מבצר אמבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצר אמבר
आमेर दुर्ग
מבצר אמבר
מבצר אמבר
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
מבצרי הגבעות בראג'סטאן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2013, לפי קריטריונים 2 ו-3
שטח האתר 300 דונם
שטח אזור החיץ 4.98 קילומטרים רבועים
חלק מתוך מבצרי הגבעות בראג'סטאן
מידע כללי
סוג ארמון, מוצב עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Amber עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Jaipur district עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודוהודו הודו
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 1592
תאריך פתיחה רשמי 1592 עריכת הנתון בוויקינתונים
חומרי בנייה אבן חול עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 30 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 26°59′09″N 75°51′03″E / 26.9859°N 75.8507°E / 26.9859; 75.8507
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מבצר אמבר או מבצר אמרהינדית: आमेर दुर्ग) הוא מבצר עתיק בעיר אמבר (אנ') במזרח מדינת ראג'סטאן שבצפון-מערב הודו. אמבר היא עיירה בשטח של 4 קילומטרים רבועים[1] הממוקמת 11 קילומטרים צפונית לג'איפור, בירת ראג'סטאן. העיר אמבר ומבצר אמבר נבנו על ידי רג'ה אלן סינג מינה בשנת 967, ועברו מאוחר יותר לבעלותם של השליטים מחמולת קאצ'ווהא הראג'פוטית (אנ').[2][3] המבצר ממוקם גבוה על גבעה, ידוע באלמנטים האמנותיים שבתוכו, והוא כיום מוקד התיירות העיקרי של ג'איפור.[4] המבצר מתאפיין בחומות גדולות וסדרות של שערים ושבילים מרוצפים, והוא משקיף על אגם מאוטה,[4][5] המהווה את מקור המים העיקרי של ארמון אמבר.

האדריכלות המוגולית השפיעה רבות על הסגנון האדריכלי של כמה ממבני המבצר.[6][7][8] הארמון שבתוך המבצר בנוי מאבן חול אדומה ושיש, והוא בנוי על פני ארבעה מפלסים, כל אחד עם חצר. ביו המבנים במבצר: "דיוואן-אי-אם" (Diwan-e-Aam), או "היכל הקהל הציבורי", "דיוואן-אי-קאס" (Diwan-e-Khas), או "אולם הקהל הפרטי", שיש מהאל (ארמון המראות), או ג'אי מנדיר, והסוק ניוואס שבו אקלים קריר שנוצר באופן מלאכותי על ידי רוחות שנושבות על מפל מים בתוך הארמון. מכאן שמבצר אמבר ידוע גם בשם העממי "ארמון אמבר". הארמון היה מקום מגוריהם של המהארג'ות הראג'פוטים ובני משפחותיהם. בכניסה לארמון בסמוך לשער גנש של המבצר, יש מקדש המוקדש לפסל סילה דווי, אלת פולחן צ'איטניה, שניתן לרג'ה מאן סינג לאחר שהביס את רג'ה של ג'סור, בנגל בשנת 1604 (ג'סור (אנ') היא כיום בבנגלדש). לרג'ה מאן סינג היו שתים עשרה מלכות, והוא בנה שנים עשר חדרים, אחד לכל אחת. בכל חדר היה גרם מדרגות המחובר לחדר המלך, אך המלכות לא היו אמורות לעלות למעלה. לרג'ה ג'אי סינג הייתה מלכה אחת בלבד ולכן הוא בנה חדר אחד בגודל של שלושה חדרי מלכה קודמים.

ארמון זה, יחד עם מבצר ג'איגר (אנ'), ממוקם על צ'יל קא טילה (גבעת העיטים) של רכס אראוולי (אנ'). הארמון ומבצר ג'איגר נחשבים למתחם אחד, שכן השניים מחוברים במעבר תת--קרקעי באורך 325 מטרים. מעבר זה נועד כנתיב מילוט בעתות מלחמה כדי לאפשר לבני משפחת המלוכה ואחרים במבצר אמבר לעבור למבצר ג'איגאר המוגן יותר.[9][10]

