מבצר ארטבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצר ארטבה
תצלום הגבעה עליה ממוקם המבצר
תצלום הגבעה עליה ממוקם המבצר
מידע על המבנה
מיקום הרי בנימין
תאריך בנייה 150 לפנה"ס
בשימוש פעיל עד 4 לפנה"ס
תאריך הריסה 4 לפנה"ס (משוער)
מצב הריסות
פתוח לציבור סגור לציבור
קואורדינטות 31°59′23″N 35°04′27″E / 31.98977°N 35.074189°E / 31.98977; 35.074189
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מבצר ארטבה הוא מבצר חשמונאי-הרודיאני, שהתגלה בשנת 2015 על ידי ד"ר דביר רביב מאוניברסיטת בר-אילן וד"ר אהרן טבגר מאוניברסיטת אריאל בשומרון.

מפת הדרכים עם סימון מיקום המבצר

האתר ממוקם בראש גבעה בגובה 364 מטר, סמוך לערוצו של נחל נטוף מדרום מזרח לכפר דיר אבו משעל בחבל בנימין.

גילוי האתר[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015, במסגרת סקר דרום השומרון החדש, נחשפו על גבעה במערב הרי בית אל שרידי אתר מבוצר מימי הבית השני. האתר, שלא היה מוכר עד לעת האחרונה,[דרושה הבהרה] ממוקם בראש גבעה דמוית חרוט, במרחק כעשרה קילומטרים מצפון-מזרח למודיעין וכקילומטר מדרום-מזרח לכפר דיר אבו משעל. גבעת האתר נסתרת מסביבתה הרחוקה ורק המתקרב אליה יכול להבחין בה; אולי בשל כך "נעלם" האתר מעיניהם של חוקרים שונים שפקדו את האזור.[2] הגבעה (גובהה 364 מ' מעל פני הים) חולשת על ערוצו של נחל נטוף (ואדי ארטבה), שהתחתר למרגלותיה ויצר מדרונות תלולים המקיפים אותה. במדרון הדרום-מערבי של הגבעה, בחלקו התחתון, שוכן אתר קדום נוסף הנקרא ח'רבת ארטבה וכ-200 מ' בנחל, מערבית לגבעה, נובע עין ארטבה. פסגת האתר שטוחה יחסית, שטחה כ-22 דונם והיא מכוסה ברובה בקרקע המעובדת כיום.

בסיור שבוצע באתר ביוני 2015 התברר שתושבי דיר אבו משעל החלו בעבודות פיתוח וחציבה במקום בעזרת כלים מכניים כבדים, בין השאר לצורך פריצת דרך גישה לראש הגבעה ולהקמת מבנה.

במהלך עבודות אלה נחשפו ונפגעו שרידי מגדל רבוע הבנוי בסגנון הלניסטי-חשמונאי, שפינתו הוסרה בעת העבודה. עוד נחשפו פריטים אדריכליים, פתחיהם של חמישה בורות מים גדולים, בורות אחסון, וכן מיני חציבות (יסודות מבנים ומחצבות אבן). לעבודות העפר של התושבים התלוו חפירות שוד שיטתיות שנערכו בכל רחבי האתר והציפו אל פני השטח שברי כלי חרס רבים מן התקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. המבצר שהתגלה בעת ביצוע עבודות עפר לא היה מוכר לחוקרים עד גילויו הנוכחי. לפי ממצאי כלי החרס באתר, הוא מתוארך לתקופה בין אמצע המאה השנייה לפנה"ס ועד לנטישתו בסוף המאה הראשונה לפני הספירה. הערכות מקובלות על חוקרי האתר הן שהמבצר תפקד מימי יהונתן או שמעון החשמונאים ועד סוף ימי שלטונו של הורדוס.

תקופת שלטון החשמונאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום מבצר ארטבה במפה האזורית

המבצר היה חלק מתפרוסת מבצרי החשמונאים בדרום השומרון.

