מארי גל-מאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מארי גל-מאן
Murray Gell-Mann
Murray-gell-mann.jpg
לידה 15 בספטמבר 1929
מנהטן תחתית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 2019[1] (בגיל 89)
סנטה פה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מדינה ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ויקטור וייסקופף עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט סידני קולמן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים
  • פרס נובל לפיזיקה (1969)
  • הומניסט השנה (2005)
  • פרס ויליאם פרוקטר להישג מדעי (2004)
  • מדליית הלמהולץ (2014)
  • פרס ג'ון קרטי לקידום המדע (1968)
  • מדליית פרנקלין (1967)
  • פרס לזכר ריצ'טמייר (1966)
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • פרס דני היינמן לפיזיקה מתמטית (1959)
  • מדליית אלברט איינשטיין
  • עמית של האקדמיה הפקיסטנית למדעים
  • עמית הוועדה למחקר סקפטי
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  • חבר זר של החברה המלכותית
  • פרס ארנסט לורנס (1966) עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי
תרומות עיקריות
גילוי הקווארק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארי גל-מאןאנגלית: Murray Gell-Mann;‏ 15 בספטמבר 1929 - 24 במאי 2019) היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי, פרופסור במכון הטכנולוגי של קליפורניה, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969 על עבודתו בתאוריית החלקיקים האלמנטריים. נודע בין השאר בשל גילוי הקווארק.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל-מאן נולד נולד בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים מצ'רנוביץ, בשנת השפל הגדול (1929) בארצות הברית. בבגרותו, שינה את שם משפחתו מ-"גלמן" ל-"גל-מאן" במטרה לטשטש את מוצאו היהודי[2]. אביו, ארתור גלמן, שהיגר מאוסטרו-הונגריה, פתח בית ספר לשפות שבו ניסה ללמד מהגרים לדבר אנגלית רהוטה. בבית הספר לימדו גם צרפתית, ספרדית, איטלקית ופורטוגזית. אולי זו אחת הסיבות לכך, שגל-מאן שלט במספר רב של שפות. לפי עדותו, כאדם קפדן הוא נטה לתקן שגיאות בצרפתית וספרדית בתפריטי מסעדות אמריקניות.

אחיו בן הצית בו את הסקרנות להתבוננות בטבע. אף על פי שגדלו בניו-יורק, הם הצליחו למצוא איים ירוקים שבהם שרדו בעלי חיים וניתן היה לעקוב אחרי התפתחותם. יחד עם אחיו גילה את הרבגוניות שבטבע ואת הצורך להגן עליו. המראה של אזורי טבע מועטים בסביבת ניו-יורק, ההולכים ונכבשים על ידי כבישים ובתי מגורים הוליד בהם את המודעות לסופיותו של כדור הארץ ולפגיעתם של מעשי אדם בחברות החי והצומח. מכאן צמח הצורך לפעול כדי להגן על המין האנושי וכדור הארץ, מפני נטיית האדם להשמיד מינים רבים של בעלי חיים וצמחים.

ראשית דרכו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודיו באוניברסיטת ייל התחיל בגיל 15, ובשנת 1948 קיבל בה תואר ראשון בפיזיקה. בשנת 1951 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מ-MIT, על עבודה בהנחיית ויקטור וייסקוף[3]. את הפוסט-דוקטורט עשה במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. בשנים 1952–1954 לימד באוניברסיטת שיקגו. בתקופה זו הציע תאוריה חדשה[4] לסיווג חלקיקי הקרינה הקוסמית קאון והיפרון שהתגלו אז. במסגרת תאוריה זו, הציע גל-מאן שהמספר הקוונטי מוזרות ישמר[5] על ידי הכוח החזק וכוח אלקטרו-מגנטי, אך לא על ידי הכוח החלש.

בשנת 1955 מונה לפרופסור חבר במכון הטכנולוגי של קליפורניה. משנודע לאנשי המכון הטכנולוגי שאוניברסיטאות אחרות מחזרות אחר גל-מאן, הוא קודם החל מ-1 ביולי 1956 לפרופסור מן המניין[6], וכך הוא נשאר במכון הטכנולוגי עד לפרישתו ב-1993. גל-מאן היה הראשון שמונה על ידי המכון לפרופסור מן המניין בגיל כה צעיר[7]. בשנת 1956 תואר גל-מאן בעיתונות:

"גלמן הצעיר נתפרסם בעולם המדעי באמריקה בחריפותו הבלתי־רגילה ובבהירות ההרצאה גם כאשר הוא מטפל בנושאים המורכבים ביותר של הפיזיקה הגרעינית. הודות לתכונותיו אלו סולחים לו הפרופיסורים הקשישים ממנו גם על שנינות לשונו שאינה חסה על איש. הדעה הכללית היא, שגלמן הוא גאון שעוד נכונו לו עתידות בתחום המדע הגרעיני."