המפקח על המחלקה לארכאולוגיה ומוזיאונים דיווח על כ-5,000 מבקרים ביום בארמון אמבר ובסך הכל 1.4 מיליון מבקרים במהלך 2007. בשנת 2013, במושב ה-37 בוועדת המורשת העולמית שהתקיימה בפנום פן בקמבודיה, הוכרז מבצר אמבר, יחד עם חמישה מבצרים נוספים של ראג'סטאן, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כקבוצת מונומנטים הקרויה מבצרי הגבעות בראג'סטאן.[11]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם אמבר, או אמר, במקדש אמביקשוור, הבנוי על גבי גבעת צ'ילה קא טילה. אמביקשווארה הוא השם המקומי לאל שיווה. עם זאת, פולקלור מקומי טוען כי מקור שם המבצר מ"אמבה", האלה האם דורגה.[12]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון אמבר ממוקם על גבעה מיוערת שהיא לשון אדמה המשתרעת לתוך אגם מאוטה ליד העיירה אמבר, כ-11 קילומטרים מהעיר ג'איפור, בירת ראג'סטאן. הארמון נמצא ליד הכביש הלאומי C‏11 לדלהי. כביש צר לרכבי שטח מוביל לשער הכניסה, המכונה סוראג' פול (Suraj Pol, "שער השמש") של המבצר. בעבר היה נהוג לעלות למבצר על גבי פילים, אך בעקבות דיווחים על התעללות של המטפלים החליטו חברות תיירות לשנות שיטה, וכיום נהוג להעלות תיירים למבצר בג'יפים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על המבצר ; אקוורל מאת ויליאם סימפסון, בערך 1860
חצר זנאנה (ההרמון) של מבצר אמבר

העיר אמבר ומבצר אמבר נבנו על ידי הרג'ה אלן סינג מינה בשנת 967 לספירה, ועברו מאוחר יותר לבעלותם של השליטים מחמולת קאצ'ווהא.[13] מבצר אמבר, כפי שהוא כיום, הוקם על שרידי מבנה קודם זה בתקופת שלטונו של הרג'ה מאן סינג הראשון (אנ'), מלך אמבר מחמולת קאצ'ווהא. המבנה הורחב על ידי אחד מצאצאיו, ג'אי סינג הראשון (אנ'). מאוחר יותר, עבר מבצר אמבר שיפורים ותוספות על ידי שליטים עוקבים במהלך 150 השנים הבאות, עד שהמלכים מחמולת קאצ'ווהא העבירו את בירתם לג'איפור בתקופת סוואי ג'אי סינג השני (אנ'), בשנת 1727.[1]

ההשתלטות של חמולת קאצ'ווהא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הראג'פוטי הראשון הוקם על ידי רג'ה קקיל דב כאשר אמבר הפכה לבירתו בשנת 1036 באתר מבצר ג'איגר של ימינו. חלק גדול מהמבנים הנוכחיים של אמבר התחילו או הורחבו בתקופת שלטונו של רג'ה מאן סינג הראשון במאה ה-17. בין הבניינים הראשיים ניתן למצוא את "דיוואן-אי-קאס" (Diwan-e-Khas) בארמון אמבר ו"גנש פול", השער הצבעוני שנבנה על ידי מירזה רג'ה ג'אי סינג הראשון.

ארמון אמבר הנוכחי נוצר בסוף המאה ה-16, כארמון חדש וגדול יותר עבור שליטי הממלכה. הארמון הישן יותר, המכונה קדימי מהאל (פרסית "ארמון עתיק"), ידוע כארמון העתיק ביותר ששרד בהודו. ארמון עתיק זה שוכן בעמק שמאחורי ארמון אמבר.

ממלכת אמבר נודעה בתקופת ימי הביניים בשם דונדר (Dhundar),[14] השם מיוחס להר קורבנות בגבולה המערבי, ונשלטה על ידי המלכים מחמולת קאצ'ווהא החל מהמאה ה-11 ואילך, בשנים 1037–1727, עד שהבירה הועברה מאמבר לג'איפור. ההיסטוריה של אמבר קשורה בקשר בל יימחה לשליטים אלה כיוון שהקימו את האימפריה שלהם באמבר.

רבים מהמבנים העתיקים של תקופת חמולת מינה מימי הביניים נהרסו או הוחלפו. עם זאת, המבנה המרשים מהמאה ה-16 של מבצר אמבר ומתחם הארמון שבתוכו שנבנה על ידי המהארג'ות הראג'פוטים נשמרו היטב.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער גנש

הארמון מחולק לשישה חלקים נפרדים לאורך ציר צפון-דרום, כל אחד עם שער כניסה וחצר משלו. כל החלקים החשובים למגורים ולשליטה ממוקמים לאורך הצד המזרחי של המבצר עם נוף לאגם, בעוד שמגורי משרתים, מחסנים ואורוות מכוונים לכיוון מערב, מול הצוקים.