על הרקע ההיסטורי להקמתו של המבצר במקום ניתן ללמוד מנתוניו הגאוגרפיים-היסטוריים. גבעת המבצר חולשת על ערוצו הגדול של נחל נטוף, היורד מהר בית אל מערבה לעבר שפלת יהודה. אפיקו הרחב של הנחל אִיפשר מעבר נוח יחסית בין אזור מודיעין ובין מרכז הר בית אל וניתן להניח שהחשמונאים עשו בו שימוש רב במהלך שנות המרד. נוסף על כך, ראוי לציון עמק קטן, משופע במעיינות ומבודד, הממוקם בחלקו המרכזי של הנחל, כ-2 ק"מ ממזרח לארטבה. נתוניו הייחודיים של עמק זה אפשרו למורדים החשמונאיים להשתמש בו כבסיס שהייה והתארגנות. מבחינה גאוגרפית-היסטורית ממוקם המבצר בחלקו הצפוני של פלך רמתיים, אחד משלושת הפלכים שהועברו משומרון ליהודה במסגרת ההסכם שכרת יהונתן החשמונאי עם דמטריוס השני בשנת 145 לפסה"נ.[3] שלושת הפלכים, המשתרעים בשוליה הצפוניים של פחוות יהודה בגבולותיה מימי שיבת ציון, ומקובל להניח שהיו מיושבים בעיקרם באוכלוסייה יהודית או פרו-יהודית עוד בטרם סיפוחם ליהודה.

ניתן לראות במצודה זו חלק ממערך ביצורים שנועד לבסס את השליטה באזור זה ולהוות מעין קו ביצורים צפוני של האזור הנתון תחת שליטתם של החשמונאים במחצית המאה השנייה לפסה"נ.

הממצאים באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הערכתו של רביב, "ההתיישבות במקום החלה כיישוב חקלאי בימי בית שני המוקדמים במדרון המערבי של הגבעה, באתר הנקרא "ח'רבת ארטבה", ואילו בימי יהונתן או שמעון החשמונאים, הוקם מבצר מלכותי בראש הגבעה ובהמשך נבנו על גבי המדרון הדרומי של הגבעה מבנים, בורות מים ומחסנים."[דרוש מקור][מפני ש...]

הביצורים[4][עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהחומה עם אבנים מסותתות
אבן שהייתה חלק מחזית מבנה הורדוסי מפואר

הביצורים הבנויים מתווספים לביצור הטבעי של האתר. שרידי חומה היקפית נחשפו בצדה הצפוני, המזרחי והדרומי של גבעת האתר. השרידים המרשימים ביותר נמצאו בפינה הדרום-מערבית של הגבעה במהלך הכשרת שביל הגישה לראשה. שרידים אלו כוללים שני קטעי חומה ניצבים זה לזה, המהווים פינה של החומה ההיקפית או של מגדל רבוע. חומות אלו השתמרו לגובה 5 נדבכים והן בנויות אבני גזית גדולות בעלות סיתות שוליים וזיז גס, שהונחו בשיטת ראשים ופתינים למעט הנדבך התחתון, שבו הונחו האבנים בשיטת ראשים. שיטת בנייה זו טיפוסית לתקופה ההלניסטית בארץ-ישראל והיא מוכרת מביצורי החומה הראשונה מימי החשמונאים בירושלים ומאתרים אחרים, כדוגמת המגדלים העגולים בשומרון, ביצורי אלכסנדריון וארומה שבשומרון. סגנון בנייה דומה נמצא גם בקטעים נוספים של החומה ההיקפית ומאפשר לתארך את שרידי הביצורים במקום לתקופה החשמונאית. מיקומם של קטעי החומות הניצבים בנקודה החולשת על המדרון הדרומי של הגבעה, שבו הותקנה כפי הנראה דרך הגישה לאתר, מאפשר להציע שלפנינו שרידי מגדל שחלש על שער הכניסה למבצר.

מקוואות הטהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקווה טהרה אשר הושחת בשנת 2018

בחלקו הצפוני של האתר תועדו שני מקוואות טהרה. מקווה אחד שולב בתקופה מאוחרת יותר בבור מים. מקווה זה כולל מבוא מדורג ופתח בגובה כ-1.5 מ' וברוחב 1 מ'. הפתח מוביל לחדר טבילה רבוע שמידותיו 3.5X3.5 מ' וחמש מדרגות חצובות יורדות אל קרקעיתו. הדפנות ומדרגות המקווה מצופים בשכבה עבה של טיח לבן ומעליה שכבת טיח אפור כמו הטיח שנצפה בבורות המים (להלן). שילוב חלל המקווה בבור המים נעשה עם סתימת פתח הכניסה המקורי שלו. שכבת הטיח הקדומה במקווה הותקנה כנראה עוד במהלך התקופה החשמונאית.

מקווה הטהרה השני כולל מבוא חצוב, פתח קשות בגובה 1.5 מ' המוביל לחדר טבילה רבוע שמידותיו 3.2X3.3 מ', ועל דפנותיו ניכרים שרידי טיח אפור בהיר. על כן נראה שהוא נחצב במהלך התקופה ההרודיאנית. קרקעית המקווה מכוסה בסחף אך אפשר להבחין בה לפחות במדרגה אחת.

