לדלג לתוכן

מארק וורנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארק וורנר
Mark Warner
מארק וורנר, 2025
לידה 15 בדצמבר 1954 (בן 71)
אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום מגורים אלכסנדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
השקפה דתית פרסביטריאניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג ליסה קוליס
מספר ילדים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.warner.senate.gov
סגן יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית
3 בינואר 2025 – מכהן
(שנה ו־7 חודשים)
3 בינואר 2017 – 3 בפברואר 2021
(4 שנים וחודש)
יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית
3 בפברואר 2021 – 3 בינואר 2025
(3 שנים ו־11 חודשים)
→ מרקו רוביו (בפועל)
סגן יו"ר הסיעה הדמוקרטית בסנאט של ארצות הברית
3 בינואר 2017 – מכהן
(9 שנים ו־7 חודשים)
שותף לשלטון אליזבת וורן
סנאטור מטעם מדינת וירג'יניה
3 בינואר 2009 – מכהן
(17 שנים)
יו"ר אגודת המושלים הלאומית
20 ביולי 2004 – 18 ביולי 2005
(11 חודשים ו־29 ימים)
מושל וירג'יניה ה־69
12 בינואר 2002 – 14 בינואר 2006
(4 שנים)
סגן מושל וירג'יניה טים קיין

מארק רוברט וורנר (באנגלית: Mark Robert Warner;‏ נולד ב־15 בדצמבר 1954) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שמכהן כסנאטור מטעם מדינתו מאז 2009. לפני כן, בשנים 2002–2006, כיהן וורנר כמושל וירג'יניה ה-69. הוא משמש כסגן יושב ראש סיעת הדמוקרטים בסנאט וכסגן יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט.

ב-2006 הייתה ציפייה רחבה שוורנר ישאף לקבל את מועמדות מפלגתו בבחירות לנשיאות של 2008, אך באוקטובר אותה שנה הוא הודיע שהוא לא יתמודד, בציינו את שאיפתו לא לשבש את חיי משפחתו. בוועידה הארצית של הדמוקרטים ב-2008 נשא וורנר נאום מרכזי, והוא נחשב למועמד המרכזי לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה עד שהוא הוריד את עצמו מאפשרות זו לאחר שניצח בבחירות המקדימות לסנאט.

תוך שהוא התמודד מול קודמו בתפקיד המושל, ג'ים גילמור, ניצח וורנר בבחירות הראשונות שלו לסנאט באותה שנה לאחר שזכה ב-65 אחוזים מהקולות. ב-2014 הוא ניצח בקושי את אד גילספי כאשר התמודד על תקופת כהונתו השנייה, וב-2020 הביס את מועמד המפלגה הרפובליקנית דניאל גייד בהפרש של 12 אחוזים מהקולות. וורנר הוא יושב ראש הכבוד של הארגון Forward Together PAC.

לפני שנכנס לפוליטיקה, היה וורנר מעורב במהלך שנות ה-80 בקרן הון סיכון מקושרת לעסקי התקשורת. הוא הקים והוביל את חברת Columbia Capital. הוא גם היה שותף להקמת Capital Cellular Corporation. כבעל הון אישי של 214.1 מיליון דולר, היה וורנר, נכון ליולי 2024 חבר הקונגרס השלישי בעושרו, הדמוקרטי הראשון בעושרו.[1]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק וורנר נולד באינדיאנפוליס, כבנם של מרג'ורי (לבית ג'ונסטון) ורוברט פ. וורנר. יש לו אחות צעירה ממנו בשם ליסה. הוא גדל באילינוי ומאוחר יותר בוורנון שבקונטיקט, שם הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון הציבורי רוקוויל. הוא זכה לתשומת לב על התעניינותו בפוליטיקה בשנת לימודיו השמינית מצד מורהו למדעי החבר, ג'ים טיילר, ש"שהשפיע על פועלו למען שינוי חברתי ופוליטי במהלך שנת 1968 הסוערת".[2] בבית הספר התיכון היה וורנר נשיא כיתתו במשך שלוש שנים.

ב-1977 סיים וורנר את לימודיו באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שם קיבל תואר בוגר אוניברסיטה במדע המדינה. במהלך לימודיו הוא היה חבר אחוות פי בטא קפא ובשל הצטיינותו נשא את הנאום מטעם בוגרי מחזור הלימודים שלו בטקס הסיום. וורנר היה ראשון בני משפחתו שסיים לימודים בקולג'.[2] ב-1995 הוזמן וורנר על ידי האוניברסיטה לאגודת הכבוד למנהיגות לאומית אומיקרון-דלתא-קאפא. בעת לימודיו הוא עבד בגבעת הקפיטול כדי לממן את לימודיו, ורכב על אופניו מדי בוקר אל משרדו של הסנאטור אברהם ריביקוף.[2] בשנת לימודיו השנייה הוא לקח פסק זמן מלימודיו כדי לשמש כרכז נוער במטה של אלה גראסו שהתמודדה אז בהצלחה על משרת מושלת קונטיקט. עם שובו לוושינגטון, עבד וורנר במשרה חלקית במשרדו של מי שכיהן אז כחבר בית הנבחרים, כריס דוד. הוא המשיך ושימש כמנהל מסע הבחירות של דוד לסנאט במהלך שנת לימודיו הראשונה בבית הספר למשפטים.[3] כאשר ביקרו אותו הוריו בקולג', הוא השיג עבורם שני כרטיסים לסיור בבית הלבן, וכאשר שאל אותו אביו מדוע הוא לא קיבל כרטיס עבור עצמו, הוא השיב, "אני אראה את הבית הלבן כאשר אהיה הנשיא".[2]

ב-1980 סיים וורנר את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד ואימן את נבחרת כדורסל הנשים הראשונה של המוסד. לאחר מכן ועד 1982 עבד וורנר בגיוס כספים עבור המפלגה הדמוקרטית באטלנטה. אף על פי שסיים תואר במשפטים, הוא מעולם לא עסק במקצוע.[2]