בסוף 1957, לאחר שיגור ספוטניק 1 והחשש בארצות הברית מפני פיגור מדעי לעומת ברית המועצות, הוזכר שמו של גל-מאן כתקווה של ארצות הברית, יחד עם ג'ק שטיינברגר, ריצ'רד פיינמן ואגה בוהר[8]. בשנת 1960 נמנה גל-מאן על ידי כתב העת הכלכלי "פורצ'ן" ברשימת 11 הפיזיקאים הגדולים של ארצות הברית[9]

חלקיקים תת-אטומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 גל-מאן וריצ'רד פיינמן, במקביל לצוות של ג'ורג' סודרשן ורוברט מרשק, גילו את המבנה הכיראלי של הכוח החלש.

רעיון נוסף שלו הוא נוסחת גל-מאן-אוקובו שהתבססה על תוצאות אמפיריות, ובהמשך קיבלה הסבר תאורטי במודל הקווארק שלו. גל-מאן ואברהם פאיס היו מעורבים במתן הסבר לתופעות חידתיות הקשורות בחלקיקים אלה. בהמשך פיתח את נוסחת גל מאן-נישיג'ימה.

בשנת 1960 פרסם, יחד עם מוריס לוי, את סיגמה מודל של הפאיונים, שהסביר אינטראקציות באנרגיה נמוכה של פאיונים[10].

בשנים 1960–1961 פיתח במקביל לעבדוס סלאם, יובל נאמן וג'ון וורד תאוריה סימטרית למבנה החלקיקים היוצרים את הכוח החזק[11][12], המסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה , שאותו כינה "דרך השמונה". בשנת 1962 הציע גל-מאן על סמך מדידות במעבדה, במקביל להצעה של יובל נאמן על סמך ניתוח תאורטי[13], להוסיף חלקיק נוסף, את האומגה מינוס, לחלקיקים שנכללו בתאוריה עד אז[14]. גילוי חלקיק במעבדה הלאומית ברוקהייבן בראשית 1964[15], שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מאן ושל נאמן אישש את המודל וריכז אל התאוריה תשומת לב ציבורית[16]. יחד עם נאמן פרסם את הספר "The Eightfold Way", שכלל את מאמריהם בתחום זה.

בשנת 1963 גל-מאן וג'ורג' צווייג שיערו שניתן להסביר את כלל החלקיקים התת-אטומיים כמורכבים ממספר מועט של חלקיקים יסודיים[17]. גל-מאן כינה חלקיקים יסודיים אלו בשם קווארקים[18]. השם לקוח מ"אשכבה לפינגאן" של ג'יימס ג'ויס: "שלושה קווארקים למר מארק!" (אנגלית: !Three quarks for Muster Mark), למילה בהקשרה המקורי לא הייתה משמעות ברורה.

בשנת 1969 זכה גל-מאן בפרס נובל לפיזיקה על חלקו בסיווג החלקיקים האלמנטריים ופעולותיהם ההדדיות[19].

בשנת 1972 פיתח יחד עם הפיזיקאים הרלד פריטש והיינריך לויטוויילר את הרעיון של מטעני צבע כמקור לשדה החזק[20], ובכך הניחו את היסודות לכרומודינמיקה קוונטית.

בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 נמנה עם תומכי תורת המיתרים, שנחשבה באותן שנים לתאוריה שולית.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי גל-מאן בניס שבצרפת, 2012

בשנת 1984 נמנה עם קבוצת המדענים שהקימה את מכון סנטה פה למחקר בינתחומי של מערכות מורכבות מסתגלות.

לאחר פרישתו מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה כפרופסור אמריטוס וכן היה פרופסור באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי ובאוניברסיטת דרום קליפורניה[21].

בשנת 1994 יצא לאור ספרו "הקווארק והיגואר"[22].

נפטר בסנטה פה ב-24 במאי 2019.