הכניסה הראשית היא דרך סוראג' פול (שער השמש) המוביל לחצר הראשית הראשונה, על שער זה היו מופקדים שומרים מכיוון שהוא הכניסה הראשית לארמון. הוא פנה מזרחה לכיוון השמש העולה, ומכאן שמו. תהלוכות פרשים מלכותיות ומכובדים נכנסו לארמון דרך שער זה.

החצר הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר הראשונה מכונה ג'אלב צ'אווק, ביטוי בערבית שפירושו המקום להתאספות של חיילים. זה היה המקום בו הצבאות קיימו מצעדי ניצחון עם שלל המלחמה בשובם מהקרבות, שגם נשות משפחת המלוכה היו עדות להם מבעד לחלונות המסורגים. זהו אחד מארבע החצרות של ארמון אמבר, שנבנה בתקופת שלטונו של סוואי ג'אי סינג (1693–1743). שומרי הראש האישיים של המהארג'ה ערכו כאן תהלוכות בפיקודו של מפקד הצבא או פאוג' באקשי. המהארג'ה נהג לבחון את המשמר. סמוך לחצר היו אורוות הסוסים, כאשר השומרים התגוררו בחדרים במפלס העליון.

גרם מדרגות מרשים מג'אלב צ'אווק מוביל אל שטח הארמון הראשי. כאן, בכניסה מימין למדרגות המדרגות נמצא מקדש סילה דווי בו סגדו המהארג'ות הראג'פוטים, החל במהארג'ה מאן סינג במאה ה-16 עד שנות השמונים של המאה ה-20, כאשר טקס הקרבת בעלי החיים (קורבן של תאו) שהיה נהוג על ידי המלוכה הופסק.

מקדש סילה דווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לדלת כסף כפולה למקדש סילה דווי עם תבליטים

בצד ימין של הג'אלב צ'אווק יש מקדש קטן אך אלגנטי הקרוי מקדש סילה דווי (סילה דווי היה גלגול של קאלי או האלה דורגה). הכניסה למקדש היא דרך דלת כפולה מכוסה כסף עם תבליטים. פסל האלוהות העיקרית בתוך קודש הקודשים מוקף על ידי שני אריות עשויים כסף. האגדה המיוחסת להתקנת פסל זה היא שהמהארג'ה מאן סינג ביקש ברכות מקאלי על מנת לנצח בקרב נגד הרג'ה של ג'סור בבנגל. האלה הנחתה את הרג'ה בחלום, לשלוף את דמותה מקרקעית הים, להתקין ולסגוד לה. הרג'ה, לאחר שניצח בקרב בנגל בשנת 1604, חילץ את פסל האלה מהים והתקין אותו במקדש וקרא לו סילה דווי כשהוא מגולף מגוש סלע אחד. בכניסה למקדש יש גילוף של האל גנש, העשוי מחתיכת אלמוג אחת.

גרסה נוספת של הקמת הפסל סילה דווי היא שרג'ה מאן סינג, לאחר שהביס את הרג'ה של ג'סור, קיבל במתנה גוש אבן שחור שנאמר כי יש לו קשר לסיפור האפי מהאבהארטה בו הרג הרודן קמסה (אנ') אחים מבוגרים של האל קרישנה על סלע זה. בתמורה למתנה זו, החזיר מאן סינג את הממלכה בה זכה לרג'ה שבבנגל. אבן זו שימשה אז לחצוב את דמותו של דורגה מאהישאסוראמארדיני, שהרגה את מלך השדים מאהישאסורה, והתקין אותו במקדש המבצר כסילה דווי. לסילה דווי סגדו מאז ואילך כאלוהות של השושלת של חמולת הראג'פוט של ג'איפור.

