מבצע ארגז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע ארגז
'70 Chevrolet Impala Coupe (Centropolis Laval '10).jpg

שברולט אימפלה מהדגם שנחטף לישראל ושבו נסעו הקצינים הסוריים
תאריך התחלה: 21 ביוני 1972
תאריך סיום: 21 ביוני 1972
מקום: גבול סוריה לבנון
תוצאה: חטיפת קצינים סוריים כקלפי מיקוח
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

סוריהסוריה  סוריה
לבנוןלבנון  לבנון

מפקדים

ראש המודיעין הקרבי הסורי

כוחות

קצינים סוריים בכירים וכוח ליווי לבנוני

אבידות

חייל נפצע קל

שלושה חיילים לבנונים נהרגו, חמישה קציני בכירים סוריים וחיילים נוספים נשבו

מבצע ארגז הוא מבצע שנערך במהלך יוני 1972, ובו השתלטו לוחמי סיירת מטכ"ל על סיור של קציני צבא בכירים סורים וחטפו חמישה מהם, במטרה שישמשו כקלפי מיקוח לצורך שיחרור הטייסים גדעון מגן ובועז איתן והנווט פיני נחמני שהיו שבויים בידי סוריה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קרב אוויר שנערך ב-2 באפריל 1970 הופל מטוס F-4 פנטום ישראלי, טייסו גדעון מגן והנווט פיני נחמני נפלו בשבי הסורי, אליהם הצטרף הטייס בועז איתן שמטוס המיראז' אותו הטיס הופל ביוני אותה שנה. מאמצי ישראל להגיע לעסקה להחלפת שבויים עם הסורים לא צלחו למרות שישראל הציעה תמורה של 37 קצינים וחיילים ששהו בשבי ישראל שנתיים. במטרה לשפר את תנאי המיקוח לשחרור שבויי צה"ל החל תכנון של מבצע לחטיפת קצינים סורים רמי דרג. ההזדמנות לחטוף קצינים בכירים נקרתה בידי צה"ל בעקבות סיורים שביצעו הסורים לאורך גבול הצפון עם לבנון. הרמטכ"ל דוד אלעזר הורה לתכנן מבצע לחטיפת הקצינים הבכירים. המבצע תוכנן כך שיוצבו בסמוך למסלול הסיור הסורי שני כוחות: כוח שיסתער על רכב הסיור וכח אבטחה שיחסום את הציר שדרכו עלול להגיע כוח תגבורת סורי. תוכנית המבצע אושרה על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר. ארגון הכוחות והמאמצים למבצע נמסר לאלוף פיקוד הצפון מרדכי גור, כאשר ביצוע המשימה הוטל על סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק.[1]

החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיורים של אנשי סיירת מטכ"ל נבחר מיקום החטיפה בדרך עפר תלולה שעולה להר דב בצידו הלבנוני של הגבול. מקום בו הסיור צפוי לחלוף בנסיעה איטית. בנסיון החטיפה הראשון (שנקרא "מבצע ארגז 1") התמקמו הכוחות בשעות הלילה, כאשר אהוד ברק הוא מפקד הכוח המסתער ובנימין נתניהו הוא מפקד כוח החסימה. לאחר המתנה עד לשעות הבוקר ומשלא חלף הסיור הסורי, בוטל המבצע בהוראת הרמטכ"ל.

הנסיון השני (שנקרא "מבצע ארגז 2") נערך ב- 19 ביוני באזור א-נאקורה, הכוחות התמקמו כמתוכנן בשעות הלילה. בשעות הבוקר התמקמה בסמוך לכוח ביבי שריונית חמושה בתותח של צבא לבנון למטרת תצפית. ביבי דווח לברק וזה הודיע לרמטכ"ל אלעזר שהורה לכוחות להסתתר. בצהריים חלפה לימוזינה שחורה ובה הקצינים. בשלב מסוים ירד אחד הקצינים לכיוון הכח שהסתתר בשיחים, אחרי שעבר את הכח של ביבי שלא נחשף, המשיך הלאה ושם זיהה את כוח אהוד ברק שמיהר להשתלט על הקצין. בשלב הזה היה ברור שמוכרחים לסגת לאחור והמבצע לא יצליח. ברק דיווח על כך לדוד אלעזר, שהורה על ביטול המבצע למרות שכוח ביבי דווח כי יוכל להשתלט עליה.

ב-21 ביוני יצא אל הפועל "מבצע ארגז 3", כשכוחות סיירת מטכ"ל יצאו בפעם השלישית למארב, כשהפעם נערכו בסמוך לכפר רָמִיֶה, הממוקם בגזרה המרכזית של גבול הצפון, מערבית לעייתא א-שעב. על כוח הסיירת פיקד יוני נתניהו וסגנו במבצע היה עוזי דיין, שניים ממפקדי הצוותים שהשתתפו במבצע היו מוקי בצר ודני ברונר, בין הלוחמים הנוספים מסיירת מטכ"ל היה עדו נתניהו. למבצע נלוו כוחות חיפוי מחיל השריון, חטיבת הצנחנים וסיירת אגוז. ברק שהוביל את שני הניסיונות הקודמים בשטח, שהה הפעם בחדר הפיקוד של המבצע, בין השאר על מנת לוודא שהמבצע ייצא אל הפועל.[2] שיירת מכוניות הסיור הסורי נעצרה על ידי רכב לנד רובר מסווה לרכב של צבא לבנון ובקרב קצר שנערך בין הכוחות נורו ונהרגו שלושה מלווים לבנונים ונפצע אחד מלוחמי הסיירת, בחסות ההמולה הצליח להמלט אחד מהקצינים הסורים[3]. בין הקצינים הסורים שנתפסו היו קצין מודיעין בדרגת זַעִים (מקביל לתת-אלוף), שני קציני שריון בדרגת עַקִיד (אלוף-משנה) ששירתו באגף המבצעים של צבא סוריה ושני טייסים בדרגת מֻקַדַם (סגן אלוף) ששירתו במודיעין חיל האוויר הסורי. כמו כן נתפסו מספר חיילים ושוטרים לבנונים.[4][5] בנוסף הובאה לישראל מכונית השברולט אימפלה שבה נסעו הקצינים. בחקירת השבויים התברר כי הקצין שנמלט היה ראש המודיעין הקרבי בסוריה.

החלפת השבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר החטיפה דרשה סוריה את החזרתם של קציניה ללא תנאי בשל הטענה שנחטפו ואינם שבויי מלחמה, ממשלת לבנון פנתה למועצת הביטחון של האו"ם על מנת שתנקוט בצעדים נגד ישראל. כעבור מספר חודשים סוכמה עסקת חילופי שבויים, שיצאה אל הפועל ב-3 ביוני 1973. במסגרת העסקה הוחזרו לישראל שלושת אנשי צוות האוויר השבויים ובתמורה שחררה ישראל את השבויים הסורים שנתפסו במבצע וכן 41 שבויים סורים נוספים. ללבנון הוחזרו שבויים שנתפסו במבצע זה ובמבצע קלחת 4, וכן ניתנה חנינה לכאמל קנג', מנהיג דרוזי ממג'דל שמס שנידון במאי 1972 ל-23 שנות מאסר בגין ריגול לטובת סוריה.[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד צפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 164-165.
  2. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר ספרים, ירושלים, 2000, עמוד 58
  3. ^ מוקי בצר, "לוחם חשאי", הוצאת כתר, 2015, עמודים 130-138.
  4. ^ 4.0 4.1 אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל עשור שלישי, עמ' 33
  5. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר ספרים, ירושלים, 2000, עמ' 183.