מבצע מרכבות האלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע מרכבות האלים
תאריך התחלה: 13 במאי 1997
תאריך סיום: 14 במאי 1997
משך הסכסוך: יומיים
מקום: רכס ביר א-זהר, דרום לבנון
תוצאה: הכח התגלה, ספג אבדות ופונה תחת אש
רכב מחבלים ובו בכיר חזבאללה הושמד
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה

מפקדים

?

כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה

אבדות

שלושה חיילים הרוגים

שישה מחבלים הרוגים[1]

מבצע מרכבות האלים היה מבצע צבאי שבוצע על ידי סיירת צנחנים ולוחמים מסיירת יעל. מטרת המבצע הייתה למלכד ציר תנועה כמה קילומטרים מצפון לגבול רצועת הביטחון ברכס ביר א-זהר,[2] במרחב בין הכפרים זיליה ויוחמור א בקע,[3] מצפון למוצב כאוכבא. המילכוד נועד לפגוע במפקד בכיר בחזבאללה, שהיה אחראי על האזור.[3][4]

הכוח יצא למבצע ב-13 במאי 1997 וכלל 26 לוחמים - לוחמי סיירת צנחנים ושני לוחמים מסיירת יעל, שהיו אמורים לבצע את המילכוד.[3] מפקד הכוח היה רס"ן מוטי ברוך, מפקד הסיירת, ועל חפ"ק המבצע, שהתמקם במרג' עיון, פיקד מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף-משנה בני גנץ.[3]

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח הגיע ליעדו וביצע את המילכוד. מכיוון שהבוקר עמד להגיע התפצל הכוח ונכנס לחמש עמדות, לשהייה מוסתרת במהלך היום. עם רדת הלילה החלו הכוחות השונים לנוע לקראת חבירה ביניהם במקום אחד. במהלך החבירה, בסביבו השעה 21:00,[5] נתקל הכוח שעליו פיקד מפקד הסיירת, מוטי ברוך, באנשי חזבאללה, שפתחו עליהם באש. אחד מן הלוחמים, סמל ראשון זאביק זומרפלד, נהרג ושלושה חיילים נפצעו, בהם מוטי ברוך, מפקד הסיירת. ברוך הפצוע העביר את הפיקוד לסגנו, סגן ערן שמיר, וזה הוביל את הכוח, שהסתער על המארב והרג שני מחבלים. שמיר ביקש פינוי מוסק של הפצועים, ומסוק מסוק ינשוף מטייסת 124 ("החרב המתהפכת") ובו צוות של יחידה 669, בליווי מסוקי קרב צפע, הגיע וחילץ את הפצועים ואת ההרוג.[2][5]

לאחר חילוץ הפצועים החל שמיר להוביל את הכוח דרומה. לאחר תנועה של כחצי שעה נתקל הכוח במארב נוסף. בקרב שהתפתח נהרגו ערן שמיר וסמ"ר רן מזומן, ושישה לוחמים נפצעו.[6] הכוח נותר בשטח בלא מפקדים, ואת חילוץ הכוח ניהל מפקד חטיבת הצנחנים, בני גנץ, מן החפ"ק שבמרג' עיון, תוך שהוא מנחה בקשר את צביקה גרינבאום, הקַשָר של מפקד הסיירת. מסוקי צפע חיפו על הכוח, ואף השמידו רכב משוריין שממנו נורתה אש על המסוקים. מסוק הינשוף שחילץ את הפצועים מן המארב הראשון שב לשטח לבנון וחילץ את ההרוגים והפצועים מן ההתקלות השנייה.[5] לאחר פינוי הפצועים הוחלט על חילוץ הכוח כולו. מסוק אנפה שהוזנק לחלץ את הכוח לא הצליח לזהות את מקומו של הכוח, וצוות מסוק הינשוף, שהכיר את השטח, הציע להיכנס שוב ולחלץ את החיילים, למרות מספרם הגדול יחסית. לאחר ויכוח אושר לצוות לבצע את הפינוי, והמסוק הצליח לפנות את כל הכוח לשטח ישראל בחיפוי מסוקי קרב ובסיוע מזל"ט.[2][5]

במהלך הפינוי נטשו הלוחמים ציוד שכלל אמצעי ראיית לילה ורובי צלפים. בימים שלאחר המבצע הפציץ חיל האוויר הישראלי את אזור התקרית, והונח שהאמצעים שנשארו במקום הושמדו בהפצצה. על הלוחמים נמתחה ביקורת בשל כך, אך זו הייתה הנחייתו המפורשת של מפקד החטיבה, גנץ.[3]

כמה שבועות לאחר המבצע הופעל המילכוד כנגד רכבו של איש החזבאללה, מפקד האזור, בעזרת מזל"ט. בנוסף לבכיר החזבאללה נהרגו עוד שלושה לוחמי הארגון. בכך הושגה מטרת המבצע.[3]

מפקד חיל האוויר, האלוף איתן בן אליהו, החליט להעניק ציון לשבח לצוות המסוק ולרופא מיחידה 669. כמו כן הוענקו תעודות הערכה לשני מחלצים ולחובש מיחידה 669.[5] אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין, החליט שלא להעניק עיטורים לקשר שניהל את החילוץ, ואמר "על קרב כזה לא מחלקים צל"שים".[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל זגרבה, "שמענו שהייתה עוד תקרית. הבנו שאנחנו צריכים להיכנס שוב". 30 ביולי 2010, באתר הגבורה
  2. ^ 1 2 3 שמענו שהייתה עוד תקרית. הבנו שאנחנו צריכים להיכנס שוב, אתר הגבורה, על פי כתבה בעיתון במחנה מאת טל זגרבה, 30.7.2010.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 חן קוטס בר, הצנחנים חוזרים לקרב הקשה בתולדות הסיירת, באתר nrg‏, 13/7/2013
  4. ^ אביחי בקראלוף עצבות, באתר הארץ, 24 באפריל 2002
  5. ^ 1 2 3 4 5 אודי עציון, ‏תחת אש, חדר הבלק-הוק ללבנון שלוש פעמים, בטאון חיל האוויר 216, יוני-יולי 1997, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  6. ^ עמיר רפפורט, כוח מוטי ידיעות אחרונות מוסף 24 שעות, ‏ 21 ביולי 1997, עמוד 9, כפי שהועלה באתר "פרש".
  7. ^ מצפה דובי וערן שמיר, באתר עמוד ענן.
  8. ^ מצפה דובי וערן שמיר, באתר קק"ל.
  9. ^ מוזיאון מזכרת בתיה ע"ש סרן ערן שמיר, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
  10. ^ אתר הקרן.