מנהג נוסף המזוהה עם מקדש זה הוא הטקסים הדתיים של הקרבת בעלי חיים בימי הפסטיבל של נוורטרי (אנ') (פסטיבל בן תשעה ימים שנחגג פעמיים בשנה). הנוהג היה להקריב תאו מים וגם עזים ביום השמיני של הפסטיבל מול המקדש, שהתבצע בנוכחות משפחת המלוכה, וצפו בו קהל גדול של מאמינים. מנהג זה נאסר על פי חוק משנת 1975, ולאחר מכן נערך טקס הקורבן בתוך שטח הארמון בג'איפור, אך ורק כאירוע פרטי כאשר רק הקרובים של משפחת המלוכה צופים באירוע. עם זאת, כעת מנהג הקרבת בעלי חיים הופסק לחלוטין במתחם המקדש והמנחות לאלה הן רק צמחוניות.

החצר השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר השנייה, במעלה גרם המדרגות הראשי של החצר במפלס הראשון, כוללת את "דיוואן-אי-אם", או "אולם הקהל הציבורי". הוא בנוי עם שורה כפולה של עמודים, והוא פלטפורמה מוגבהת עם 27 אכסדרות, שעל כל אחד מהעמודים כותרת בצורת פיל, עם גלריות מעליהם. כפי שהשם מרמז, הרג'ה (המלך) קיבל כאן את הקהל כדי לשמוע ולקבל עצומות מהציבור.

גנש פול, או שער גנש, הקרוי על שם האל ההינדי גנש, המסיר את כל המכשולים בחיים, הוא הכניסה לארמונות הפרטיים של המהארג'ות. זהו מבנה בן שלוש מפלסים עם ציורי קיר רבים שנבנו גם הם בהוראת מירזה רג'ה ג'אי סינג (1621–1627). מעל שער זה נמצא סוהאג מנדיר שבו נהגו בנות משפחת המלוכה לצפות בפעילויות שנערכו ב"דיוואן-אי-אם" (Diwan-e-Aam), מבעד לחלונות שיש מסורגים.

החצר השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית שיש מאהל
תקרת המראות בשיש מאהל
פרט משיש מאהל
ביתן בראדרי בכיכר ארמון מאן סינג הראשון

החצר השלישית היא המקום בו נמצאו המגורים הפרטיים של המהארג'ה, משפחתו ומשרתיו. לחצר זו נכנסים דרך גנש פול או שער גנש, המעוטר בפסיפסים ופסלים. בחצר יש שני בניינים, זה מול זה, מופרדים על ידי גן המאורגן בצורה של גן מוגולי. הבניין משמאל לשער הכניסה נקרא ג'אי מנדיר, המעוטר באופן מעודן בלוחות משובצים בזכוכית ותקרות עם מראות רבות. המראות בעלות צורה קמורה ומעוצבות עם גיליונות מתכת וצבע בכדי שיבריקו מתחת לאור הנרות בזמן שהיו בשימוש. פסיפס המראה והזכוכיות הצבעוניות הידועות גם בשם שיש מאהל (ארמון המראות) היו "קופסת תכשיטים נוצצת לאור נרות מהבהבים". שיש מהאל נבנה על ידי המלך מאן סינג במאה ה-16 והושלם בשנת 1727. זוהי גם שנת היסוד של מדינת ג'איפור. עם זאת, רוב העבודות הללו הידרדרו בתקופה 1970–80, אך מאז היו בתהליכי שיקום ושיפוץ. הקירות סביב המסדרון מכילים לוחות תבליט משיש מגולפים. מהאולם יש נופים מרהיבים של אגם מאוטה.

מעל ג'אי מנדיר נמצא ג'אס מנדיר, אולם של קהל פרטי עם שיבוצי זכוכית פרחוניים ועבודות תבליט של אלבסטר.

הבניין השני שנראה בחצר נמצא מול הג'אי מנדיר וידוע בשם סוק ניוואס או סוק מאהל (היכל ההנאה). לאולם זה ניגשים מבעד לדלת מעץ אלגום (אנ'). הקירות מעוטרים בעבודת שיבוץ שיש עם גומחות. אספקת מים בצנרת זורמת בערוץ פתוח העובר במבנה זה ושומרת על קרירות הסביבה, כמו בסביבה ממוזגת. המים מהערוץ הזה זורמים לתוך הגן.

פרח הקסם

אטרקציה מיוחדת כאן היא לוח השיש המגולף "פרח הקסם" בבסיס אחד העמודים סביב ארמון המראה המתאר שני פרפרים מרחפים; לפרח שבעה עיצובים ייחודיים הכוללים זנב דג, לוטוס, קוברה שצווארה נפוח, חדק פיל, זנב אריה, קלח תירס ועקרב, שכל אחד מהם נראה בדרך מיוחדת כשמסתירים את הלוח באופן חלקי בידיים.

