מבצע פולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מבצע פולי (Operation Polly) היה פעולת הפינוי הראשונה של אזרחים בריטים מארץ ישראל לקראת סוף המנדט הבריטי.

בשנת 1946 התגברו פעולות המאבק המזוין של היישוב וארגוני המחתרת נגד שלטונות המנדט הבריטי. כוחות ההגנה והפלמ"ח תקפו את משטרות גבעת אולגה, שפרעם, כפר ויתקין ושרונה, פוצצו את מתקן הרדאר בחיפה וחיבלו באוניות הגירוש שהובילו את המעפילים שנתפסו לקפריסין, האצ"ל והלח"י תקפו את שדות התעופה תל נוף, קסטינה, כפר סירקין ולוד וביצעו את ההתקפה על משטרת רמת גן ושיא פעולתם היה פיצוץ מלון המלך דוד. לאחר תלייתו של דב גרונר ב-1 בינואר 1947 נוכחו הבריטים לראות כי ביטחונם בארץ אינו מובטח. ב-31 בינואר 1947 הודיעו שלטונות המנדט על הקמת "אזורי ביטחון" מבוצרים בערי הארץ (שכונו בפי אנשי היישוב "בווינגרד" על שמו של שר החוץ הבריטי ארנסט בווין) והכריזו על מבצע לפינוי הנשים והילדים של פקידי הממשל המנדטורי ושל גברים ששירותם אינו חיוני, מן הארץ. למבצע קראו הבריטים בשם מבצע פולי. כל הנכללים בקטגוריות אלו נדרשו לעזוב את הארץ ופינויים החל ב-31 בינואר 1947.

בתחילת המבצע רוכזו אלפי גברים, נשים וילדים בריטים במחנות מעבר בצריפין ובחיפה. חלקם הביעו את אי שביעות רצונם מן הפינוי הכפוי. 1,400 מן המפונים יצאו את הארץ ברכבות למצרים בדרכם לבריטניה. כ-500 מהם הוטסו למצרים במטוסי הליפקס של חיל האוויר המלכותי מבסיס האוויר בעקרון (כיום בסיס חיל האוויר הישראלי תל נוף). הנציב העליון אלן קנינגהם הגיע לבסיס כדי להפרד מן המפונים. אחרים טסו במטוסים אזרחיים משדה התעופה בלוד ללונדון. הפינוי הושלם עד 3 בפברואר 1947. אלו מבני המשפחות שהיו להם קרובים במצרים הורשו להשאר בה. פקידים בריטים שרצו למנוע את משלוח נשיהם וילדיהם מן הארץ העבירו אותם ללבנון עד יעבור זעם. אחרים הסתירו את נשיהם וילדיהם בבתים של אזרחים יהודים וערבים.

בראשית חודש יוני 1947 החליטה ממשלת המנדט להתיר את שובן ארצה של בנות הזוג המקומיות של הפקידים הבריטים, יהודיות וערביות וילדיהן. באמצע יולי הרחיבה ממשלת המנדט את ההיתר לחזור לארץ וכללה בו גם נשים בריטיות וילדיהן.

כשנתברר למשפחות הפקידים הבריטים שהועברו ללבנון אותם ללבנון כי שהייתם מתארכת והמצב בארץ לא חזר לקדמותו, נאבקו המפונים על החזרתם לארץ ו-17 מן הנשים והילדים החלו בראשית ספטמבר 1947 לקיים שביתת שבת במחנה צבאי נטוש בצד הלבנוני של הגבול ליד ראש הנקרה. בעליהן שנותרו בארץ הגישו עתירה להשבתן והעניין הגיע עד למשרד המושבות בלונדון ולבסוף ב-30 בספטמבר 1947 הוחלט להתיר לאלו מן המפונים הרוצים בכך, שנמצאו בבריטניה ובכל מקום אחר לשוב לארץ ישראל. בכללם היו הנשים והילדים ששהו בלבנון. הקבוצה הראשונה של 20 מן השבים הגיעה לנמל חיפה ב-4 בנובמבר 1947 על סיפון הספינה קורינתיה. בעיתונות הובעה הסברה כי ההיתר לשוב לארץ נועד להראות כי הבריטים אינם עומדים להסתלק מארץ ישראל.

מבצע פולי היה האקורד הראשון של עזיבת הבריטים את ארץ ישראל. בסופו של דבר לקראת הכרזת העצמאות עזבו אנשי הצבא והממשל הבריטים ובני משפחותיהם את הארץ. הנציב העליון אלן קניגהם עזב את הארץ ב-14 במאי 1948. כוחות צבא קטנים נשארו עדיין במובלעת במפרץ חיפה עד ל 30 ביוני 1948, מועדבו עזבו את הארץ והדגל הבריטי - היוניון ג'ק הורד מהתורן בנמל חיפה ונכנסו אליו חיילי חיל הים הישראלי. אחרון העוזבים היה הגנרל מקמילן. בזאת בא הקץ על 31 שנות השלטון הבריטי בארץ ישראל.



קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]