מבצעי מפצח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצעי מפצח
מטוס F-4 פנטום מטיל פצצות
מטוס F-4 פנטום מטיל פצצות
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכי הסכסוך 17 באוקטובר 197322 באוקטובר 1973 (6 ימים)
מקום קנטרה-אסמאעיליה-גזרת סואץ
תוצאה ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מצרים 1972מצרים 1972מצרים

כוחות

מערך הנ"מ והטק"א המצרי

אבדות

מפצח 21
מטוס אחד הופל, הטייס והנווט נהרגו
מפצח 22
שישה מטוסים הופלו, טייס נהרג, 5 טייסים נפלו בשבי
מפצח 23
אין אבדות

מפצח 25
אין אבדות

מפצח 21
3 סוללות טק"א הושמדו

מפצח 22
6 סוללת טק"א הושמדו


מפצח 23
ארבע סוללות טק"א הושמדו
מפצח 25
שלוש סוללות טק"א הושמדו

מבצעי "מפצח" היו שם הקוד לסדרת מבצעים של חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים אשר נועדו להשגת עליונות אווירית בגזרת התעלה על ידי תקיפת מערכי הטילים נגד מטוסים של צבא מצרים. בסך הכל נערכו ארבעה מבצעים: "מפצח 21" ב-17 באוקטובר 1973 נגד מערך הטק"א בגזרת אסמאעיליה; "מפצח 22" ב-18 באוקטובר נגד מערך הטק"א בקנטרה, "מפצח 23" ב-20 באוקטובר להשמדת מערך הטק"א בגזרת אסמאעיליה; ו"מפצח 25" ב-22 באוקטובר להשמדת מערך הטק"א בגזרת סואץ-שלופה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים היה פרוש לאורך חזית התעלה מערך הגנה אווירית צפוף ביותר שכלל סוללות טילי קרקע אוויר מסוגים שונים בעלי מעטפת ירוט רחבה המוגנים בתותחי נ"מ קני. המערך שכונה "מסך האש" הגביל את אפשרות חיל האוויר הישראלי לסייע לכוחות הקרקע שנזקקו לסיוע רב בקרבות הקשים בשלביה הראשונים של המלחמה.

כישלון מבצע "דוגמן 5"[1] להשמדת מערך הטילים הסורי ב-7 באוקטובר ערער את הביטחון העצמי של המתכננים במחלקת מבצעים בחיל האוויר, ויצר מחסום פסיכולוגי שהקשה על הפיקוד הבכיר של החיל לקבל החלטה על ביצוע תקיפה בסדר גודל דומה[2]. עד למבצע הצליחה הישראלי, לא התפנה חיל האוויר להשמיד את סוללות הטילים (פרט למערך פורט-סעיד) ונאלץ לסייע לכוחות הקרקע באזורים מאוימי טילים. כתוצאה מהפעלת חיל האוויר בניגוד לתורת הלחימה ספג חיל האוויר הישראלי פגיעות קשות באובדן טייסים ומטוסים.

ראש ענף תקיפה, אביהו בן-נון, העיד שהכישלון "השפיע עד שלב מאוחר של המלחמה"[3]. האבדות ב"דוגמן 5" הוכיחו את רמת הסיכון הגבוהה הכרוכה בטיסה נמוכה מעל מערכי אויב.

ב-16 באוקטובר כוחות שריון ישראלים צלחו את תעלת סואץ בסמוך לאגם המר הגדול וביססו ראש גשר ממערב לתעלה. כוחות השריון הישראליים השמידו שלוש סוללות טילי קרקע אוויר[4] ובכך הקלו על חיל האוויר לפעול בגזרת הצליחה.

בעוד אוגדה 162 מבססת אחיזתה ומתקדמת דרומה לכיוון העיר סואץ נעו כוחות אוגדה 143 צפונה לכיוון העיר איסמעיליה. במטרה לסייע לכוחות אוגדה 143, היה הצורך בהשמדת סוללות הטילים בגזרת קנטרה-איסמעיליה שהקשו על הסיוע האווירי לכוחות הקרקעיים.