גן

הגן, הממוקם בין הג'אי מנדיר ממזרח לבין סוק ניוואס במערב, שניהם בנוי על במות גבוהות בחצר השלישית, נבנה על ידי מירזה רג'ה ג'אי סינג (1623–68). הוא מעוצב בקווים של גן צ'האר באג או הגן המוגולי. הוא נמצא בערוגה שקועה, המעוצבת בעיצוב משושה. הוא מוקף בתעלות צרות מרופדות שיש סביב בריכה בצורת כוכב ובמרכזה מזרקה. מים לגינה זורמים במפלים דרך תעלות מהסוק ניווס וגם מערוצי המפלים המכונים "גומחות צ'יני קנה" שמקורן במרפסת הג'אי מנדיר.

שער הטריפוליה

פירושו המילה טריפוליה הוא שלושה שערים. זוהי דרך הגישה לארמון ממערב. הוא נפתח בשלושה כיוונים, אחד לג'אלב צ'אווק, אחר לארמון מאן סינג והשלישי לזנאנה (בית הנשים) דורהי בדרום.

שער האריה

שער האריה, השער הראשי, היה פעם שער שמור; הוא מוביל למגורים הפרטיים במתחם הארמון וכותרתו 'שער האריה' כדי להביע כוח. נבנה בתקופת שלטונו של סוואי ג'אי סינג (1699–1743), הוא מכוסה בציורי קיר; יש לו צורת זיג-זג, נראה שנעשה כך משיקולי אבטחה לתקוף פולשים.

החצר הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר הרביעית היא המקום בו חיו הזנאנה (נשים של משפחת המלוכה, כולל פילגשים או מאהבות). בחצר זו ישנם חדרי מגורים רבים בהם התגוררו המלכות ואשר ביקר בהם המלך על פי בחירתו מבלי שנודע לאיזו מלכה הוא מבקר, שכן כל החדרים נפתחים למסדרון משותף.

ארמון סינג הראשון

מדרום לחצר זו שוכן ארמון מאן סינג הראשון, שהוא החלק העתיק ביותר במבצר הארמון. ארמון נבנה במשך 25 שנים והושלם בשנת 1599 בתקופת שלטונו של רג'ה מאן סינג הראשון (1589–1614). זהו הארמון הראשי. בחצר המרכזית של הארמון נמצא הבראדרי או ביתן העמודים; ציורי קיר ואריחים צבעוניים מקשטים את החדרים בקומת הקרקע ובקומות העליונות. ביתן זה (שהיה בעבר סגור בווילונות לפרטיות) שימש כמקום המפגש של המהארנים (מלכות משפחת המלוכה). כל צדדיו של ביתן זה מחוברים למספר חדרים קטנים עם מרפסות פתוחות. היציאה מארמון זה מובילה לעיירה אמבר, עיר מורשת עם מקדשים רבים, בתים מסורתיים ומסגדים.

המלכה האם והפילגשים של הרג'ה התגוררו בחלק זה של הארמון בזאנני דורהי, שהיה גם המגורים של משרתותיהן.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של שישה מבצרים של ראג'סטאן: מבצר אמבר, מבצר צ'יטורגר, מבצר קומבלגר, מבצר רנתמבור, מבצר גאגרון ומבצר ג'איסלמר נוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשם מבצרי הגבעות בראג'סטאן במהלך הישיבה ה-37 של ועדת המורשת העולמית בפנום פן ביוני 2013. הם נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית כנכס תרבותי סדרתי ודוגמאות לאדריכלות הצבאית של הראג'פוטים.[11]

העיירה אמבר, המהווה את נקודת הכניסה לארמון אמבר, היא כיום עיר מורשת שכלכלתה תלויה בזרם התיירים הגדול (4,000 עד 5,000 ביום בשיא עונת התיירות). עיירה זו משתרעת על שטח של 4 קילומטרים רבועים ויש בה שמונה עשר מקדשים, שלושה מנדירים של ג'יין ושלושה מסגדים. היא רשומה בקרן המונומנטים העולמית (World Monument Fund WMF) כאחד ממאה האתרים הנמצאים בסיכון בעולם; כספים לשימור ניתנים על ידי מענק האתגר של רוברט וילסון.

