מבחן יחס הנראות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בבדיקת השערות סטטיסטית, מבחן יחס הנראות הוא מבחן סטטיסטי המשווה בין שני מודלים: מודל השערת האפס ומודל ההשערה החלופית (האלטרנטיבית). המבחן מבוסס על יחס נראות המבטא בכמה יותר "סביר" שיקרה נתון מסוים תחת מודל אחד לעומת המודל האחר. מקובל להשתמש במבחן זה כדי להחליט האם לדחות את השערת האפס או לא.

אם ההשערות פשוטות (כלומר, יש אפשרות יחידה וברורה לפרמטרים על פי כל השערה), ניתן להשתמש בלמה של ניימן-פירסון, הקובעת כי דחיית השערת האפס עבור ערכים גדולים מספיק של יחס הנראות מאפשרת מבחן בעל עוצמה מקסימלית. כדי לבחור את הסף הקריטי לדחיית השערת האפס, יש לדעת את ההתפלגות של יחס הנראות (או של הלוגריתם של יחס הנראות). לעתים התפלגות יחס הנראות היא פונקציה מונוטונית (או פשוטה מספיק) של סטטיסטי מספיק של הנתונים, עליו ההתפלגות קלה יותר לחישוב. ידיעת ההתפלגות תחת השערת האפס הכרחית לשם חישוב ערך-p עבור נתונים ספציפיים המשמשים לביצוע בדיקת ההשערות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]