מפצח 21 - 17 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקיפה הראשונה של חיל האוויר בסדרת "מפצח" להשמדת מערך הטילים באזור התעלה התבצע ב-17 באוקטובר. המטרה הייתה להשמיד את 3 הסוללות הנייחות באזור איסמעיליה שכיסו את מרחב ראש הגשר של הצליחה.

השתתפו שני מבנים של מטוסי פנטום: האחד מטייסת 119 והשני מטייסת 201. לתקיפה קדמו שיגורי טילי "אגרוף" וגופי הטעייה. התקיפה בוצעה בשיטה ישירה (חתף) והושגה בה השמדה מלאה של כל המטרות: סוללת SA-2 ושתי סוללות SA-3.[5]

מטוס של טייסת 201 נפגע במהלך התקיפה. הטייס גד סמוק והנווט ברוך גולן הצליחו לצנוח אך עם הגיעם לקרקע נורו ונהרגו על ידי המצרים. גופותיהם לא הוחזרו ולא נמצאו. הם הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע.[6][7]

מפצח 22 - 18 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון מבצע "מפצח 22" הושלם ב-17 באוקטובר, כהמש התוכנית הכוללת של חיל האוויר להשמיד את כל מערך הסוללות בשלבים, מצפון לדרום. בתוכנית המקורית של השלב הראשון, "מפצח 22", תוכנן לתקוף 12 סוללות – שש באזור קנטרה ושש באזור הצליחה ממערב לאגם המר. לאור התקדמות כוחות אוגדה 162 ממערב לתעלה והציפייה שהם ישמידו סוללות נוספות החליט חיל האוויר ערב המבצע לוותר על תקיפת הסוללות באזור הצליחה מבלי ליידע את הרמטכ"ל בכל פרטי התכנית. בתכנון המבצע הוטמעו לקחים מכישלון "דוגמן", בראש ובראשונה הצורך להימנע מטיסה בגובה נמוך מעל ריכוזים של כוחות אויב. מכיוון שמרבית הנ"מ הקני נפרס ממזרח לתעלה, עברו נתיבי התקיפה של הסוללות ממערב לפורט סעיד ומעל שטחי ביצות, והמטוסים תקפו את הסוללות מכיוון צפון-מערב.

מטס התקיפה הראשון כלל מבנה של שישה מטוסי קורנס מטייסת 201 "האחת" ומבנה של חמישה (אחד התקלקל לפני ההמראה) מטייסת 69. המטס נועד לתקוף את כל שש הסוללות של חטיבת הטילים המצרית 107. המטוסים טסו ליעד מעל אזור הביצות בגובה של כ-100 רגל, כאשר כל זוג טס כמבנה נפרד למטרה משלו. הזוג הראשון והזוג השלישי של טייסת 201 תקפו כמתוכנן את מטרותיהם. במהלך הטיסה לקראת המשיכה לתקיפה, זיהה הזוג השני, להקת ציפורים על הנתיב באותו גובה. במטרה להימנע מהתנגשות עמם, נאלץ זוג המטוסים להגביה את גובה הטיסה ובכך לחשוף את המטוסים לשיגור טילי קרקע אוויר. המוביל רס"ן רון חולדאי עם הנווט יורם רומם הגביה ראשון את גובה טיסתו וזמן קצר לאחר מכן ספג פגיעת טיל ששוגר לעברו. הוא הטיל את חימושו בנוהל חירום, וטס פגוע מזרחה לנחיתת חירום ברפידים[8]. מספר שתיים שלו התרומם אף הוא, נפגע משני טילים, והצוות נטש ונפל בשבי (גורי פלטר ויצחק ברעם). גם על שאר המבנים שוגרו טילים ומטוס נוסף נפגע (דורון שלו - יוסי לב ארי) לאחר שהטיל את הפצצות על היעד. שני מטוסים אבדו בתקיפה ועל פי סיכום חיל האוויר הושמדה בוודאות סוללת SA-3 אחת. בהמשך למטס זה הגיעו שלושה מטסים נוספים, כל אחד של 12 מטוסי עיט (סקייהוק) מטייסת 110 "אבירי הצפון" ומטייסת 109 "העמק" כשהם חמושים בפצצות שימוש כללי. שטסו בנתיב מערבית לפורט סעיד. במטס הראשון אבדו שני מטוסים והושמדו שתי סוללות. במטס שני, שתי דקות אחריו, נפגע מטוס אחד מטיל ונפגעו פגיעה חוזרת סוללות שכבר הותקפו וייתכן שנפגעה סוללה נוספת. במטס האחרון הופל מטוס אחד ונפגעו ארבע סוללות. בסך הכל הושמדו במבצע כל שש הסוללות של מערך קנטרה אבל החשש מנ"מ קני שהביא לחשיפה גדולה מדי לטילים והרצון לוודא את השמדת המטרות שהביא למספר גיחות גדול, הביא לריבוי אבדות. במבצע הופלו שני מטוסי פנטום וארבעה מטוסי סקייהוק, ושלושה מטוסים נוספים נפגעו[9]. טייס ישראלי אחד, סרן גרשון פונק, נהרג, חמישה טייסים נשבו, טייס אחד חולץ משטח מצרים וטייס אחד (חיים גופן) נטש את מטוסו הפגוע וצנח מעל לשטח ישראל.

