מבצע שבר ענן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע שבר ענן
מלחמה: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)
תאריך התחלה: 16 באוגוסט 1999
תאריך סיום: 17 באוגוסט 1999
משך הסכסוך: יומיים
מקום: קלעת דובאי, דרום לבנון
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה

מפקדים

?

כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה

אבדות

2 הרוגים ו7 פצועים

3 מחבלים/חבלנים הרוגים

מבצע שבר ענן היה מבצע צבאי שבוצע על ידי גדוד 51 של חטיבת גולני באוגוסט 1999 על יד קלעת דובאי בדרום לבנון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הערכה שחזבאללה מתכנן להוציא פיגוע בשטח ישראל, נשלחה הפלוגה המסייעת של גדוד 51 של חטיבת גולני להשכיב מארבים באזור נחל סלוקי . מפקד המבצע היה מג"ד 51 סא"ל אילן אטיאס, שישב בעמדת פיקוד קדמית במוצב ציפורן, ואת הכוח בשטח הוביל יואב ירום מפקד הפלוגה המסייעת של גדוד 51. "מחלקת השבע" בפיקודו של שחר בטיטו ויואב המ"פ הציבה מארב בחאלת א-נבעה בצפון הואדי, "מחלקת הסיור" בפיקודו של נוה אבנטל הציבה מארב בואדי אצטבל עם זירת מטענים במרכז הגזרה. ו"מחלקת השמונה" בפיקודו של רועי גרינבלד יחד עם משה דנגור סגן מפקד הפלוגה הציבה מארב בחורבת המבצר הצלבני קלעת דובאי בדרום הגזרה.[1]

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום הראשון עבר ללא אירועים מיוחדים, אך באור ראשון של הבוקר למחרת תקפו מחבלים את אחד המארבים של גדוד 51, שהיה ממוקם במבצר. כאשר המחבלים זיהו את הכוח במבצר הם זרקו רימונים דרך החלונות לאולם המרכזי.[2]ממכת האש הראשונה נפצעו שלושה לוחמים בהם מפקד המחלקה. לאחר מכן החלו המחבלים לסגת והתפתח קרב רדיפה אחרי המחבלים. הסמ"פ משה דנגור יצא מהמבצר עם מספר לוחמים והחל לרדוף אחרי המחבלים. המ"פ יואב יצא עם מספר לוחמים על מנת לחסום את נתיב בריחת המחבלים.

המחבלים שנלכדו בין הכוחות נכנסו לעמדה שהוכנה מראש בגוש גדול של שיחים וסלעים, ופתחו באש מדויקת לעבר הכוח המסתער. במהלך ההתקדמות נפגעו שניים מהלוחמים, ולוחם נוסף נותק מהכוח. הסמ"פ, שנותר עם שני לוחמים בלבד, ניסה להסתער שוב, אך נתקל באש מדויקת שירו המחבלים. מהצד השני יואב המ"פ כיתר את המחבלים וביקש סיוע לפינוי הנפגעים. המג"ד ששהה במוצב הצטרף לכוחות שבשטח על מנת לעזור בקרב. המח"ט צ'יקו תמיר נתן פקודה לפנות את הפצועים ולחסל את המחבלים. היה חשש שחזבאללה יתחיל להפגיז את הכוחות בשטח. המג"ד התקדם לעבר המחבלים ופרס את הכוח לקראת ההסתערות. המחבלים שהיו ערוכים בעמדה מוסתרת פתחו באש לעבר כוח המג"ד, חייל אחד נהרג ושלושה לוחמים נפצעו, בהם המג"ד[3].

בעקבות הסתבכות הקרב הגיעו אל עמדת הפיקוד במוצב ציפורן קצינים בכירים בהם מפקד האוגדה תא"ל אפי איתם. בעקבות פציעתו של המג"ד החליט המח"ט להצטרף לכוחות הלוחמים. בהוראת המח"ט חיל תותחנים החלו בירי מיסוך עשן על מנת למנוע חשיפה של הכוחות בשטח. בשלב זה המח"ט נתן הוראה ליואב המ"פ להסתער ולחסל את המחבלים. כעבור מספר דקות של לחימה דיווח המ"פ שהחוליה על שלושת המחבלים חוסלה. רק עם רדת החשיכה חזרו הכוחות הלוחמים חזרה למוצב[4].