ראשית הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וורנר הקים שתי חברות עסקיות שלא הצליחו בסופו של דבר לפני שהיה לקבלן כללי עבור חברות ומשקיעים בתחום הסלולרי. כמי שייסד וניהל את חברת Columbia Capital, קרן הון סיכון, הוא סייע לייסד או היה אחד המשקיעים הראשונים במספר חברות טכנולוגיה, כולל חברת "נקסטל" (Nextel). ב-1989 הוא היה שותף לייסוד Capital Cellular Corporation, תוך שהוא עשה שימוש בידע שלו בחוקי התקשורת הפדרליים, וצבר הון אישי רב.[4][5]

וורנר היה מעורב בפעילות ציבורית רבה בתחומי הבריאות, התחבורה, התקשורת, טכנולוגיית המידע והחינוך. ב-1989 הוא ניהל בהצלחה את מסע הבחירות למשרת המושל של דאגלס ויילדר, ובשנים 1993–1995 שימש כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית בווירג'יניה. בראשית שנות ה-90 הוא שימש גם כחבר במועצת התחבורה של וירג'יניה, והשתתף בישיבות החודשיות של חטיבת הרכבת והתחבורה הציבורית בראשותו של רוברט ג. קורדר.

ב-1996 התמודד וורנר ללא הצלחה בבחירות לסנאט של ארצות הברית מול מועמד המפלגה הרפובליקנית, הסנאטור המכהן ג'ון וורנר (אין קשר משפחתי) במערכת בחירות שכונתה "וורנר נגד וורנר". במחוזות הכפריים של וירג'יניה זכה מארק וורנר להישגים טובים, ובכך הפך את ההתמודדות לצמודה יותר בהשוואה לציפיות הפרשנים. הוא נוצח ביחס קולות של 52 מול 47 אחוזים והפסיד ברוב חלקי המדינה, כולל בצפונה.[6]

מושל וירג'יניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 התמודד וורנר בבחירות למשרת מושל וירג'יניה כדמוקרט מתון, לאחר שנים שבהדרגה בנה לעצמו את בסיס התמיכה בווירג'יניה הכפרית, בעיקר בדרום-מערב המדינה. יריביו במערכת הבחירות היו התובע הכללי של וירג'יניה, הרפובליקני מארק ארלי, ומועמד הליברטריאנים ויליאם ב. רדפת'. בבחירות זכה וורנר ב-52.16 אחוזים של הקולות, 96,943 קולות מעל המתמודד שהגיע למקום השני.[7] במערכת הבחירות היה לוורנר יתרון משמעותי מבחינת מימון מסע הבחירות, והוא הוציא 32 מיליון דולר בהשוואה ל-17 מיליון הדולר שהוציא ארלי.[8]

כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תחילת כהונתו ב-2002, התבסס וורנר על 900 מיליון הדולר של "הקרן ליום גשום" שהושארה על ידי קודמו בתפקיד ג'ים גילמור.[9] במערכת הבחירות הבטיח וורנר שתי העלאות מיסים אזוריים, במיוחד בצפון וירג'יניה ובהמפטון רודס כדי לממן מיזמים בתחום התחבורה. בשני משאלי עם דחו תושבי וירג'יניה את העלאת מס המכירות.

ב-2004 פעל וורנר עם המחוקקים הדמוקרטים והרפובליקנים המתונים ועם הקהילה העסקית לבצע רפורמה בדיני המיסים, להורדת חלק ממס ההכנסה ובמקביל להעלות את מס המכירות ואת המס על סיגריות. חבילת המיסוי שלו השפיעה על העלאת המס בשיעור של כ-1.5 מיליארד דולר מדי שנה. לזכותו של וורנר נזקפו ההכנסות הנוספות ושמירת דירוג האג"ח AAA, שבאותה עת היה הדירוג של חמש מדינות נוספות, ואפשר את ההשקעה היחידה הגדולה ביותר בחינוך ה-K-12 בהיסטוריה של וירג'יניה. וורנר גם נכנס להסכם עם הדמוקרטים ועם הרפובליקנים המתונים בסנאט של וירג'יניה להגביל את החזרי המס על כלי רכב לרשויות המקומיות.

במהלך תקופת כהונתו כמושל, השפיע וורנר על חיי הספורט במוסדות להשכלה גבוהה. "וורנר עשה שימוש בסמכותו כמושל וירג'יניה ב-2003 כדי להפעיל לחץ על ועידת החוף האטלנטי (Atlantic Coast Conference) לבטל את ההזמנה שהיא כבר הרחיבה לאוניברסיטת סירקיוז. וורנר ביקש שהוועידה, שכבר כללה את אוניברסיטת וירג'יניה, תוסיף אליה במקום זאת את וירג'יניה טק - והוא קיבל את שלו".[10]

הפופולריות של וורנר סייעה לדמוקרטים להשיג מושבים בבית הנבחרים של וירג'יניה ב-2003 ושוב ב-2005, ובכך צמצם את הרוב שנוצר על ידי הרפובליקנים בשנות ה-90. בשנים 2004–2005 הוא שימש כיושב ראש אגודת המושלים הלאומית, והוביל את הרפורמה הלאומית בבתי הספר תיכוניים. הוא היה גם יושב ראש אגודת המושלים הדרומיים וחבר באגודת המושלים הדמוקרטים. בינואר 2005, דירג מחקר שארך שנתיים, "מיזם הביצועים הממשלתית", בשילוב עם המגזין Governing וקרן הצדקה Pew, את כל אחת מהמדינות בארבע קטגוריות ניהול: כספים, אנשים, תשתיות ומידע. וירג'יניה ויוטה קיבלו את ממוצע הדירוג הגבוה ביותר כששתי המדינות קיבלו דירוג A כולל, הישג שגרם לוורנר לכנות את וירג'יניה "המדינה המנוהלת באופן הטוב ביותר באומה".[11]

חוקת וירג'יניה מונעת ממושלי המדינה לכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת, כך שוורנר לא יכול היה להתמודד בבחירות 2005. מערכת הבחירות הפכה למאבק בין שתי דמויות מרכזיות בווירג'יניה ששירתו לצד וורנר, סגן המושל וראש עיריית ריצ'מונד שלעבר טים קיין, והתובע הכללי מזכיר הבטיחות הציבורי לשעבר ג'רי קילגור. וורנר תמך בקיין הדמוקרט והיה פעיל במסע הבחירות שלו מול קילגור הרפובליקני.