הרשות לפיתוח וניהול אמבר (Amber Development and Management Authority ADMA) ביצעה עבודות שימור במתחם ארמון אמבר בעלות של 8.88 מיליון דולר. עם זאת, עבודות שיפוץ אלה היו נושא לוויכוח וביקורת אינטנסיביים בנוגע להתאמתן לשמר ולשמור על ההיסטוריות והמאפיינים האדריכליים של המבנים העתיקים. סוגיה נוספת שהועלתה היא מסחור המקום.[15]

יחידת סרטים שצילמה סרט במבצר אמבר פגעה בחופה בת 500 שנה, הרסה את גג אבן הגיר העתיק של צ'אנד מאהל, קדחה חורים לקיבוע סטים ופיזרה כמויות גדולות של חול בג'אלב צ'אווק תוך התעלמות מוחלטת מחוק המונומנטים, האתרים הארכאולוגיים והעתיקות של ראג'סטאן (1961). שלוחת ג'איפור של בית המשפט הגבוה בראג'סטאן התערבה ועצרה את צילומי הסרט תוך הבחנה כי "למרבה הצער, לא רק הציבור אלא בעיקר הרשויות המעורבות הפכו לעיוורים, חירשים ואילמים בגלל נצנוץ הכסף. מונומנטים מוגנים היסטוריים כאלה. הפכו למקור הכנסה".[16]

חששות להתעללות בפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר קבוצות העלו חששות בנוגע להתעללות בפילים ובסחר בהם והדגישו מה שחלקן רואות את הנוהג הבלתי אנושי של רכיבה על פילים עד למתחם ארמון אמבר. ארגון אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים (PETA) ורשות גן החיות המרכזית התייחסו לנושא רציני זה. על פי הטענות מפר "האתי גאון" (כפר הפילים) את כללי הטיפול בבעלי חיים בשבייה, וצוות PETA מצא פילים כבולים עם קוצים כואבים, פילים עיוורים, חולים ופצועים שנאלצים לעבוד, ופילים עם שנהבים ואוזניים מושחתים.[17] בשנת 2017 הודיעה חברת smarTours מניו יורק כי תשתמש בג'יפים במקום פילים לטיול במבצר אמבר, ואמרה "לא כדאי לתמוך ... בהתעללות משמעותית בבעלי חיים".[18]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצר אמבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Outlook Publishing (2008). Outlook. Outlook Publishing. p. 39.
  2. ^ "Amber / Amer Fort" (בAmerican English).
  3. ^ "Amer fort and palace" (בAmerican English).
  4. ^ 1 2 Abram, David (2003). Rough guide to India. Rough Guides. p. 161. ISBN 978-1-84353-089-3.
  5. ^ "Maota Sarover -Amber-jaipur". Agam pareek.
  6. ^ "Amber | India". Encyclopedia Britannica (באנגלית).
  7. ^ DK (2009-11-02). Great Monuments of India (באנגלית). Dorling Kindersley Limited. ISBN 9781405347822.
  8. ^ Bhargava, Visheshwar Sarup (1979). Rise of the Kachhawas in Dhundhār (Jaipur): From the Earliest Times to the Death of Sawai Jai Singh (1743 A.D.) (באנגלית). Shabd Sanchar.
  9. ^ "Jaipur". Jaipur.org.uk.
  10. ^ D. Fairchild Ruggles (2008). Islamic gardens and landscapes. University of Pennsylvania Press. pp. 205–206. ISBN 978-0-8122-4025-2.
  11. ^ 1 2 Hill Forts of Rajasthan
  12. ^ Trudy Ring, Noelle Watson, Paul Schellinger (2012), Asia and Oceania: International Dictionary of Historic Places. ISBN 1-136-63979-9. pp. 24.
  13. ^ "Amer: History" (בAmerican English).
  14. ^ History of Amer Jaipur Royal Kings
  15. ^ "Amber Palace renovation: Tampering with history?". The Times of India. 3 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-7 ביולי 2012. נבדק ב-19 באפריל 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Film crew drilled holes in Amber". The Times of India. 16 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ PETA takes up jumbo cause, seeks end to elephant ride at Amber, The Times of India, 11 December 2014
  18. ^ "Zachary Kussin, "Tour Cuts Indian Elephant Rides After PETA Reports Abuse," NY Post, 9 October 2017.