מבצע נפילה
 | ||||||||||||||
| מפת המבצע | ||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| מקום | יפן | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תוצאה | בוטל עקב כניעת האימפריה היפנית | |||||||||||||
| ||||||||||||||
.svg){kind=small}
מבצע נפילה (באנגלית: Operation Downfall) היה מבצע מתוכנן של בעלות הברית לפלישה ליפן, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. המבצע בוטל בעקבות כניעת האימפריה היפנית לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי ולאחר שברית המועצות הכריזה מלחמה על יפן[1].
המבצע הורכב משני תת-מבצעים: מבצע אולימפיק ומבצע קורנט. מבצע אולימפיק היה אמור להתחיל באוקטובר 1945, ומטרתו הייתה כיבוש שלישו הדרומי של קיושו, האי היפני הדרומי, תוך שימוש באיי אוקינאווה, שנכבשו מעט לפני כן. מבצע קורנט אמור היה להתחיל באפריל 1946, בפלישה של בעלות הברית סמוך לטוקיו הבירה שעל האי הונשו. סיוע אווירי היה מתוכנן להגיע מבסיסי טיסה שאמורים היו להכבש במבצע אולימפיק. אילו מבצע נפילה היה יוצא לפועל, היה זה המבצע האמפיבי הגדול בהיסטוריה.
הגאוגרפיה של יפן גרמה לכך שגם היפנים ידעו מה תהיה תוכנית הפלישה של בעלות הברית למדינה. הם חזו בדיוק רב את תוכנית הפלישה וכך התאימו לה את תוכנית ההגנה שלהם, "מבצע קטסוגו". היפנים תכננו להשקיע את רוב משאביהם בהגנה על קיושו, ולהשאיר חלק מכוחות המילואים שלהם לתוכניות הגנה אחרות.
כל ההערכות למבצע חזו אבדות כבדות לשני הצדדים, בכפוף למידת ההתנגדות האזרחית היפנית לפלישה. ראשי המטות המשולבים העריכו תחילה כי המבצע לכיבוש קיושו יעלה ב-100,000 חיילים הרוגים, וכי המבצע לכיבוש הונשו יעלה ב-250,000[2]. ההערכות הגיעו אף לכמיליוני נפגעים בצד בעלות הברית ולעשרות מיליונים בצד היפני, אזרחים וחיילים כאחד[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Reader's Companion to Military History - - Operation Downfall, web.archive.org, 2002-12-17
- ^ אנטוני ביוור, מלחמת העולם השנייה, פרק 50 "פצצת האטום והכנעת יפן" עמ' 820
- ^ מובא אצל ריצ'רד ב. פרנק, Downfall: The End of the Imperial Japanese Empire.
