מארק ליין

מארק ליין
Mark Lane

לידה	24 בפברואר 1927 הברונקס, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	10 במאי 2016 (בגיל 89) שארלוטסוויל, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה
השכלה	בית הספר למשפט ברוקלין ברוקלין קולג' אוניברסיטת לונג איילנד
תקופת כהונה	? – 10 במאי 2016
תקופת הפעילות	? – 10 במאי 2016
תחומי מחקר	זכויות אזרחיות ומדיניות, פשע מלחמה, אקטיביזם, civil rights
תפקידים בולטים	חבר האסיפה של ניו יורק

מארק ליין (באנגלית: Mark Lane; ‏ 24 בפברואר 1927 – 10 במאי 2016) היה עורך דין וסופר פוליטי יהודי אמריקאי. מחוקרי רצח קנדי, מבין הראשונים שדחו את ממצאי ועדת וורן והעלו את התאוריה כי ההתנקשות בנשיא הייתה תוצאה של קשר.

ראשית הדרך

מארק ליין נולד בניו יורק בשנת 1927. לאחר תום מלחמת העולם השנייה סיים את לימודי המשפטים והוסמך כעורך דין. היה פעיל במפלגה הדמוקרטית. בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו בשנת 1960 תמך במועמדותו של הסנטור ג'ון פ. קנדי לנשיאות וניהל את מערכת הבחירות שלו בניו יורק. באותה שנה נבחר כחבר בית הנבחרים של מדינת ניו יורק בתמיכתם של אלינור רוזוולט ושל ג'ון פ. קנדי. לאחר היבחרו ניהל ליין מסע לביטול עונש המוות וכן פעל לפתרון בעיות מצוקת הדיור בעיר ניו יורק. ליין היה פעיל גם במסגרת תנועה לזכויות האזרח בשם "צועדי החופש (Freedom Riders), שארגנה צעדות למדינות הדרום של ארצות הברית כמחאה נגד האפליה הגזעית ששררה בהן ואף נעצר ביחד עם המפגינים.

רצח קנדי

רצח הנשיא ג'ון פ. קנדי בעיר דאלאס בטקסס ב-22 בנובמבר 1963 חולל מפנה בחייו של מארק ליין ומאז הקדיש את פעילותו הציבורית והספרותית לחקירת נסיבות הרצח ומבצעיו. העניין שגילה ליין בפרשה נבע מהיותו שלוש שנים קודם לכן מנהל מסע הבחירות של קנדי לנשיאות בניו יורק. ליין היה מבין הראשונים שנתנו את תשומת לבם לשאלות ולתעלומות שפרשת הרצח מעוררת והגיע לידי מסקנה כי לי הארווי אוסוולד איננו הרוצח. זמן לא רב לאחר הרצח ייסד ליין בניו יורק גוף שליין העניק לו את השם "ועדת חקירה של אזרחים" (Citizen`s Committee of Inquiry). ליין החל להרצות באופן רצוף על דעתו בקשר לנסיבות הרצח ולאחר מכן יצא לאירופה ושם פרסם את דעותיו, בהאמינו כי בפעילותו מחוץ לארצות הברית הוא יזכה ליותר תשומת לב מצד הציבור האמריקאי. בפעילותו זו יצר ליין קשרים עם הפילוסוף ברטראנד ראסל, אשר בהשפעת ליין פרסם ב-6 בספטמבר 1964 גילוי דעת פומבי בשם "16 שאלות אודות הרצח" , בו העלה תמיהות וספקות בקשר לפרשת הרצח ובקשר לאשמתו של אוסוואלד.

לאחר שנתמנתה וועדת וורן ב-29 בנובמבר 1963 לערוך חקירה מקפת על רצח הנשיא ביקש ליין מהוועדה לייצג בפנייה את אוסוואלד. בקשתו נדחתה בנימוק שאיננו יכול לייצג אדם שאינו בחיים ואז השיג ליין את הסכמתה של אמו של אוסוואלד, מרגריטה אוסוואלד, לייצגה בפני הוועדה.

בספטמבר 1966 פרסם מארק ליין את הספר "Rush to judgment" - "הבהלה לחרוץ דין", בו דחה את מסקנות דו"ח וועדת וורן והעלה על הכתב את כל התעלומות, הספקות והסתירות שהדו"ח עורר. הספר היה מבין הראשונים שנתפרסמו בארצות הברית השוללים את דו"ח הוועדה ועורר עניין רב בארצות הברית ובעולם. בשנת 1967 הופק בארצות הברית סרט קולנוע תיעודי על פי הספר, בו הופיע ליין כקריין וכמראיין של אחדים מעדי הפרשה. בשנת 1977 הפיק ליין סרט תיעודי נוסף בו חזר על תאוריית הקשר של ביחס לרצח הנשיא "שני אנשים בדאלאס" (Two Men in Dallas).

