מבצע בוליבר
 | ||
| מערכה: במרכז ובדרום אמריקה | ||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||
| תאריכי הסכסוך | 1940 – מאי 1945 (כ־5 שנים) | |
|---|---|---|
| תוצאה | הקמת רשתות סוכנים ותקשורת נאציות, חשאיות בדרום אמריקה. | |
|
| ||
מבצע בוליבר (באנגלית: Operation Bolívar) היה שם הקוד של מבצעי מערכת הריגול של גרמניה הנאצית באמריקה הלטינית ובמיוחד בדרום אמריקה בארגנטינה וצ'ילה, במהלך מלחמת העולם השנייה. שם המבצע נקבע על שם סימון בוליבר מחשובי המצביאים בדרום אמריקה במאה ה-19. המבצע התקיים בשליטה מבצעית של המחלקה VID 4 של סוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית הגרמנית, שעסק בעיקר באיסוף מידע חשאי מאמריקה הלטינית ודרום אמריקה על פי פקודות המטה הגרמני הנאצי באירופה. במטרה להשתלט על דרום היבשת, על בסיס ריכוזי האוכלוסייה הגרמנית שחיה שם מראשית המאה ה-19.[1] במהלך המבצע, הגרמנים הצליחו להקים רק רשתות תקשורת סודיות המבוססות על שידורי רדיו, כשתחנת השליטה שלהן הייתה בארגנטינה, כמו גם מערכת שליחים, בלדרים וסוכנים שהשתמשו באניות סוחר ספרדיות למשלוח חומרי מודיעין כתובים לגרמניה.
השלטונות בארגנטינה עצרו את רוב הסוכנים הגרמנים שפעלו בארצם באמצע שנת 1944, והביאו לסיומה של כל פעילות אפקטיבית במבצע בוליבר. ההערכה היא, שהמידע שנאסף במהלך המבצע היה שימושי יותר לבעלות הברית, שיירטו חלק גדול מהשידורים החשאיים, מאשר לגרמניה. פעילות הרשת התקיימה בעיקר בכל מדינות דרום אמריקה ומרכז אמריקה כולל ארצות הברית, הייתה גם התעניינות מסוימת במדינות המייצרות סחורה אסטרטגית הנחוצה למאמץ המלחמתי הנאצי כמו ונצואלה (נפט), צ'ילה (נחושת), פרו (כותנה) וקולומביה (פלטינה).
פעולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
יוהנס זיגפריד בקר (שם הקוד [א] שלו היה: Sargo) היה הדמות הראשית במבצע והאדם האחראי באופן אישי לארגון רוב האיסוף המודיעיני באמריקה הלטינית.[2] בקר נשלח לראשונה לבואנוס איירס במאי 1940, במקור, הפקודה שהוא קבל לבצע פעולות חבלה, יחד עם שותפו, היינץ לאנג (ש.ק. Jansen), שהגיע לארגנטינה זמן קצר אחריו. לאחר התנגדות שגרירות גרמניה בארגנטינה באוגוסט 1940, מטרת המבצע שונתה לביצוע משימות ריגול בלבד. מאחר שבקר ולנאג התגלו על ידי השלטונות בארגנטינה, הם העבירו את פעילותם לברזיל, שם הם נפגשו עם גוסטב אלברכט אנגלס (ש.ק. Alfredo ), שהיה מרגל גרמני נוסף והבעלים של חברת ג'נרל אלקטריק מהעיר קרפלד, בגרמניה. גוסטב אנגלס גויס במקור על ידי סוכנות המודיעין הצבאי אבווהר, של הצבא הגרמני הנאצי. בשנת 1939 אנגלס הקים תחנת רדיו בסאו פאולו, שאות הקריאה שלה היה CEL, הוא השתמש במשדר רדיו שהיה בבעלות חברת החשמל שלו כדי להעביר מידע שנאסף על ידי הסוכנים גם בברזיל וגם בארצות הברית. אנגלס דיווח על כל הנושאים המעניינים את המודיעין הגרמני. מלבד איסוף מידע הקשור לכלכלה, הסוכנים אספו מידע על ספנות, ייצור מלחמתי, תנועות צבאיות בארצות הברית ועניינים פוליטיים וצבאיים בברזיל.
