לדלג לתוכן

מבחן המראה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבבון המדריאס הוא מין אחד של פרימט שנכשל במבחן המראה.

מבחן המראה – הנקרא לפעמים מבחן הסימנים, מבחן הזיהוי העצמי במראה (MSR), טכניקת הנקודה האדומה או מבחן האודם – הוא טכניקה התנהגותית שפותחה בשנת 1970 על ידי הפסיכולוג האמריקני גורדון גאלופ הבן, בניסיון לקבוע אם בעל חיים הוא בעל יכולת זיהוי עצמי ויזואלי.[1] מבחן המראה הוא השיטה המסורתית לניסיון למדידת מודעות עצמית פיזיולוגית וקוגניטיבית. עם זאת, הושגה הסכמה שבעלי חיים יכולים להיות מודעים לעצמם בדרכים שאינן נמדדות על ידי מבחן המראה, כמו הבחנה בין שירים וריחות של עצמם ושל אחרים,[2] ומודעות לגופם, בעוד שלבני אדם יש ראייה טובה, ולכן אינטליגנציה ויזואלית טובה במיוחד.

במבחן המראה הקלאסי, בעל חיים מורדם ולאחר מכן מסומן (למשל בצבע או במדבקה) על אזור בגוף שבדרך כלל הוא אינו יכול לראות (למשל מצח). כשבעל החיים מתאושש מההרדמה, ניתנת לו גישה למראה. אם הוא נוגע או בודק את הסימן שעל גופו, הדבר מרמז על כך שהוא מזהה שהתמונה המשתקפת במראה מייצגת אותו עצמו, ולא בעל חיים אחר.

מעט מאוד מינים עברו את מבחן המראה, בהם קופים גדולים, פיל אסיאתי אחד, דגי מנטה, דולפינים, קטלנים, עקעקים זנבתניים, ושפתונים. דווח על מגוון רחב של מינים שנכשלו במבחן, כולל מספר מיני קופים, פנדות ענקיות ואריות ים.[3][4]

שיטה והיסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשראה למבחן המראה מגיעה מאנקדוטה על צ'ארלס דרווין ואורנגאוטן בשבי. בעת ביקור בגן החיות של לונדון בשנת 1838, הבחין דרווין באורנגאוטן בשם ג'ני זורקת את עצמה בהתקף זעם על הקרקע לאחר שהשומר שלה גירה אותה בעזרת תפוח. הדבר גרם לו לחשוב על החוויה הסובייקטיבית של האורנגאוטן.[5] הוא גם התבונן בג'ני מביטה במראה, וציין שייתכן כי היא זיהתה את עצמה בהשתקפות.[6]

בשנת 1970 ערך גורדון גאלופ הבן ניסוי שבו ביקש לחקור את האפשרות של זיהוי עצמי אצל שימפנזים. בעלי החיים שהשתתפו בניסוי היו שני שימפנזים זכרים ושתי שימפנזות נקבות לפני גיל ההתבגרות (Pan troglodytes) שחיו בטבע, שאף אחד מהם לא ראה לפני כן מראה. כל שימפנזה הוכנס לחדר נפרד למשך יומיים. לאחר מכן הוצבה בחדר מראה באורך מלא למשך 80 שעות בסך הכול, בפרקי זמן הולכים וקטנים כל פעם. מספר רב של התנהגויות תועדו עם הצגת המראות לשימפנזים. בתחילה, עשו השימפנזים מחוות מאיימות לעבר השתקפותם, ולכאורה ראו בה גורם מאיים. בסופו של דבר, השימפנזים הגיבו להשתקפותם כאילו היו הם עצמם, ונצפו התנהגויות כגון טיפוח חלקים בגופם שלא נצפו בעבר ללא מראה, נגיעה באפם, עשיית פרצופים והפרחת בועות לעבר השתקפותם.

גאלופ הרחיב את המחקר על ידי הוספת סימן גופני לשימפנזים והתבוננות בתגובתם להשתקפותם במראה. הוא הרדים את השימפנזים ולאחר מכן צייר בצבע אדום מסיס באלכוהול על רכס הגבות והחצי העליון של האוזן הנגדית. כשהצבע התייבש, לא היו לו כמעט סימני ריח ולא ניתן היה לאתרו במישוש. לאחר מכן הציב גאלופ את המראה לפני שהחזיר את השימפנזים לכלוב. לאחר שחזרו להכרה מלאה, הוא רשם את התדירות שבה השימפנזים נגעו באופן ספונטני באזורי העור המסומנים. לאחר 30 דקות, המראה הוכנסה מחדש לכלוב, ושוב נקבעה תדירות הנגיעה באזורים המסומנים. כאשר המראה נמצאה בחדר, התדירות גדלה מארבע לעשר, לעומת אחת בלבד כאשר המראה הוסרה. השימפנזים בדקו לפעמים חזותית או בעזרת הרחת אצבעותיהם לאחר שנגעו בסימנים. התנהגות אחרת המכוונת לסימנים כללה סיבוב ושינוי תנוחה כדי לראות טוב יותר את הסימן במראה, או בדיקת הסימן באמצעות מישוש עם תוספת של זמן התבוננות במראה.[1]

היבט מהותי של מבחן הסימנים הקלאסי (או מבחן האודם) הוא שלא ניתן לאתר את הסימן/הצבע באמצעות חוש המישוש, מה שמונע את משיכת תשומת הלב לסימן באמצעות רמזים תפיסתיים נוספים (חוש המגע). מסיבה זו מורדמים בעלי החיים ברוב המבחנים הקלאסיים. חלק מהבדיקות משתמשות בסימן שניתן למישוש.[7] אם היצור בוהה בצורה יוצאת דופן בחלק של גופו הנושא את הסימן או מנסה לשפשף אותו, מסיקים מכך שהוא עבר את המבחן.

בעלי חיים שמשערים שביכולתם לזהות את עצמם במראה מתקדמים לרוב דרך ארבעה שלבי התנהגות כשהם עומדים מול מראה:[8]

א. תגובות חברתיות

ב. בדיקה פיזית (כלומר התבוננות מאחורי המראה)

ג. התנהגות חוזרת של בדיקת המראה

ד. הבנה שהם רואים את עצמם.

מבחן האודם בוצע גם על ידי מייקל לואיס וג'ין ברוקס-גאן ב-1979 לצורך זיהוי עצמי של אימהות אנושיות וילדיהן.[9]

השלכות והסברים חלופיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלכת ברירת המחדל של המבחן של גאלופ היא שבעלי החיים שעוברים את המבחן הם בעלי יכולת זיהוי עצמי כלשהי. עם זאת, מספר חוקרים הציעו הסברים חלופיים לעמידה במבחן. לדוגמה, Povinelli[10] הציע שייתכן כי בעל החיים רואה בהשתקפות איזו ישות מוזרה שהוא מסוגל לשלוט בה באמצעות תנועותיו. כשיש סימן על הישות המשתקפת, בעל החיים יכול להסיר את הסימן או להתריע בפני הישות המשתקפת באמצעות תנועות משלו. לפי הסבר זה, יש ספק אם בעל החיים בהכרח מזהה את עצמו בישות המשתקפת.