בשנת 1967 כאשר ג'ים גאריסון פרקליט המחוז של ניו אורלינס החל בחקירה, בכוונה להעמיד לדין איש עסקים מניו אורלינס בשם קליי שאו באשמת קשירת קשר לרצח הנשיא (חקירה שהובילה להעמדתו לדין ולבסוף לזיכוי של שאו על ידי בית המשפט), הוא נעזר במארק ליין.

בשנת 1992 פרסם את ספרו "Plausible Denial" - "הכחשה לכאורה", בו העלה את הטענה כי ה-CIA היה מעורב ברצח הנשיא. בספר מתאר ליין משפט משנת 1985 בו היה מעורב כעורך דין שיצג ביטאון של הימין-הקיצוני, בתביעת דיבה שהגיש נגדו א. הווארד האנט, מבכירי הבית הלבן בתקופת נשיאותו של ריצ'רד ניקסון ומן המעורבים בפרשת ווטרגייט, נגד הביטאון, בגין כתבה שפרסם הביטאון, בה נאמר כי הנט, לשעבר איש סוכנות הביון המרכזית והסוכנות עצמה היו אחראים לרצח הנשיא. ליין הסיק מן העדויות שהועלו במשפט את אשמת האנט והסוכנות ברצח הנשיא והעלה תאוריה זו בספרו זה.

בשנת 1973 הופק בארצות הברית סרט קולנוע עלילתי בשם "פעולת שלטונית" - "Executive Action" המתבסס על רעיונותיו של מארק ליין והמציג את הרצח כמזימה לה היו שותפים חוגי הממשל ואילי נפט מטקסס.

בספריו וסרטיו דבק ליין בחפותו של לי הארווי אוסוואלד ואף העלה את התאוריה כי בתקופה שקדמה לרצח פעלו בדאלאס "שני אוסוואלד", האחד לי הארווי אוסוואלד עצמו והשני מתחזה שיצר מראש רקע להאשמתו של אוסוואלד ברצח. כן טען ליין גם לחפותו של אוסוואלד מאשמת רצח השוטר טיפיט, שאירע בסביבת מקום מגוריו של אוסוואלד בדאלאס פחות משעה לאחר רצח הנשיא, אשר יוחס על ידי ועדת וורן לאוסוואלד. מארק ליין לא קבע בבירור, בפרסומיו, מי היה הרוצח אך הצביע על מעורבות לכאורה של הממסד ושל אילי ההון ברצח.

הביקורת על מארק ליין

ליין זכה לפרסום רב בארצות הברית ובעולם בגין גילוייו הראשוניים בפרשת רצח קנדי וספריו הפכו לרבי מכר. עם זאת היה ליין אחד האנשים השנויים ביתר במחלוקת בארצות הברית וזאת משני טעמים: האחד כי היה איש הפכפך, שלמרות דעותיו השמאליות ותמיכתו בזכויות האדם, בחר לייצג אנשי ימין ידועים וכת רצחנית. השני, בשל ריבוי הסתירות, הגילויים שהופרכו ואף טענות עובדה לא אמיתיות בספריו.

בעניין הראשון, ייצוג אנשי ימין וכתות, נזקפו לחובתו של ליין העובדות כי יצג את ג'יימס ארל ריי רוצחו של מרטין לותר קינג בפני ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות. כמו כן כי היה עורך דינו של ג'ים ג'ונס, שעמד בראש כת מקדש העם בגיאנה, ערב טבח ג'ונסטאון ב-18 בנובמבר 1978, בו מצאו מותם 909 מחסידי הכת, לרבות ילדים ותינוקות, באירוע מחריד שהיה ספק התאבדות המונית ספק רצח המוני. ליין היה במקום האירוע והצליח להחלץ ממנו זמן קצר פני הטבח. וכך גם על כי יצג ביטאון של קבוצה מן הימין הקיצוני בתביעת דיבה שהוגשה נגדו על ידי א. הווארד האנט, מאנשיו של ריצ'רד ניקסון, על כי פרסם כי האנט היה בין הקושרים בפרשת רצח הנשיא קנדי (פרשה עליה כתב את ספרו "הכחשה לכאורה").

