מבצע מפנה השמש
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 15 בפברואר 1945 – 18 בפברואר 1945 (4 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | שטארגרד, פומרניה | |||||||||||||
| קואורדינטות | 53°12′N 15°01′E / 53.2°N 15.02°E | |||||||||||||
| תוצאה | כישלון גרמני | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
מבצע היפוך השמש (בגרמנית: Unternehmens Sonnenwende), הידוע גם בשם Unternehmen Husarenritt או קרב השריון שטארגארד, [1] היה אחד מהתקפות השריון הגרמני האחרונות בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.
היא תוכננה במקור כמתקפה גדולה אך בוצעה כהתקפה מוגבלת, עקב תכנון נמהר של הגרמנים וגילוי חלקי על ידי המודיעין הצבאי הסובייטי. היא נועדה להקל על העיר קיסטרין, והושקה ב-15 בפברואר 1945 משטארגארד, פומרניה. עד 18 בפברואר, החזית הבלארוסית הראשונה בראשות גאורגי ז'וקוב הביסה את המתקפה, מה שגרם לגרמנים להפסיק את המתקפה. למרות כישלונו, המבצע אילץ את הסטאבקה לדחות את המתקפה המתוכננת על ברלין מפברואר לאפריל, תוך מיקוד הכוחות במתקפת פומרניה המזרחית, שהושקה ב-24 בפברואר והסתיימה רק ב-4 באפריל.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבצע התרחש בתגובה להתקדמות הסובייטית לעבר ברלין בתחילת 1945. ב-12 בינואר 1945 הושקה מתקפת ויסלה-אודר הסובייטית אשר יצרה פער באורך של מאות קילומטרים בקווי ההגנה הגרמניים, והסובייטים דחקו לאחר מכן מנהר הוויסלה לנהר האודר. כשההתקדמות הסובייטית מערבה הגיעה לנקודה הרחוקה ביותר שלה, קודקודה הצטמצם, והותיר אגפים צפוניים ודרומיים ארוכים שלתוכם נעו יחידות גרמניות נסוגות ולאורכם ניסו הגרמנים לכונן מחדש קו הגנה מלוכד.
הגנרל היינץ גודריאן תכנן במקור לבצע מתקפה גדולה נגד החזית הבלארוסית הראשונה, תוך ניתוק הגורמים המובילים בכוחותיו של גאורגי ז'וקוב ממזרח לאודר. הכוחות הסובייטיים היו אמורים להיות מותקפים משטארגארד (פומרניה) בצפון וכן מגלוגאו (שלזיה) וגובן (ברנדנבורג) בדרום. [2] על מנת להוציא לפועל את התוכניות הללו, הוא ביקש לפנות את כיס קורלנד כדי להעמיד לרשות את הדיוויזיות הלכודות שם, להוציא חיילים מאיטליה ומנורווגיה, ולערב את ארמיית הפאנצר השישית של ספ דיטריך, שנועדה למתקפת נגד בהונגריה. בפגישה עם גודריאן עמד היטלר על קיום כיס קורלנד ושהצבא ימשיך בהתקפותיו המתוכננות בהונגריה; הפגישה הידרדרה במהירות לוויכוח סוער. [3]
לאחר שהסכימו על מתקפת נגד מוגבלת יותר, היטלר וגודריאן ניהלו ויכוח סוער עוד יותר כאשר גודריאן התעקש שולטר ונק ינחה את המתקפה ולא היינריך הימלר (מפקד קבוצת ארמיות ויסלה). היטלר, למרות "כמעט צרחות", לפי הדיווח של גודריאן, נכנע בנקודה זו. [2] [4]
יעדים תפעוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במתכונתו הסופית, מבצע היפוך השמש הורכב מהתקפת נגד מוגבלת יותר ממה שתוכנן במקור על ידי שלושת הקורפוסים של ארמיית הפאנצר אס אס ה-11, שנאספה בפומרניה, נגד ראשי החנית של החזית הבלארוסית הראשונה. הכוחות הגרמניים יתקפו תחילה לאורך חזית של חמישים ק"מ מסביב לשטארגארד דרום מזרחה לכיוון ארנסוואלדה, שם היה מוקף חיל מצב קטן שמטרתם הסופית הייתה הקלה על קיסטרין.
