מארי בוקצ'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוריי בוקצי'ן, 1999

מארי בוקצ'ין (Murray Bookchin‏, 14 בינואר 1921 - 30 ביולי 2006) היה סופר ונואם סוציאליסט ליברטרי אמריקאי ממוצא יהודי, מייסד זרם ה"אקולוגיה החברתית" הקשור לזרמי המחשבה של הסוציאליזם הליברטרי והסביבתנות. כתב 24 ספרים על פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה, תכנון עירוני ואקולוגיה.

בוקצ'ין היה אנטי-קפיטליסט רדיקלי ותומך נלהב למען ביזור החברה. כתביו על מוניציפליזם ליברטרי, תאוריה של דמוקרטיה שורשית ואישית, השפיעו על התנועה הירוקה ועל קבוצות פעולה ישירה אנטי-קפיטליסטיות כמו "שחרור הרחובות". הוא ביקר בעוצמה פילוסופיות ביוצנטריות כמו אקולוגיה עמוקה, ואת האמונות בדבר דטרמינזים ביולוגי של הסוציוביולוגיה. הביקורת שלו על הירוקים בני העידן החדש, כמו קלרין ספרטנק (Charlene Spretnak), תרמה לפיצולים בתנועה הירוקה בארצות הברית בשנות ה-90.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוקצ'ין נולד בעיר ניו יורק. הוריו, נתן ורוז בוקצ'ין, היו מהגרים יהודים מרוסיה, אשר חינכו אותו לאור האידאולוגיה המרקסיסטית מילדות. הוא הצטרף ל"פיונירים", ארגון הנוער הקומוניסטי, בהיותו בן תשע. עבד במפעלים והפך לאיש ארגון עבור ה"קונגרס של ארגוני התעשייה". בסוף שנות ה-30 עזב את הסטאליניזם ועבר לטרוצקיזם. בתקופה זו עבד עם קבוצה שהוציאה לאור את העיתון "נושאים עכשווים". לאחר מכן החל להתנגד בהדרגה למרקסיזם-לניניזם בשל הכפייה שהאמין כי היא חלק בלתי נפרד מתורה זו. הוא הפך לאנרכיסט ועזר לייסד את ה"ליגה הליברטרית" בניו יורק בשנות ה-1950.

בשנות 1950 ו-1960 עבד בוקצ'ין במספר עבודות של צווארון כחול, כולל תפקיד כסבל רכבת. הוא החל ללמד בסוף שנות ה-1960 ב"אוניברסיטה החופשית", מוסד של תרבות הנגד במנהטן של שנות ה-60. הדבר הוביל למשרה לכל החיים בקולג' רמפו בניו ג'רזי, שם כיהן עד פרישתו כפרופסור אמריטוס, בשנת 1983. בוקצ'ין היה שותף להקמה של "המכון לאקולוגיה חברתית" שנוסד בקולג' גודארד, ורמונט, בשנת 1971.

בוקצ'ין הוציא לאור את ספרו "הסביבה הסינתטית שלנו", תחת שם העט לואיס הרבר, בשנת 1962; זאת חצי שנה לפני ספרה של רייצ'ל קרסון, "אביב דומם". הספר תיאר מגוון רחב של בעיות סביבה אבל זכה לתשומת לב מועטה בגלל הרדיקליות הפוליטיות שבו. המאמר פורץ הדרך שלו, "אקולוגיה וחשיבה מהפכנית", הכניס את מושג האקולוגיה לתוך הפוליטיקה הרדיקלית, הרצאות שנשא בכל רחבי ארצות הברית הביאו לפופולריזציה של רעיונות אקולוגיים בתרבות הנגד. מאמרים אחרים שלו משנות ה-1960 הביאו רעיונות חדשניים אודות טכנולוגיות אקולוגיות. מאמר מפורסם אחר שלו הוא "הקשב, מרקסיסט!" משנת 1969, אשר הזהיר תנועת סטודנטים כנגד השתלטות של קבוצה מרקסיסטית. מאמרים אלו ואחרים משנות ה-1960 נכללים באנתולוגיה "אנרכיזם לאחר מחסור".

ספרו משנת 1982, "האקולוגיה של החופש", היה בעל השפעה רבה על התנועה האקולוגית המתפתחת, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות. הוא היה שותף בארגון האנטי-גרעיני "התאגדות קלמשל" בניו אינגלנד, וההרצאות שלו בגרמניה השפיעו על כמה מהמייסדים של מפלגת ה"ירוקים" הגרמנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]