מבצע הר געש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע הר געש
מערכה: פעולות התגמול
מלחמה: הסכסוך הישראלי ערבי
Dayan w Kuntila Raid comm.jpg

הצנחנים לפני יציאה למבצע הר געש. עומדים, מימין לשמאל: אל"ם אסף שמחוני, סגן משה עפרון, סרן דני מט, רא"ל משה דיין, סא"ל אריאל שרון, סגן מאיר הר-ציון. יושבים, מימין לשמאל: סרן רפאל איתן, סגן יעקב יעקב, סרן אהרן דוידי
תאריך התחלה: 2 בנובמבר 1955
תאריך סיום: 3 בנובמבר 1955
משך הסכסוך: לילה אחד
קרב לפני: מבצע אגד
קרב אחרי: מבצע שעיר
מקום: תל ניצנה, בגבול ישראל-מצרים
עילה: הפרות חוזרות ונשנות של הסכם שביתת הנשק מצד מצרים, ובניית מוצב "לילי" בתוך שטח ישראל
תוצאה: ניצחון ישראלי מוחץ
שינויים בטריטוריות: ניצנה חוזרת לידי ישראל
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצרים (1952-1958)מצרים (1952-1958) מצרים

ראשי מדינה
דוד בן-גוריון[1]  גמאל עבד אל נאצר 
מפקדים
כוחות

הגדוד ה-11

אבידות

6 הרוגים ו-37 פצועים

70 הרוגים, 48 שבויים. כמות גדולה של נשק ותחמושת

במקורות העיתונאיים בני אותה תקופה מוזכרים רק 5 הרוגים. עם זאת, מספרים אלו אינם כוללים את רב-טוראי אריה לוי שמת מפצעיו ב-6 בנובמבר

מבצע הר געש הידוע גם בשם פעולת הסבחה או קרב לילי היה מבצע צבאי של צה"ל בליל ה-2-3 בנובמבר 1955, במהלך פעולות התגמול, נגד עמדות הצבא המצרי בתוך ומסביב לאזור המפורז פתחת ניצנה. הקרב היה קצר, והסתיים בגירוש המצרים מהשטח, לביטולו דה פקטו של הסכם האזור המפורז ולסיפוח ניצנה לישראל.[2]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתחת ניצנה, או בשמה הערבי עוג'ה אל חפיר, שטח בריבונות ישראל על פי תוכנית החלוקה, נמצאת במיקום אסטרטגי לאורך גבול ישראל-מצרים. היא מנקזת רשת של ארבע דרכים עיקריות שאחת מהן מובילה ישירות לתוך ישראל באזור באר שבע ושלוש אחרות מובילות לסיני שבמצרים. במהלך מלחמת העצמאות, מצרים פלשה לאזור, אולם בדצמבר 1948 במסגרת "מבצע חורב", ישראל גירשה משם את המצרים. במסגרת הסכם שביתת הנשק הישראלי-מצרי, שנחתם בשנת 1949, נקבע כי אזור ניצנה יהיה מפורז ולא תותר הכנסת כוחות צבא אליו. עם זאת, בהדרגה גם ישראל וגם מצרים הפרו את ההסכם והכניסו כוחות צבא לאזור.[3] כמו כן נקבע כי לא תהיינה עמדות מצריות שיהיו קרובות לניצנה יותר מאבו עגילה ואל-קוסימה.[4]

בספטמבר 1953 הקימה ישראל באזור את היאחזות נח"ל קציעות שנודעה גם בשם "גבעת רחל". התפצלה ממנה למשך כחודשיים היאחזות נוספת שנודעה כ"גבעת רות".[5] לכאורה, מבחינה טכנית הייתה הקמת ההיאחזות הפרה של הסכם שביתת הנשק, ומשום כך פרסום העלייה לקרקע נדחה בשנתיים עד לאחר מבצע הר געש, אולם אז הגיעו גורמי הביטחון למסקנה שמה שנראה כלפי חוץ כמשק חקלאי אינו עומד בסתירה להסכם הפירוז ובכל מקרה הצעד הוכיח עצמו כיעיל נגד הברחות הבדווים וחדירת פדאיון בחסות מצרית. שתי האחזויות אלו היו הבסיסים הישראליים היחידים בשטח המפורז.[6]

