מבצע יורם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מבצע יורם היה הניסיון השלישי של ישראל לכבוש את לטרון במלחמת העצמאות, ובכך לנסות ולפתוח את הדרך לירושלים (ראו רקע בקרבות לטרון). הוא נערך בלילה שבין ה-8 ל-9 ביוני 1948, לקראת כניסת ההפוגה הראשונה. כמו כל קודמיו, וכמו אלה שאחריו, ניסיון זה נכשל אף הוא, אך נחשב לזה שהיה הקרוב ביותר להשגת המטרה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומו של היישוב היהודי בירושלים, שמנה כמאה אלף איש ערב פרוץ מלחמת העצמאות, היה תלוי באספקת מים ומזון משפלת החוף. הערבים, שהבינו היטב שניתוק התחבורה היהודית מהשפלה לירושלים עשוי להכריע את המערכה על העיר, ריכזו את עיקר מאמציהם בחסימת צירי התנועה לירושלים, החל מראשית המלחמה. בשורה של מבצעים צבאיים, במהלך החודשים אפריל-מאי 1948, הצליחה ההגנה להשתלט כמעט על כל אורכו של הכביש הראשי מהשפלה לירושלים, אולם קטע הדרך שבין לטרון לשער הגיא, נותר בשליטת הצבא הבריטי עד לסיום המנדט, ולכן לא ניתן היה לפעול בו. בחודש שקדם לסיום המנדט הבריטי נכנס לאזור זה גם כוח מ"צבא ההצלה", השתלט על הנקודות השולטות בחלקו המזרחי של רכס לטרון, ומנע המשך מעבר שיירות אספקה לירושלים.

אחרי עזיבת הבריטים בליל ה-14 במאי 1948, הוצאו גם כוחות "צבא ההצלה" מאזור לטרון, והועברו להתארגנות מחדש בסוריה. ב-18 במאי נשלח גדוד 4 של הלגיון לאזור לטרון, ותפס את כל קו הרכס שבין לטרון לשער הגיא. ב-23 בחודש תוגבר כוח זה בגדוד נוסף של הלגיון, בסיוע ארטילריה ושיריוניות. הניסיונות לעקור את הלגיון, במבצע בן נון א' ומבצע בן נון ב', אשר נערכו בשבוע האחרון של מאי, נכשלו, תוך אבדות כבדות לתוקפים. לנוכח החשיבות שייחס דוד בן-גוריון לפתיחת הדרך לירושלים, הוא עמד על כך שחטיבת יפתח תרד מן הגליל העליון המזרחי (כדי להחליפה הוקמה בחפזון חטיבת עודד), ותצטרף לכוחות המיועדים לפריצת הדרך. הדבר נעשה בתחילת יוני.

תוכנית המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע הוטל על גדוד 5 מחטיבת הראל (גדוד "שער הגיא") וגדוד 3 מחטיבת יפתח (גדוד "הגליל"). אלה בחרו לעקור את הלגיון מלטרון תוך שנקטו בגישה עקיפה, מה גם שהתקפות המצח שנערכו במבצעים הקודמים לכיבוש המקום, נחלו כישלון חרוץ. משום כך כיוון הפלמ"ח את התקפתו לשני משלטים החולשים על לטרון ממזרח. משלטים אלה כונו בשם משלט י"ג ומשלט י"ד, בהנחה שכיבושם יערער את אחיזת הלגיון בלטרון. על כוח חטיבת הראל היה לכבוש את משלט י"ג ועל כוח חטיבת יפתח היה לעבור דרך המשלט שנכבש ולכבוש את משלט י"ד. כיבוש המתחם עצמו נועד לשלב הבא של המבצע.

יגאל אלון מפקד המבצע

הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב טעות בניווט, הסתער גדוד 5 על משלט י"ד וכבש את חלקו לאחר קרב קשה. הגדוד לא עמד על טעותו ודיווח למפקדת המבצע על כיבוש משלט י"ג. בעקבות זאת עלה גדוד 3 יפתח על משלט י"ג, בהתאם לתוכנית המקורית. הכוח הופתע כשנתקל באש של כוח הלגיון שהיה מבוצר על היעד, ונסוג לנקודת היציאה שלו, מבלי שניסה לכבוש את המשלט. נסיגת גדוד 3 הותירה את הגדוד החמישי מבודד בלב מערך האויב, אשר לקראת הבוקר החל בהתקפת נגד.

גדוד 5 המשיך לבדו בלחימה, אבל כשהתבררה הטעות ניתנה לו הוראת נסיגה. לאחר שהשלים את כיבוש משלט י"ד, נאלץ הגדוד לנתק מגע ולסגת לנקודת היציאה שלו לאחר שסבל 14 הרוגים ופצועים רבים.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיעבד התברר שהתקפת גדוד 5 יצרה איום ממשי על מערך הלגיון, שנאלץ להטיל לקרב אל כל העתודות שעמדו לרשותו. ייתכן מאוד, שאילו גדוד 3 היה משתלט על משלט י"ג, הלגיון היה נאלץ לפנות את מתחם לטרון. למעשה, ניתן לומר, שמבצע "יורם", למרות כישלונו, היה ההתקפה המסוכנת ביותר, שביצעו כוחות צה"ל על מתחם לטרון במהלך מלחמת העצמאות.

מבצע יורם נכשל, לטרון נותרה בידי הלגיון הערבי והדרך הראשית לירושלים נותרה חסומה. בכל זאת, באותם ימים ממש, נפרצה דרך בורמה ושיירות החלו לעבור לירושלים מיד לאחר כישלון המבצע.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה יצחקי, לטרון - המערכה על הדרך לירושלים, מבצע יורם פרק 21, הוצאת כנא, ירושלים, 1982.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]