ב-8 בנובמבר נבחר קיין ברוב של 52 אחוזים מהקולות. קילגור קיבל 46 אחוזים וראס פוטס, רפובליקני מתון שהתמודד כמועמד עצמאי, קיבל שני אחוזים. פרשנים ארציים רבים החשיבו את ניצחונו של קיין כעדות נוספות לכוחו הפוליטי של וורנר בווירג'יניה.

בשלהי כהונתו, ב-19 בנובמבר המתיק וורנר את עונש המוות של רובין לוויט למאסר עולם ללא אפשרות חנינה. לוויט הורשע ברצח קלייטון דיקס באולם ביליארד בארלינגטון ב-1999. לאחר משפטו ב-2001, הודיעו עורכי דינו שפקיד בית המשפט השמיד שלא כחוק עדות שבה נעשה שימוש נגד לוויט במהלך המשפט, אך זו יכלה לזכותו עם בדיקת DNA נוספת.[12] גזר דין המוות של לוויט היה אמור להיות עונש המוות ה-1,000 שהוצא לפועל בארצות הברית מאז שבית המשפט העליון קבע ב-1976 שעונש המוות מותר על פי התיקון השמיני לחוקה. וורנר אמר, "מעשיו של עובד המדינה, באופן הנוגד את הוראות החוק, באים על חשבון התמודדותו של הנאשם מול העונש החמור והסופי ביותר של החברה". ב-11 מקרים אחרים של עונש מוות שהובאו בפניו כמושל, לא העניק וורנר חנינה.[13]

וורנר גם דאג לביצוע בדיקות DNA מהעדויות שנותרו בתיק של רוג'קר קית' קולמן, שהוצא להורג בווירג'יניה ב-1992. קולמן הורשע במקרה של רצח בדקירה ואונס מ-1981 של גיסתו בת ה-19 ונדה מקוי. הוא משך את תשומת הלב הלאומית, ותמונתו הגיעה גם לשער המגזין טיים, כאשר טען שוב ושוב לחפותו ומחה נגד חוסר ההגינות של עונש המוות. תוצאות DNA מ-12 בינואר 2006 אישרו את אשמתו של קולמן.[14]

סנאטור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות 2008

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחושה הייתה שוורנר התכונן להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות של 2008, ושהוא "עשה כל דבר, חוץ מלהכריז על מועמדותו", עד שבאופן פתאומי הוא הכריז באוקטובר 2006 שהוא לא ירוץ לנשיאות, בציינו סיבות משפחתיות לכך.[15] ב-13 בספטמבר 2007 הכריז וורנר שהוא יתמודד על המושב בסנאט של ארצות הברית שהתפנה עקב פרישתו של ג'ון וורנר ב-2008.

עד מהרה השיג וורנר את תמיכת רוב הדמוקרטים ברמה הארצית. הוא הוביל באופן רחב על פני יריבו הרפובליקני, המושל לשעבר ג'ים גילמור, שקדם לו בתפקיד, במשך כמעט כל מסע הבחירות.[16] וורנר נשא את נאום המפתח בוועידה הארצית של הדמוקרטים באותה שנה.[17]

בסקר דעת קהל של הוושינגטון פוסט ושל רשת החדשות ABC מ-24 בספטמבר 2008, הוביל וורנר ב-30 אחוזים על גילמור.[18]

בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר, הביס וורנר את גילמור לאחר שזכה ב-65 אחוזים מהקולות מול 34 האחוזים של גילמור. הוא ניצח בכל מחוזות וירג'יניה למעט ארבעה. במקרים רבים הוא ניצח בהפרש גבוה באזורים שנחשבו באופן מסורתי לרפובליקנים.[19] היה זה ההפרש הגדול ביותר בתוצאות בחירות לסנאט בווירג'יניה מאז שצ'אק רוב זכה ב-72 אחוזים מהקולות ב-1988. כתוצאה מניצחונו של וורנר, אוישו שני מושביה של וירג'יניה בסנאט על ידי דמוקרטים בפעם הראשונה מאז שהארי פ. בירד הבן עזב את שורות המפלגה והיה לפוליטיקאי עצמאי ב-1970.

בחירות 2014

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014 התמודד וורנר מול אד גילספי שקודם לכן שימש כיועצו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש וכיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית. הפרש הקולות לטובתו של וורנר, 17,000 קולות בלבד, היה נמוך מהמצופה.[20]

בחירות 2020

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2020 התמודד וורנר מול המרצה וקצין צבא ארצות הברית לשעבר דניאל גייד (אנ').[21] בבחירות הכלליות הביס וורנר את גייד לאחר שזכה ב-56 אחוזים מהקולות מול 44 האחוזים של גייד.[22]

כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיעו לסנאט בינואר 2009, מונה וורנר כחבר בוועדת הבנקאות, השיכון והעניינים האורבניים, ועדת התקציב ובוועדת המסחר, המדע והתחבורה.ב-2011 הוא מונה גם לוועדת המודיעין.

ב-2009 הצביע וורנר בעד חוק השיקום וההשקעה החוזרת האמריקאית (אנ') כחבר ועדת התקציב, הוא הגיש הצעת חוק שנועדה לסייע לממשלה לעקוב אחר הוצאות הכספים.[23]

ב-2010 ביקשו וורנר והסנאטור למאר אלכסנדר, וחברי בית הנבחרים טום פטרי ודייוויד פרייס שהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים תקים את הוועדה למדעי הרוח והחברה (אנ').[24]

כאשר הוצע לוורנר תפקיד יושב ראש ועדת הדמוקרטים לבחירות לסנאט כהכנה לבחירות של 2012, הוא דחה את ההצעה, שכן הוא רצה להדיר את עצמו מהמפלגתיות של התפקיד.