הוורמאכט כינה במקור את שם הקוד של המבצע Husarenritt, אך ה-SS התעקש על השם Sonnenwende. [1]
המודיעין הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
View along the shore of Lake Madüsee (Miedwie)
לז'וקוב נודע על הצטברות של כוחות גרמניים נגד הארמיות המשמר המשוריינת ה-2 וה-61 שלו, אך לא היה לו מידע לגבי העיתוי המדויק ואופי ההתקפה. [5] הסטאבקה ציינה בדאגה כי בעוד שהגרמנים העבירו 13 דיוויזיות בין הכוחות הסובייטיים העיקריים לברלין, 33 דיוויזיות התרכזו בפומרניה, והעניקו אמון באפשרות של תקיפה גרמנית מפומרניה לעבר האגף הצפוני החשוף של החזית הבלארוסית הראשונה. [6]
סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]
למעלה מ-1,200 טנקים הוקצו למתקפה, אך לא היו רכבות זמינות להובלתם. בנוסף, עקב מחסור חמור, רק תחמושת ודלק לשלושה ימים היו זמינים באופן מיידי. [1] הכוחות הגרמניים ספגו גם אבדות קשות במהלך הלחימה בינואר במזרח פרוסיה ובפולין. מקורות גרמניים הודו ב-198,000 הרוגים ונעדרים בחודשיים הראשונים של 1945 באזור שבין הים הבלטי להרי הקרפטים. [7]
מקורות סובייטים מצהירים כי פעולות של החזית האוקראינית והביילורוסית הראשונה במהלך מתקפת ויסלה-אודר בלבד הביאו למותם של 150,000 חיילים גרמנים. [8] ב-Deutsche militärische Verluste im Zweiten Weltkrieg, הסופר רודיגר אוברמנס מעריך כי מקרי המוות הכוללים של הצבא הגרמני בינואר 1945 היו 451,742 (עמ'. 239) ומאמין שעד 2/3 מהאבידות הללו (כ-300,000) התרחשו בלחימה בחזית המזרחית (עמ' 265). בעוד שהגרמנים הצליחו להשלים חלק מההפסדים באמצעות אמצעים כגון גיוס המונים של פולקסשטורם, הכוחות הגרמניים במזרח ספגו בבירור הפסדים כמותיים ואיכותיים כאחד כתוצאה משתי ההתקפות הגדולות של ברית המועצות בינואר 1945.
| ארמייה | קורפוס | דיוויזיה | הערות |
|---|---|---|---|
| ארמיית הפאנצר אס אס ה-11 פליקס שטיינר [9] |
קורפוס הפאנצר ה-39 קרל דקר באגף הימני |
דיוויזיית הפאנצר הולשטיין | [2] 29 טנקי פאנצר IV בגיבוש; 17 טנקי פאנצר IV נוספים נשלחו ליחידה 9 - 11 בפברואר 1945 |
| דיוויזיית הפאנצר אס אס ה-10 | [2] 38 טנקי פאנצר IV, 53 טנקי פנתר ב-8 בפברואר 1945 | ||
| דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה-4 | [2] | ||
| דיוויזיית האס אס ה-28 | [2] 20 הצר בתחילת פברואר 1945 | ||
| קורפוס הפאנצר אס אס ה-3 מרטין אונריין באגף המרכזי | דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה-11 | [2] אלמנטים של גדוד טנקים כבדים 503 של ה-SS שצורפו: 12 טיגר II ב-27 בינואר 1945 | |
| דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה-23 | [2] 20 טנקי הצר ב-10 בפברואר 1945 | ||
| דיוויזיית האס אס ה-27 | [2] 10 טנקי הצר בתחילת פברואר 1945 | ||
| דיוויזיית הפאנצרגרנדיר פיהרר-בגלייט | [2] 15 טנקי פאנצר IV, 23 יאגדפנצר IV /70(A) ב-2 בפברואר 1945; 30 פנתרים נשלחו ליחידה 8 - 10 בפברואר 1945 | ||
| קבוצת הקורפוס מונצל [10] אוסקר מונצל באגף השמאלי |
דיויזיית הפאנצרגרנדיר פיהרר-גרנדיר | [2] 5 טנקי פאנצר IV, 18 טנקי פנתר, 13 יאגדפאנצר IV/70 ב-27 בינואר 1945; 10 יאגדפנתר ו-16 טנקי פנתר נשלחו ליחידה 15 - 17 בפברואר 1945 | |
| הדיוויזיה ה-163 | [2] לפחות 9,000 גברים היו עדיין בדרך לפומרניה מנורווגיה דרך דנמרק ב-15 בפברואר 1945 | ||
| הדיוויזיה ה-281 | [2] | ||
| חטיבת הנ"ט ה-104 | [2] |
הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד שהחזית הביילורוסית הראשונה והשנייה היו יחידות גדולות להפליא, הכוחות הסובייטיים ספגו גם אבדות חמורות במתקפת ויסלה-אודר. בתחילת פברואר 1945, כוחן של דיוויזיות רובאיות בחזית הבלארוסית הראשונה עמד על ממוצע של כ-4,000 חיילים [11] ושל החזית הבלארוסית השנייה בין 3,000 - 4,000. [12] כוח הצבא הסובייטי נחלש עוד יותר בשל הצורך להטיל מצור ע לקבוצות מוקפות של חיילים גרמנים (Festungen - גרמנית: "מבצרים") באלבינג, פוזן, דויטש-קרונה ושניידמיהל. כוח השריון נחלש גם בפעולות ההתקפיות האחרונות; החזית הבלארוסית השנייה העמידה רק 297 טנקים שהיו שחוקים לחלוטין בתחילת פברואר 1945. [12] במהלך התקופה 12 בינואר - 3 בפברואר 1945, החזית הבלארוסית הראשונה ספגה 77,342 נפגעים (7.5% מהכוח שהוקצה לו) בזמן מתקפת פרוסיה המזרחית 13 בינואר - 10 בפברואר 1945, החזית הבלארוסית השנייה ספגה 159,490 נפגעים (18% מהכוח שהוקצה). [13] באותן תקופות, החזיתות הבלארוסית והאוקראינית הראשונה איבדו 1,267 כלי רכב משוריינים ואילו החזיתות הבלארוסית השנייה והשלישית איבדו 3,525. אבדות תותחים ומרגמות עבור שתי החזיתות היו 374 ו-1,644, בהתאמה. [14] כדי להחמיר את קשייהם, הסובייטים התמודדו עם צווארי בקבוק באספקה וכן פעילות אווירית גרמנית מוגברת, וכתוצאה מכך הגדילו את בקשות היחידות לנשק נגד מטוסים. [15]
| חזית | ארמייה | יחידה |
|---|---|---|
| החזית הבלארוסית הראשונה [16] גאורגי ז'וקוב |
ארמיית המשמר המשוריינת השנייה סמיון בוגדנוב באגף השמאלי |
קורפוס הטנקים ה-9 |
| קורפוס הטנקים ה-12 של המשמר | ||
| הקורפוס הממוכן ה-1 | ||
| הארמייה ה-61 פאבל בלוב באגף הימני |
קורפוס הרובאים ה-9 | |
| קורפוס הרובאים ה-80 | ||
| קורפוס הרובאים ה-89 | ||
| דיוויזיית הארטילריה ה-6 | ||
| רגימנט הנ"ט ה-533 | ||
| הארמייה ה-47 פרנץ פרחורוביץ' נעה מערבה מהאזור דויטש-קרון |
קורפוס הרובאים ה-77 | |
| קורפוס הרובאים ה-125 | ||
| קורפוס הרובאים ה-129 | ||
| דיוויזיית הארטילריה ה-22 | ||
| חטיבת הנ"ט של המשמר ה-4 | ||
| רגימנט הנ"ט ה-163 | ||
| ארמיית ההלם השלישית ניקולאי סימוניאק תגבורת; נעה מאזור יאסטרו |
קורפוס הרובאים של המשמר ה-12 | |
| קורפוס הרובאים ה-7 | ||
| קורפוס הרובאים ה-79 | ||
| רגימנט הנ"ט של המשמר ה-163 | ||
| ארמיית המשמר המשוריינת הראשונה מיכאיל קטוקוב תגבורת; נעה מאזור פרנקפורט על האודר |
הקורפוס הממוכן של המשמר ה-8 | |
| קורפוס הטנקים של המשמר ה-11 | ||
| חטיבת הנ"ט של המשמר ה-41 |
ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא כל היחידות הגרמניות, שהיה צריך לתגבר מעבר לגשרים בשטטין, היו מוכנות בתאריך ההתחלה המתוכנן של 15 בפברואר. אף על פי כן, חלק מהקורפוס המרכזי, דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה-11, תקף באותו יום לעבר ארנסוואלדה. בתחילה ההתקפה הצליחה; הכוחות היריבים של הארמייה ה-61 הופתעו וראש החנית הגרמני הגיע למוצב הנצור של ארנסוואלדה ושחרר את חיל המצב שלו. [2]
התקפה כללית נפתחה למחרת. [2] המסדרון המרכזי לארנסוואלדה הורחב על ידי קורפוס הפאנצר אס אס ה-3, ודחק חלק מהחזית הסובייטית 8 עד 12 קילומטרים אחורה. [17] עם זאת, ההתקפה של קורפוס הפאנצר ה-39 לא הצליחה להגיע לאגם פלונה עקב התנגדות של ארמיית המשמר המשוריינת השנייה, [10] ונעצרה כ-70 קילומטרים מקיסטרין לאחר שדחקה את הסובייטים מסלנטין ומוסקרין, וכבשה מחדש חלק מהקרקעות על החוף המזרחי של אגם מאדו [18] ואת פיריץ. [19] קבוצת מונצל דחפה כ-4 קילומטרים לליבנוב, בעוד שקורפוס הפאנצר אס אס ה-3 התקדם כקילומטר ל-Reetz. מספר טנקים סובייטים ותותחי נ"ט הושמדו על ידי טנקים כבדים טיגר II גרמניים, אך גם הטנקים הכבדים הגרמנים ספגו הפסדים. באופן כללי, ההתקדמות הגרמנית נבלמה בגלל התנגדות סובייטית חזקה. [2] ב-17 בפברואר נפצע גנרל ונק, מפקד המתקפה, באורח קשה בתאונת דרכים. בזמן שהסיע אותו מתדרוך בברלין, הוא השתלט על הנהיגה מהנהג שלו (שהיה במשמרת וער 48 שעות) ואז בעצמו נרדם על ההגה. [2] הוא הוחלף על ידי הנס קרבס, אך יוזמת הפיקוד כבר אבדה. [2] [20] מאוחר יותר באותו היום, הטיל ז'וקוב את ארמיית ההלם השלישית, שהתפרסה מחדש מאזור יאסטרו, להתקפת נגד והמתקפה הגרמנית נעצרה.
