מבצע דופלקופף
 | ||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 16 באוגוסט 1944 – 27 באוגוסט 1944 (12 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מערב לטביה | |||||||||||||
| קואורדינטות | 55°50′00″N 23°10′00″E / 55.8333°N 23.1667°E | |||||||||||||
| תוצאה | לא חד משמעי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
מבצע דופלקופף (בגרמנית: Unternehmen Doppelkopf) ומבצע קיסר שלאחר מכן היו מתקפות נגד גרמניות בחזית המזרחית בסוף קיץ 1944 לאחר ההתקדמות הסובייטית הגדולה במבצע בגרטיון במטרה לייצב את החזית בין קבוצת ארמיות צפון לקבוצת ארמיות מרכז. שם הקוד של המבצע היה התייחסות למשחק הקלפים הגרמני Doppelkopf.
מצב אסטרטגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד סוף יולי 1944, הכוחות הממוכנים הסובייטיים הגיעו למפרץ ריגה בעקבות התקדמותם במתקפות קובנה ושיאוליאי, חלק משלב ה"מרדף" השלישי והאחרון של המתקפה האסטרטגית מבצע בגרטיון. [1] ארמיית המשמר השנייה של ברית המועצות ניצלה פער בין הארמייה ה-16 הגרמנית מקבוצת ארמיות צפון לבין ארמיית הפאנצר השלישית השכנה של קבוצת ארמיות מרכז, וניתקה את הקשר ביניהם. התקפות הנגד הגרמניות לא הצליחו לחדש את הקשר, וגורמים משמעותיים של הכוחות המזוינים הגרמניים נותרו מבודדים.
ה-OKH תכנן מתקפה מיידית כדי לחדש את הקשר בין שתי קבוצות הארמיות.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר יחידות משוריינות הוכפפו תחת קבוצת ארמיות מרכז בקורלנד עם פקודות לתקוף לעבר Jelgava, ולנתק את ראשי החנית הסובייטיים. קורפוס הפאנצר ה-40, עם דיוויזיות הפאנצר ה-7 והה-14, דיוויזיית גרוסדויטשלנד ודיוויזיית הרגלים ה-1, הוצבו בלייפאיה /ליבאו, בעוד שקורפוס הפאנצר ה-39 הורכב בטארוגגן. [2]
סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קבוצת ארמיות מרכז (גאורג-הנס ריינהרדט) (מ-16 באוגוסט)
- ארמיית הפאנצר השלישית (ארהרד ראוס) (מ-16 באוגוסט)
הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלמנטים של החזית הבלארוסית השלישית (איוואן צ'רניאחובסקי)
- אלמנטים של החזית הבלטית הראשונה (איוואן בגרמיאן)
ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבצע החל בהתקפה של דיוויזיית הפאנצר ה-7 ב-15 באוגוסט לעבר קלמי. המתקפה העיקרית החלה למחרת, אך נתקלה בהתנגדות עזה נגד קורפוס הפאנצר ה-40 מעשר דיוויזיות חי"ר סובייטיות שנתמכו על ידי שלוש דיוויזיות ארטילריה ויחידות נ"ט. [2]
קורפוס הפאנצר ה-39 של פון זאוקן פתח את פעילותו ב-18 באוגוסט. לאגף השמאלי שלו, יחידה אד-הוק תחת היאצינט פון שטראכוויץ, קדמה הפצצה ארטילרית כבדה מהסיירת פרינץ אויגן; [3] כוחות בתוך הכיס תקפו כדי להתחבר לכוחו של שטרכוביץ. שטרכויץ הגיע לארמייה ה-16 בטוקומס עד הצהריים. [4]
עד ה-27 באוגוסט, המסדרון בין ארמיית הפאנצר השלישית לארמייה ה-16 הורחב לרוחב של 18 מיילים, אם כי האחרונה נכנסה ללחץ מחודש מהמתקפה סובייטית חדשה נגד ריגה. [5] המבצע גם נכשל במטרותיו השאפתניות יותר של כיבוש מחדש של שיאוליאי או ניתוק ארמיית המשמר ה-6 המאיימת על ריגה.
מבצע קיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקפה גרמנית שנייה, תוכננה להשמיד את כוחותיו של בגרמיאן באזור מסביב לריגה ולדחוף את החזית החוצה לקו ישר בין עמדת סגוולד לשיאוליאי. [6] כוח המחץ העיקרי היה קורפוס הפאנצר ה-39 המאורגן מחדש, ארמיית הפאנצר השלישית הושמה תחת השליטה הכללית הזמנית של קבוצת ארמיות צפון. [6] המתקפה החלה ב-16 בספטמבר, [7] בתגובה למבצע ההתקפי הסובייטי בריגה, אך עד ה-19 בספטמבר היא נעצרה לנוכח התנגדות סובייטית עזה לאחר שחדרה קילומטרים ספורים בלבד. [6] לאחר מכן קיבלו הכוחות הגרמניים תצורה הגנתית.
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא האדום תקף שוב ב-5 באוקטובר, במתקפת ממל. [8] חמישה ימים לאחר מכן, הם הגיעו לים הבלטי ולבסוף ניתקו את קבוצת ארמיות צפון במה שהפך בסופו של דבר לכיס קורלנד. [9] הקורפוס הגרמני ה-28 בודד משאר ארמיית הפאנצר השלישית בראש גשר בממל. [9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבצע בגרטיון, המתקפה האסטרטגית הסובייטית הקודמת נגד קבוצת ארמיות מרכז
- המתקפה הבלטית, המתקפה האסטרטגית הסובייטית נגד קבוצת הצבא צפון
- קרב נארווה - קרב קו טננברג (1944), קרבות ההגנה המקבילים של קבוצת ארמיות צפון
- קבוצת ארמיות מרכז
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ziemke 2002, p. 403.
- ^ 1 2 Mitcham 2007, p. 140.
- ^ Ziemke 2002, p. 343.
- ^ Mitcham 2007, p. 141.
- ^ Mitcham 2007, p. 143.
- ^ 1 2 3 Ziemke 2002, p. 406.
- ^ Ziemke 2002, p. 405.
- ^ Ziemke 2002, p. 407.
- ^ 1 2 Ziemke 2002, p. 408.