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת המחבלים שחוסלו בתקרית היו חבלנים מיומנים וחיסולם פגע ביכולת המבצעית של חזבאללה. המחבלים היו בדרך לשים מטענים לרגלי עמדת התצפית במוצב צבעוני. אחד מחברי החולייה היה אחראי החבלה של חזבאללה בגיזרה, היה אחראי להנחת זירת המטענים שהרגה את ניצן בלדרן ואוריאל פרץ. שני לוחמים מגדוד 51 אייל גואטה ודורון הרשקוביץ נהרגו, ושבעה נוספים נפצעו בתוכם סא"ל אילן אטיאס מפקד גדוד 51 שסיים את תפקידו כמג"ד בעקבות הפציעה[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים הר-זהב, "לבנון המלחמה האבודה", הוצאה עצמית, תל אביב, 2019, עמוד 225.
  2. ^ מבצע שבר ענן, דף הפייסבוק של מורשת חטיבת גולני, ‏ 15 בפברואר 2019, "מבצע שבר ענן . כתב : יואב ירום לזכרם של דורון הרשקוביץ ואייל גואטה . תכננו אשכול מארבים פלוגתי על גדות נחל הסלוכי שתכליתו הייתה לפגוע בחוליית מחבלים בדרכם לארץ. המארבים תוכננו כך שמחלקת השבע בפיקודו של שחר בטיטו (ואני) תארוב בחאלת א-נבעה בצפון, מחלקת הסיור בפיקודו של נוה אבנטל תארוב בואדי אצטבל עם זירת מטענים במרכז הגיזרה. ומחלקת השמונה בפיקודו של רועי גרינבלד עם דנגור סגן מפקד הפלוגה תארוב בקלעת דוביי בדרום הגזרה. קלעת דובי הינו מבצר צלבני מרהיב במפגש ואדי ג'מאל והסלוכי. ההכנות למארב היו סדרות וארוכות וכללו מודלים ותחקירים אצל צ'יקו (אלו היו חוויה בפני עצמם). במוצש נכנסה מחלקת השמונה לקלעת דוביי ואילו מחלקת הסיור והשבע נכנסו ביום ראשון תוך כדי אבטחת אגף של כוחות מחלקת השמונה שהיו כבר בשטח ירדנו לכיון ואדי אצטבל מערבה ועלינו בגדות הסלוכי צפונה, אני זוכר חצייה של נוף גלילי הכולל טארסות, מטעים, חורשות זיתים מדרגות סלע ותלמים חרושים... עוד אני זוכר שהתנועה לעמדות הצפוניות הייתה ארוכה והטיפוס בסבך היה קשה והמאמץ נתן את אותותיו ברגליי. בבוקר של היום השני דנגור עלה מולי בקשר ושוחחנו על סוגיית אבטחת הכוח במבצר במהלך שעות היום... מורכבות זאת הייתה ידועה עוד במהלך נוהל הקרב ואנחנו סברנו שהוצאת כוח אבטחה ביום תחשוף את הכוח ותסכן אותו יותר מהסיכוי שמשהו יחדור למבצר... נסינו לתת לתורפה מענה בעזרת תצפיות חיצוניות ועל בסיס חוש השמע... כעבור רבע שעה לשיחתנו שלשה מחבלים חדרו למבצר מדרום, הפתיעו את הכוח ושלשלו מספר רמונים לחדר בו שהה הכוח וניתקו מגע לפאה הצפונית של המבצר שם נערכו מאחורי מחסות וירו על הכוח. ברקוביץ איבד את הרגל, בן ארויה נדפק ביד ובמעיים, היה לנו עוד קצין מהעוקץ שנפצע, ומפקד הכוח רועי נפצע בעצמו. שתי כיתות בפיקוד רועי החלו בפינוי הפצועים ואילו כיתה נוספת בפיקוד דנגור (אור, נדב, אבגי ודורון) יצאה למרדף אחרי המחבלים. אלו היו חילופי אש מטווח