium et le bâton (האופיום והמקל), בימוי: אחמד ראשידי- פארוג'ה
• 1972 - Baraka à Beyrouth  : Laure (באראכה בביירות) בימוי:גורדון הסלר (ארצות הברית) - לור
• 1973 - Rue du Calvaire - Kruiswegstraat 6 (סרט בלגי) בימוי:ז'אן דסקלידס, -פרנסואז ורבריגה
• 1973 - Les Violons du bal (כנורות הנשף) בימוי: מישל דראש -היא, האשה והאם של מישל
• 1974 - Dis-moi que tu m'aimes (תגיד לי שאתה אוהב אותי) בימוי: מישל בוארון -שרלוט לה רואייה
• 1977 - Le Passé simple (זמן עבר) בימוי: מישל דראש : ססיל
• 1980 - La disubbidienza (אי הציות) בימוי: אלדו לאדו (איטליה) - גברת מאנצי
• 1980 - Une mère, une fille (אם, בת), בימוי:מרתה מסארוש (הונגריה) : אנה
• 1981 - Litan (ליטאן), בימוי: ז'אן-פייר מוקי -נורה
• 1990 - Rio Negro (ריו נגרו), בימוי: אטאהואלפה ליצ'י (ונצואלה) - הפקה קובנית-צרפתית-ספרדית - ונצואלית - גברת ז'ינט
• 1992 - Le Nombril du monde,(טבור העולם) בימוי: אריאל זייתון - אומי, האם
• 1997 - Train de vie (רכבת החיים) בימוי: ראדו מיכלייאנו - שרה (שָרה)
• 1997 - La Nuit du destin (ליל הגורל), בימוי:עבד אל-כרים בהלול (אלג'יריה-צרפת),- גברת סלימני
• 2003 - Le Cadeau d'Elena, בימוי:פרדריק גרציאני - אלנה

טלוויזיה

• 1959 - La Nuit de Tom Brown (הלילה של טום בראון), בימוי: קלוד בארמה, לפי נתניאל הות'ורן, סרט טלוויזיה עם מישל פיקולי וז'אן-פייר קאסל - בט
• 1961 - Le Mariage de Figaro (נישואי פיגרו) סרט טלוויזיה לפי בומארשה, בבימוי מרסל בליוואל, שרובן (קרובינו)
• 1963 - Un coup dans l'aile (מכה בכנף) בימוי:קלוד בארמה, עם נואל רוקוור וג'וני הלידיי - ניקול
• 1968 - Hélène ou la joie de vivre (הלנה או שמחת חיים), בימוי: קלוד בארמה - הרמיונה
• 1972 - Les Gens de Mogador בבימוי:רובר מז'ואייה (סדרת טלוויזיה) - ז'וליה אנז'לייה
• 1972 - La Lumière noire (האור השחור) (סרט טלוויזיה) - אורליה
• 1975 - Les Rosenberg ne doivent pas mourir (בני רוזנברג אינם צריכים למות) בימוי: ז'אן טופאר, סטליו לורנציה ואלן דקו, עם ז'יל סגל - אתל רוזנברג
• 1978 - Le vent sur la maison (רוח על הבית)ביומי: פרנק אפרדריס, עם פייר ואנק - כריסטיאן
• 1982 - Fausses notes (ציונים מזויפים), בימוי: פטר קאסוביץ, עם קלוד ריש, רישאר ברי, בריז'יט אוברי- מריון תורו
• 1988 - Le Clan (השבט) (סדרת טלוויזיה) ,בימוי: לוסי מאנוט
• 1990 - Constance et Vicky (קונסטאנס וויקי) עם סוניה וולרו וז'אן-פרנסואה גארו (סדרת טלוויזיה) - אנה מילר
• 1990 - Renseignements généraux סדרת טלוויזיה - איזבל נוויל
• 1990 - La mort a dit peut-être בבימוי: אלן בונו, לפי פייר בואלו ותומא נרסז'אק, Thomas Narcejac avec, עם ז'אן-קלוד דופן - מריאן
• 1996 - קנקון (סדרת טלוויזיה)
• 1996 - Terre indigo, בימוי: ז'אן סגולס (סדרת טלוויזיה) : מטילד
• 1998 - Les Marmottes, בבימוי אלי שוראקי
• 1998 - Deux mamans pour Noël (שתי אמהות לחג המולד) בימוי: פול גה, מארי
• 2003 - L'Année de mes sept ans, בבימוי אירן ז'ואנה
• 2004 - Colette, une femme libre de ‏ (קולט, אשה חופשית) בבימוי: נדין טרנטיניאן - סידו
• 2004 - (האוהבים לא מתים לעולם) Ceux qui aiment ne meurent jamais בבימוי: כריסטוף מאלאוואה - אווה
• 2004 - אריאן פרי (סדרת טלוויזיה) : Sabine Le Painsec
• 2006 - (הדוד מרוסיה) L'Oncle de Russie עם פרנסיס ז'ירו - ז'נבייב פראן
• 2015 - Les Blessures de l'île (פצעי האי) בימוי: אדווין ביילי, עם סטפאן פרייס, פרנסואה מרטוטר, ז'אן גטרוונק

