מבצע חוף השנהב
 | ||||||||||||||||||
| תצלום אוויר של מחנה השבויים סון טאי | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 21 בנובמבר 1970 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מחנה השבויים סון טאי, צפון וייטנאם | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
21°08′40″N 105°29′45″E / 21.144355555556°N 105.49588055556°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | כישלון אמריקני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
(למפת וייטנאם רגילה) | ||||||||||||||||||
מבצע חוף השנהב היה מבצע צבאי כושל במהלך מלחמת וייטנאם שביצע צבא ארצות הברית כדי לשחרר שבויי מלחמה אמריקנים שהיו מוחזקים במחנה השבויים סון טאי[1].
הכנות לפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1970 התקבל בחיל האוויר האמריקני מודיעין מניתוח תצ"א של צפון וייטנאם כי במחנה במחוז סון טאי שבקרבת האנוי מוחזקים 55 שבויי מלחמה אמריקנים. עד מהרה התקבלה בפנטגון ההחלטה להיערך למבצע חילוץ צבאי. בראש צוות התכנון עמדו גנרל דונלד בלקברן והגנרל לירוי מנור[2]. על הכוח הפושט פיקד קולונל ארתור "הפר" סיימונס, איש גדוד הסיירים השישי (ריינג'רס)[3] שהשתתף בפשיטה על מחנה השבויים בקבנטואן במלחמת העולם השנייה[4]. סיימונס פיקד על קבוצת המבצעים המיוחדים (SOG) של הכוחות המיוחדים והיה בעל ניסיון מבצעי עשיר בפעולות מיוחדות במהלך מלחמת וייטנאם[5]. על פי התכנון הוחלט כי שלב הפשיטה, לו ניתן שם הקוד מבצע עמוד תווך (אנגלית: Operation Kingpin) יכלול כוח בו 56 לוחמי הכוחות המיוחדים אשר יגיעו ליעד באמצעות חמישה מסוקים מסוג CH-53 ומסוק סיקורסקי S-61R שישמש לחילוץ השבויים. כמו כן קיבל הכוח חיפוי אווירי מעשרה מטוסי F-4 ליירוט מטוסי אויב, חמישה מטוסי דאגלס A-1 סקייריידר לסיוע אווירי קרוב, וחמישה מטוסי F-105 כנגד מטרות נ"מ. כמו כן כלל חפ"ק מוטס על גבי מטוס הרקולס. הכוח התאמן למבצע בבסיס חיל האוויר האמריקני אגלין שבפלורידה החל מחודש אוגוסט אותה שנה ועד לחודש נובמבר.
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכוח נחת בקרבת המתחם, כאשר אחד המסוקים ביצע נחיתת סער בלב המתחם כדי להבטיח הגעה מהירה לשבויי המלחמה. סיימונס הוביל את כוחות הקרקע שביצעו את הפשיטה, והרגו במהלכה כמאתיים חיילים מצבא צפון וייטנאם מבלי שספגו אבדה אחת[6]. המבצע נכשל משום שמידע על דבר הפשיטה הגיע לידי צבא צפון וייטנאם והשבויים הועברו מן המתחם בטרם המבצע[7].
תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבצע היה כישלון[8]. זאת משום שמטרת המבצע - חילוץ השבויים - לא בוצעה משום שהשבויים הועברו מהמקום, כנראה בשל בעיות תברואה[דרושה הבהרה]. יחד עם זאת רמת הביצוע של הכוחות הפושטים הייתה גבוהה מאוד והם ביצעו את משימתם ללא נפגעים. עיטור צלב השירות המצוין הוענק לקולונל סיימונס על חלקו במבצע[9].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כוח מתנדבים אמריקניים במסוקים פשט על מחנה בקרבת האנוי, מעריב, 24 בנובמבר 1970.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראובן פדהצור, הכל תלוי ביחידות הקומנדו, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2001.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמודים 47-54.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמודים 75-76.
- ^ גל פרל פינקל, לא כל הפשיטות הן אנטבה, אבל הן חשובות לרוח הלחימה, באתר זמן ישראל, 9 באפריל 2021.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמוד 49.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמודים 178-179.
- ^ עדו אמבר, מבצע "יהונתן" מאחורי הקלעים - עשור לפעולת צה"ל באנטבה, מערכות 305, ספטמבר 1986 , עמוד 30.
- ^ גל פרל, "אחריות ויוזמה" – סקירת הספר "פיקוד במלחמה", מרכז דדו, 23 ביוני 2023.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמוד 205.
