מבצע שנונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת הים האדום
הדגם הצבאי לתובלה C-47 Skytrain - הדקוטה האמיתית
מטוס פייפר סופר-קאב
מטוס קטלינה נוחת על המים

מבצע שנונית[1] (3 באפריל 1954) שמו של מבצע צה"לי, משולב בכוחות אויר וים לחילוץ חיילי צוות כוח ימי שספינתו נתקעה בחוף סעודיה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בר גיורא" היה שמה של גוררת חיל הים שהוסוותה כספינת דיג 'אלמוגית' ופעלה קרוב לחוף הסעודי במשימת סיור מבצעי, של שבעה לוחמים בפיקודם של ישראל גרנית ויעקב ריטוב וחיילים משייטת 13. מטרת הסיור הייתה לאתר מפרצונים למטרות מסתור ומארב. ב-1 באפריל 1954 מנועה של האלמוגית[2] חדל מלפעול, והיא נסחפה עד שנתקעה על שרטון במפרצון דאבה.

מיד עם היוודע המצב בשעה אחת בצהריים (13:00), הוזנק מטוס קרב של חיל האוויר הישראלי לוודא את מיקומה המדויק של אלמוגית. עם מטוס הקרב (מדגם מוסקיטו) הוזנק גם מטוס תובלה (מדגם DC-3 דקוטה) כדי להוות תחנת ממסר אווירית בין הכוח הימי שהיה בספינה, לבין מטוס הקרב בסיור ומוצב הפיקוד הקדמי שהוקם בעיר אילת. אחרי שעתיים וחצי (בשעה 15:35) זוהתה הספינה בסעודיה במרחק 146 ק"מ מאילת. באגף המבצעים הוחלט לבצע פינוי אווירי. במקביל הוחלט לנסות גם פינוי ימי באמצעות אוניית חיל-הים שהפליגה לאזור השרטון ("ברזלית").

בידי המודיעין היו תצלומי אוויר ארכיוניים של רצועת החוף הסעודי, ואלה שימשו את מתכנני החילוץ בקביעת אתרי נחיתה אפשריים. סא"ל שלמה להט ריכז את הכנות חיל האוויר כראש ענף מבצעים במפקדת החיל. הייתה התלבטות באיזה דגם מטוס לבחור, שיהיה מסוגל לנחיתה והמראה בשטח מדברי בארץ אויב. ההתלבטות הייתה בין מטוסים ימיים מדגם PBY קטלינה, או מטוסים מדגם פייפר סופר-קאב או דקוטה.

בלילה, שעה לפני חצות (23:00), המריא מטוס דקוטה לאזור השרטון הסעודי ממנו שודרה תוכנית החילוץ לחיל הים. בגלל דחיפות המבצע, הפקודות למבצע הועברו בקו טלפון רגיל (שאינו מאובטח) למפקדי כוחות האוויר אל"ם עזר ויצמן, מפקד בסיס חיל האוויר ברמת דוד ורס"ן "גרישה" בראון מפקד טייסת הפייפרים. זו נבחרה, כי מטוסי פייפר אמינים ומתאימים יותר לתנאי השטח באזור.

לקראת חצות המריאו שבעה פייפרים בפיקוד סרן יצחק זוסמן-זמיר. ציוד רב הועמס על המטוס המוביל, שהוכן לנחיתה בתנאי קרקע קשים כמצופה. תנאי מזג האויר היו קשים ואילצו את הטייסים לדחות ביום את המבצע כולו.

בבוקר 3 באפריל (בשעה 07:30), בהפרש של חמש דקות בין מבנה למבנה, המריאה טייסת פייפרים מאילת בשלושה מבנים - שלישייה ושני זוגות. הם טסו דרומה בגובה נמוך במרכז מפרץ אילת, ולאחר כשעת טיסה פנו מזרחה לחוף סעודיה. מעליהם חג המוסקיטו כהגנה אווירית. מפקד הטייסת זיהה את הספינה התקועה על שרטון, ובמרחק לא רב ממנה נראתה ספינה גדולה נוספת עוגנת. מלבדה, ליד החוף נראתה סירת דייג. הטייסים ערכו הקפות לוודא שמדובר בספינת חיל הים בזיהוי מדויק, והמוביל התקשר עם הכוח הימי הלכוד על השרטון.

יום קודם אילתרו אנשי חיל הים מסלול נחיתה. עם יעף טייסת הפייפרים פתחו נר עשן על המסלול לסמן למוביל שנחת וזה אותת לשאר לנחות אחריו. שבעת הפייפרים פינו את לוחמי הכוח הימי, ובתנאי מזג-אוויר קשים במיוחד שבו לארץ. על מנת שכלי השייט לא יפול בידי הסעודים הוחלט להשמידו מהאוויר. ארבעה מטוסי מוסטנג, בפיקוד רס"ן מרדכי הוד, פתחו בירי רקטות ותותחים על האלמוגית והעלו אותה באש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בחיל הים מופיע שם המבצע סנונית
  2. ^ מבצע סנונית באתר מורשת חיל הים.