מארי מבראבנט, מלכת צרפת
 | |
| לידה |
13 במאי 1254 לוון, דוכסות בראבנט  |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 1321 (בגיל 66) מולאן-אן-איוולין, צרפת |
| מקום קבורה |
מנזר הקורדליירים |
| תארים |
מלכה רעיה של צרפת |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| בן או בת זוג |
פיליפ השלישי, מלך צרפת (28 באוגוסט 1274, 23 באוגוסט 1274 – 12 באוקטובר 1285) |
| ילדים |
לואי, רוזן אברו, בלאנש מצרפת, דוכסית אוסטריה, מרגרט מצרפת |
| אב | הנדריק השלישי, דוכס בראבנט |
| אם | אדלייד מבורגונדי |
  | |
מארי מבראבנט (בצרפתית: Marie of Brabant; 13 במאי 1254 – 12 בינואר 1322[1]) הייתה מלכת צרפת משנת 1274 עד 1285 כרעייתו השנייה של פיליפ השלישי, מלך צרפת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מארי נולדה ב-13 במאי 1254 בלוון, בראבנט, והייתה בתם של הנדריק השלישי, דוכס בראבנט ואדלייד מבורגונדי.[2]
מלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארי נישאה לאלמן פיליפ השלישי, מלך צרפת ב-21 באוגוסט 1274.[3] רעייתו הראשונה של פיליפ, איזבלה מאראגון, כבר ילדה שלושה בנים ששרדו: לואי, פיליפ ושארל.
פיליפ היה תחת השפעה חזקה של אמו, מרגריט מפרובאנס, ושל משרתו, המנתח והחשמונאי (Chambellan) פייר דה לה ברוס. למרות שלא הייתה צרפתייה, מארי בלטה בחצר הצרפתית. ב-1276, בנה החורג של מארי, לואי, מת בנסיבות חשודות. מארי חשודה שהורה להרעיל אותו.[4] לה ברוס, שהיה גם הוא חשוד, נכלא ובהמשך הוצא להורג בגין הרצח.
מלכה אלמנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של פיליפ השלישי ב-1285, מארי איבדה חלק מהשפעתה הפוליטית, והקדישה את חייה לשלושת ילדיהם: לואי (מאי 1276 – 19 במאי 1319), בלנש (1278 – 19 במרץ 1305) ומרגריט (מתה ב-1318).[5] בנה החורג פיליפ הרביעי מונה למלך צרפת ב-6 בינואר 1286 בריימס.
יחד עם ז'אן הראשונה, מלכת נווארה ובלנש מארטואה, היא ניהלה משא ומתן לשלום ב-1294 בין אנגליה לצרפת עם אדמונד קראוצ'בק, אחיו הצעיר של אדוארד הראשון, מלך אנגליה.[6]
מארי חיה לאורך תקופת שלטונו של פיליפ הרביעי והיא נפטרה כאשר כל ילדיה נפטרו לפני כן. היא מתה ב-1322, בגיל 67, במנזר בלס מירו, ליד מלן, שם נסוגה ב-1316. מארי לא נקברה בנקרופוליס המלכותי של בזיליקת סן-דני, אלא במנזר הקורדלייר, בפריז.[7] הכנסייה, שהושמדה בשרפה ב-1580, שוקמה בשנים שלאחר מכן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Viard 1930, p. 362 note3.
- ^ Dunbabin 2011, p. xiv.
- ^ Bradbury 2007, p. 238.
- ^ Jordan 2009, p. 141.
- ^ Stanton 2001, p. 219.
- ^ Morris 2008, p. 267-268.
- ^ Gaude-Ferragu 2016, p. 142.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bradbury, Jim (2007). The Capetians, Kings of France 987–1328. Hambledon Continuum.
- Dunbabin, Jean (2011). The French in the Kingdom of Sicily, 1266–1305. Cambridge University Press.
- Gaude-Ferragu, Murielle (2016). Queenship in Medieval France, 1300-1500. Palgrave Macmillan.
- Jordan, William Chester (2009). A Tale of Two Monasteries: Westminster and Saint-Denis in the Thirteenth Century. Princeton University Press.
- Morris, Marc (2008). Edward I and the Forging of Britain. Windmill Books.
- Stanton, Anne Rudloff (2001). The Queen Mary Psalter: A Study of Affect and Audience. Vol. 91 Part 6. American Philosophical Society.
- Viard, Jules Marie Édouard (1930). Grandes Chroniques de France. Librairie Ancienne Honoré Champion.