מארק סמית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארק סמית'
אין תמונה חופשית
לידה 6 בדצמבר 1956 (בן 66)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארק סמית' (Mark Stratton John Matthew Smith; נולד ב-6 בדצמבר 1956) הוא חוקר מקרא אמריקאי ופרופסור ללימודי מקרא והמזרח התיכון העתיק במחלקה ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת ניו יורק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפריז לדונלד יוג'ין סמית' ולמרי אליזבת (בטי) רייכרטוגדל. גדל בוושינגטון די. סי., יחד עם שש אחיות ושני אחים. בשנת 1983 התחתן עם הארכאולוגית אליזבת מ.בלוך-סמית'. לזוג שלושה ילדים: בנימין, רחל ושולמית.

השכלתו ומחקריו האקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיים תואר ראשון באנגלית מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בשנת 1976. תואר שני בתאולוגיה מ-The Catholic University of America ותואר שני נוסף מאוניברסיטת הרווארד ואחר כך עשה דוקטורט באוניברסיטת ייל בשנת 1985.

לאחר סיום לימודיו התמקד סמית' בהיסטוריה של שבטי ישראל והדת הקדומה במזרח הקרוב. הוא החל גם לחקור את ייצוג האלוהות בתנ"ך ובמזרח הקרוב הקדום, החל מתקופת הברונזה ועד לתקופה היוונית-רומית. במשך כמה קיצים בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, סמית' למד גם את מגילות מדבר יהודה. ופרסם ארבעה כתבי יד מתוכן[דרוש מקור].

בין השאר עסקו מחקריו של סמית' במקורות של הפוליתאיסטים של הפולחן של עם ישראל הקדום וכיצד הם התפתחו בהדרגה למונותאיזם.

בשנת 1990 פרסם את ספרו "The Early History of God" בו הוא טוען שהתרבות של ישראל הקדום הייתה ברובה כנענית במקורה, ושאלוהויות כמו אל, בעל ואשרה, הרחק מלהיות זרות לבני ישראל, היוו חלק ממורשתם. לכן הוא רואה במונולטריזם שבמקרא (ההתעקשות שעם ישראל יעבוד אל אחד, יהוה, אך מבלי להכחיש את מציאותם של אלים אחרים) כשבירה של העבר של עם ישראל עצמו. יהוה, לטענתו, מקורו באזור אדום - מדין כאל לוחם שלאחר מכן נטמע בפנתיאון הראשי, בראשות אל ובת זוגו אשרה, ושמאוכלס בבעל ואלוהויות אחרות[1]. סמית' רואה בתהליך זה מסומן על ידי שני שלבים עיקריים, אותם הוא מתאר כ"התכנסות" ו"בידול". בתקופת השופטים והמלוכה המוקדמת, ההתכנסות ראתה את התלכדותן של תכונותיהם של אלוהויות אחרות, ואפילו האלוהויות עצמן, אל יהוה[2]. כך הפך אל מזוהה כשם של יהוה, אשרה חדלה להיות אלה מובהקת, ותכונותיהם של אל, אשרה ובעל (במיוחד, עבור בעל, זיהויו כאל סערה) הוטמעו ביהוה. בתקופה שבין המאה ה-9 לפנה"ס ועד לגלות בבל, מאפיינים מסוימים של דת ישראל היו מובחנים מפולחן יהוה, שזוהו ככנעני, ונדחו: הדוגמאות כוללות את הבעל, הקרבת ילדים, עמודי האשרה, פולחן השמש והירח, ופולחני במות ב"מקומות הגבוהים"[3].

מענקים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Psalms: The Divine Journey (New York/Mahwah, NJ: Paulist Press, 1987).
  • The Early History of God: Yahweh and the Other Deities in Ancient Israel (San Francisco/New York: Harper & Row, 1990; second paperback edition, The Biblical Resource Series, Grand Rapids, MI/Cambridge, UK: Eerdmans; Dearborn, MI: Dove Booksellers, 2002).
  • The Origins of Biblical Monotheism: Israel's Polytheistic Background and the Ugaritic Texts (Oxford/New York: Oxford University Press, 2001)
  • Untold Stories: The Bible and Ugaritic Studies in the Twentieth Century (Peabody, MA: Hendrickson Publishers, 2001).
  • The Memoirs of God: History, Memory, and the Experience of God in Ancient Israel (Minneapolis: Fortress Press, 2004).
  • The Priestly Vision of Genesis 1 (Minneapolis, MN: Augsburg Fortress, 2009).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]