בסתיו 2012 קיבל וורנר פנייה מתומכים בנוגע לאפשרות של פרישה מהסנאט לטובת תקופת כהונה שנייה כמושל וירג'יניה. לאחר ששקל את הסיכויים, הודיע וורנר זמן קצר לאחר הבחירות של נובמבר אותה שנה על החלטתו להישאר בסנאט בשל היותו כל כולו במציאת פתרונות רב-מפלגתיים לאתגרים הכלכליים של ארצות הברית.[25]

בינואר 2013 היה וורנר לסנאטור במעמד בכיר לאחר שג'ים וב פרש והוחלף בטים קיין, שכיהן כסגן המושל תחת וורנר כאשר הוא כיהן כמושל.

וורנר זיהה עצמו כאיש מרכז רדיקלי,[26] ופעל לטובת קבלת פשרות בסנאט.[27] במהלך הקונגרס ה-114 הוא דורג במקום העשירי ברשימת הסנאטורים בעלי הגישה הדו-מפלגתית שנוצר על ידי מרכז לוגאר ובית הספר מקורט למדיניות ציבורית.[28] ברשימה דומה, שפורסמה במהלך הקונגרס ה-115 הוא דורג במקום השני מבין הדמוקרטים.

בריאות והפלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וורנר בעד הזכות להפלה מלאכותית ותומך בפסק דין רו נגד וייד.[29]

בסרטון שצולם בלשכתו בסנאט, הבטיח וורנר לתושבי וירג'יניה, "לא אצביע בעד תוכנית בריאות שלא תאפשר לכם להחזיק בביטוח הבריאותי שתחפצו בו".[30]

וורנר הצביע בעד חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה ("אובמה-קר"), וסייע להשגה של 60 הקולות בסנאט שנדרשו כדי למנוע את הגעת החוק לפיליבסטר. יחד עם 11 סנאטורים צעירים, הוא דן על הוספת חבילת תיקון שמטרתה הייתה להתייחס לעלות הטיפולים הבריאותיים באמצעות הרחבת טכנולוגיית המידע הבריאותי וקידום הבריאות.[31]

בינואר 2019 היה וורנר אחד משישה סנאטורים דמוקרטים שהגישו את חוק הכורים האמריקאים, הצעת חוק שאמורה לתקן את חוק הפיקוח והטיוב על כריית שטח מ-1977 (אנ') כדי להחליף כספים העולים על הסכומים הדרושים לעמידה בהתחייבויות קיימות במסגרת הקרן לאדמות כרייה נטושות, לתוכנית הפנסיה של 1974 כחלק ממאמץ למנוע את חדלות הפירעון שלה כתוצאה מפשיטות רגל של חברות הפחם והמשבר הפיננסי של 2008. החוק הגדיל גם את המס לטובת קרן הנאמנות לריאות שחורות והבטיח שהכורים שהושפעו על ידי פשיטות הרגל של חברות הפחם ב-2018 לא יאבדו את הביטוח הרפואי שלהם.[32]

בספטמבר 2019, בעיצומם של דיונים למניעת השבתת הממשל, היה וורנר אחד משישה סנאטורים דמוקרטים שחתמו על מכתב להנהגת הקונגרס לקידום העברת החקיקה שתממן באופן זמני את טיפולי הבריאות והפנסיות עבור כורי הפחם הגמלאים, כאשר "המשפחות של וירג'יניה, וירג'יניה המערבית, ויומינג, אלבמה, קולורדו, דקוטה הצפונית וניו מקסיקו יתחילו לקבל הודעות על הפסקת הטיפול הרפואי עד סוף החודש הבא".[33]

כספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מראשית כהונתו בסנאט, ניסה וורנר לשכפל בוושינגטון את השותפות הדו-מפלגתית שבה עשה שימוש יעיל במהלך כהונתו כמושל בווירג'יניה. ב-2010 הוא פעל יחד עם עמיתו הרפובליקני בוועדת הבנקאות, בוב קורקר, לנסח את החלק העיקרי של חוק דוד-פרנק שמטרתו לשים קץ לחילוץ על ידי משלמי המיסים של חברות פיננסיות כושלות בוול סטריט באמצעות דרישת הצורך ב"תוכניות קבורה מתקדמות" עבור חברות פיננסים גדולות.[34]

ב-2013 העניק המרכז למחקר הנשיאות והקונגרס לוורנר ולקורקר את פרס פובליוס שלהם על עבודתם המשותפת הדו-מפלגתית בקידום הרפורמה הפיננסית.[35]

ב-2018 היה וורנר אחד הדמוקרטים היחידים בסנאט שתמכו בהצעת חוק שהייתה אמורה להרגיע "תקנות בנקאות מרכזיות". כחלק מקבוצה של לפחות 11 דמוקרטים, טען וורנר שהצעת החוק "תעביר לתקנות המוטלות על מלווים קטנים ואזוריים לגודל מתאים, ותעזור עליהם לספק אשראי".לצעד חקיקה זה התנגדו צ'אק שומר ואליזבת וורן.[36]

מדיניות חוץ וביטחון לאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2015 מתח וורנר ביקורת על מבצע סופה נחרצת להתערבות הצבאית הסעודית בתימן, באומרו: "אני מודאג במיוחד מכמה מההפצצות חסרות ההבחנה בתימן". ביוני 2017 הצביע וורנר בעד עסקת הנשק האמריקאית-סעודית בהיקף של 350 מיליארד דולר של הנשיא דונלד טראמפ.[37]