סימון מסודר של הגבולות החל ביוני 1955, בתיאום עם גורמים מצריים. עם זאת, עדיין אירעו תקריות בהן היו נפגעים משני הצדדים.[3] ב-13 ביוני כוחות מצריים פתחו באש מרגמות על אזרחים ישראלים.[7][8][9] נטען גם שהחיילים המצריים במוצבים הסמוכים קיבלו הוראה לירות ללא הבחנה, אפילו במשקיפי או"ם.[10] ב-15 ביוני חצה ג'יפ צבאי מצרי את הגבול. הג'יפ נצפה בידי אזרחים ישראלים, שלקחו את הג'יפ ושחררו את הקצין המצרי שבתוכו.[11][12] בהודעה רשמית מטעם האו"ם גונתה הגניבה.[13] התקריות המשיכו לאורך כל החודש, נמשכו גם אל חודש יולי.

סימון הגבולות הושלם ב-5 באוגוסט, וישראל ראתה גבולות אלו כקבועים. אלא שאז התברר ששתי עמדות מצריות עדיין נמצאות בשטח ישראלי.[14] מאוחר יותר הגדילה מצרים לעשות, ובספטמבר חיילים מצריים עקרו במזיד את סימני הגבול.[15][16][17][18] בשל כך, הפרה גם ישראל את ההסכם בגלוי, ויחידות צה"ל נכנסו לניצנה בהודעה שלא ייסוגו עד שיתפנו המוצבים המצריים.[19][20][21] במהלך הפלישה נפצעו שני חיילים מצריים.[22] בהמשך החודש נכנעה ישראל ללחץ הבינלאומי והוציאה את הכוחות מניצנה.[23] בהמשך יצאו גם המצרים.

בהדרגה החל צבא מצרים לבסס את מערכות ההגנה שלו בסמוך לגבול. המצרים בנו כשבעה מוצבים מחופרים על מצוקי הצבחה וראס-סירם, ושיכנו בהם גדוד חיילים סדירים אשר תוגבר בתותחים.[24] המקום גם זכה לחיפוי מצד חיל האוויר המצרי.[25] כדי להשלים את מערך ההגנה, פלשה מצרים לשטח הישראלי ממש, ובנתה את מוצב ההגנה "לילי" בתוך שטח ישראל (כיום גבעת סלעית). ישראל שלחה בקשות לממשלת מצרים לפנות את המוצבים, אולם המצרים התעלמו. לפיכך, החליטה ממשלת ישראל להורות לרמטכ"ל משה דיין להגיב במהירות האפשרית על הפרת הסכם שביתת הנשק.

תוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי צה"ל במבצע הר געש

התקפה על המוצבים המצריים באזור חייבה הכנות מדוקדקות וריכוז כוחות גדול, לפיכך הורה הרמטכ"ל על ביצוע פעולת הסחה שזכתה לכינוי "מבצע אגד".[26] במסגרת המבצע פשטו כוחות צה"ל על מחנה מצרי בכונתילה. המבצע אפשר להמשיך ולרכז ללא הפרעה את הכוחות בניצנה, ופעולת ההסחה תרמה רבות להפתעת מבצע הר געש.[3]

מפקד פיקוד הדרום, מאיר עמית, הטיל את ביצוע המשימה על מפקד חטיבת גולני חיים בן-דוד. לצורך המשימה, הוכפף תחת פיקודו של בן-דוד גם גדוד 890 של הצנחנים בפיקוד אריאל שרון. עם זאת, בזמן המבצע עצמו, הקשר בין שרון לבין בן-דוד היה מועט, ובפועל כל יחידה פעלה באופן עצמאי.[3]

