מבצע מאני פוליטה
מָאנִי פּוּלִיטֶה (Mani pulite - ידיים נקיות), הוא כינויו של מבצע משטרתי לטיהור השלטון, שהתחיל באיטליה בשנת 1992. המבצע חשף מערכת של תשלומי שוחד וטובות הנאה למפלגות ולמשרתי ציבור. אלפי פקידי ממשל מקומי וארצי, אנשי עסקים ופוליטיקאים היו תחת חקירה, וביניהם שישה ראשי ממשלה לשעבר. חסינותם של 500 חברי הפרלמנט האיטלקי, מעל למחצית, הוסרה לבקשת המשטרה. יותר מ-400 עיריות ומועצות מקומיות פוזרו, וחבריהן הובלו באזיקים למעצר. מאות נאסרו, עשרה אנשי עסקים ופוליטיקאים התאבדו, שני שופטים נרצחו באמצעות פצצות ענק, שהוטמנו בתעלות ניקוז בכביש שבו נסעו. השחיתות הייתה כלל ארצית, ושורשיה נעוצים עוד בשנות ה-50. מפלגות הקואליציה היו בשלטון מאז מלחמת העולם השנייה, מנגנון הגבייה נוצר כבר אז, והוא הלך והתפתח ונגע כמעט לכל עסקה שהרשויות היו מעורבות בה. החשיפה המשטרתית פרקה את הקואליציה הוותיקה, והביאה לכינון מה שכונה הרפובליקה השנייה של איטליה. השחיתות העמוקה שפשתה בכל רמות הממשל נרשמה בהיסטוריה של איטליה בשם טנג'נטופולי (tangentopoli) – עיר השלמונים[1].
התחלה מקרית, מעצרו של מריו קייזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע ידיים נקיות התחיל במקרה בפברואר 1992. לוקה מאני (Luca Magni), קבלן ניקיון ממילאנו, ביצע עבודות עבור בית חולים סיעודי. מנהל בית החולים היה מריו קייזה (Mario Chiesa), בכיר במפלגה הסוציאליסטית חברת הקואליציה ומקורב ליו"ר בטינו קראקסי. במסגרת חוזי העבודה הוסכם סעיף בעל פה, שלפיו הקבלן מאני יעביר לקייזה במזומן 10% מכל עסקה. תשלומים קבועים אלה הכעיסו את מאני והוא שקל לפנות למשטרה, אך האמין שהמשטרה מושחתת כמו מוסדות השלטון האחרים, וחשש שהוא עצמו ייפגע. לאחר התלבטות ארוכה החליט בכל זאת להגיש תלונה. תלונתו הגיעה לקצין המשטרה אנטוניו די פייטרו (Antonio di Pietro). במשטרה היה ידוע שקיימים תשלומי שוחד, אך מעולם לא הוגשה תלונה והשחיתות לא נחקרה. לראשונה באיטליה החליט די פייטרו להרים את קצה החוט וגייס את הקבלן מאני כדי להציב מארב למנהל בית החולים.
די פייטרו צייד את מאני במצלמה נסתרת ושטרות מסומנים. ב-17 בפברואר 1992 נפגש מאני עם קייזה כדי להשלים את העסקה, כשמחוץ לבניין כבר ממתינים השוטרים של די פייטרו. מיד לאחר שהמעטפה ובה 7 מיליון לירטות[2], מחצית השוחד שהוסכם, הועברה מיד ליד, נכנסו השוטרים לבניין. קייזה נתפס בשירותים כשהוא מנסה לשווא להדיח באסלה 37 מיליון לירטות שקיבל באותו יום מעסקה קודמת[3].
תגובתו של בטינו קראקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעצרו של קייזה הגיע מיד לכותרות העיתונים. בטינו קראקסי שהיה חבר בממשלה ובעיצומו של מסע בחירות לראשות הממשלה, הכחיש בתוקף את קיומה של שחיתות וכינה את קייזה נוכל שהסתנן לשורות המפלגה. הוא אמר "לצערי אני אחד מהקורבנות בסיפור הזה. אני עובד קשה כדי ליצור תנאים להקמת ממשלה שתתמודד עם השנים הקשות שלפנינו, ואני מוצא את עצמי עם גנב שמטיל צל על המפלגה כולה. במשך 50 שנה בשלטון המקומי במילאנו – לא 5 שנים, 50 שנה – מעולם לא הורשע פקיד ציבור בשחיתות"[4].
