מבצע קציצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קברו של "וויליאם מרטין" בהואלבה, אליו נוספה הכתובת המאוחרת המאזכרת את גלינדר מייקל ש"שירת" בתפקיד וויליאם מרטין

מבצע קציצהאנגלית: Operation Mincemeat) היה מבצע הונאה צבאית בריטי, במלחמת העולם השנייה, בתחילת 1943 לקראת מבצע האסקי, שנחל הצלחה ושנעשה בו שימוש בגופה שעליה "מסמכים מסווגים" מזויפים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בועידת קזבלנקה בינואר 1942 החליטו נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט וראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, שהשלב הבא במלחמה, לאחר הצלחת מבצע לפיד, יהיה מה שכונה בהמשך מבצע האסקי - פלישת בעלות הברית לסיציליה, שהחל בלילה שבין 9 ביולי ל-10 ביולי 1943. מכיוון שפלישה לסיציליה הייתה צעד מתבקש של בעלות הברית, נערך מבצע הטעיה רב ממדים, מבצע ברקלי (אנ'), שמטרתו הייתה להסיט את תשומת לב גרמניה הנאצית מהכוונה לפלוש לסיציליה[סימוכין 1]. "מבצע ברקלי" כלל שימוש באמצעי הונאה והטעיה רבים. בנוסף ל"מבצע קציצה" נעשה שימוש רב ברשתות הסוכנים הכפולים, בראשם זו של חואן פויול גארסיה ("גארבו")[סימוכין 2].

מבצע קציצה בוצע על ידי המודיעין של הצי המלכותי הבריטי ו-MI5, בראשותו של ג'ון גודפרי[1]. כבר ב-29 בספטמבר 1939 הפיץ עוזרו של גודפרי, איאן פלמינג[2], תזכיר בשמו של גודפרי, בו ציין, בין שאר אמצעי ההונאה והטעיה, גם שימוש בגופה ועליה מסמכים מזויפים. עם זאת, מי שהגה ב-31 באוקטובר 1942, את הרעיון להשתמש בגופה לפרטי פרטיו, היה קצין חיל האוויר המלכותי צ'ארלס כריסטופר צ'ולמונדליי (Cholmondeley), שסופח ל-MI5[סימוכין 3]. מי שהיה מפקדו של צולמודליי ונציג מודיעין הצי בוועדת XX (Double-Cross System), (אנ'), שפיקחה על הפעלת הסוכנים הכפולים, היה יואן מונטגיו.

על מונטגיו וצ'ולמונדליי הוטל לפתח את התוכנית, במטרה לגרום לאבווהר לשכנע את ה-OKH - המפקדה העליונה של הוורמאכט, שאין בדעת בעלות הברית לפלוש לסיציליה, אלא שפלישה כזו תהיה בגדר תוכנית הטעייה בלבד.

פרטי התכנון והביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוחלט שההטעיה תבוצע באמצעות גופה אשר תיסחף לחופי פונטה אומבריה שבספרד, כשעליה מסמכים מזויפים המזהים את המת כקצין מטה, הנושא בתיקו מסמכים ומכתבים אישיים בין גנרלים בכירים של בעלות הברית, מהם ניתן להסיק על תוכניות המלחמה בים התיכון.

ברקע לתכנון היה ברור כי אם ההונאה תתגלה על ידי הגרמנים, יהיה בכך אישוש להנחה שאכן בכוונת בעלות הברית לפלוש לסיציליה ובכך יושג ההפך הגמור ממטרות המבצע.

הגופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקצינים מונטגיו וצ'ולמונדליי יצרו קשר עם פתולוגים בלונדון על מנת לברר איזה סוג גופה יתאים למשימה זו וכיצד יש לנהוג בגופה, על מנת שניתוח שלאחר המוות, שייערך לאחר מציאתה, לא יחשוף את ההונאה.

הגופה שנמצאה מתאימה הייתה של אדם חסר כל וכנראה גם לוקה בנפשו בשם גלינדר מייקל (אנ'), שנולד ב-4 בינואר 1919 באברברגוד (אנ') למשפחה קשת יום ומת ב-28 בינואר 1943 לאחר בליעת רעל שהכיל חומצה זרחתית. תכונתה של חומצה זו, כפי שהוסברה אז לקצינים על ידי אותם פתולוגים בריטים, היא שאיננה משאירה עקבות אשר פתולוגים ספרדים שינתחו את הגופה יצליחו למצוא[סימוכין 4]. הגופה הושארה בקירור עד שיוחלט על השימוש בה, כשבמקביל החלו הקצינים לבנות את הדמות הבדיונית שאותה תשמש הגופה. בנוסף נעזר צ'ולמונדליי בצ'ארלס פרייזר סמית (אנ'), שתפקידו היה לספק ציוד מיוחד לסוכנים חשאיים[3] וזה תכנן מיכל מיוחד שבו תועבר הגופה בקירור בקרח יבש.

הדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת הקצין המזויפת על שם מייג'ור ויליאם מרטין

מונטגיו וצ'ולמונדליי החלו לבדות פרטים ביוגרפיים של דמות שתהלום את השליחות שהוטלה עליה ואשר גם בדיקה שעלולים סוכנים גרמנים לבצע לא תטיל ספק בקיומה האמתי. על הקצין היה לשאת מכתבים למפקדים בכירים, לכן הוחלט שהדמות תהיה של קצין בדרגת מייג'ור בחיל הנחתים המלכותי. מתוך חשש שיעלה בידי הגרמנים לאמת את זהות הקצין, נמצא ששם המשפחה "מרטין" נפוץ, יחסית, בין קציני הצי (נמצאו תשעה) והשם הפרטי נקבע להיות "וויליאם (ביל)". קצין בשם זה סופח אותה עת להדרכת טייסים בתחום ארצות הברית. לדמות נבנה סיפור כיסוי, הותאמו פרטי לבוש ונכתבו מסמכים ומכתבים אישיים שעל הגופה היה לשאת, בצד פריטים תמימים נוספים שכל אדם ובפרט כל חייל נושא בכיסיו[סימוכין 5]. התעוררה בעיה במציאת אדם חי שניתן יהיה לצלמו לתעודת הזהות של וויליאם מרטין. הסתבר שרוני ריד (אנ')[4] דומה למדי לגופה וצילומו הוא שנבחר לתעודת הזהות[סימוכין 6].

המכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהות ההונאה נבנתה על שלושה מכתבים שונים, שתפקידם היה לבנות את הרושם שכוחות הברית ינחתו ביוון ובסרדיניה ולא בסיציליה. מהבחינה הטכנית הנחת העבודה הייתה שהחומר הכתוב והמודפס שנשאה הגופה היה חייב להיות כתוב בדיו שתשרוד את שהיית הגופה במי הים, אך לא כזה שיגרום לחשד שהמסמכים זויפו במכוון. הוכנו שלושה מסמכים[סימוכין 7]:

תיק ובו המכתבים נקשר בשרשרת לחגורתו של המנוח, על מנת שלא יאבד ויגיע עם הגופה לחוף וגם ישאיר רושם שתכולתו חשובה.

מקום הטלת הגופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הטלת הגופה נבחר להיות לחופי ספרד, שהיתה, לכאורה, מדינה נייטרלית במהלך המלחמה, שכן היה צורך לבנות סיפור כיסוי סביר להמצאות גופה הנושאת מסמכים מסווגים באזור בו אין סכנה לנפילת מסמכים כאלה לידי הגרמנים. הקשרים שבין ספרד לגרמניה היו כאלה שלא השאירו מקום לחשש שמא לא יועברו לידי הגרמנים, עם זאת, היה "חשש" שאם יימצאו המסמכים בידי הצי הספרדי, אשר היו יחסים מצוינים בין ראשיו לבין ראשי הצי הבריטי, יוחזרו התיק וכל מסמכיו לידי הבריטים, מבלי שיגיעו לידיים נאציות. לאחר התעמקות בפרטי הסוכנים הגרמנים על אדמת ספרד וגזרות פעולותיהם, הוחלט להטיל את הגופה באופן שתיסחף לחופי פונטה אומבריה, לשפך הריו טינטו, הסמוכה להואלבה.

העברת הגופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות ה"סראף" על סיפון הצוללת, דצמבר 1943. שני מימין מפקד הצוללת ג'וול

לאחר קבלת אישורו של צ'רצ'יל למבצע וקבלת ההחלטה שהגופה תוטל סמוך לחוף מצוללת, נבחרה למשימה הצוללת סראף (אנ') בפיקודו של נורמן (ביל) ג'וול (אנ'). הסראף עגנה בגרינוק (אנ') שבסקוטלנד ועמדה להפליג לים התיכון. מונטגיו וצ'ולמונדליי יצאו מלונדון לגרינוק במשאית עם המיכל ובו הגופה ושם הועלה המיכל אל הצוללת. ב-19 באפריל 1943 הפליגה הסראף וב-29 באפריל לפנות בוקר הועלה המיכל לסיפון, נפתח, והגופה הוטלה לים במרחק של כקילומטר מהחוף[סימוכין 8], אליו נסחפה ברוח המערבית. למחרת נמצאה הגופה על החוף על ידי דייג סרדינים, שמיהר לדאוג לדיווח על הימצאה ליחידת הגנת החוף הספרדית[סימוכין 9].