מטרתם העיקרית של כוחות הצנחנים הייתה כיבוש שלושת "מוצבי הסבחה". סדר הכוחות של הצנחנים בעת הקרב היה כדלהלן:

סד"כ צנחנים במבצע הר געש[3][27]
שם הכוח מפקד יחידות כפופות מטרות
כוח א' אהרן דוידי פלוגה ב'[28]
פלוגה ה'[29]
פלוגת מילואים 1
כיבוש מוצב "לילי"
כוח ב' צבי לבנון קורס מ"כים נח"ל כיבוש המוצב "טובה" והשמדת תותחי נ"מ באזור.
כוח ג' מאיר הר ציון פלוגה א'[30] כיבוש מוצבי הסבחה
כוח ד' יהודה רשף פלוגת מילואים 2 כוח עתודה למקרי חירום.
כוח ה' טוביה שפירא פלוגה ד'[31] חסימת ציר קסימה–ניצנה שנועד למנוע הגעת תגבורת מצרית.

כוחות גולני שהשתתפו במבצע היו תחת פיקודם של חיים בן-דוד ואורי בר-רצון. המטרה העיקרית של גולני הייתה כיבוש שלושת מוצבי ראס-סירם.

סד"כ גולני במבצע הר געש[3][27]
שם הכוח הרכב מטרות
כוח א' פלוגה ב' (קלמן מגן)
פלוגה ה' (אליהו אורן)
כיבוש המוצבים "רבקה" 1 ו-2 ומוצב "תמר"
כוח ב' גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ הפגזה ארטילרית לצורך ריכוך המוצבים.
כוח ג' סיירת גולני כוח עתודה למקרי חירום.
כוח ד' גדוד נגמ"שים מחטיבה 7 כוח עתודה למקרי חירום.

הרכב הכוח המצרי כלל את הגדוד ה-11, אשר כלל ציוד מגוון תוצרת שלל מדינות וכן תותחים, ג'יפים ומרגמות.[32] הגדוד חולק ל-5 פלוגות, מותכן 3 בסבחה ו-2 בראס-סירם. הגדוד היה מחופר היטב, ועל פי חלק מהמקורות הסביבה גם הייתה ממוקשת.[32]

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 2 בנובמבר יצאו יחידות הצנחנים ממחנה נתן, והתכנסו באזור נחל עזוז. יחידות גולני יצאו משבטה והגיעו לניצנה בערך ב-17:45. בשעה 19:00 החלו הכוחות לנוע אל עבר עמדות האויב. בשעה 22:00 פתח צה"ל בהפגזה ארטילרית לריכוך מוצבי האויב. לאחר ההפגזה פתחו יחידות הצנחנים בהתקפה על מוצבי הצבחה ועל המוצבים "לילי" ו"טובה", בעוד גולני תקפו את "רבקה 1", "רבקה 2" ו"תמר".

ההפתעה הייתה מושלמת. המוצבים נכבשו כמעט ללא התנגדות. תוך 25 דקות נשברה ההתנגדות המצרית, אולם סריקת השטח ואבטחתו ארכו שעתיים.[27] בשעה 23:00 שיירת טנקים מצריים נעה מקוסיימה לכיוון ניצנה במטרה לעזור לכוחות המכותרים. האזור אובטח בידי "פלוגה ד'" של הצנחנים בפיקודו של טוביה שפירא, והם כבר הספיקו להיערך בכביש המוביל מקוסיימה לניצנה. כאשר הגיעו הטנקים פתחו הצנחנים באש ממטולי רקטות בזוקה וממקלעים. שני טנקים מדגם M4 שרמן נהרסו, והשאר נסוגו חזרה לקסימה.[33] עם סיום המשימה נפרשו הכוחות בעמדות מגננה, ובשעה 03:30 לפנות בוקר נתקבלה הוראה לפנות את השטח.