בספטמבר 2016, כצעד מקדים להחלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, שגינתה את ההתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטיניים, חתם וורנר על מכתב מטעם איפא"ק שדחק בנשיא ברק אובמה להטיל וטו על החלטה חד-צדדית נגד ישראל.[38] בדצמבר 2017 מתח וורנר ביקורת על החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל, באומרו שצעד זה "מגיע בעיתוי הלא נכון ויצית את האזור ללא שום צורך".[39]

ביולי 2017 הצביע וורנר בעד החוק להתמודדות עם יריבי אמריקה באמצעות סנקציות (אנ') שכרך יחדיו את הסנקציות נגד איראן, רוסיה וקוריאה הצפונית.[40]

באפריל 2019 היה וורנר אחד מ-34 סנאטורים שחתמו על מכתב לנשיא טראמפ כדי לעודד אותו "להקשיב לאנשדי הממשל שלך ולהפוך על פיהן החלטות שיגרמו לנזק לביטחון הלאומי שלנו ויחמירו את המצב באמריקה המרכזית", בטענה שטראמפ "הביע בעקביות הבנה לקויה של סיוע החוץ של ארצות הברית" מאז שהושבע לנשיאות ושהוא "חתר באופן אישי תחת המאמצים לקדם את הביטחון הלאומי ואת השגשוג הכלכלי של ארצות הברית" על ידי מניעת השימוש במימון הביטחון הלאומי בשנת התקציב 2018. הסנאטורים טענו שסיוע החוץ למדינות אמריקה המרכזית צמצם את ההגירה לארצות הברית, בציינם את הסיוע שגרם המימון לשיפור התנאים בארצות אלו.[41]

מודיעין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2018 הצביע וורנר בעד מינויה של ג'ינה הספל כראשת ה-CIA.[42]

ב-2016 שירת חוקר מדיניות החוץ סטיבן הלפר כמודיע של ה-FBI ויצר קשר עם אנשי מסע הבחירות של דונלד טראמפ.[43] במאי 2018 הזהיר וורנר, כבכיר החברים הדמוקרטים בוועדת המודיעין של הסנאט, את המחוקקים הרפובליקנים שיהיה זה "בלתי חוקי בעליל" לחשוף את זהותו של הלפר.[44]

וורנר בירך על מעצרו של מייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג', שחשף פשעי מלחמה אמריקאים בעיראק ובאפגניסטן, באומרו שאסאנג' הוא "שותף מסור במאמצים לחתור תחת ביטחון ארצות הברית".[45]

ביטחון התקשורת והתשתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2018 הגדיר וורנר את ענקית התקשורת הסינית וואווי כאיום על הביטחון הלאומי של סין.[46]

בפברואר 2019 היה וורנר אחד מ-11 סנאטורים שחתמו על מכתב למזכיר האנרגיה ריק פרי ולמזכירת ביטחון המולדת קירסטן נילסן ודחקו בהם "לעבוד עם כל הרגולטורים הפדרליים, המדינתיים והמקומיים, וכן עם מאות יצרני החשמל העצמאיים ומפיצי החשמל בכל ארצות הברית כדי להבטיח שהמערכות שלנו מוגנות" ולאשר שהם "ערוכים ומוכנים להגיש כל סיוע שאתם זקוקים לו להבטיח את תשתיות החשמל הקריטיות שלנו".[47]

ביולי 2019 היה וורנר שותף להגשת הצעת החוק להגנת תשתיות ה-5G העתידיות של אמריקה, חוק שאמור למנוע את הסרת וואווי מ"רשימת הישויות" של מחלקת המסחר ללא חוק של הקונגרס, ולאפשר לקונגרס לחסום ויתורים של הממשל לחברות אמריקאיות לעשות עסקים עם וואווי. הצעת החוק גם הסדירה בחוק את הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ מחודש מאי הקודם שהסמיכה את ממשלו לחסום חברות טכנולוגיה זרות שהיוו איום על הביטחון הלאומי מלנהל עסקים בארצות הברית.[48]

במרץ 2023 הובילו וורנר וג'ון ת'ון קבוצה דו-מפלגתית של 12 סנאטורים שהגישו הצעת חוק להגבלת מופעי איומי אבטחה המסכנים טכנולוגיות מידע ותקשורת, הצעת חוק שהתייחסה באופן מקיף לאיום המתמשך שהוטל על הטכנולוגיה מצד מתחרים זרים על ידי מתן סמכות רחבה יותר למחלקת המסחר לפקח, למנוע ולהקל על עסקאות טכנולוגיות תקשורת מידע שמהווים סיכון מיותר על הביטחון הלאומי על ידי מתן אפשרות לשליטה רחבה יותר של הממשלה הפדרלית עליהם. בחקיקה זו נכלל גם סעיף שעל פיו ניתן להטיל עונש מאסר של עד 20 שנה ומיליארד דולר קנס על קבלת "יישומונים אסורים" באמצעות VPN.[49]

מסירותו של וורנר לתעשיית התקשורת הוכרה ב-2013 כאשר הוא הוכנס להיכל התהילה של התקשורת האלחוטית.[50]

ביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 הצביע וורנר בעד הארכה בארבע שנים של חוק הפטריוט. באותה שנה הוא שיתף את קהילת ההיי-טק בצפון וירג'יניה במאמצים פרו בונו לתקן טעויות שנעשו בקבורה וליקויים נוספים של צבא ארצות הברית בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.[51]

ב-2012 הוא דחק בהצלחה בצי ארצות הברית לשפר את המגורים הבלתי ראויים בבסיס בהמפטון רודס. באותה שנה דחק וורנר במשרד לניהול כוח האדם של עובדי הממשל (United States Office of Personnel Management) לטפל בפיגור כרוני בתהליכי הטבות הפרישה לעובדים הפדרליים, שרבים מהם מתגוררים בפרברי צפון וירג'יניה הסמוכים לוושינגטון.[52] הוא נחל הצלחה בדירבון המחלקה לענייני חיילים משוחררים להרחיב את הגישה לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית עבור נשות צבא לשעבר ששבו מהשירות בעיראק ובאפגניסטן.[53]