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבר הימצא הגופה נמסר לאנשי הקונסוליה הבריטית. נערך ניתוח קצר ולא ממצה שלאחר המוות. הרופא, בעידוד איש הקונסוליה הבריטית שנכח בנתיחה, קבע שמדובר בטביעה, והגופה הועברה לקבורה בבית הקברות בהואלבה. התיק, המסמכים ושאר הפריטים שנמצאו על הגופה מצאו את דרכם לפיקוד הצי הספרדי. נדרשו עוד לא מעט בחישות מצד הבריטים במטרה להעביר מסר שהם עומדים על קבלת כל הפריטים מבלי שאיש יצפה בהם, וזאת בכוונה הפוכה, לגרום לספרדים לצפות בהם ולהעביר את תוכנם למודיעין הנאצי[סימוכין 10].

תוכן המסמכים עבר בנתיבי פיקוד המודיעין הגרמני לאלכסיס ברון פון רון (גר'), לוילהלם קנריס, ממנו לוילהלם קייטל ולבסוף לאדולף היטלר. ב-12 במאי הוציא היטלר פקודה לפיה יש לצפות לתקיפת בעלות הברית ביוון ובסרדיניה[סימוכין 11].

מכיוון שהודות לפיצוח האניגמה קיבלו אנשי אולטרה בבלצ'לי פארק אימות לכך שהמודיעין והצבא הגרמני אימצו לחלוטין את מסרי מבצע קציצה, נשלח לצ'רצ'יל, ששהה אותו זמן בארצות הברית, מברק שלשונו: "הקציצה נבלעה על כרעיה וקרביה"[סימוכין 12] ("Mincemeat swallowed rod, line and sinker by the right people and from the best information they look like acting on it."[5]).

הצלחת ההונאה סייעה לבעלות הברית בפלישתן לסיציליה, בשל הזזת חלק ניכר מכוחות התגבור הגרמניים מהאי האיטלקי אל עבר יוון וסרדיניה. ההיסטוריון יו טרבור-רופר כינה את המבצע "האפיזודה המרשימה ביותר בתולדות ההונאה"[סימוכין 13].

על חלקם ב"מבצע קציצה" זכו יואן מונטגיו וצ'ארלס צ'ולמונדליי בתוארי אבירות של מסדר האימפריה הבריטית.

המבצע בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאף קופר (אנ') השתמש בעלילת הסיפור ברומן דמיוני, כביכול, "מבצע הרטברייק", שחיבר בשנת 1950.

בהמשך התגלה הסיפור כנכון בספרו של יואן מונטגיו "האיש שמעולם לא היה" (אנ'), אשר יצא לאור בשנת 1953 והוסרט ב-1956.

את דמותו של מונטגיו בסרט משחק קליפטון וב, מונטגיו עצמו מופיע בסרט בתפקיד סגן מרשל של חיל האוויר המלכותי, המותח ביקורת צינית על תוכנית "מבצע קציצה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫ בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תרגום מאנגלית כרמית גיא, תל אביב: עם עובד, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דמותו של גודפרי שמשה את ההשראה לדמותו של M (אנ') בספרי וסרטי ג'יימס בונד
  2. ^ מחבר סדרת ספרי ג'יימס בונד
  3. ^ דמותו של פרייזר סמית שמשה את ההשראה לדמותו של Q (אנ') בספרי וסרטי ג'יימס בונד
  4. ^ מפעילו של אדי צ'פמן
  5. ^ , Denis Smyth, Deathly Deception: The Real Story of Operation Mincemeat, London: Oxford University Press, 2010, עמוד 228

סימוכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לסימוכין הבאים הוא: בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תרגום מאנגלית כרמית גיא, תל אביב: עם עובד, 2010

  1. ^ עמודים 41-44
  2. ^ עמודים 154-160
  3. ^ עמוד 25
  4. ^ עמודים 52-63
  5. ^ עמודים 64-85
  6. ^ עמוד 133
  7. ^ עמודים 116-125
  8. ^ עמוד 183
  9. ^ עמודים 14-16
  10. ^ עמודים 186-209
  11. ^ עמוד 226
  12. ^ עמוד 279
  13. ^ עמודים 278-279