קצר בהם נפגע לפחות מחבל אחד. תוך כדי דילוגים דורון הקלע חטף כדור בצוואר ונהרג. יתר הכוח קיבל אש מדויקת. הכוח של מחלקת הסיור סייע בהנחתת מסוק בעומק השטח. מיקום מחלקת השבע היה מרוחק כק"מ וחצי צפונה לקלעת דוביי ,אני חושב שסבג מחליפי התאפס ראשון, הוא צפה לכיוון האש ומיקם את חיים הקלע לכיון הנקודה. מיד אחר כך יצאנו עם החפק (סבאג, ערן, פאבל, חיים, אסולין ואני) לאיגוף ארוך מאוד לכיון הכפר שקרא בכדי למנוע בריחה של מחבלים מערבה חזרה לכפר. בשלב זה המחבלים היו מכותרים מדרום על ידי כיתה בפיקוד דנגור וממערב על ידי כיתה בפיקודי. ברמת הגדוד הופעלה פלוגת עתודה ע"ב הפלוגה הרובאית של ניר חג'בי והגיע לאזור המבצר. בנוסף הופעל כוח חילוץ גדודי בפיקוד אילן המגד, לאחר סיום פינוי הפצועים ניסה אילן לחתור למגע עם המחבלים, זווית מיקום הכוח שלי הקשתה על מתן חיפוי מיטבי, במהלך חילופי האש נפגע מחבל נוסף, סמ"ר איל גואטה הנגביסט נהרג, ואילן המגד נפגע בידו ,ברק החובש נפצע קשה בניסיונות הטיפול בפצועים. בנוסף נפצע כעבייה הגשש. במושגים של קרב כבר חלף זמן ארוך. התחלתי לשמוע פצמרים של האויב, ובנוסף נחתה עלינו ארטילריית עשן של כוחתינו, ניהלתי שיח עם ציקו המחט והתחלתי לחבור לדנגור, חציית הסלוכי מזרחה היא שורה קצרה בכתב במציאות היא הייתה עולם ומלאו, הסלוכי ערוץ מבותר ותלול וחצייתו חשופה אל מול האויב, בדרך השתחררה לי הרגל למזלי אצלי מה שמתפרק ניתן להרכבה... לבסוף חברנו בדילוגים לדנגור ושתי הכיתות הסתערו על האויב שכבר לא היה אפקטיבי. אני חושב רבות על סוגיות של ההישג אל מול המחיר, וזאת הרי שאלה לא הגונה ולא טובה, למשפחה שכולה זה לא משנה האחד שלה הוא עולם ומלואו... ולכן תשובתי גם אינה הגונה או טובה ולא תעזור למרים ונפתלי ההורים של דורון ורותי וציון ז"ל ההורים של איל. באירועי "שבר ענן" אני, אילן, צ'יקו, ואפי המפקדים לא פטורים משגיאות... יחד עם זאת מבחנה העליון של יחידה צבאית היא עמידה במשימה, מימוש עיקרון הלחימה "דבקות במשימה לאור מטרה", ומימוש הערך של "רוח לחימה וחתירה לניצחון". אלו הציויים ואין בלתם! חוליית המחבלים שנהרגה הייתה חולייה ערכית. המחבלים תכננו לשים מטענים לרגלי עמדת התצפית במוצב צבעוני, אחד מחברי החולייה היה אחראי החבלה של חזבאללה בגיזרה, והוא אחראי להנחת זירת המטענים שהרגה את ניצן בלדרן ואוריאל פרץ בתעסוקה הקודמת של הפלוגה. להבנתי הצנועה הפלוגה והגדוד עמדו בכלל הציווים".
  3. ^ דני ברנר, ‏"דורון חתר למגע, בלי לשאול שאלות", באתר ישראל היום, 10 במאי 2016.
  4. ^ אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  5. ^ *שירות גלובס, ‏דורון הרשקוביץ שנהרג בלבנון - למנוחות בכרמיאל, באתר גלובס, 19 באוגוסט 1999.