באוגוסט 2013 היה וורנר אחד מ-23 סנאטורים דמוקרטים שחתמו על מכתב שהופנה למחלקת ההגנה והזהיר שכמה נותני הלוואות הציעו "מוצרי אשראי חמסניים לאנשי שירותי הביטחון בריבית תלת-ספרתית מוגזמת והלוואות שלא כללו את ההגנות הנוספות שנקבעו בחוק" והעריך שאנשי שירותי הביטחון ומשפחותיהם "ראויים להגנות החזקות ביותר האפשריות ולפעולה מהירה כדי להבטיח שכל מוצרי האשראי שהוצעו לאנשי הכוחות המזוינים שלנו בטוחים ויציבים".[54]

מזכיר הצי של ארצות הברית, ריי מייבוס, העניק לוורנר את מדליית השירות הציבורי המצוין של הצי (Navy Distinguished Public Service Award), העיטור הגבוה ביותר של הצי שניתן לאזרח, זאת עבור תמיכה מתמדת במשפחות החיילים המשרתים והחיילים לשעבר של וירג'יניה.[55]

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2010 עד 2013, השקיע וורנר מזמנו וממרצו בהובלת "חבורת השישה", יחד עם סאקסבי צ'אמבליס.[56] השניים שאפו ליצור תוכנית דו-מפלגתית על פי הקווים של ועדת סימפסון-בולס (אנ') לטיפול בחובות של ארצות הברית.

אף על פי שחבורת השישה כשלה בסופו של דבר ליצור צעד חקיקה משמעותי, הם הסכימו על קווים רחבים של תוכנית שכללה קיצוצים בהוצאות, רפורמות מיסוי שיפיקו יותר הכנסות, ורפורמות לתוכניות זכאות כמו בתחומי הבריאות והרווחה, רפורמות שלהן התנגדו רוב הדמוקרטים.[57] אף על פי שהנשיא ברק אובמה גילה עניין בתוכנית, מנהיגים בקונגרס משתי המפלגות הסכימו ביניהם לא לממש אותה.[58] ב-2011 העניקה קואליציית קונקורד (אנ') לוורנר ולצ'אמבליס את פרס הפטריוטים הכלכליים שלה על עבודתם במסגרת חבורת השישה.[59]

חוקי הנשק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באפריל 2013 הצביע וורנר בעד הרחבת בדיקות הרקע לרכישת כלי נשק כחלק מתיקון מנצ'ין-טומי.[60][61] הוא גם הצביע נגד הצעת החוק לאיסור על כלי נשק לתקיפה של 2013 (אנ'), אך ב-2018 שינה את עמדתו והיה שותף לקידום מאמצים דומים מאז.[62][63]

ב-2017 הגדיר וורנר את עצמו כתומך נלהב בזכויות על פי התיקון השני לחוקה והתחייב לקדם בעלות אחראית על כלי נשק לטובת ציד, פעילות פנאי והגנה עצמית.[64]

בינואר 2019 היה וורנר בין 40 הסנאטורים שהגישו את הצעת החוק להרחבת בדיקות הרקע, הצעת חוק שדרשה בדיקות רקע הן לרכישה והן להעברה של כלי נשק, כולל על ידי כל מוכרי הנשק ללא רישיון לכך. החריגים לבדיקות הרקע בסעיפי הצעת החוק כללו העברת כלי נשק בין אנשי כוחות אכיפת החוק, השאלת כלי נשק לאירועי ציד וספורט על בסיס קבוע, מתנות לבני משפחה קרובים, העברת כלי נשק כחלק מהליכי ירושה, והעברת כלי נשק מאדם לאדם באופן זמני לצורכי הגנה עצמית מידית.[65]

להט"ב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2013 הודיע וורנר בדף הפייסבוק שלו על תמיכתו בנישואים של זוגות מאותו המין. הכרזתו באה זמן קצר לאחר הודעה דומה של הסנאטורית קלייר מקסקיל.[66] ביולי 2015 היו וורנר וטים קיין שותפים לקידום חוק השוויון (אנ') יחד עם 38 סנאטורים ו-158 חברי בית הנבחרים, וקיין אמר, "חשוב שנמנע אפליה בדיור, בחינוך ובמקומות עבודה".[67]

שקיפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחבר ועדת התקציב של הסנאט, מונה וורנר ב-2009 כראש צוות המשימה הדו-מפלגתי לביצועי הממשלה.[68] הוא היה המוביל המרכזי מאחורי חוק ביצועי ותוצאות פעולות הממשלה של 2010, שקבע מטרות לביצועי התוכניות בכל משרדי הממשלה הפדרלית והגדיר תהליך שקוף יותר של בדיקת ביצועים.[69]

במאי 2013 הגיש וורנר את החוק לאחריות ולשקיפות דיגיטלית של 2014 (אנ'). החוק מגדיר דיווח מתוקנן על הוצאות הממשלה הפדרלית שיופיעו באתר אינטרנט יחיד, ויאפשר לאזרחים לעקוב אחר הוצאות הקהילות והסוכנויות הממשלתיות כדי לזהות בקלות רבה יותר הוצאות בלתי ראויות, בזבוזים ומעשי הונאה.[70][71] בנובמבר אותה שנה העבירה הוועדה לביטחון המולדת ועניינים ממשלתיים של הסנאט את החוק בהצבעה פה אחד.[72] ב-10 באפריל 2014 עבר החוק בהצבעה פה אחד במליאת הסנאט, וב-28 באפריל אושר החוק בבית הנבחרים.[73]