בקרב נהרגו לכל הפחות 70 חיילים מצריים, ונשבו לפחות 48, בכללם שני קצינים.[34][35] כמויות גדולות של אמצעי לחימה מצריים נפלו לידיים ישראליות כולל 22 כלי רכב צבאיים מסוגים שונים (רובם תוצרת ברית המועצות), נשק נגד מטוסים ותותחים נגד טנקים, מקלעים כבדים, ארבעה תותחים, שש מרגמות, נשק קל וציוד קשר.[34] במחנה נתן ליד באר שבע נערכה תצוגה של השלל, ובה נכחו מרבית קציני המטכ"ל והפיקוד. לצה"ל היו 6 הרוגים ו-37 פצועים.[36] 4 לוחמים קיבלו את עיטור העוז על גבורתם במהלך המבצע.[37]

סיכום ותוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהודעה מצרית רשמית נאמר שבהתקפה הישראלית השתתפו למעלה מ-3,000 איש, וכי הכוח המצרי מנה רק 100 איש.[38] לטענת המקורות המצריים, הקרב נמשך כל הלילה ובסופו כבשו הישראלים את המוצבים לאחר שאיבדו 200 איש לעומת 70 הרוגים מצריים. כמו כן, לטענת אותם מקורות, בהמשך חזרו המצרים וכבשו את מוצבי הסבחה.[39] נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, אף טס לאזור הקרב, וניסה, ללא הצלחה, לשכנע כתבים זרים כי הגופות המצריות הפזורות הן למעשה גופות של ישראלים.

מצרים וסוריה הגישו תלונה משותפת על המבצע.[34] ראש ממשלת סוריה סעיד אל-גזי הודיע כי בשל "התוקפנות הישראלית" ממשלתו אינה רואה עצמה יותר ככפופה להסכם שביתת הנשק.[40] דובר משרד החוץ הבריטי הודיע כי ממשלת בריטניה מצטערת על כך "שישראל נטלה את העניינים לידיה". אך הוסיף כי לעת עתה אין בכוונת ממשלתו לעשות דבר בנושא.[41]