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן המראה ספג ביקורת ממספר סיבות, במיוחד משום שהוא עלול להוביל לממצאים שליליים כוזבים.[11]

תפיסה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבחן הוא בעל ערך מוגבל כשמיישמים אותו על מינים המשתמשים בעיקר בחושים שאינם חוש הראייה.[12][2][13] ביולוגים קבעו כי בני האדם הם בעלי ראייה מהטובות ביותר בקרב בעלי החיים, העולה על זו של רוב בעלי החיים באור יום, אם כי נופלת מראיית לילה של מספר מיני בעלי חיים.[14] לעומת זאת, כלבים למשל משתמשים בעיקר בחוש הריח ובחוש השמע; הראייה משמשת אותם רק במקום השלישי. זו אולי הסיבה שכלבים נכשלים במבחן המראה. במחשבה על כך פיתח הביולוג מארק בקוף פרדיגמה מבוססת ריח באמצעות שתן של כלבים לבדיקת זיהוי עצמי אצל כלבים.[15][12] הוא ביצע את הבדיקה עם הכלב שלו, אך התוצאות לא היו חד-משמעיות.[16] חוקרת קוגניציה של כלבים, אלכסנדרה הורוביץ, פרסמה את הרעיון של בקוף בניסוי מבוקר, שדווח עליו לראשונה בשנת 2016[17] ופורסם בשנת 2017.[18] היא השוותה את התנהגות הכלבים בעת בחינת ריחות שלהם ושל אחרים, גם כשהוסיפה לריח שלהם "סימן" ריח נוסף בדומה לסימן החזותי במבחן המראה. הנבדקים לא רק הבדילו בין הריח שלהם לזה של כלבים אחרים, כפי שמצא בקוף, אלא גם השקיעו זמן רב יותר בחקירת "תמונת הריח" שלהם כשזו שונתה, כפי שעושים נבדקים שעוברים את מבחן המראה.[19] מחקר משנת 2016 הציע גישה אתולוגית, "מבחן הרחה של זיהוי עצמי (STSR)" אשר לא זרה אור על דרכים שונות לבדיקת זיהוי עצמי.[20] כלבים מגלים גם מודעות עצמית בגודל ובתנועה של גופם.[21] נחשי בירית, זן נחשים חברתי יחסית, עברו גם הם מעין מבחן מראה מבוסס ריח.[22]

מוטיבציה חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשש נוסף הנלווה למבחן המראה הוא, שמינים מסוימים מגיבים מהר ובאגרסיביות להשתקפותם במראה כאילו הייתה בן מין מאיים, וכתוצאה מכך בעל החיים אינו יכול לשקול בשקט מה בעצם מייצגת ההשתקפות. ייתכן שזו הסיבה שקופים נכשלים במבחן המראה.[23][24]

חוסר עניין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבחן המראה, בעלי חיים עלולים שלא לזהות את הסימן כחריג, או שאין להם מספיק מוטיבציה להגיב אליו. עם זאת, אין פירושו של דבר שהם אינם מסוגלים לזהות את עצמם. לדוגמה, במבחן מראה שנערך על שלושה פילים, רק פיל אחד עבר את המבחן, אך שני הפילים שנכשלו עדיין הפגינו התנהגויות שניתן לפרש כזיהוי עצמי. החוקרים העירו שייתכן שהפילים לא נגעו בסימן מכיוון שהוא לא היה מספיק חשוב להם.[25] באופן דומה, קופי אדם מפותחים פחות עוסקים לעיתים רחוקות בטיפוח עצמי, מה שעשוי להסביר את כישלונם לגעת בסימן שעל ראשם במבחן המראה.[11] בתגובה לשאלת המוטיבציה של הנבדק לנקות את הסימן, מחקר אחר שינה את המבחן והציג לפעוטות בובה עם נקודה אדומה מתחת לעין וביקש מהפעוט לעזור לנקות את הבובה. לאחר שהפעוט הבין שהסימן אינו תקין ויש לנקותו, הבובה הוסרה והמבחן נמשך על הפעוטות עצמם. שינוי זה הגדיל את מספר הפעוטות שזיהו את עצמם.[26]

דו-משמעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנס דה ואל, ביולוג ופרימטולוג מאוניברסיטת אמורי, הצהיר שמודעות עצמית אינה בינארית, ואין להסתמך על מבחן המראה כמציין באופן בלעדי זיהוי עצמי, אם כי זהו מבחן שחשוב לבצעו. בעלי חיים שונים מתייחסים למראה בדרכים שונות.[27]

בעלי חיים שאינם בני אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקעקים זנבתניים הציגו זיהוי עצמי במראה.

מספר מחקרים חקרו מינים שונים של בעלי חיים ובדקו התנהגות ספונטנית מכוונת סימנים כשמוצבת לפניהם מראה, כפי שהוצע במקור על ידי גאלופ. רוב בעלי החיים שהוסיפו על גופם סימן מגיבים בתחילה בהתנהגות חברתית, כגון הפגנת אגרסיביות, וממשיכים לעשות זאת במהלך בדיקות חוזרות. רק מינים בודדים נגעו בסימן שעל גופם או כיוונו התנהגות מיוחדת כלפי ההשתקפות שלהם במראה, ובכך עברו את מבחן המראה הקלאסי.

הממצאים במחקרים של מבחן המראה אינם תמיד חד-משמעיים. אפילו בשימפנזים, המינים הנחקרים ביותר ועם הממצאים המשכנעים ביותר, לא התקבלו עדויות ברורות לזיהוי עצמי בכל הפרטים שנבדקו.[28] השכיחות היא כ-75% בקרב בוגרים צעירים, והיא פחותה משמעותית בקרב פרטים צעירים ומזדקנים.[29]