שכר המינימום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2014 התנהל בסנאט דיון על חוק ההגינות בשכר המינימום (אנ'). החוק תיקן את חוק תקני העבודה ההוגנת של 1938 כך שיגדיל את שכר המינימום הפדרלי לעובדים ל-10.10 דולר לשעה במשך שנתיים.[74] הנשיא אובמה ורבים מהסנאטורים הדמוקרטים תמכו בהצעת החוק, אך הרפובליקנים התנגדו לה.[75][76][77] וורנר הביע את רצונו לנהל משא ומתן עם הרפובליקנים בנוגע לכמה מסעיפי החוק, כמו לוח הזמנים להטמעתו.[76] הוא אמר שכל העלאת שכר צריכה להתבצע "באופן אחראי".[78]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וורנר נשוי לליסה קוליס.[2] קוליס היא הראשונה מבין הנשים ששימשו כגברת הראשונה של וירג'יניה ששמרה על שם נעוריה. לשניים שלוש בנות. וורנר עוסק בחוואות ובייצור יין בחוותו על שטח של 15 אקרים (61 דונם).[79] הונו האישי של וורנר הוערך ב-2024 ב-214.1 מיליון דולר.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארק וורנר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 "Who Are the Richest U.S. Senators?". Investopedia.
  2. 1 2 3 4 5 6 Shaffrey, Mary M.; Hook, Carol S. (November 5, 2008). "10 Things You Didn't Know About Mark Warner". U.S. News & World Report.
  3. ↑ Bob Guldin, Virginia's Man of the Moment, GW magazine, spring 2002.
  4. ↑ "Mark Warner - 2015-05-11 - Six Politicians Who Actually Made Payroll". Forbes.
  5. ↑ Evans, Steve (September 7, 2007). "Former Virginia Gov. Mark Warner Advises Darden Students". UVA Today. University of Virginia.
  6. ↑ "Sen. Mark Warner (D-VA) -- The Almanac of American Politics". National Journal. Archived from the original on October 18, 2012.
  7. ↑ Montanaro, Domenico (October 29, 2013). "Just twice in 50 years has Va. seen dip in turnout for governor's race. Why it could happen again". NBC News.
  8. ↑ Gubernatorial Spending, 2001 - 2021 - The Virginia Public Access Project.
  9. ↑ "Mark Warner's rising stock". The Roanoke Times. January 1, 2006. Archived from the original on September 13, 2012.
  10. ↑ Kornacki, Steve (October 27, 2011). "Why all of West Virginia now hates Mitch McConnell". Salon. Archived from the original on October 29, 2011.
  11. ↑ Efficiency to the budget process - Mark R. Warner, U.S. Senator from the Commonwealth of Virginia.
  12. ↑ "Governor halts landmark execution". The Michigan Daily. November 30, 2005.
  13. ↑ "Conservatives Urge Virginia Governor to Grant Clemency Request as 1,000th Execution Nears". deathpenaltyinfo.org. Death Penalty Information Center. November 22, 2005.
  14. ↑ Glod, Maria; D. Shear, Michael (January 13, 2006). "DNA Tests Confirm Guilt of Executed Man". The Washington Post.
  15. ↑ Shear, Michael D. (October 17, 2006). "'Family' Reasons? Theories Abound on Warner's Exit". The Washington Post.
  16. ↑ Sabato, Larry (December 14, 2007). "A Second Democratic Year in '08?". RealClearPolitics
  17. ↑ "2008 Democratic National Convention: Remarks as prepared for delivery by Mark Warner". Reuters. August 27, 2008. Archived from the original on January 9, 2009.
  18. ↑ Craig, Tim; Agiesta, Jennifer (September 24, 2008). "Warner Leads Gilmore By 30 Points, Poll Finds". The Washington Post. p. B01.
  19. ↑ "Results by county for 2008 Senate election". voterinfo.sbe.virginia.gov. Virginia State Board of Elections. Archived from the original on February 26, 2012.
  20. ↑ Silver, Nate (November 6, 2014). "Why Polls Missed a Shocker in Virginia's Senate Race". FiveThirtyEight.
  21. ↑ Solano, Sophia (December 12, 2019). "SPA professor and veteran running for Virginia U.S. Senate seat". The Eagle.
  22. ↑ "2020 November General Official Results". Virginia Department of Elections. Archived from the original on February 3, 2021.
  23. ↑ "Greater accountability for stimulus spending". warner.senate.gov. Office of Senator Mark Warner. March 10, 2010.
  24. ↑ Heart of the Matter, page 7.
  25. ↑ Pershing, Ben (February 25, 2011). "Mark Warner won't run for Virginia governor, will stay in Senate". The Washington Post.
  26. ↑ Avlon, John P. (October 16, 2008). "The stand-out centrists of 2008". Politico.
  27. ↑ Weiner, Rachel (November 23, 2014). "On Capitol Hill, Sen. Mark Warner has quite the spring in his step". The Washington Post.
  28. ↑ The Lugar Center - McCourt School Bipartisan Index (PDF), The Lugar Center, March 7, 2016, p. 1
  29. ↑ "Mark Warner on Abortion". OnTheIssues. October 23, 2020.
  30. ↑ Pershing, Ben (November 30, 2013). "If not Cuccinelli, then who? GOP field against Mark Warner in 2014 still a work in progress". The Washington Post. Washington, D.C.
  31. ↑ Broder, David S. (December 11, 2009). "Freshmen senators offer sensible health care cuts". Houston Chronicle.
  32. ↑ Holdren, Wendy (January 4, 2019). "Legislation introduced to secure miners pensions and health care". The Register-Herald.
  33. ↑ Thomas, Alex (September 16, 2019). "Manchin, colleagues send letter urging permanent funding for miners health care, pensions". MetroNews.
  34. ↑ "Dancing Across the Aisle". BusinessWeek. January 21, 2010. Archived from the original on June 18, 2013.
  35. ↑ "Publius Awards - Center for the Study of the Presidency and Congress". thepresidency.org. Archived from the original on December 5, 2013.
  36. ↑ Warmbrodt, Zachary (March 5, 2018). "Victory in sight for Democrats defying Warren on bank bill". Politico.
