מאשה וייזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאשה וייזל

מאשה וייזל (1955 חיפה- 11 באפריל 2015, חיפה[דרוש מקור]) היא סופרת, פסלת וציירת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות בולטות: בשנת 1985 עלתה תערוכת היחיד שלה "טלאים ותכריכים" במוזיאון לוחמי הגטאות. כן הציגה בתערוכת "שקוף" בגלריית עקד (1992), ובתערוכת היחיד "כביש החוף" בגלריית תירוש (1993). בשנת 1990 נכללה בספר "אמני דור כור-ההיתוך בישראל : ציירים ופסלים ישראליים - היום : לכסיקון ביוגרפי" (הוצאת עקד). בשנים 1999–2007 יצרה וייזל ופיתחה את תוכנת המחשב "לדעת לראות", אנציקלופדיה וירטואלית לתולדות האמנות. מאשה וייזל ייצגה את ישראל בפרויקט אמנותי בינלאומי בקטלוניה בשנת 2011. הציגה מיצב ענק שכלל צילום, פיסול ווידאו-ארט בתערוכה בלורנס דל פנדאס ובגלריית "פספרטו" בברצלונה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לחדר שלי ארבע פינות" (1982, ספריית פועלים): ספר לגיל הרך בו המאויר על ידי הסופרת בבובות עשויות פימו. הספר מתאר את חדרה של חמוטל הקטנה, שקרויה על שמה של בתה הבכורה של הסופרת.
  • "מכתבים למרתה" (1995, עם עובד): מגולל את סיפוריהן של שתי נשים: מרתה ריניצקי, חוקרת תרבויות עתיקות שחיה בוורשה בזמן מלחמת העולם השנייה וחנה רז, צלמת צעירה תושבת חיפה המדמיינת את מרתה כדודתה המתה וכותבת לה מכתבים. כפי העולה מעלילת הספר, לא ברור מי כותב את לקסיקון תור הזהב והאם מרתה ריניצקי קיימת או פרי דמיונה של חנה רז בלבד.
  • "טלאים" (1996, הוצאת גוונים): רומן רחב יריעה העוקב אחר חייהם של מספר דמויות בחיפה במשך כ-70 שנה, ביניהם מהדי, מורה ערבי שאיבד את משפחתו בבריחה הגדולה ב-48 והופך לזקן תמהוני בעל כוחות מיוחדים החי בגליל ושרה, שהזמן שלה עצר כשהייתה בת 30 ומאז היא תופרת שמיכות טלאים. כמו כן עוקב הספר אחר גלגוליהם של שבתי צבי ונתן העזתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.