אף על פי שמבצע בוליבר היה פרויקט של שירות המודיעין הצבאי במקורו, רבים מהסוכנים האחראים על איסוף המידע היו חלק מהאבווהר. אחד המרגלים של אבווהר בארצות הברית [3] שנסע לעיתים קרובות לברזיל כדי לדבר עם אנגלס היה דושקו פופוב (ש.ק. Ivan), שהיה גם אחד הסוכנים הכפולים הבריטיים המצליחים ביותר במהלך המלחמה. מרגלים חשובים אחרים של בוליבר כללו את נספח הצי והאוויר הגרמני בצ'ילה, לודוויג פון בולן (ש.ק. Bach); הנספח הימי בריו דה ז'ניירו, הרמן בוהני (ש.ק. Uncle Ernest); הנספח הצבאי בבואנוס איירס, גנרל Niedefuhr; והנספח הימי בבואנוס איירס, קפטן דיטריך ניבוהר (ש.ק. Diego), שעמד בראש ארגון הריגול בארגנטינה. באמצע 1941, הרברט פון הייר (ש.ק. Humberto) הצטרף לארגון כדי לספק מודיעין ימי.
הפעילות בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1942, בשעה שהשלטונות הברזילאים עצרו את כל הסוכנים הגרמנים החשודים בריגול. בקר עצמו לא נעצר כי הוא שהה בגרמניה בזמן המעצרים, כדי להיפגש עם הממונים עליו. במהלך שהותו בגרמניה הוא קבל פיקוד על כל פעילויות הריגול הגרמני בדרום אמריקה, שהתרכזו בעיקר סביב הקמת מערכת תקשורת הרדיו. הוא הורה להפוך את תחנת בואנוס איירס לתחנת השליטה שממנה יצאה כל התקשורת מדרום אמריקה ישירות לברלין. תחנת בואנוס איירס עמדה בקשר עם תחנות קטנות יותר במדינות אחרות בדרום אמריקה. היינץ לאנג, שנמלט מברזיל לפרגוואי לפני המעצרים, קיבל הוראה לארגן רשת ריגול בצ'ילה, וג'וני הרטמוט (ש.ק. Guapo ), סוכן מחלקת VID 2 שגם הוא הצליח לברוח מברזיל, נשלח לארגן את הרשת בפרגוואי. סוכן בשם פרנצ'וק (ש.ק. Luna ), הופקד על הפעלת רשת הרדיו שהייתה אמורה לקום בפרגוואי.
בפברואר 1943, לאחר קושי לא מבוטל, הצליח בקר לחזור לארגנטינה כנוסע סמוי באנייה שהפליגה מספרד לבואנוס איירס. בקר קיווה להקים תחנות רדיו חשאיות בכל מדינה ממדינות דרום אמריקה, אך בפועל הוא הצליח להקים תחנות רק בפרגוואי, צ'ילה וארגנטינה.
הפעילות בברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה של אנגלס לא הייתה היחידה שפעלה בברזיל. בשנת 1941 החלו לפעול, עוד שלוש תחנות רדיו חשאיות אחרות, כל אחת שרתה רשת ריגול אחרת. בחודש מאי החלה לפעול תחנת הרדיו שאות הקריאה שלה היה LIR מריו דה ז'ניירו שתקשרה עם תחנה בשם MAX בגרמניה. רשת LIRMAX, כפי שנקראה, התרחבה ופעלה בברזיל, בארגנטינה, אורוגוואי ואקוודור. היא התרכזה באיסוף מידע מסחרי. תחנת הרדיו נוהלה על ידי פרידריך קמפר (ש.ק. Koenig ).
הייתה חפיפה בכוח אדם בין הקבוצות, מכיוון שהקבוצות שיתפו פעולה באופן נרחב זו עם זו. רשת הריגול נוספת של פון הייר התרכזה בתחנה שאות הקריאה שלה נקרא CIT בעיר רסיפה, ברזיל. קבוצת CIT החלה את פעילותה ביוני 1941 והייתה פעילה רק בברזיל. קבוצה שלישית קטנה יותר, המורכבת משני סוכנים, פריץ נואק והרברט ווינטרשטיין, אותרה בתקשורת בין העיר סנטוס וריו דה ז'ניירו.
הפעילות בצ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשלאנג הגיע לצ'ילה, כבר פעלו בשטח סוכנים ותחנת רדיו, לכן לאנג התאים את עצמו לפעול ברשת כמפעיל עצמאי עם מקורות משלו. התחנה בצ'ילה, השתמשה באות הקריאה PYL כדי לתקשר עם תחנת REW בגרמניה. תחנת PYL, הוקמה באפריל או מאי 1941, ככל הנראה על ידי לודוויג פון בולן ופרידריך פון שולץ האוסמן (ש.ק. Casero ). בפברואר 1942 הועברו מהתחנה דיווחים מסוכנים שהיו בצ'ילה, פרו, קולומביה, אקוודור, גואטמלה, מקסיקו וארצות הברית. הדמויות המרכזיות בארגון היו פון בולן שישב בעיר סנטיאגו; ברונו דיטמן ( ש.ק. Dinterin ), היה ראש הרשת בפועל, ישב בעיר ואלפראיסו; פרידריך פון שולץ האוסמן, בבואנוס איירס; וג'ורג' ניקולאוס (ש.ק. Max ), ישב במקסיקו. ביולי 1941 נחשף הקשר בין רשת PYLREW עם מבצע בוליבר. באמצעות יירוט תשדורות בין התחנות, כאשר פון בוהלן קיבל הוראה ברדיו ליצור קשר עם פון הייר בריו דה ז'ניירו כדי לקבל אספקה של דיו סתרים ומפתחים שפון בוהלן הזמין מגרמניה.