  37. ↑ Carney, Jordain (June 13, 2017). "Senate rejects effort to block Saudi arms sale". The Hill.
  38. ↑ "Senate – Aipac". September 19, 2016. Archived from the original on October 19, 2016.
  39. ↑ "Who's Speaking Out Against Trump's Jerusalem Move". jstreet.org. J Street. December 12, 2017.
  40. ↑ "U.S. Senate: U.S. Senate Roll Call Votes 115th Congress - 1st Session: On Passage of the Bill (H.R. 3364)". senate.gov. United States Senate. July 27, 2017.
  41. ↑ Frazin, Rachel (April 4, 2019). "More than 30 Senate Dems ask Trump to reconsider Central American aid cuts". The Hill.
  42. ↑ Herb, Jeremy; Diaz, Daniella (May 17, 2018). "Controversial nominee Gina Haspel confirmed as first female CIA director". CNN.
  43. ↑ Porter, Tom (May 20, 2018). "Who is Stefan Halper? U.S. Cambridge Professor Named as FBI's Russia Probe Secret Source". Newsweek.
  44. ↑ Sanchez, Luis (May 19, 2018). "Schumer: GOP efforts to identify FBI informant 'close to crossing a legal line". The Hill.
  45. ↑ Senate Intel Vice Chair Warner on Assange - Mark R. Warner, U.S. Senator from the Commonwealth of Virginia.
  46. ↑ Russell, Andrew (December 7, 2018). "'Basically kidnapping': China's state media lashes out at Canada over arrest of Huawei executive". Global News.
  47. ↑ Thomsen, Jacqueline (February 25, 2019). "Key senators say administration should ban Huawei tech in US electric grid". The Hill.
  48. ↑ Miller, Maggie (July 16, 2019). "Lawmakers introduce bill to block U.S. companies from doing business with Huawei". The Hill.
  49. ↑ "RESTRICT ACT US CONGRESS". US Congress. March 7, 2023.
  50. ↑ Wireless History Foundation (2013). "Mark Warner". Wireless Hall of Fame.
  51. ↑ Davenport, Christian (August 7, 2010). "High-tech companies volunteer to digitize Arlington National Cemetery's records". The Washington Post.
  52. ↑ Kopp, Emily (February 2, 2012). "Senators take OPM to task over long wait for pensions". Federal News Network.
  53. ↑ "Sen. releases VA report on female vets". WWLP. January 10, 2011. Archived from the original on July 29, 2013.
  54. ↑ Cox, Ramsey (August 15, 2013). "Senate Dems ask DOD to protect service members from predatory lenders". The Hill.
  55. ↑ Warner receives U.S. Navy's Distinguished Public Service Award.
  56. ↑ Shear, Michael D. (December 21, 2010). "Two Senators Seek Middle Ground on Debt". The New York Times.
  57. ↑ Killian, Linda (December 1, 2010). "Democratic Sen. Mark Warner Defies Party to Engage GOP on a Deficit deal". The Daily Beast.
  58. ↑ Obama Backs ‘Gang Of Six’ Plan That Includes Medicare Cuts, KFF Health News, Jul 20 2011.
  59. ↑ "Concord Coalition honors Sens. Warner & Chambliss". warner.senate.gov. Office of Senator Mark Warner. December 18, 2012.
  60. ↑ "U.S. Senate Roll Call Votes 113th Congress – 1st Session:On the Amendment (Manchin Amdt. No. 715)". senate.gov. United States Senate.
  61. ↑ Todd, Chuck; Murray, Mark; Montanaro, Domenico; Brower, Brooke (April 18, 2013). "Why the gun measure went down to defeat". NBC News.
  62. ↑ "Warner: I voted against an assault weapons ban. Here's why I changed my mind". Mark R. Warner.
  63. ↑ Feinstein, Dianne (March 14, 2018). "Cosponsors - S.2095 - 115th Congress (2017-2018): Assault Weapons Ban of 2017". www.congress.gov.
  64. ↑ "Sen. Warner Statement on Concealed Carry Gun Legislation". warner.senate.gov. Office of Senator Mark Warner. May 3, 2017.
  65. ↑ "U.S. Senator Tammy Baldwin Helps Introduce Background Check Expansion Act To Reduce Gun Violence". Urban Milwaukee. January 9, 2019.
  66. ↑ Blake, Aaron (March 25, 2013). "Sen. Mark Warner backs gay marriage". The Washington Post.
  67. ↑ "Warner, Kaine Introduce Comprehensive LGBT Nondiscrimination Bill". warner.senate.gov. Office of Senator Mark Warner. July 23, 2015.
  68. ↑ "Performance Task Force - Senate Budget Committee". Budget.senate.gov. July 30, 2013. Archived from the original on February 27, 2014.
  69. ↑ Center for American Progress: Government Performance Reform Now in the House’s Hands - Mark R. Warner, U.S. Senator from the Commonwealth of Virginia.
  70. ↑ "S.994 - 113th Congress (2013-2014): Digital Accountability and Transparency Act of 2013". congress.gov. Library of Congress.
  71. ↑ "Sens. Warner & Portman Introduce Bipartisan DATA Act". warner.senate.gov. Office of Senator Mark Warner. May 21, 2013.
  72. ↑ "Senate Committee Unanimously Passes Sen. Warner's Bipartisan DATA Act". warner.senate.gov. Office of Senator Mark Warner. November 6, 2013.
  73. ↑ "S. 994 - All Actions". congress.gov. United States Congress.
  74. ↑ "S. 1737 - Summary". congress.gov. United States Congress. April 2, 2014.
  75. ↑ Sink, Justin (April 2, 2014). "Obama: Congress has 'clear choice' on minimum wage". The Hill.
  76. 1 2 Bolton, Alexander (April 8, 2014). "Reid punts on minimum-wage hike". The Hill.
  77. ↑ Bolton, Alexander (April 4, 2014). "Centrist Republicans cool to minimum wage hike compromise". The Hill.
  78. ↑ Bolton, Alexander (April 1, 2014). "Reid: Minimum wage vote may slip". The Hill.
  79. ↑ Bedard, Paul (November 20, 2005). "A Modern-Day Thomas Jefferson?". U.S. News & World Report. Archived from the original on January 21, 2011.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מארק_וורנר&oldid=43518909"