בעלי חיים שעברו את המבחן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לווייתנאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דולפינן (Tursiops truncatus): חוקרים במחקר על שני דולפיננים זכרים צפו בתגובותיהם להשתקפותם במראה לאחר שהוסיפו לגופם סימן. תגובות כגון ירידה בהשתהות בהתקרבות למראה, סיבוב ראש חוזר ונשנה והתבוננות מקרוב באזור העין או איברי המין שסומנו, דווחו כעדות לעמידה במבחן המראה במינים אלה.[30][31]
  • לווייתן קטלן (Orcinus orca): לווייתן קטלני ועבשן קטלני (Pseudorca crassidens) עשויים לזהות את עצמם במראה.[32]
פרימטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בונובו (Pan paniscus (אנ'))[33][34]
  • אורנגאוטן בורנאי (Pongo pygmaeus).[35] עם זאת, מבחן מראה עם תינוק אורנגאוטן זכר בן שנתיים לא הצליח להוכיח זיהוי עצמי.[36]
  • שימפנזה (Pan troglodytes):[1][37][38] בדיקות של מבחן מראה עם שימפנזה זכר תינוק (בן 11 חודשים) לא הצליחו להוכיח זיהוי עצמי.[36] עם זאת, שני שימפנזים צעירים עמדו שוב במבחן המראה לאחר שנה ללא גישה למראות.[39]
  • גורילה מערבית (Gorilla gorilla): ממצאים בגורילות מערביות היו מעורבים יותר מאשר אצל קופי אדם אחרים. לפחות ארבעה מחקרים דיווחו שגורילות לא הצליחו להציג זיהוי עצמי.[35][40][41][42] עם זאת, מחקרים אחרים הראו זיהוי עצמי אצל גורילות בשבי שנמצאו במגע נרחב עם בני אדם. גורילות אלה מראות פחות סלידה מקשר עין ישיר מאשר גורילות החיות בטבע. אצל גורילות בטבע, כמו אצל בעלי חיים רבים אחרים, קשר עין ישיר ממושך הוא מחווה אגרסיבית, וגורילות עלולות להיכשל במבחן המראה מכיוון שהן נמנעות בכוונה מבדיקה מדוקדקת או מיצירת קשר עין עם ההשתקפות שלהן.[43][44] גורילות שעברו את מבחן המראה הורגלו למראה לפני הבדיקה ולא הורדמו במהלך תהליך הסימון.[45] קוקו הייתה אחת הגורילות שעברו את מבחן המראה בנסיבות אלו.[43][44]
פילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פיל אסייתי (Elephas maximus): במחקר שנערך בשנת 2006, שלוש נקבות של פיל אסייתי נחשפו למראה גדולה כדי לחקור את תגובותיהן. סימנים גלויים וסימני דמה בלתי נראים סומנו על ראשי הפילות כדי לבדוק אם הן יעברו את מבחן המראה.[8] אחת הפילים הפגינה התנהגות המכוונת לסימנים, בניגוד לשתי הפילות האחרות. מחקר קודם לא הצליח למצוא זיהוי עצמי במראה של שני פילים אסייתים.[46] הטענה הייתה שהדבר נבע מכך שהמראה הייתה קטנה מדי.[8][47]

ציפורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטון התגובות של מגפה אירופאית במבחן המראה: המגפה מנסה שוב ושוב להסיר את הסימנים שעל גופה.
  • מגפה אירו-אסייתית (Pica pica): המגפה האירו-אסייתית היא הלא-יונק הראשון שהתגלה שעבר את מבחן המראה. בשנת 2008 הדביקו חוקרים מדבקה קטנה אדומה, צהובה או שחורה על גרונן של חמש מגפות אירו-אסייתיות, שהיה ביכולתן לראות רק באמצעות מראה. לאחר מכן הוצגה מראה בפניהן. היה נראה שתחושת המדבקה על גרונן לא הבהילה את הציפורים. אך כשהציפורים עם המדבקות הצבעוניות הציצו בעצמן במראה, הן שרטו את גרונן – סימן מובהק לכך שהן זיהו את ההשתקפות במראה כשייכת להן. אלה שקיבלו מדבקה שחורה, שהייתה בלתי נראית על רקע נוצות הצוואר השחורות, לא הגיבו.[28] בשנת 2020, חוקרים ניסו לחזור על המחקר משנת 2008 עם מספר גדול יותר של פרטים, ולא הצליחו לאשש את תוצאות המחקר מ-2008. החוקרים ציינו שאמנם תוצאות אלו לא הפריכו את המחקר משנת 2008, אך הכישלון הצביע על כך שיש להתייחס לתוצאות המחקר המקורי בזהירות.[48]
  • יש יונים שיכולות לעבור את מבחן המראה לאחר אימון להתנהגויות הדרושות.[49] בשנת 1981 מצא הפסיכולוג האמריקאי פרדריק סקינר שיונים מסוגלות לעבור מבחן מראה משוכלל לאחר הכשרה מקיפה.[50][51] במסגרת הניסוי אימנו יונה להסתכל במראה כדי לראות לחצן תגובה מאחוריה, שהיונה פנתה לנקר כדי להשיג מזון. כך למדה היונה להשתמש במראה כדי למצוא אלמנטים חשובים בסביבתה. לאחר מכן אימנו את היונה לנקר נקודות שהונחו על נוצותיה; אוכל הוענק גם הפעם בתגובה לנגיעה בנקודה. האימון האחרון הושג בהיעדר המראה. הניחו סינר קטן על היונה, שדי היה בו כדי לכסות נקודה שהונחה על בטנה התחתונה. תקופת בקרה ללא נוכחת מראה לא הובילה לניקור הנקודה. כשהמראה נחשפה, היונה הפכה להיות פעילה, הסתכלה במראה, ולאחר מכן ניסתה לנקר את הנקודה מתחת לסינר. עם זאת, יונים לא מאולפות מעולם לא עברו את מבחן המראה.[52]

דגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • נקאי אילתי (Labroides dimidiatus): לפי מחקר שנערך בשנת 2019, שפתוניים היו הדג הראשון שנצפה שעבר את מבחן המראה.[53][54] הנקאי האילתי הוא דג נקאי טרופי זעיר. דגים אלה עברו הסתגלות אבולוציונית לצורך הסרת טפילים ורקמות מתות מדגים גדולים יותר. כשהעבירו אותו את מבחן המראה, באמצעות ג'ל חום לא מזיק שהוחדר לעור הדג ודומה לטפיל, הציג הדג את כל ההתנהגויות המעידות על כך שעבר את המבחן. כאשר סיפקו תג צבעוני במבחן אחר, הדג ניסה לגרד את התג מגופו. גורדון גאלופ מאמין שניתן לייחס את התנהגותם של דגי נקאי לגורם אחר, ולא לזיהוי עצמי במראה. לטענתו, תפקידו של דג נקאי הוא לזהות טפילים חיצוניים על גופם של דגים אחרים, ולכן יהיה מודע במידה מופרזת ל"טפיל" המזויף שהוא רואה במראה, ואולי מזהה אותו כטפיל שעליו לנקות מדג אחר. מחברי המחקר עונים לו, כי מכיוון שהדג בדק את עצמו במראה לפני ואחרי הגירוד, פירושו של דבר שהוא בעל מודעות עצמית ומזהה שההשתקפות שלו שייכת לו עצמו.[55][56][57] דגי הנקאי שנבדקו בילו זמן רב עם המראה כשנחשפו אליה לראשונה, ללא כל אימון מוקדם. יש לציין כי דגי הנקאי גירדו את הסימן הצבעוני בנוכחות מראה, אך לא גירדו את גופם בהיעדר מראה, וגם לא כשהסימן היה שקוף.[58] בעקבות ביקורת נוקבת, החוקרים פרסמו מחקר המשך בשנת 2022, שבו ביצעו את מבחן המראה על מדגם גדול יותר של דגי נקאי, עם מספר טכניקות סימון שונות. התוצאות הגבירו את ביטחונם שדגי הנקאי עברו את מבחן המראה".[59][60] מחקר שנערך בשנת 2024 מצא שאצל דגי נקאי שגילו תוקפנות בסביבת תצלומים בהגדלה של 10% או בהקטנה של 10% מגודלם הממשי, התוקפנות פסקה כשהוצגו בפניהם תצלומים בהגדלה של 10% מגודלם הממשי לאחר שראו את ההשתקפות שלהם.[61]
  • מנטה ענק (Mobula birostris): בשנת 2016 הראה מבחן מראה מעובד שנערך עם שתי דגי מנטה בשבי שהן מפגינות התנהגות המצביעה על מודעות עצמית.[62]

סרטנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סרטן רפאים אטלנטי (Ocypode quadrata): מחקר משנת 2023 מצא שסרטנים אלה מסוגלים לזהות את עצמם במראה. לפי הנתונים הגיע מחבר המחקר למסקנה שלסרטנים יש צורה בסיסית של מודעות עצמית.[63]

בעלי חיים שלא עברו את מבחן המראה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי חיים שלפי הדיווחים נכשלו במבחן המראה הקלאסי כוללים:

יונקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אריות ים (Zalophus californianus)[32][64]
  • פנדה ענקית (Ailuropoda melanoleuca): באחד המחקרים נבדקו 34 פנדות ענק בשבי בטווח רחב של גילאים. אף אחת מהן לא הגיבה לסימן ורבות הגיבו בתוקפנות כלפי המראה, מה שגרם לחוקרים להבין שהפנדות לא זיהו את ההשתקפות כשייכת להן.[65]
  • כלבים (Canis lupus familiaris): כלבים מתייחסים להשתקפותם במראה כאל בעל חיים אחר, או מתעלמים ממנה לחלוטין.[66]
פרימטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ציקליד Tanganyikan, או ציקליד נרקיס (Neolamprologus pulcher), הוא דג נוסף שנכשל במבחן המראה, לפי מחקר שנערך בשנת 2017. אף על פי שהם אינם דגי נקאי, דגים אלה נחשבים בדרך כלל כבעלי אינטליגנציה חברתית ויכולים לזהות בני משפחה בקבוצות החברתיות שלהם. לפיכך, תאורטית הם מועמדים טובים למבחן המראה, אך בסופו של דבר הם נכשלו במבחן.[72]

דיונונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תמנונים פונים לעבר דמותם במראה, אך לא ניכר הבדל בהתנהגותם לעומת זו המכוונת לתמנון אחר.[73]

בעלי חיים שאולי עברו את המבחן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרימטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבון (Hylobates, Symphalangus ו-Nomascus) לא הצליח לזהות את עצמו בשני מבחנים לפחות.[11][74] עם זאת, מבחני מראה שעברו עיבוד עם שלושה מיני גיבוניים אחרים (Hylobates syndactylus, H. gabriellae, H. leucogenys) בשנת 2000 הציגו עדויות משכנעות לזיהוי עצמי למרות שהקופים נכשלו בגרסה הסטנדרטית של מבחן המראה.[75] מחקר נוסף שפורסם ב-2009 מתעד 12 מקרים של זיהוי עצמי ספונטני מול מראה על ידי זוג סיאמנגים (Symphalangus syndactylus).[76] קוף קפוצ'ין (Cebus apella) נכשל במבחן אחד,[77] אך זיהה את ההשתקפות כמיוחדת במבחן אחר.[78]

מקוק רזוס (Macaca mulatta). למרות שקופי מקוק נכשלו במבחן המקורי,[1] דווח שהם מפגינים התנהגויות אחרות המעידות על זיהוי עצמי.[79] מקוקי רזוס נצפו כשהם משתמשים במראה כדי לחקור חלקים מוסתרים בגופם, כגון איבר המין שלהם ושתלים בראשם.[80] הטענה הייתה כי עובדה זו פירושה מודעות עצמית חלקית לפחות, אך נדרש מחקר נוסף.[81]

חזירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזירים יכולים להשתמש במידע חזותי המשתקף במראה כדי למצוא מזון. בניסוי משנת 2009, שבעה מתוך שמונה חזירים שבילו 5 שעות עם מראה הצליחו למצוא קערת אוכל שהוסתרה מאחורי קיר ונחשפה באמצעות מראה. חזירים שלא היה להם ניסיון עם מראות, הסתכלו מאחורי המראה כדי לחפש את המזון.[82] BBC Earth הציג מבחן זה,[83] ומבחן של "התאמת צורות לחורים", בסדרה "חיות יוצאות דופן".[84]

קיימות עדויות למודעות עצמית כאשר חזירים מתבוננים בהשתקפות שלהם במראה. עם זאת, עד כה לא נצפו חזירים שעברו את מבחן המראה.[85]

דגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי מנטות ענק בשבי הציגו תנועות חריגות תכופות וחוזרות על עצמן מול מראה, דבר המצביע על אפשרות של זיהוי עצמי.[62] דגי מנטה ניחנו במוח הגדול ביותר מכל הדגים. בשנת 2016 בדק Csilla Ari דגי מנטה בשבי באקווריום אטלנטיס באיי בהאמה על ידי חשיפתם למראה. נראה שהם התעניינו מאוד במראה. הם התנהגו בצורה מוזרה מול המראה, כולל התהפכויות והזזת סנפירים, וכן הפריחו בועות. הם לא קיימו אינטראקציה עם ההשתקפות ולא ניסו להתיידד איתה. עם זאת, רק מבחן מראה שיבוצע בפועל יוכל לקבוע אם הם אכן מזהים את ההשתקפות של עצמם, או שהם רק מפגינים התנהגות חקרנית.[86]

דג נוסף שעשוי לעבור את מבחן המראה הוא דג קשת מצוי, Toxotes chatareus. מחקר משנת 2016 הראה שדגי קשת יכולים להבחין בין פנים אנושיות. הדגים ירקו זרם מים לעבר תמונה של פנים כאשר זיהו אותן. הם אומנו לצפות לאוכל כשהם יורקים על תמונה מסוימת בלבד. כשהראו להם תמונות של פנים אנושיות אחרות, הם לא ירקו.[87] דגי קשת בטבע יורקים נוזלים כדי להעביר טרף מלמעלה למים עמוקים יותר. הדגים גם הצליחו לזהות את תמונת הפנים גם כשהיא סובבה ב-30, 60 ו-90°.[88]

בני אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילד חוקר את השתקפותו במראה

מבחן האודם הוא גרסה של מבחן המראה שנעשה בו שימוש עם ילדים אנושיים.[89] נסיינית צובעת בחשאי נקודה על פניו של הילד תוך שימוש בסומק. לאחר מכן מעמידים את הילדים מול מראה ועוקבים אחר תגובותיהם; בהתאם להתפתחות הילד, מוצגות קטגוריות שונות של תגובות. מבחן זה מצוטט בהרחבה כמדד העיקרי לזיהוי עצמי במראה אצל ילדים אנושיים.[90][91][92]