קבוצת ארמיות ויסלה עצרה את Sonnenwende ב-18 בפברואר. [2] ב-19 בפברואר, יזם ז'וקוב מתקפת נגד שמטרתה לכידת שטטין באמצעות הארמיות ה-61 והמשמר המשוריינת ה-2, כמו גם קורפוס הפרשים של המשמר ה-7. עם זאת, הוא נתקע בקרבות הרחוב הקשים במהלך הכיבוש מחדש של ארנסוואלדה. [21] לא הייתה נסיגה גרמנית מיידית, אך הפיקוד הגרמני החליט ב-21 בפברואר להסיג את מפקדת קורפוס הפאנצר ה-39 וכן את דיוויזיות הפיהרר-גרנדיר, הפיהרר-בגלייט, הולשטיין והפאנצר אס אס ה-10 מערבה מאחורי קבוצת ארמיות מרכז, מה שהבטיח שמזרח פומרניה תיפול לידי הסובייטים. [10] הטלת הארמייה ה-70 להתקפה ב-23 בפברואר על ידי ז'וקוב, דרבנה נסיגה כשהכוחות הגרמניים איבדו או נטשו טנקים רבים. ב-24 בפברואר, החזית הבלארוסית השנייה של מרשל רוקוסובסקי חידשה את המתקפה לתוך פומרניה, ופתחה פער רחב של 60 קילומטרים (37 מיל) בקווים הגרמניים ממערב ל-Grudziądz תוך שהיא מתקדמת כמעט 50 קילומטרים (31 מיל) קדימה, מה שהפחית עוד יותר את הלכידות של ההגנות הגרמניות. [22]
תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות ההישגים הראשוניים, המבצע היה כישלון מוחלט. עם זאת, המבצע שכנע את הסובייטים לדחות את התקפתם על ברלין בזמן שפומרניה נכבשה במתקפת פומרניה המזרחית. [23]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Beevor 2002, p. 91.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Le Tissier 1996, p. 101.
- ^ Beevor 2002, p. 89.
- ^ Duffy 1991, pp. 181-182.
- ^ Duffy 1991, p. 183.
- ^ Erickson 1999, p. 518.
- ^ Lakowski 2008, p. 559.
- ^ "26 Января 1945 - От Советского Информбюро" (ברוסית). 9may.ru. אורכב מ-המקור ב-2011-07-27. נבדק ב-2011-02-02.
- ^ Mainly Jentz, pp. 226-228, but 503. SS Heavy Tank Battalion from lexicon-der-wehrmacht.de; note on 23. SS Division from Stoves, p. 313; note on 27. SS Division from Stoves, p. 320; note on 28th SS Division from Stoves, p. 317; note on 163rd Division from Schramm, p. 1097.
- ^ 1 2 3 Lakowski 2008, p. 554.
- ^ Erickson 1999, p. 476.
- ^ 1 2 Erickson 1999, p. 517.
- ^ Krivosheev 1997, p. 153, 155.
- ^ Krivosheev 1997, p. 263.
- ^ Erickson 1999, pp. 474-475.
- ^ Detail on Soviet organization from Боевой состав Советской Армии на 1 февраля 1945 г. (Soviet general staff official order of battle for 1 February 1945)
- ^ Ustinov 1982, p. 174.
- ^ Lakowski 2008, p. 602.
- ^ Erickson 1999, p. 520.
- ^ Duffy 1991, p. 185.
- ^ Le Tissier 1996, p. 102.
- ^ Erickson 1999, p. 522.
- ^ Liedtke 2008, pp. 584-585.