מבצע הר געש ידוע עד היום גם כ-פעולת הסבחה או קרב לילי. מבצע הר געש היה המבצע הנרחב ביותר שערך צה"ל מאז מלחמת העצמאות, בפעם הראשונה הופעלו כוחות ברמה חטיבתית הכוללת סיוע ארטילרי נרחב ופלוגות צנחני מילואים. פרשנים שונים שהתרשמו מהמבצע המהיר, העריכו אז שישראל מסוגלת כעת להביס כל מדינה ערבית. תרחיש שהתגשם רק 12 שנה מאוחר יותר במלחמת ששת הימים.[42] לאחר הקרב סופחה פיתחת ניצנה, דה פקטו, לישראל, והיא מוכרת כשטח בריבונות ישראל על פי הסכם השלום בין ישראל למצרים. גבעת שריונים, גבעת רגלים וגבעת קשרים הן גבעות הסמוכות למקום הקרב וככל הנראה מנציחות בשמן את היחידות שלחמו באזור. אבן זיכרון לחללים הוצבה בגבעת סלעית במקום בו עמד מוצב לילי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ze'evi, Dror, Israel's reprisal policy, 1953–1956: the dynamics of military retaliation, Frank Cass 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעשה ממשלת ישראל השביעית הורכבה ממש בזמן הקרב, והחלה לפעול רק מ-3 בנובמבר
  2. ^ משולם סיקרון, "האזור המפורז בסביבת ניצנה, בשנים 1949–1956, הגורמים וההתפתחויות שהביאו לדחיקת המצרים מהאזור", אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עמודים 96, 100
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 מבצע הר געש באתר הצנחנים
  4. ^ הסכם שביתת הנשק, סעיף שמונה, 3.
  5. ^ 5.0 5.1 יאיר דואר, לנו המגל הוא חרב, יד טבנקין, 1992
  6. ^ ב-19 במרץ 1956[5] עלתה על הקרקע, בסמוך, היאחזות נח"ל בארותיים בנגב בשטח שלאחר מבצע הר געש היה בשליטה צבאית ישראלית ולכן, דה פקטו, אבד את מעמדו כשטח מפורז
  7. ^ מצרים גונתה על יריות באזור ניצנה, דבר, 14 ביוני 1955
  8. ^ מצרים גונתה אתמול שוב, חרות, 14 ביוני 1955
  9. ^ מצרים גונתה בוועדה המעורבת, על המשמר, 14 ביוני 1955
  10. ^ מצרים גונתה על היריות באזור המפורז של ניצנה, הצופה, 14 ביוני 1955
  11. ^ ג'יפ מצרי נעצר - הקצין שוחרר..., חרות, 15 ביוני 1955
  12. ^ נשבה ג'יפ מצרי שחצה את הגבול, על המשמר, 15 ביוני 1955
  13. ^ הודעת מטה או"ם בעניין הג'יפ המצרי שנתפס ליד קציעות, דבר, 16 ביוני 1955
  14. ^ מוצב מצרי גרם להפסקת סימון הגבול באיזור ניצנה, על המשמר, 7 באוגוסט 1955
  15. ^ המצרים הרסו סימני גבול, דבר, 21 בספטמבר 1955
  16. ^ המצרים הרסו סימני הגבול בניצנה, חרות, 21 בספטמבר 1955
  17. ^ המצרים הרסו סימני גבול בניצנה - דובר ישראלי, על המשמר, 21 בספטמבר 1955
  18. ^ המצרים הפרו הסכם שביתת הנשק, הצופה, 21 בספטמבר 1955
  19. ^ כוחות צה"ל נכנסו לאזור ניצנה, מעריב, 21 בספטמבר 1955
  20. ^ דבר היום, דבר, 22 בספטמבר 1955
  21. ^ ישראל תוציא את כוחותיה מניצנה אם המצרים יסלקו משם את מוצביהם, הצופה, 22 בספטמבר 1955
  22. ^ יחידת צה"ל הוצבה באזור ניצנה בתוך שטח ישראל, על המשמר, 22 בספטמבר 1955
  23. ^ צבא ישראל הוצא מאזור ניצנה בלי שיסולקו העמדות המצריות, חרות, 28 בספטמבר 1955
  24. ^ גדוד מצרי שלם באזור ניצנה, חרות, 1 בנובמבר 1955
  25. ^ סילונים מצריים באזור ניצנה, דבר, 2 בנובמבר 1955
  26. ^ מבצע אגד באתר הצנחנים
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 מבצע הר געש באתר גולני
  28. ^ פלוגה ב' באתר הצנחנים
  29. ^ פלוגה ה' באתר הצנחנים
  30. ^ פלוגה א' באתר הצנחנים
  31. ^ פלוגה ד' באתר הצנחנים
  32. ^ 32.0 32.1 ניצנה בידי ישראל, על המשמר, 4 בנובמבר 1955
  33. ^ מפת קרב החסימה
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 המצרים גורשו מניצנה, מעריב, 3 בנובמבר 1955
  35. ^ השבויים המצריים הועברו לצפון, הצופה, 4 בנובמבר 1955
  36. ^ רשימת ההרוגים
  37. ^ רשימת מקבלי העיטור
  38. ^ הודעות מתרברבות של קאהיר מעלימות המפלה, על המשמר, 4 בנובמבר 1955
  39. ^ קאהיר הוכתה בתדהמה ומפריחה הודעות מתרברבות וכוזבות, הצופה, 4 בנובמבר 1955
  40. ^ ראש ממשלת סוריה הזהיר את המערב, מעריב, 3 בנובמבר 1955
  41. ^ בריטניה מצטערת על שישראל "נטלה את העניינים לידיה, הצופה, 4 בנובמבר 1955
  42. ^ הד לפניית ב. ג. לנאצר תגובה רפה בעניין ניצנה, מעריב, 3 בנובמבר 1955