נמתחה ביקורת על כך שעמידה במבחן האודם עשויה להיות תלויה בגורמים תרבותיים, וכי מה שנהוג לחשוב עליו כעל זיהוי עצמי במראה חל למעשה רק על ילדים ממדינות המערב. מחקר משנת 2010 בדק ילדים מקהילות כפריות בקניה, פיג'י, סנט לוסיה, גרנדה ופרו, וכן בערים בארצות הברית ובאזורים כפריים בקנדה. רוב הילדים מארצות הברית ומקנדה עברו את מבחן המראה, אך פחות ילדים משאר האזורים. במבחן בקניה, רק 3% מהילדים בגילאי 18-72 חודשים נגעו בסימן שעל גופם שנראה רק במראה. במבחן בפיג'י, אף אחד מהילדים בגילאי 36–55 חודשים לא נגע בסימן. שאר הילדים מאזורים כפריים לא-מערביים אחרים קיבלו ציון טוב בהרבה, אך עדיין גרוע בהרבה מעמיתיהם המערביים.[93]

תגובות התפתחותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שנערך בשנת 1972 על פעוטות מגיל 6 עד 12 חודשים, הם זיהו בדרך כלל את השתקפותם במראה כ"חבר למשחק". הערצה עצמית ומבוכה החלה להתגלות בדרך כלל בגיל 12 חודשים, ובגיל 14 עד 20 חודשים, רוב הילדים הפגינו התעלמות. בגיל 20 עד 24 חודשים עלה שיעור הזיהוי העצמי ל-65%. הדבר ניכר בהתנהגות המכוונת לסימנים: הפעוטות נגעו באפם או ניסו למחוק את הסימנים.[89] במחקר אחר משנת 1974 על פעוטות בגיל 18 חודשים, מחצית מהילדים זיהו את השתקפותם במראה כשייכת להם.[90]

זיהוי עצמי במראה אינו תלוי כנראה בהיכרות עם משטחים המחזירים אור.[91] במקרים מסוימים היו למבחן האודם תוצאות שונות, בהתאם לאוריינטציה החברתית-תרבותית. לדוגמה, מדגם Nso קמרוני של תינוקות בגילאי 18 עד 20 חודשים הגיע לכמות נמוכה ביותר של תוצאות זיהוי עצמי בשיעור 3.2%. המחקר מצא גם שני גורמי ניבוי חזקים לזיהוי עצמי: גירוי אובייקט (מאמץ אימהי למשוך את תשומת לבו של התינוק לחפץ שהוא נגע בו) וקשר עין הדדי.[94] גם מתאם חזק בין זיהוי עצמי וקביעות אובייקט הוכח באמצעות מבחן האודם.[95]

השלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן האודם הוא מדד לתפיסה עצמית. הילד שנוגע בסימן אדום שעל אפו במהלך התבוננות במראה מדגים יכולת בסיסית של מודעות עצמית.[96][97][98] בעלי חיים,[12] ילדים צעירים,[99] ואנשים שזכו ביכולת ראייה לאחר שהיו עיוורים מלידה, מגיבים לפעמים להשתקפותם במראה כאילו הייתה פרט אחר.[15]

תאורטיקנים העירו על המשמעות של תקופה זו בחייו של הילד. לדוגמה, הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן השתמש במבחן דומה לציון שלב המראה כתלוי גיל.[100] השקפות עכשוויות על העצמי בפסיכולוגיה מציבות את העצמי כממלא תפקיד אינטגרלי במוטיבציה האנושית, בהכרה, ברגש ובזהות החברתית.[92]

רובוטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 ננקטו צעדים ראשוניים כדי לגרום לרובוט לעבור את מבחן המראה.[101]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבחן המראה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 Gallup, GG Jr. (1970). "Chimpanzees: Self recognition". Science. 167 (3914): 86–87. Bibcode:1970Sci...167...86G. doi:10.1126/science.167.3914.86. PMID 4982211.
  2. ^ 1 2 Bekoff, Marc (2002-09-19). "Animal reflections". Nature. 419 (6904): 255. doi:10.1038/419255a. PMID 12239547.
  3. ^ "List of Animals That Have Passed the Mirror Test". 2015-04-15. נבדק ב-23 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Turner, Rebecca. "10 Animals with Self Awareness". נבדק ב-23 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Weiner, Jonathan (1 בדצמבר 2006). "Darwin at the Zoo". Scientific American. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Carl Zimmer. The Descent of Man: The Concise Edition.
  7. ^ Mitchell, R.W. (1995). "Evidence of dolphin self-recognition and the difficulties of interpretation". Consciousness and Cognition. 4 (2): 229–234. doi:10.1006/ccog.1995.1029. PMID 8521261.
  8. ^ 1 2 3 Plotnik, J.M.; de Waal, F.B.M.; Reiss, D. (2006). "Self-recognition in an Asian elephant". Proceedings of the National Academy of Sciences. 103 (45): 17053–17057. Bibcode:2006PNAS..10317053P. doi:10.1073/pnas.0608062103. PMC 1636577. PMID 17075063.
  9. ^ Shaffer, David (2009). Social and Personality Development. Belmont: Thomson Wadsworth. p. 172. ISBN 978-0-495-60038-1.
  10. ^ Povinelli, D. J. (2000). Folk physics for apes. The chimpanzee’s theory of how the world works. Oxford: Oxford University Press.
  11. ^ 1 2 3 Suddendorf, Thomas; Collier-Baker, Emma (7 במאי 2009). "The evolution of primate visual self-recognition: evidence of absence in lesser apes". Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences. 276 (1662): 1671–1677. doi:10.1098/rspb.2008.1754. PMC 2660989. PMID 19324830. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 Stanley Coren (2004). How Dogs Think. Free Press. ISBN 978-0-7432-2232-7.
  13. ^ Gibson, Johanna (6 בדצמבר 2019). Owned, An Ethological Jurisprudence of Property: From the Cave to the Commons (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-000-02720-4. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ Renner, Ben (2019-01-09). "Which species, including humans, has the sharpest vision? Study debunks old beliefs". Study Finds (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-02-25.
  15. ^ 1 2 Archer, John (1992). Ethology and Human Development. Rowman & Littlefield. ISBN 978-0-389-20996-6.
  16. ^ Coren, Stanley (7 ביולי 2011). "Does My Dog Recognize Himself in a Mirror?". Psychology Today. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Horowitz, Alexandra (2016). Being a dog : following the dog into a world of smell. New York: Scribner. ISBN 9781476795997. OCLC 955777362.
  18. ^ Horowitz, Alexandra (2017). "Smelling themselves: Dogs investigate their own odors longer when modified in an "olfactory mirror" test". Behavioural Processes. 143C: 17–24. doi:10.1016/j.beproc.2017.08.001. PMID 28797909.
  19. ^ "Can Dogs Smell Their 'Reflections'?". The Atlantic. 17 באוגוסט 2017. נבדק ב-4 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Cazzolla Gatti, Roberto (2016). "Self-consciousness: beyond the looking-glass and what dogs found there". Ethology Ecology & Evolution. 28 (2): 232–240. doi:10.1080/03949370.2015.1102777.
  21. ^ Magazine, Smithsonian; Gamillo, Elizabeth. "Dogs May Be More Self-Aware Than Experts Thought". Smithsonian Magazine (באנגלית). נבדק ב-2024-02-25.
  22. ^ Freiburger, Troy; Miller, Noam; Skinner, Morgan (2024-04-10). "Olfactory self-recognition in two species of snake". Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences (באנגלית). 291 (2020). doi:10.1098/rspb.2024.0125. ISSN 0962-8452. PMC 10987230. PMID 38565155.
  23. ^ Couchman, J.J. (2011). "Self-agency in rhesus monkeys". Biology Letters. 8 (1): 39–41. doi:10.1098/rsbl.2011.0536. PMC 3259954. PMID 21733868.
  24. ^ Anderson, J.R. (1984). "Monkeys with mirrors: Some questions for primate psychology". International Journal of Primatology. 5 (1): 81–98. doi:10.1007/bf02735149.
  25. ^ Koerth-Baker, Maggie (29 בנובמבר 2010). "Kids (and animals) who fail classic mirror tests may still have sense of self". Scientific American. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Asendorpf, J. B.; Warkentin, V.; Baudonniere, P. (1996). "Self-awareness and other-awareness II: Mirror self-recognition, social contingency awareness, and synchronic imitation". Developmental Psychology. 32 (2): 313–321. CiteSeerX 10.1.1.524.8664. doi:10.1037/0012-1649.32.2.313.
  27. ^ Wilke, Carolyn (בפברואר 2019). "The Mirror Test Peers into the Workings of Animal Minds". The Scientist. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 Prior, H.; Schwarz, A.; Güntürkün, O. (2008). "Mirror-induced behavior in the magpie (Pica pica): Evidence of self-recognition". PLOS Biology. 6 (8): e202. doi:10.1371/journal.pbio.0060202. PMC 2517622. PMID 18715117.
  29. ^ Povinelli, D.J.; Rulf, A.B.; Landau, K.R.; Bierschwale, D.T. (1993). "Self-recognition in chimpanzees (Pan troglodytes): distribution, ontogeny, and patterns of emergence". J. Comp. Psychol. 107 (4): 347–372. doi:10.1037/0735-7036.107.4.347. PMID 8112048.
  30. ^ Marten, Kenneth; Psarakos, Suchi (1994). "Evidence of self-awareness in the bottlenose dolphin (Tursiops truncatus)". Self-Awareness in Animals and Humans. pp. 361–379. doi:10.1017/CBO9780511565526.026. ISBN 978-0-521-02591-1.
  31. ^ Reiss, Diana; Marino, Lori (8 במאי 2001). "Mirror self-recognition in the bottlenose dolphin: A case of cognitive convergence". Proceedings of the National Academy of Sciences. 98 (10): 5937–5942. Bibcode:2001PNAS...98.5937R. doi:10.1073/pnas.101086398. PMC 33317. PMID 11331768. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 Delfour, F; Marten, K (באפריל 2001). "Mirror image processing in three marine mammal species: killer whales (Orcinus orca), false killer whales (Pseudorca crassidens) and California sea lions (Zalophus californianus)". Behavioural Processes. 53 (3): 181–190. doi:10.1016/s0376-6357(01)00134-6. PMID 11334706. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ Walraven, V.; van Elsacker, L.; Verheyen, R. (1995). "Reactions of a group of pygmy chimpanzees (Pan paniscus) to their mirror images: evidence of self-recognition". Primates. 36 (1): 145–150. doi:10.1007/bf02381922.
  34. ^ Greg C. Westergaard; C. W. Hyatt (1994). "The responses of bonobos (Pan paniscus) to their mirror images: Evidence of self-recognition". Human Evolution. 9 (4): 273–279. doi:10.1007/BF02435514.
