מבצע בלגרד

**מבצע בלגרד**
**Београдска операција**
	פרטיזנים יוגוסלבים בבלגרד
	פרטיזנים יוגוסלבים בבלגרד
	מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
	מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכי הסכסוך	15 בספטמבר 1944 – 24 בנובמבר 1944 (10 שבועות ויום)
קרב לפני	המתקפה הבלטית
קרב אחרי	קרב דברצן
מקום	בלגרד וסביבתה
עילה	שחרור יוגוסלביה
תוצאה	ניצחון בעלות הברית
שינויים בטריטוריות	שחרור בלגרד ודרום יוגוסלביה מידי הוורמאכט.
הצדדים הלוחמים
בעלות הברית; ברית המועצות; פרטיזנים; בולגריה	מדינות הציר; גרמניה הנאצית
מפקדים
פיודור טולבוחין; פקו דפצ'ביץ'; ולדימיר סטויצ'ב	פון וייכס; הנס פלבר; אלכסנדר להר
כוחות
580,000 חיילים	150,000 חיילים
אבדות
10,303 הרוגים	45,000 הרוגים

מבצע ההתקפה האסטרטגית על בלגרד (בסרבית: Београдска операција, ברוסית: Белградская стратегическая наступательная операция) היה מבצע צבאי שהונהג בנפרד בידי הצבא האדום וצבא השחרור העממי של יוגוסלביה נגד גרמניה הנאצית במהלך שנת 1944 במסגרת המערכה ביוגוסלביה במלחמת העולם השנייה. צבא בולגריה תמך גם הוא בבעלות הברית ובמהלך המתקפה נראה שיתוף פעולה הנהגתי בין יוסיף סטלין ויוסיפ ברוז טיטו. המתקפה נמשכה בין החודשים ספטמבר לנובמבר והביאה לשחרור בלגרד, בירת ממלכת יוגוסלביה הכבושה, מידי הורמאכט.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 התרחשה הפלישה ליוגוסלביה, במסגרתה ממלכת יוגוסלביה, אשר תחת שלטון העוצרות של פאבלה, נסיך יוגוסלביה תמכה בבעלות הברית במסגרת מלחמת העולם השנייה, נפלשה מידי מדינות הציר ופורקה לכדי מדינות חסות פשיסטיות. נגד המשטר הפשיסטי החלו אזרחים חמושים להתארגן לכדי התקוממויות. שני הפלגים המרכזיים שהנהיגו את הפעילות הפרטיזנית ביוגוסלביה; הראשונים היו הצ'טניקים שתמכו בשיבתו של פטר השני, מלך יוגוסלביה לכתר, השניים היו הפרטיזנים הקומוניסטים שתחת הנהגתו של יוסיפ ברוז טיטו הרכיבו את צבא השחרור העממי של יוגוסלביה. הפלגים היו מפולגים ביניהם מבחינה אידאולוגית והפסיקו את שיתוף הפעולה ביחד.

הצ'טניקים תמכו במדיניות סלקטיבית שקראה לחכות עד להגעת תמיכה מבעלות הברית. הפרטיזנים בשונה מהם יצאו בלוחמת גרילה ופגעו קשות בכוחות הגרמנים שהיו מוצבים ברחבי מדינות החסות והשטחים שהרכיבו קודם לכן את יוגוסלביה. במהלך השנים 1943–1944, מצב החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה הטיב עם ברית המועצות במאבקה נגד הורמאכט, צבא גרמניה הנאצית. עוד בשנת 1943 הכירו בעלות הברית בפרטיזנים בתור היורשים הלגיטימיים של הממשלה היוגוסלביה ולא הצ'טניקים. הפרטיזנים כללו בתוכם באותה העת יותר מרבע מיליון איש והם היו מקבוצות אתניות שונות ולא רק סרבים שהיוו את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר^[1]. עם התקדמותו של הצבא האדום לעבר חבל הבלקן החל שיתוף פעולה צבאי עם ההנהגה הפרטיזנית.

המתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ההתקדמות של הצבא האדום לתוך ממלכת רומניה וממלכת בולגריה, קבוצת הארמיות החזית האוקראינית השלישית תחת פיקודו של פיודור טולבוחין החלה להתקדם אל מזרח יוגוסלביה בתמיכת צבא הרפובליקה העממית של בולגריה (מדינת חסות סובייטית שנוסדה זמן קצר קודם לכן). הכוחות החלו להתקדם ב-14 בספטמבר, כשמולם עמדו כוחות של הדיוויזיה ההררית אס אס השביעית, לוחמי צ'טניק (אשר עקב התנגדותם לקומוניזם חלקם החליטו לשתף פעולה עם כוחות הציר) וכוחות משמר החזית הסרבית (מדינת החסות הסרבית תחת המשטר הנאצי). ב-28 בספטמבר, הארמייה הסובייטית ה-57 החלה בהתקדמות נפרדת לעבר בלגרד מדרום, בסיוע גם הכוחות היוגוסלביים הפרטיזנים בהנהגתו של פקו דפצ'ביץ'. מצפון לבלגרד, הארמייה הסובייטית ה-46 של החזית האוקראינית השנייה הסובייטית סיפק תמיכה עקיפה על ידי לקיחת מרכזי תחבורה לאורך נהר טיסה בדרום הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, הונגריה ויוגוסלביה כדי למנוע זרם אספקה של כוח אדם ונשק מגרמניה לבלגרד ולמנוע מכוחות הציר לנוע צפונה לאורך נהר טיסה.

הקורפוס הממוכן של המשמר ה-4 של החזית האוקראינית השלישית והקורפוס ה-12 של צבא השחרור העממי הפרטיזני היו הכוחות הראשונים שהגיעו לבלגרד, וחדרו להגנת הציר מדרום לעיר ב-14 באוקטובר 1944. ב-19 באוקטובר החלו כוחות גרמנים בפינוי העיר, וכוחות סובייטים ויוגוסלביה צעדו לתוכה במקומם. למחרת, מכיוון שכוחות סובייטים חסמו את דרכי התחבורה מצפון לאזור סרביה ביוגוסלביה, הכוחות הגרמניים נאלצו לנוע מערבה על פני שטח הררי דרך אזור בוסניה והמדינה העצמאית של קרואטיה, ולכן כוחות אלה לא יוכלו למלא תפקיד אל מול מתקפת בודפשט; מבצע שהסובייטים עמדו להוציאו לפועל זמן קצר מאוחר יותר. המתקפה הכריעה את המערכה על עצמאות יוגוסלביה והביאה לגירוש הכוחות הגרמנים צפונה.