תפקידים בתיאטרון

• 1958 - סיבוב מסוכן מאת ג'.ב. פריסטלי, בימוי רמון רולו, תיאטרון מישל, פריז
• 1959 - Blaise (בלז) מאת קלוד מאנייה, בבימוי ז'אק מוקלר, Théâtre des Nouveautés (תיאטר דה נובוטה)
• 1966 - Médor (מדור) מאת רוז'ה ויטראק, בבימוי מוריס ז'אקמון, עם ברנאר נואל ,ב- Théâtre studio des Champs-Élysées (תיאטר סטודיו דה שאנס אליזה)
• 1984 - Désiré (דזירה) מאת סשה גיטרי, בבימוי ז'אן-קלוד בריאלי,עם ז'אן קלוד בריאלי וברנאדט לאפון, בתיאטרון אדוארד השביעי (Théâtre Édouard VII)
• 1985 - Voisin, voisine לפי ג'רום צ'ודורוב (חודורוב), בבימוי פייר מונדי, עם ויקטור לאנו, בThéâtre - du Palais Royal (תיאטרון די פאלה רואיאל) אחר כך בתיאטרון מונטאנסייה (Théâtre Montansier)
• 1990 - Avec ou sans arbres (עם או בלי עצמים) מאת ז'אנין וורמס, בבימוי אלבר-אנדרה לרה, עם אנרי גארסן, ב- Théâtre Hébertot (תיאטרון אברטו)

רומנים בתצלומים

• 1955 - L'amour est un songe (האהבה היא חלום) ב-Lectures d'Aujourd'hui - פורסם במגזין Boléro Film, ובאיטליה תחת הכותרת Tristezza di un tempo perduto (עצב של זמן אבוד)
• 1957 - Notre amour est sans issue(אהבתנו היא ללא מוצא) ב-Lectures d'Aujourd'hui

לקריאה נוספת

מקורות

• Jean-Loup Passek Dictionnaire du Cinéma, Larousse - 1998

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארי-ז'וזה נאט בוויקישיתוף

• מארי-ז'וזה נאט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מארי-ז'וזה נאט, באתר AllMovie (באנגלית)
• מארי-ז'וזה נאט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מארי-ז'וזה נאט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• באנציקלופדיה של אנשי הקולנוע ברשת בצרפתית- catalogue Ciné-Ressources Fiche personnalité
• כתבה מאת חאן-נואל מיראינד במגזין "לה פואן", 5 במאי 2013

Marie-José Nat ou la vraie vie ("מארי-ז'וזה נאט או החיים האמיתיים")

• ביוגרפיה באתר Cinémotions(הקישור אינו פעיל)