בעניין השני, סתירות ועובדות מסולפות, נמצאו בספרו של ליין פגמים רבים. לדוגמה: ליין חלק על מסקנות הוועדה שלפיהן נורו שלוש יריות מחלון הקומה השישית של מחסן הספרים בדאלאס, אך התעלם מעדותו של צלם עיתונות לפיה ראה קנה רובה מציץ מחלון הקומה השישית ונמשך לאחור לאחר היריה השלישית. ליין הטיל ספק בכך שאוסוואלד ירה למוות בשוטר טיפיט זמן לא רב לאחר ההתנקשות בנשיא, והתעלם מעדותן של שלוש עדות שראו את אוסוואלד מרוקן את מחסנית אקדחו, בזירת הרצח, מיד לאחר שהשוטר נורה, ומעדותו של עד שראה את אוסוואלד נמלט מזירת הרצח. ליין טען כי איש מן ממומחי הצליפה של ועדת וורן לא הצליח לירות שלוש יריות באותו הרצף בו נורו יריותיו של אוסוואלד לפי דו"ח הוועדה, בעוד שבדו"ח נאמר כי המומחים הצליחו פעמיים לפגוע בראשה של בובת אדם שהוסעה על גבי כלי רכב במהירות ובמרחק מן החלון, הזהים לאלו של מכונית נשיא בעת ההתנקשות. הספר עורר טענות בשל דוגמאות רבות ממין זה.

טענה שהועלתה נגד ליין, שלא נמצא לה בסיס והוכחשה על ידו, וככל הנראה אינה אמיתית, היא כי הק.ג.ב. מימן חלק ממחקרו של ליין.

מבקריו של ליין טענו כי ספריו כי הוא מבטא בספריו גישה פראנואידית וכי הם כתובים כספרי מתח וריגול מן התרבות הפופולרית.

פעילותו נגד מלחמת וייטנאם ולמען זכויות האדם

בשנות השבעים היה ליין מבין הפעילים נגד מלחמת וייטנאם ובארגונים שאספו ראיות על ביצוע פשעי מלחמה על ידי חיילים אמריקאים בווייטנאם במהלך המלחמה. הוא השתתף לצדה של שחקנית הקולנוע ג'יין פונדה בעצרות נגד המלחמה ובאיסוף תרומות לאגודות שהתנגדו לה. הוא ראיין חיילים אמריקאים שהעידו בפניו על ביצוע פשעי מלחמה וקיבץ את עדויותיהם לספר "שיחות עם אמריקאים - עדות מפי 32 ותיקי וייטנאם" שפרסם בשנת 1970.

ב-25 באוקטובר 1967 נמצאו בעיר ארקאדיה במדינת פלורידה גופותיהם של שבעה ילדים שנרצחו באמצעות הרעל פרתיון. אביהם, פועל שחור עור בשם ג'יימס ג'וסף ריצ'רדסון, נחשד בביצוע הרצח, הועמד לדיו ונידון למוות. מארק ליין חקר את המקרה לפרטיו ופרסם את תוצאות חקירתו בספרו "ארקאדיה" שיצא לאור בשנת 1980. בספרו טען ליין כי האב היה חף מפשע וכי הועמד לדין כתוצאה מפעולות בלתי חוקיות של רשויות החוק. אף על פי שליין לא יצג את ריצ'רדסון במשפטו, הוא הגיש, בהסתמך על ממצאיו בספרו, בקשה לשלטונות פלורידה לבחון מחדש את המקרה. בקשתו נענתה, ובעוד ריצ'רדסון ממתין שנים רבות לביצוע גזר הדין, מינה מושל פלורידה תובעת מיוחדת לחקור את הפרשה. החוקרת מצאה כי נגרם לריצ'רדסון עיוות דין, ולכן בוטלו ההאשמות נגדו והוא שוחרר לחופשי בשנת 1989. לימים בהיותה בבית אבות הודתה שכנתו של ריצ'רדסון, שהייתה שמרטפית של הילדים ביום ביצוע הרציחות, כי היא זו שהרעילה את הילדים. מפאת זקנתה והספק בצלילות דעתה היא לא הועמדה לדין.

חרף גילו המשיך ליין להיות עורך דין פעיל. הוא התגורר במדינת וירג'יניה וערך הרצאות בענייני זכויות האדם. ב-10 במאי 2016 נפטר ליין מהתקף לב.

ספריו אודות רצח קנדי

• Rush to Judgement, Publisher: Holt Rhinehart; 1ST edition 1966
• Plausible Denial: Was the CIA Involved in the Assassination of JFK Publisher: Thunder's Mouth Press. November 1992
• A Citizen's Dissent, Mark Lane Replies to the Defenders of the Warren Report. Holt, Rinehart and Winston, 1968

ספריו האחרים

• Arcadia. Holt, Rinehart and Winston, 1970.
• Conversations with Americans: Testimony from 32 Vietnam Veterans. Simon & Schuster, 1970.
• The Strongest Poison. Hawthorn Books, 1980.
• Murder in Memphis: The FBI and the Assassination of Martin Luther King. Thunder's Mouth Press, 1993.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארק ליין בוויקישיתוף

• מארק ליין באתר "ספרטקוס"
• אתר האינטרנט של משרדו לעריכת דין של מארק ליין

סרטיו

• "Rush to Judgment", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "Two Men in Dallas" באתר הניו יורק טיימס