המחיר הכבד ששולם במבצע "מפצח 22", בחלקו תוצאה של תקלות מקריות ולא של שגיאות יסודיות בתכנון, העיב על הצלחת חיל האוויר להשמיד את כל המערך בקנטרה. סימן השאלה סביב נחיצות המבצע עלה בעוד המבצע נמצא בעיצומו ועורר ויכוח נוקב בין הרמטכ"ל דוד אלעזר לבין מפקד חיל האוויר בני פלד. הרמטכ"ל הבין שהתקיפה לא מתבצעת באזור הצליחה אלא באזור קנטרה, רק בשעה 09:35, חמש דקות לאחר שהחלה התקיפה, ומיד הבהיר שאם היה יודע שחיל האוויר מתכוון לתקוף שם הוא היה אוסר זאת שכן כוחות צה"ל אינם זקוקים לסיוע בגזרה זו. גם שר הביטחון, משה דיין, לאחר ששמע על התקיפה אמר שזו הייתה תקיפה מיותרת. בדיון סוער באותו יום אחר הצהרים בין הרמטכ"ל לבין בני פלד, כאשר רצה הרמטכ"ל להמחיש את חוסר שביעות רצונו מכך שחיל האוויר אינו מתואם עם כוונות המטכ"ל, התבטא דדו ואמר: "למשל קנטרה – קנטרה מעניינת את זקנתי – מבחינתי אני לא מפריעות לי לא הסוללות, ואני לא צריך לתת סיוע קרוב שמה"[10][11][12].לאחר שהוצגה התכנית הכוללת של חיל האויר, יחד עם המבצעים הנוספים, אישר הרמטכ"ל את ההמשך.

מפצח 23 - 20 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביומיים שלאחר התקיפה בקנטרה המשיך מערך הטק"א המצרי מול אסמאעיליה להידלדל. ב-17 באוקטובר, לאחר קרב סרפאום, נסוגו ארבע סוללות SA-6 של חטיבה 112 לאזור אסמאעיליה ואחר כך הועברו כ-20 קילומטר מערבית, לאזור שדה התעופה אבו סואר. ב-19 באוקטובר נסוגה מערבה מרבית חטיבה 97 שנפרסה בג'ניפה ובסיסי ההיערכות של חטיבת טילים 106 (סרפאום) ו-105 (שדה התעופה פאיד) נכבשו על ידי אוגדה 162[13]. שינויים אלה הותירו את מערך הטילים באסמאעיליה עם שתי סוללות SA-3 וסוללת SA-2 אחת והקלו על ביצוע "מפצח 23".