בסתיו 1942 נעצרו מספר סוכני ריגול גרמנים שפעלו בצ'ילה, כתוצאה ממידע שנאסף על ידי סוכנויות המודיעין הנגדי אמריקאיות, שנמסר לממשלת צ'ילה על ידי מחלקת המדינה. פון בולן הספיק לברוח ולבנות מחדש רשת חדשה, שאות הקריאה שלה היה PQZ. בסוף שנת 1943 כשפון בולן חזר לגרמניה החליף אותו ברנרדו טימרמן, שהמשיך להפעיל את הרשת עד מעצרו בפברואר 1944. כשטימרמן נעצר, סוכני הרשת הצליחו להימלט לארגנטינה ומשם המשיכו לפעול.
הפעילות במקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורג' ניקולאוס שהיה ראש רשת הריגול במקסיקו נעצר באביב 1942. הוא היה אדם מוכשר, שירת בהצטיינות בצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה, בילה שנים רבות בקולומביה וחזר לגרמניה בנובמבר 1938. בינואר 1939, הוא הוצב מחדש במפקדת כוחות היבשה של הוורמאכט והוצב במפקדת אבווהר שישבה בהנובר, גרמניה. בסוף 1939, לפני תחילת מבצע בוליבר, ניקולאוס נשלח למקסיקו כדי להקים שם רשת ריגול.
בין 1940 ל-1942, ניקולאוס ארגן רשת ענפה ששמרה על קשר עם רשתות ריגול אחרות בדרום אמריקה וניסתה לאסוף מידע מארצות הברית. אין ראיות שניקולאוס הצליח להשיג סודות צבאיים חיוניים.
הפעילות בקובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות הריגול הגרמני בקובה הייתה מינורית, למרות חשיבותה של המדינה למאמצי המלחמה של בעלות הברית, הפעילות חוסלה על ידי כוחות המודיעין הנגדי של בעלות הברית לפני שהצליחה להפוך לחלק יעיל מרשת בוליבר. היינץ לונינג נשלח להוואנה כדי להקים תחנת רדיו במקום. אבל לונינג לא הצליח להפעיל את מכשיר הרדיו שלו שיעבוד באופן תקין.[4][5]
לאחר מעצרו באוגוסט 1942, לונינג נמצא אשם בריגול והוצא להורג בקובה בנובמבר 1942, הוא היה המרגל הגרמני היחיד שהוצא להורג באמריקה הלטינית במהלך מלחמת העולם השנייה.[4][5]
סיום מבצע בוליבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המידע החשאי הראשון שהועבר מארגנטינה לגרמניה עסק בכספים, ארגון הרשת הדרום אמריקאית, פוליטיקה ארגנטינאית והקמת מערכת בלדרים בין ארגנטינה לספרד באמצעות אנשי צוות על סיפונן של ספינות סוחר ספרדיות. לאחר שהרשת נכנסה לפעולה מלאה, נפח התעבורה גדל עד כדי חמש עשרה הודעות ביום. בינואר 1944 עצרה ממשלת ארגנטינה מספר סוכנים גרמנים וספרדים, ובקר ופרנצ'וק נאלצו להסתתר. התקשורת בין ארגנטינה לגרמניה הופסקה למשך כחודש. כשהתקשורת הוקמה מחדש, ביקש בקר מברלין ציוד רדיו, כסף וחומרי דיו סתרים. כדי לספק לבקר את צרכיו להקמת הרשת מחדש תכנן המודיעין הגרמני מבצע נוסף בשם "מבצע ג'ול", שבמסגרתו יחודש הציוד לחידוש הרשת של בקר בדרום אמריקה, אבל תוכנן גם ניסיון להקים תחנות רדיו חשאיות נוספות במקסיקו, ארצות הברית ומרכז אמריקה, שיעבירו מידע לגרמניה באמצעות הרשת הדרום אמריקאית של בקר.