  35. ^ 1 2 Suarez, Susan D.; Gallup, Gordon G. (בפברואר 1981). "Self-recognition in chimpanzees and orangutans, but not gorillas". Journal of Human Evolution. 10 (2): 175–188. Bibcode:1981JHumE..10..175S. doi:10.1016/s0047-2484(81)80016-4. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 Robert, S. (1986). "Ontogeny of mirror behavior in two species of great apes". American Journal of Primatology. 10 (2): 109–117. doi:10.1002/ajp.1350100202. PMID 31979488.
  37. ^ Miller, J. (2009). "Minding the animals: Ethology and the obsolescence of left humanism". American Chronicle. נבדק ב-21 במאי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Povinelli, D.; de Veer, M.; Gallup Jr., G.; Theall, L.; van den Bos, R. (2003). "An 8-year longitudinal study of mirror self-recognition in chimpanzees (Pan troglodytes)". Neuropsychologia. 41 (2): 229–334. doi:10.1016/S0028-3932(02)00153-7. PMID 12459221.
  39. ^ Calhoun, Suzanne; Thompson, Robert L. (1988). "Long-term retention of self-recognition by chimpanzees". American Journal of Primatology. 15 (4): 361–365. doi:10.1002/ajp.1350150409. PMID 31968884.
  40. ^ Shillito, D.J.; Gallup, G.G.; Beck, B.B. (1999). "Factors affecting mirror behavior in western lowland gorillas, Gorilla gorilla". Animal Behaviour. 57 (5): 999–1004. doi:10.1006/anbe.1998.1062. PMID 10328785.
  41. ^ Ledbetter, David H.; Basen, Jeffry A. (1982). "Failure to demonstrate self-recognition in gorillas". American Journal of Primatology. 2 (3): 307–310. doi:10.1002/ajp.1350020309. PMID 32192240.
  42. ^ Nicholson, India S.; Gould, Jay E. (באוקטובר 1995). "Mirror mediated object discrimination and self-directed behavior in a female gorilla". Primates. 36 (4): 515–521. doi:10.1007/bf02382873. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 Patterson, F. & Gordon, W. (1993). "The case for personhood of gorillas". In Cavalieri, P. & Singer, P. (eds.). The Great Ape Project. St. Martin's Griffin. pp. 58–77.
  44. ^ 1 2 Kind, Amy (2015-10-02). Persons and Personal Identity (באנגלית). John Wiley & Sons. ISBN 9781509500246.
  45. ^ Posada, Sandra; Colell, Montserrat (במאי 2007). "Another gorilla (Gorilla gorilla gorilla) recognizes himself in a mirror". American Journal of Primatology. 69 (5): 576–583. doi:10.1002/ajp.20355. PMID 17154375. {{cite journal}}: (עזרה)
  46. ^ Povinelli, Daniel J. (1989). "Failure to find self-recognition in Asian elephants (Elephas maximus) in contrast to their use of mirror cues to discover hidden food". Journal of Comparative Psychology. 103 (2): 122–131. doi:10.1037/0735-7036.103.2.122.
  47. ^ "Elephants' Jumbo Mirror Ability". BBC News. 2006-10-31. נבדק ב-2007-10-31.
  48. ^ Solar, M.; Colmenero, J.; Pérez-Contreras, T.; Peralta-Sánchez, J. (2020). "Replication of the mirror mark test experiment in the magpie (Pica pica) does not provide evidence of self-recognition". J Comp Psychol. 134 (4): 363–371. doi:10.1037/com0000223. PMID 32406720.
  49. ^ Uchino, Emiko; Watanabe, Shigeru (2014-11-01). "Self-recognition in pigeons revisited". Journal of the Experimental Analysis of Behavior (באנגלית). 102 (3): 327–334. doi:10.1002/jeab.112. PMID 25307108.
  50. ^ Epstei, Robert; Lanza, Robert P.; Skinner, B. F. (1981-05-08). ""Self-Awareness" in the Pigeon". Science (באנגלית). 212 (4495): 695–696. Bibcode:1981Sci...212..695E. doi:10.1126/science.212.4495.695. ISSN 0036-8075. PMID 17739404.
  51. ^ This is video of one such test
  52. ^ de Waal, Frans B. M (19 באוגוסט 2008). "The Thief in the Mirror". PLOS Biology. 6 (8): e201. doi:10.1371/journal.pbio.0060201. PMC 2517621. PMID 18715116. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ Yirka, Bob; Phys.org. "Bluestreak cleaner wrasse found to recognize self in photograph after passing mirror test". phys.org (באנגלית). נבדק ב-2023-02-07.
  54. ^ Yirka, Bob; Phys.org. "Small fish passes classic self-awareness test". phys.org (באנגלית). נבדק ב-2023-02-07.
  55. ^ "This tiny fish can recognize itself in a mirror. Is it self-aware?". Animals (באנגלית). 2019-02-07. אורכב מ-המקור ב-17 בספטמבר 2018. נבדק ב-2020-05-11. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Ye, Yvaine. "A species of fish has passed the mirror test for the first time". New Scientist (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-05-11.
  57. ^ Kohda, Masanori; Hotta, Takashi; Takeyama, Tomohiro; Awata, Satoshi; Tanaka, Hirokazu; Asai, Jun-ya; Jordan, Alex L. (2019). "If a fish can pass the mark test, what are the implications for consciousness and self-awareness testing in animals?". PLOS Biology. 17 (2): e3000021. doi:10.1371/journal.pbio.3000021. PMC 6366756. PMID 30730878.
  58. ^ De Waal, Frans B. M. (2019). "Fish, mirrors, and a gradualist perspective on self-awareness". PLOS Biology. 17 (2): e3000112. doi:10.1371/journal.pbio.3000112. PMC 6366752. PMID 30730875.
  59. ^ Ferreira, Becky (17 בפברואר 2022). "Fish Might Really Be Self-Aware, New Study Finds". Vice. אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2022. נבדק ב-19 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Kohda, Masanori; Sogawa, Shumpei; Jordan, Alex L.; Kubo, Naoki; Awata, Satoshi; Satoh, Shun; Kobayashi, Taiga; Fujita, Akane; Bshary, Redouan (2022-02-17). "Further evidence for the capacity of mirror self-recognition in cleaner fish and the significance of ecologically relevant marks". PLOS Biology (באנגלית). 20 (2): e3001529. doi:10.1371/journal.pbio.3001529. ISSN 1545-7885. PMC 8853551. PMID 35176032.
  61. ^ Kobayashi, Taiga; Kohda, Masanori; Awata, Satoshi; Bshary, Redouan; Sogawa, Shumpei (2024-09-11). "Cleaner fish with mirror self-recognition capacity precisely realize their body size based on their mental image". Scientific Reports (באנגלית). 14 (1): 20202. Bibcode:2024NatSR..1420202K. doi:10.1038/s41598-024-70138-7. ISSN 2045-2322. PMC 11390716. PMID 39261520.
  62. ^ 1 2 Ari, C.; D'Agostino, D.P. (2016). "Contingency checking and self-directed behaviors in giant manta rays: Do elasmobranchs have self-awareness?". Journal of Ethology. 34 (2): 167–174. doi:10.1007/s10164-016-0462-z.
  63. ^ Robinson, T. (14 ביוני 2023). "Mirror self-recognition in ghost crab (Ocypode quadrata)". Animal Cognition. 26 (5): 1539–1549. doi:10.1007/s10071-023-01800-2. PMID 37314594. נבדק ב-25 בנובמבר 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ^ 1 2 Hill, H.M.; Webber, K.; Kemery, A.; Garcia, M.; Kuczaj, S.A. (2015). "Can sea lions' (Zalophus californianus) use mirrors to locate an object?". International Journal of Comparative Psychology. 28. doi:10.46867/ijcp.2015.28.00.08.
  65. ^ 1 2 3 4 Ma, X.; Jin, Y.; Luo, B.; Zhang, G.; Wei, R.; Liu, D. (2015). "Giant pandas failed to show mirror self-recognition". Animal Cognition. 18 (3): 713–721. doi:10.1007/s10071-015-0838-4. PMID 25609263.
  66. ^ "Does my Dog Recognize Himself in a mirror?". Psychology Today (באנגלית). נבדק ב-2022-01-15.