המבצע החל ב-20 באוקטובר בשעה 08:55. שתי רביעיות קורנסים מטייסת 107 ושתי רביעיות מטייסת 119 תקפו את הסוללות מגובה של כ-15,000 רגל. הם הגיעו ממזרח (ולא מצפון כפי שהיה צפוי לאחר השמדת המערך בקנטרה) והסתייעו בחסימות ל"א ושיגור "אגרופים" שנועדו להביא לכיבוי מערכות המכ"ם של הסוללות. בסך הכל בוצעו במסגרת "מפצח 23" 26 גיחות מתוכן 16 לתקיפה ועשר לפטרולי "אגרוף." שלוש הסוללות במערך אסמאעיליה הושמדו ללא אבדות ובתקיפות "אגרוף" שערכה טייסת 201 הושמדה לפי דיווחי המודיעין סוללת SA-2 אחת באזור סואץ[14]. חיסול מערך הטק"א באסמאעיליה והידלדלות מערך הטק"א באזור סואץ היו הגורמים העיקריים להתעצמות מאמץ הסיוע בזירת הלחימה העיקרית בתעלה. מספר גיחות התקיפה עלה ל-250, אבל בניגוד לימים הקודמים חלק ניכר מהן התבצע עתה באזורי המערכה העיקרית: סואץ, המחנות סביב שדה התעופה פאיד, וסביב אסמאעיליה. מצהרי אותו יום ניתן היה גם להבחין, לראשונה מאז החלה המלחמה, בהשתתפות מסיבית של מטוסי קורנס בתקיפות מטרות קרקע בקו החזית.

מפצח 25 - 22 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר תכנן לתקוף את מערך הנ"מ באזור העיר סואץ כבר ב-21 באוקטובר, אולם לאחר שבצילום אוויר אותרו ארבע סוללות 6-SA הוחלט להמתין עד שיחוסלו על ידי כוחות הקרקע שכן, בשלב זה, חיסול הסוללות מהאוויר נתפש כמהלך שיתבצע רק אם לא תהיה ברירה אחרת[15].

בבוקר המבצע, מערך הטק"א המצרי בגזרת סואץ-שלופה היה כבר מדולל. חטיבת ה-6-SA שהתמקמה באזור חדלה מלהתקיים. המכ"מים של שתי סוללות הושמדו בטילי אגרוף בתקיפות קודמות, שתי סוללות היו בלתי תקינות והועברו לשדה התעופה כותמייה בכביש סואץ-קהיר, וסוללה חמישית, שהייתה תקינה, הועברה אף היא מהאזור. המכ"מים של שתי סוללות מתוך חמש הסוללות הנייחות של המערך (שלוש של 2-SA ושתיים של 3-SA) - הושמדו בתקיפת טילי אגרוף יום קודם. על פי דיווחי אוגדה 162 נותרו מכל המערך רק שתי סוללות פעילות[16].

בתכנון המקורי התקיפה הייתה אמורה להתחיל בשעה 08:00 אך היא נדחתה בשעה. חרף הדחיה שוגר ב-07:25 מטוס בלי טייס (מב"ט)[17] כפיתיון לשאיבת טילים. הוא הופל בשטח מצרים כ-15 דקות אחר כך. בשעה 07:30 פוזר מוץ[18] על ידי שני מטוסי קורנס והופעלו חמש מערכות קרקעיות ומוטסות לחסימת מכ"ם. בנוסף, קודם לתקיפה, בוצעו שני שיגורי "אגרוף" לעבר שתי סוללות מהן נקלטו שידורים. התקיפה עצמה החלה ב-09:00 על ידי שמונה קורנסים של טייסת 119 שתקפו שתי סוללות 2-SA. הטייסים דיווחו על פגיעות טובות. רביעיית קורנסים מטייסת 107 תקפה בהמשך את סוללת ה-3-SA והשמידה אותה. סוללה נוספת שתקפה הייתה ריקה. בשעה 11:45 תקפו שני זוגות של טייסת 107 שתיים מהסוללות שכבר נפגעו ונראו פגיעות טובות. בשיגורי אגרוף נגד סוללות באזור אסמאעיליה הושמדה סוללה אחת[16]. בסך הכל הושמדו שלוש סוללות ללא אבדות.