התכנון היה ששני סוכנים בשם האנסן (ש.ק. Cojiba ) ושרואל (ש.ק. Valiente ) יספקו את האספקה לבואנוס איירס באמצעות ספינה, ולאחר מכן היה עליהם להפליג למקסיקו, שם הם תוכננו לבנות משדר לתקשורת עם תחנת השליטה בארגנטינה. ממקסיקו, על שרואל היה להמשיך לדרום מערב ארצות הברית. בארצות הברית הוא היה אמור למצוא עבודה במפעל לייצור אמצעי מלחמה ולשלח את המידע שייאסף להאנסן במקסיקו. בנוסף, שרואל והאנסן היו אמורים לגייס סוכנים חדשים להרחבת הרשת למדינות מרכז אמריקה. המודיעין הנגדי של בעלות הברית ידע על תוכנית המבצע באמצעות יירוטי תשדורות, ולכן באוגוסט 1944, זמן קצר לאחר הגעת האנסן ושרואל לארגנטינה, נעצרו רוב הסוכנים הגרמנים על ידי השלטונות הארגנטינאיים, דבר שהביא לסיימו של מבצע בוליבר לצמיתות כולל כל פעילות ריגול האפקטיבית של מחלקה VID 4. הגרמנים שהצליחו להימלט מארגנטינה המשיכו לבצע פעולות ריגול מינוריות באמריקה הלטינית עד סוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, אך מעולם לא חזרה כמות תעבורת הרדיו החשאית לרמה הקודמת.
הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקד יחידת מודיעין האותות ויירוט תשדורות הרדיו בצי האמריקאי בדרום אמריקה LT Jones, שהיה גם ראש המבצע לפענוח התשדורות והצפנים של משמר החופים של ארצות הברית (אנ') בדרום אמריקה, כתב הערכה אודות המאמץ של מודיעין האותות של בעלות הברית כנגד מבצע בוליבר ב-1944. הוא ציין שסוג המידע שהעבירו סוכני האויב היה תלוי במידה רבה במה שבאקראי היה זמין להם, באזורי פעילותם. סוכני בוליבר הצליחו לספק דיווחים על תנועות הספנות המסחריות ועל התפתחויות פוליטיות מקומיות. להערכתו דיווחים אלה היו שימושיים יותר לבעלות הברית מאשר לגרמנים, כי הם חשפו את זהותם של משתפי הפעולה במדינות דרום אמריקה עם הנאצים. כולל את שר הימייה ארגנטינאי לשעבר ומפקד חיל האוויר של פרגוואי. בעלות הברית גם הצליחו להשיג מתעבורת הרשת החשאית את פרטי התכנון של מהפכת 20 בדצמבר 1943 בבוליביה ומהפכה נוספת בצ'ילה שנגדעה לפני שפרצה.
בתחילת 1946, כאשר מחלקת המדינה הכינה תיק משפטי כנגד ממשלת חואן דומינגו פרון בארגנטינה בנוגע לתמיכתה במדינות הציר שפעלו כנגד בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, מחלקת המדינה ביקשה רשות להשתמש במידע חשאי שנאסף במבצע בוליבר, שיורט על ידי המודיעין הנגדי של בעלות הברית, כחלק מהראיות שלה. חיל הים של ארצות הברית, שהיה אחראי על הריגול הנגדי של בעלות הברית בדרום אמריקה במהלך מלחמת העולם השנייה, סירב לתת אישור גורף לשימוש שכזה. אך לאור פשרה שהושגה, נעשה שימוש במידע מהתקשורת החשאית שהתמזג עם מידע ממקורות אחרים. זו הייתה תרומתו האחרונה של מבצע בוליבר למאמץ המלחמתי של בעלות הברית.
ביאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמות הקוד של הסוכנים יסומנו באותיות ש.ק. ושם הקוד ירשם בלועזית כפי שנרשמו וזוהו ביירוטי התקשורת שלהם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Hitler's Spies in Latin America | Operation Bolívar, סרטון בערוץ "House of History", באתר יוטיוב (אורך: 09:43)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jorge Camarasa, Carlos Basso Prieto, América nazi: América del Sur, un puerto seguro para los peores asesinos del siglo XX., Penguin Random House Grupo Editorial Argentina, 2014-03-30, ISBN 978-987-04-3347-7. (בספרדית)
- ^ Cryptologic Aspects of German Intelligence Activities in South America during World War II
- ^ Duško Popov - The man James Bond was based on, נבדק ב-2022-05-11
- ^ 1 2 Schoonover, Thomas (2008). Hitler's Man in Havana: Heinz Luning and Nazi Espionage in Latin America. University Press of Kentucky. ISBN 978-0813173023.
- ^ 1 2 "The University Press of Kentucky – Title Detail". נבדק ב-28 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)