לאמיתו של דבר מערכת השוחד שנחשפה בהמשך הייתה עצומת ממדים, וקראקסי עצמו הואשם בנטילת שוחד. במהלך המשפט הוא נמלט עם משפחתו לתוניסיה משום שאין לה הסכם הסגרה עם איטליה. הוא נידון שלא בפניו ל-27 שנות מאסר, ולא יצא מתוניסיה עד מותו בשנת 2000.
התחלת החקירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית כלאו במילאנו, קייזה סירב תחילה לשתף פעולה עם החוקרים. אבל די פייטרו כבר ידע שלקייזה יש נכסים באיטליה, והוא מחזיק כמעט 3 מיליון פאונד בבנקים שווייצריים, בחשבונות עם שמות של מותגי מים מינרליים כמו Fiuggi ו-Levissima. הוא הודיע לעורך הדין של קייזה למסור לו ש"המים המינרליים נגמרו". זה, בצירוף ההתכחשות של קראקסי אליו גרמו לקייזה להישבר והוא התחיל לדבר[5]. הוא סיפר שהשוחד היה מעין מס שחויב ברוב סוגי החוזים. השיטה התקיימה בכל זרועות השלטון המוניציפלי במילאנו, והרוויחו ממנה במיוחד מפלגת הנוצרים-דמוקרטים והמפלגה הסוציאליסטית חברות הקואליציה. זרם המזומנים נועד לממן את המפלגות (בניגוד לחוק מימון מפלגות האיטלקי), אך נתח מהשוחד נכנס לכיסיהם של משרתי הציבור כולל קייזה עצמו.
קייזה נקב בשמות של חברות קטנות, בינוניות וגדולות ששילמו שוחד, ואנשי ציבור שקיבלו שוחד. המשטרה זימנה את האנשים שקייזה הזכיר, הם עצמם מסרו שמות נוספים, והחלה מפולת של חקירות ומעצרים[5]. קצין המשטרה די פייטרו נעשה אהוב הציבור וגיבור לאומי. ברחובות התחילו להיראות כרזות תמיכה, ומול בית המשפט העליון במילאנו נתלה שלט "די פייטרו אתה יותר טוב מפלה!"[6]. מאידך הפוליטיקאים והעיתונים הלא עצמאיים פתחו במתקפה נגדו.
בחירות 1992 ותחילת הרפובליקה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע מאני פוליטה התחיל בעיצומה של מערכת בחירות, ועד הבחירות די פייטרו שמר על הילוך נמוך. מפלגת הנוצרים דמוקרטים שבשלטון לא העריכה את ההשפעה של ידיים נקיות, ואחרים כמו בטינו קראקסי יו"ר המפלגה הסוציאליסטית האשימו את החוקרים שהם פועלים ממניעים פוליטיים. הבחירות התקיימו ב-5 באפריל 1992.
שתי מפלגות הקואליציה הגדולות, הדתיים והסוציאליסטים, ירדו בכוחן. גם מפלגת האופוזיציה השמאלית, ירדה בכוחה. הזוכות הגדולות היו מפלגות קטנות שחרתו על דגלן ניקיון כפיים והתחדשות פוליטית כדוגמת הליגה הצפונית שעלתה משני נבחרים (חבר פרלמנט אחד וסנטור אחד) ל-80 נבחרים[7]. בגלל פיזור הקולות על פני המפלגות הקטנות אי אפשר היה להקים שוב ממשלה צנטריסטית סביב הנוצרים דמוקרטים כפי שהיה מאז מלחמת העולם השנייה. הוקמה ממשלה רחבה יחד עם השמאל. ראש הממשלה הנוצרי דמוקרטי המכהן ג'וליו אנדראוטי התנדנד על כסאו.
התרסקות השיטה הישנה מסמנת את תחילתה של "הרפובליקה האיטלקית השנייה". הרפובליקה הראשונה התחילה עם נפילת הפאשיזם והוצאתו להורג של מוסוליני, ומשאל עם שנערך זמן קצר לאחר ב-1946 שהביא לביטול המלוכנות
במאי היה על הממשל החדש לבחור את נשיא הרפובליקה. ההצבעה היא חשאית, אם בשלושה סיבובים ראשונים אין הכרעה ברוב של שני שלישים, ממשיכים בהצבעה עד שמתקבל רוב של מעל 50%. עוד לפני שהתחילו הבחירות לנשיאות חברי הפרלמנט חילקו זה לזה מהלומות וגידופים, לאחר שחברי מפלגת האופוזיציה הימנית צעקו לעבר הנוצרים דמוקרטים "גנבים!" לקואליציית השלטת היה רוב דחוק, והיא נחלשה עוד יותר בגלל עריקות של נוצרים-דמוקרטים משורות המפלגה, ו לאחר 13 סיבובים עדיין לא התקבלה הכרעה. ההתכתשות נמשכה עד שאיטליה הוכתה בהלם לשמע הידיעה שהשופט ג'ובני פלקונה נרצח..