  67. ^ Shaffer, Victoria A.; Renner, Michael J. (31 בדצמבר 2000). "Black-and-White Colobus Monkeys (Colobus guereza) do not Show Mirror Self-Recognition". International Journal of Comparative Psychology. 13 (3). doi:10.46867/C4H01J. {{cite journal}}: (עזרה)
  68. ^ Hauser, M.; Miller, C.; Liu, K.; Gupta, R. (2001). "Cotton-top tamarins (Saguinus oedipus) fail to show mirror-guided self-exploration". American Journal of Primatology. 137 (December 2000): 131–137. doi:10.1002/1098-2345(200103)53:3<131::AID-AJP4>3.0.CO;2-X. PMID 11253848.
  69. ^ Davies, E. (20 בספטמבר 2011). "Crows use mirrors to find food". BBC Nature. אורכב מ-המקור ב-2011-09-21. נבדק ב-19 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ Soler, M.; Pérez-Contreras, T.; Peralta-Sánchez, J.M. (2014). "Mirror-mark tests performed on jackdaws reveal potential methodological problems in the use of stickers in avian mark-test studies". PLOS ONE. 9 (1): e86193. Bibcode:2014PLoSO...986193S. doi:10.1371/journal.pone.0086193. PMC 3903501. PMID 24475085.
  71. ^ Kraft, F.L.; Forštová, T.; Utku Urhan, A.; Exnerová, A.; Brodin, A. (2017). "No evidence for self-recognition in a small passerine, the great tit (Parus major) judged from the mark/mirror test". Animal Cognition. 20 (6): 1049–1057. doi:10.1007/s10071-017-1121-7. PMC 5640729. PMID 28762195.
  72. ^ Hotta T, Komiyama S, Kohda M (2018). "A social cichlid fish failed to pass the mark test". Animal Cognition. 21 (1): 127–136. doi:10.1007/s10071-017-1146-y. PMID 29150813.
  73. ^ Mather, Jennifer A.; Kuba, Michael J. (ביוני 2013). "The cephalopod specialties: complex nervous system, learning, and cognition". Canadian Journal of Zoology. 91 (6): 431–449. Bibcode:2013CaJZ...91..431M. doi:10.1139/cjz-2013-0009. {{cite journal}}: (עזרה)
  74. ^ Hyatt, C.W. (1998). "Responses of gibbons (Hylobates lar) to their mirror images". American Journal of Primatology. 45 (3): 307–311. doi:10.1002/(SICI)1098-2345(1998)45:3<307::AID-AJP7>3.0.CO;2-#. PMID 9651653.
  75. ^ Ujhelyi, M.; Merker, B.; Buk, P.; Geissmann, T. (2000). "Observations on the behavior of gibbons (Hylobates leucogenys, H. gabriellae, and H. lar) in the presence of mirrors". Journal of Comparative Psychology. 114 (3): 253–262. doi:10.1037/0735-7036.114.3.253. PMID 10994841.
  76. ^ Heschl, Adolf; Fuchsbichler, Conny (2009). "Siamangs (Hylobates syndactylus) Recognize their Mirror Image". International Journal of Comparative Psychology. 22 (4): 221–233. doi:10.46867/IJCP.2009.22.04.03.
  77. ^ Roma, P.; Silberberg, A.; Huntsberry, M.; Christensen, C.; Ruggiero, A; Suomi, S. (2007). "Mark tests for mirror self-recognition in Capuchin monkeys (Cebus apella) trained to touch marks". American Journal of Primatology. 69 (9): 989–1000. doi:10.1002/ajp.20404. PMID 17253635.
  78. ^ de Waal, Frans D. B. (29 ביולי 2005). "The monkey in the mirror: Hardly a stranger". Proceedings from the National Academy of Sciences: 11140–11147 – via NIH: PubMed. {{cite journal}}: (עזרה)
  79. ^ Rajala, A.Z.; Reininger, K.R.; Lancaster, K.M.; Populin, L.C. (2010). "Rhesus monkeys (Macaca mulatta) do recognize themselves in the mirror: Implications for the evolution of self-recognition". PLOS ONE. 5 (9): e12865. Bibcode:2010PLoSO...512865R. doi:10.1371/journal.pone.0012865. PMC 2947497. PMID 20927365.
  80. ^ Pebsworth, Paula (24 באוקטובר 2023). "International Primatology Lecture 23 - Dr. Paula Pebsworth". YouTube: Kyoto University's Center for International Collaboration and Advanced Studies in Primatology. נבדק ב-20 בנובמבר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ Brandon, K. (29 בספטמבר 2010). "Monkeys see selves in mirror, open a barrel of questions". Wired. אורכב מ-המקור ב-14 בינואר 2011. נבדק ב-1 באוקטובר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ^ Broom, D. M.; Sena, H.; Moynihan, K. L. (2009). "Pigs learn what a mirror image represents and use it to obtain information". Animal Behaviour. 78 (5): 1037–1041. doi:10.1016/j.anbehav.2009.07.027.
  83. ^ BBC Earth (19 פבר' 2014). "Smart Pigs vs Kids | Extraordinary Animals" – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ "Are Pigs Self-Aware?| The Private Life of Pigs | Real Wild" – via YouTube.
  85. ^ "Did you know? Pigs are self aware!".
  86. ^ Amanda Pachniewska (15 באפריל 2015). "List of Animals That Have Passed the Mirror Test". {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  87. ^ Newport, Cait; Wallis, Guy; Reshitnyk, Yarema; Siebeck, Ulrike E. (2016). "Discrimination of human faces by archerfish (Toxotes chatareus)". Scientific Reports. 6: 27523. Bibcode:2016NatSR...627523N. doi:10.1038/srep27523. PMC 4895153. PMID 27272551.
  88. ^ Bittel, Jason (18 באוקטובר 2018). "Water-spitting fish can identify and remember human faces". National Geographic. אורכב מ-המקור ב-1 בנובמבר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  89. ^ 1 2 Beulah Amsterdam (1972). "Mirror self-image reactions before age two". Developmental Psychobiology. 5 (4): 297–305. doi:10.1002/dev.420050403. PMID 4679817.
  90. ^ 1 2 Lewis, M.; Brooks-Gunn, J. (1979). Social cognition and the acquisition of self. New York: Plenum Press. p. 296. ISBN 978-0-306-40232-6.
  91. ^ 1 2 Priel, Beatrice; de Schonen, Scania (1986). "Self-Recognition: A Study of a Population without Mirrors". Journal of Experimental Child Psychology. 41 (2): 237–250. doi:10.1016/0022-0965(86)90038-X. PMID 3701250.
  92. ^ 1 2 Sedikides, C. & Spencer, S.J. (Eds.) (2007). The Self. New York: Psychology Press
  93. ^ Broesch, Tanya; Callaghan, Tara; Henrich, Joseph; Murphy, Christine; Rochat, Philippe (2011). "Cultural Variations in Children's Mirror Self-Recognition". Journal of Cross-Cultural Psychology. 42 (6): 1018–1029. doi:10.1177/0022022110381114.
  94. ^ Heidi Keller; Relindis Yovsi; Joern Borke; Joscha Kärtner; Henning Jensen; Zaira Papaligoura (2004). "Developmental Consequences of Early Parenting Experiences: Self-Recognition and Self-Regulation in Three Cultural Communities". Child Development. 75 (6): 1745–1760. doi:10.1111/j.1467-8624.2004.00814.x. PMID 15566377.
  95. ^ Bertenthal, Bennett I.; Fischer, Kurt W. (1978). "Development of Self-Recognition in the Infant". Developmental Psychology. 14: 44–50. CiteSeerX 10.1.1.550.1903. doi:10.1037/0012-1649.14.1.44.
  96. ^ Amsterdam B (1972). "Mirror self-image reactions before age two". Dev Psychobiol. 5 (4): 297–305. doi:10.1002/dev.420050403. PMID 4679817.
  97. ^ Brown, Jonathon (2014-06-03). Self-awareness in the first few weeks of life. Psychology Press. ISBN 9781136872006. נבדק ב-4 בנובמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  98. ^ Social Psychology, 6th Edition p. 68-69
  99. ^ "Consciousness and the Symbolic Universe". ulm.edu.
  100. ^ Lacan, J., Some reflections on the Ego in Écrits, org. published 1949.
  101. ^ "Robot learns to recognize itself". BBC News. 2012-08-23.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מבחן_המראה&oldid=40554170"