"מפצח 25" היה מבצע השמדת הטילים האחרון במלחמה ותוצאתו הייתה ש"הושלמה השמדתו של מערך הטילים לאורך התעלה, והכוחות המצריים נותרו ללא הגנת טילי נ"מ לכל אורך החזית"[16].

חופש הפעולה שחיל האוויר השיג בשמי החזית אפשר לו לבצע ב-22 באוקטובר 441 גיחות תקיפה, המספר הגדול ביותר שביצע לאורך כל המלחמה. התקיפות בוצעו נגד מטרות בפורט סעיד, קנטרה, אסמאעיליה, וממערב לתעלה בזירת הלחימה העיקרית ועל ציר התנועה בין קהיר לסואץ. לכך היו השלכות מיידיות, בשיחה שקיים שר הביטחון עם מפקד החזית בשעה 14:00 אמר בר-לב לדיין: "חיל האוויר התחיל לעבוד כמו שצריך ועם חושך נגיע עד לתעלה"[19]. התקיפות המסיביות של חיל האוויר תרמו משמעותית להתמוטטות מערך ההגנה המצרי ממזרח לתעלה ולכניעתם של למעלה מ-5,000 חיילים מצרים, להתקדמות המהירה של כוחות צה"ל דרומה, ולהשלמת הכיתור של הארמייה השלישית ב-23 באוקטובר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי עבודי, הטיל לא כופף את כנף המטוס, בטאון חיל האוויר גליון 153 (254) 01/10/03, 1 באוקטובר 2003
  2. ^ יצחק שטייגמן, "דוגמן 5ב" - המבצע האווירי ששינה את פני המלחמה, מערכות, 14 בספטמבר 2021
  3. ^ אורי בר יוסף, מלחמה משלו, כנרת זמורה ביתן - דביר, 2021, עמ' 295
  4. ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך ב', תל אביב: ספרית מעריב, 1978, עמ' 246-243.
  5. ^ רן גורן דיווח תוצאות אלפא, הוצאת קונטנטו נאו 2022, עמוד 306
  6. ^ אבירם ברקאי, בשם שמים: טייסת "האחת" במלחמת יום הכיפורים (אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2013) עמודים 422-423
  7. ^ עמי סלנט (עורך ראשי), רס"ן גד (גדי) סמוק ז"ל, הילד מהשואה שהפך לטייס קרב ונפל במלחמת יום הכיפורים, ילדים בשואה - מיזם תיעוד
  8. ^ יורם רומם, אני לוקח, כנרת, זמורה, 2021, עמ' 115-112, מסת"ב 978-965-574-245-9
  9. ^ מבצע מפצח 22, מרחב אווירי - האתר לתולדות התעופה בישראל
  10. ^ שמעון גולן, "קנטרה מעניינת את זקנתי" - חוסר תאום בהפעלת חיל האוויר באחד מימי מלחמת יום הכיפורים, צה"ל, אמ"ץ-תוה"ד המחלקה להיסטוריה, דצמבר 2002
  11. ^ אורי בר יוסף, מלחמה משלו, כנרת זמורה ביתן - דביר, 2021, עמ' 301-298
  12. ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך ב', תל אביב: ספרית מעריב, 1978, עמ' 271.
  13. ^ אורי בר יוסף, מלחמה משלו, כנרת זמורה ביתן - דביר, 2021, עמ' 315
  14. ^ אורי בר יוסף, מלחמה משלו, כנרת זמורה ביתן - דביר, 2021, עמ' 316
  15. ^ שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים - קבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מודן, 2013, עמ' 1088
  16. ^ 1 2 3 אורי בר יוסף, מלחמה משלו, כנרת זמורה ביתן - דביר, 2021, עמ' 332
  17. ^ ליה שנל, ארץ קטנה עם כטב"ם, חיל האוויר, ‏4 באוגוסט 2011
  18. ^ מאיר פינקל, פיתוח המענה לטילי הקרקע - אוויר ולתקיפת שדות תעופה ממלחמת ההתשה למלחמת יום הכיפורים, 1973-1970, יסודות גיליון 3, המחלקה להיסטוריה בצה"ל, 2021
  19. ^ שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים - קבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מודן, 2013, עמ' 1133, 1139