רצח השופט ג'ובאני פאלקונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 במאי נרצח השופט ג'ובני פלקונה (Giovanni Falcone) יחד עם אשתו ושלושה שומרי ראש, בעת שפצצה של חצי טון התפוצצה מתחת לכביש שבו נסעו. פלקונה הקדיש את חייו למאבק במאפיה הסיציליאנית, ועמד בראש משפט מקסי (Maxi Trial) בסוף שנות ה-80. הוא היה בקשר עם די פייטרו, בעיקר לגבי חשבונות בבנקים זרים ששימשו להלבנת כספים של המאפיה ושל פוליטיקאים. שמות שעלו בחקירותיו של די פייטרו עלו גם בחקירותיו של פלקונה והצביעו על קשר בין המאפיה לפוליטיקאים. צעדיו של פלקונה נשמרו בסודיות מוחלטת, ולכן הרצח העלה חשד שגורמים בדרג גבוה מסרו למאפיה מידע[8]. ראש הממשלה הנוצרי-דמוקרטי ג'וליו אנדראוטי היה הפוליטיקאי הבכיר ביותר באיטליה, הוא כיהן בכל הממשלות מאז 1948 והיה שבע פעמים ראש ממשלה. שמו הוכתם בעבר בגלל האשמות של לפחות ארבעה אנשי מאפיה שהפכו למודיעים נגד הפשע המאורגן, החמורה בהן האשמה ברצח עיתונאי. בית המשפט קבע שהיו לאנדראוטי קשרים עם המאפיה אך אין די הוכחות שהיה קשור לרצח[9]. ההאשמות צפו ועלו מחדש אחרי רצח פלקונה. הרצח ניער את הפרלמנט מקפאונו, אנדראוטי הסיר את מועמדותו לנשיאות ופרש מראשות הממשלה. אוסקר לואיג'י סקאלפרו נבחר לנשיא.
התרחבות מאני פוליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-3 במאי 1992 שלח אנטוניו די פייטרו הודעה לפרלמנט בבקשה להסיר את החסינות של שני ראשי עיר לשעבר של מילאנו, קארלו טוניולי (carlo tognoli) וגיסו של קראקסי פאולו פיליטרי (paolo pillitteri), שניהם חברי פרלמנט מטעם המפלגה הסוציאליסטית, שניהם הוזכרו על ידי קייזה. התגלה שפיליטרי היה מעורב במכבסת כספים של המאפיה במילנו שנודעה ב-1991 בשם "קשר הדואומו" (duomo connection). קרקאסי התפרץ על חקירת ידיים נקיות וטען שהוא קורבן של "סאבוטז'".
מיד לאחר הבחירות החלו מעצרים נרחבים. שמונה אנשי עסקים שזומנו לחקירה בעקבות עדותו של קייזה אישרו והרחיבו את עדותו, ותארו מערכת ממוסדת של מתן שוחד לכל אחת מהמפלגות העיקריות כולל מפלגות השמאל שבאופוזיציה, שמשכו כספים בפרופורציות מוסכמות מראש לפי כוחן האלקטורלי המקומי. השיטה חבקה את כל האדמיניסטרציה הציבורית, שירותי הבריאות, הבנייה, המטרו של מילאנו ושדה התעופה החדש של מילאנו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ This is how the Mani Pulite inquiry was born (איטלקית)
- ^ 6,000 דולר בקירוב בשערים של אותו זמן
- ^ Calls for zero tolerance on corruption go unheard
- ^ Chiesa è un mariuolo (איטלקית)
- ^ 1 2 This is how the Mani Pulite inquiry was born (איטלקית)
- ^ כך הפך די פייטרו לגיבור לאומי (איטלקית)
- ^ Gianni Barbacetto, Peter Gomez e Marco Travaglio, Mani pulite. La vera storia, 20 anni dopo, Milano, Chiarelettere, 2012 (איטלקית)
- ^ Italy since 1989: Events and Interpretations, Vittorio Bufacchi, Simon Burgess עמ' 66
- ^ Informers in Italy Accusing Ex-Premier of Ties to Mafia הניו יורק טיימס 1992