הקווארק והיגואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "הקווארק והיגואר" תיאר גל-מאן אוסף של קשרים מיוחדים בין מודלים פיזיקאליים לבין תופעות טבע ותחומי עיסוק אנושיים. הוא טען שרוב האנשים רואים את חוקי הפיזיקה כמדויקים וככאלה שכמעט שאינם ניתנים לשינוי, בעוד שתחומים כמו: ארכאולוגיה, בלשנות, חקר הטבע, היסטוריה - עוסקים בחוקים מקורבים בלבד. הספר בוחן, בין השאר, מה מייחד מערכות סתגלניות מורכבות, העוברות תהליכים מורכבים, כגון: למידה ואבולוציה, בניגוד למערכות שאינן סתגלניות, אך מורכבות ביותר, כגון: כוכבים וגלקסיות. דוגמאות למערכות סתגלניות מורכבות ניתן למצוא החל ברמת המיקרו, כגון מערכות וירוסים או חיידקים הלומדים להתנגד לאנטיביוטיקה, ועד למערכות מאקרוסקופיות, דוגמת: ילד, מושבת נמלים, מערכות מחשב, ועוד. גל-מאן טען שמערכת החוקים הפיזיקלית, עד כמה שהדבר נראה מוזר, היא מערכת פשוטה, המאפשרת את צמיחתן של מערכות מורכבות וסתגלניות. מחקרו בשנותיו האחרונות התמקד בקשר שבין הפשוט למורכב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1955 נישא למרגרט דאו, שנפטרה בשנת 1981. נולדו להם בן ובת. בשנת 1992 נישא למרשה סאות'וויק, ממנה התגרש.

בשנת 2012 כתב הקדמה לספרה של בת זוגו, מארי מקפאדן, "Mary McFadden: A Lifetime of Design, Collecting, and Adventure".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נפטר חתן פרס נובל לפיזיקה, שגילה את הקווארק, ynet, ‏28 במאי 2019
  2. ^ ריצ'רד פיינמן, אתה בטח מתלוצץ, מר פיינמן
  3. ^ Coupling strength and nuclear reactions, עבודת הדוקטור של מארי גל-מאן
  4. ^ מוריי גלמן, דבר, 20 בנובמבר 1957
  5. ^ Murray Gell-Mann Biographical, nobelprize.org
  6. ^ פרופיסור בן 26, על המשמר, 22 ביוני 1956
  7. ^ ריצ'ארד יפה, "המשמרת הצעירה" של המנהיגות האמריקנית, על המשמר, 22 באוקטובר 1962
  8. ^ עולים לגדולה בימי משבר, הצופה, 15 בנובמבר 1957
  9. ^ 8 יהודים בין 11 גדולי הפיסיקה בארה"ב, שערים, 7 ביוני 1960
  10. ^ Gell-Mann, M.; Lévy, M. (1960), "The axial vector current in beta decay", Il Nuovo Cimento 16: 705–726, Bibcode:1960NCim...16..705G, doi:10.1007/BF02859738  online copy
  11. ^ ד"ד נאמן ירצה על "הכוחות החזקים" בגדעין האטום, קול העם, 24 ביוני 1963
  12. ^ חתני פרס וייצמן, למרחב, 22 במרץ 1966
  13. ^ ד"ר יובל נאמן - "מועמד לפרס נובל", מעריב, 21 בפברואר 1964; המשך
  14. ^ ב. שומרון, כך נתגלה האומגה מינוס, הבוקר, 25 בפברואר 1964
  15. ^ Observation of a Hyperon with Strangeness Minus Three
  16. ^ חיים יערי, כתב־עת בריטי פירסם ראשון על תגלית אל"מ נאמן וגלמן, דבר, 21 בפברואר 1964
  17. ^ יורם קירש, גילוי חלקיקים חדשים שופך אור על בעיות־יסוד בפיסיקה, דבר, 15 בינואר 1976
  18. ^ מאיר הראובני, הישגו של ד"ר גל־מן, למרחב, 30 בדצמבר 1969
    ארנון מגן, הדואליזם הכפול של פרופ' הררי, למרחב, 18 בפברואר 1970
  19. ^ פרס נובל לפיזיקה ליהודי אמריקני, על המשמר, 31 באוקטובר 1969
  20. ^ Fritzsch, H.; Gell-Mann, M.; Leutwyler, H. (1973). "Advantages of the color octet gluon picture". Physics Letters 47B (4): 365–368. Bibcode:1973PhLB...47..365F. doi:10.1016/0370-2693(73)90625-4. 
  21. ^ Caltech Mourns the Passing of Murray Gell-Mann (1929–2019), Caltech, May 24, 2019
  22. ^ Timothy Ferris, On the Edge of Chaos, The New York Review of Books, September 21, 1995