במהלך התקופה לאחר מציאת המקוואות בוצעו בהן פעולות שוד עתיקות תוך כדי השחתת המדרגות והרצפה.

בור המים הדרומי-מערבי

בורות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיח על קיר בבור האגירה צילם אסף קמר ynet

השריד המרשים ביותר באתר הם חמישה בורות מים גדולים החצובים בסלע[5]. שניים מהבורות ממוקמים בדרומה של הגבעה ושלושה בחלקה הצפוני, כולם בתוך התחום המבוצר. סלע הקירטון הרך אּיפשר לחצוב את הבורות בקלות יחסית, אך חייב גם התחשבות באפשרות התפוררות וקריסה. החשש מפני קריסת התקרה הביא לחציבת בורות מוארכים וצרים ואף לבניית קיר תמך באחד מהם. צורת הבורות רבועה בדרך כלל: בור מס' 1 מלבני, בורות 2 ו-4 טרפזיים, בור מס' 3 בצורת צלב ובור 5 רבוע. מידות הבורות בממוצע: 16 מ' אורך, 7 מ' רוחב, 6 מ' גובה ונפח כ-600 מ"ק. בור 4, הוא הגדול מבין הבורות: אורכו 22 מ', רוחבו 10 מ', גובהו 11 מ' ואפשר היה לאגור בו יותר מ-1,200 מ"ק. יש לציין כי הנתונים חלקיים בלבד, שכן כיום הבורות מלאים בסחף רב המכסה את קרקעיתם. בכל הבורות קיים לפחות פתח אחד בתקרה ובארבעה מהם קיים גם פתח נוסף באחת הדפנות. הפתחים בתקרת הבורות קטנים יחסית ושימשו לשאיבה ולקליטת מים. לעומתם הפתחים הצדדיים רחבים בדרך כלל ונראה כי שימשו לכניסת החוצבים. בסיום מלאכת החציבה נסתמו הפתחים הצדדיים בקירות אבן שטויחו כחלק מהדפנות. דופנות הבורות וקרקעיתם מכוסים בשתי שכבות טיח: שכבה עבה של טיח לבן האופייני לתקופה ההלניסטית ומעליה שכבת טיח אפור האופייני לתקופה הרומית הקדומה. על גבי הטיח נותרו קווים אופקיים, חלקם גבוהים מאוד, המלמדים על מפלסי אגירת המים ועל הכמות הגדולה שנאגרה בבורות בפועל. שטח הכיפה ומיקומו של האתר באזור גשום יחסית איפשרו לאסוף בקלות את מי הנגר ולמלא את הבורות. מיקומם של בורות המים במרכז גבעת המבצר ולא בשוליה איפשר גישה נוחה ובטוחה אליהם בעת מצור.

בורות המים במבצר ארטבה דומים בצורתם ובגודלם למאגרי המים, המבוססים לרוב על איסוף מי נגר עילי, שנמצאו במבצרים ובמצודות בתחום המדינה החשמונאית, לרבות במבצרי מדבר יהודה כגון אלכסנדריון, קיפרוס והורקניה, המתוארכים בבירור לתקופה החשמונאית.

נפחם הכולל של הבורות בארטבה נאמד ביותר מ-3,400 מ"ק, כמות מים נכבדת בהשוואה למבצרים האחרים, שנאספה באמצעות תעלות ואמות ונועדה לאפשר עמידה במצור ממושך ואספקת מים לשוכני האתר, ואולי אף לתושבי האזור בעיתות מצוקה.

הטיפולוגיה המשותפת למפעלי המים במצודות המלכותיות, צורתם האחידה של חלק מהבורות וכן הטיח הלבן מאפשרים לתארך את חציבת הבורות באתר לתקופה החשמונאית ואת המשך השימוש בהם לימי הורדוס. עם זאת, בשל צורתו יוצאת הדופן של בור מס' 3 ופגיעתו במתקן קדום (מקווה טהרה שתואר לעיל), ייתכן שהוא נחצב רק בימי הורדוס.

מחסנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרון הצפוני של גבעת האתר אותרה מערה גדולה ששימשה כפי הנראה לאחסון ובה שברי חרסים רבים מן התקופה ההלניסטית. בתחתית המדרונות הדרומי והמזרחי של הגבעה פזורים שרידי מבנים הבנויים לרוב אבני שדה ואבנים מהוקצעות. מלבדם אותרו בורות מים, כבשן סיד, מחצבות, מערות קבורה ומערות אחסון. ראויה לציון מערה גדולה מקורה בקשתות חצובות, שבתוכה נמצאו שברי חרסים רבים, מרביתם קנקנים, הנפוצים במכלולים המתוארכים לתקופה שבין המרידות[דרושה הבהרה] וימי מרד בר כוכבא. על פי צורת המערה נראה שהיא נחצבה בתקופה ההרודיאנית ושימשה כמחסן מלכותי.

תולדות האתר לאור הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוניו הגאוגרפיים והארכאולוגיים של מבצר ארטבה מלמדים על היותו אחד ממבצריה של יהודה בימי הבית השני. מיקומו בראש גבעה נישאה, שרידי הביצורים ומערכת אספקת המים המרשימה הם המאפיינים העיקריים של מבצרי מדבר יהודה ושל המבצרים אשר הוקמו בחלקיה המיושבים של הממלכה החשמונאית-הרודיאנית. עשרות שברי כלי החרס שנמצאו במקום מאפשרים לתארך את הקמת המבצר לאמצע המאה הב' לפני סה"נ ואת קיומו עד שלהי המאה הא' לפני סה"נ, כלומר מימי יהונתן או שמעון ועד סוף ימי הורדוס. זאת בשעה שהיישוב ששכן לרגלי גבעת המבצר, מדרומו ומדרום-מערב לו (ח'רבת ארטבה), המשיך להתקיים עד לימי מרד בר כוכבא.

העברת מחוזות משומרון ליהודה[6][עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה גאוגרפית-היסטורית ממוקם מבצר ארטבה בחלקו הצפוני של מחוז רמתיים, אחד משלושת המחוזות שהועברו משומרון ליהודה במסגרת הסכם שכרת יהונתן החשמונאי (161–142 לפני סה"נ) עם דמטריוס השני בשנת 145 לפני סה"נ (מקבים א יא, 34). שלושת המחוזות משתרעים בשוליה הצפוניים של פחוות יהודה בגבולותיה בימי שיבת ציון, וחוקרים רבים ראו בסיפוחם אשרור של מצב קיים, שבו התגוררו באזור זה יהודים כבר בראשית התקופה החשמונאית. הסכם זה הביא להאצה ולפיתוח של ההתיישבות היהודית בדרום השומרון, ומעתה עבר גבולה הצפוני של הממלכה החשמונאית בגבולם הצפוני של שלושת המחוזות. מיקומו של מבצר ארטבה סמוך לגבול זה מאפשר לראות בו מבצר גבול צפוני של יהודה בראשית דרכה של המדינה החשמונאית. לאור נתונים אלו, ניתן להניח כי מבצר ארטבה הוקם בידי שמעון החשמונאי. נתוניו הגאוגרפיים של מבצר ארטבה, ובעיקר מיקומו סמוך לגבולה הצפוני של יהודה בימי הבית השני וסמיכותו לבירות מחוז (רמתיים ותמנה), איפשרו לו למלא פונקציות ביטחוניות ואדמיניסטרטיביות כאחד. בשלהי המאה הראשונה לפני סה"נ עבר המבצר לידי הורדוס, כמו שאר מבצרי הממלכה החשמונאית. השרידים מתקופה זו מלמדים על המשך השימוש בבורות המים ועל הקמתו של מבנה מונומנטלי במקום ממנו שרדה אבן שהייתה חלק מכרכוב שעיטר חזית מבנה מפואר. מבנה מלכותי הרודיאני בארטבה מתווסף לשרידי אחוזות מלכותיות מימי בית הורדוס שתועדו באזור דרום-מערב השומרון. נראה כי המבצר ננטש בסוף ימי הורדוס ולא נושב עוד.

שוד עתיקות ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כך מתחיל דווח על אתר עתיקות חדש אשר מתגלה בעקבות עבודות עפר באזורי יו"ש:

"טרקטור פלסטיני שפרץ ציר בגבעה, חשף במקרה חלק מהחומה המרשימה שהקיפה את מבצר החשמונאים הסודי. מטיילים שעברו במקום שלחו לארכאולוג בר המזל ד"ר דביר רביב תמונה של החומה והוא מיד הבין שמדובר בתגלית מרעישה"

רביב מדווח שעם חשיפת האתר ניתן היה להבחין בטיח שמור יחסית על דופנות בורות המים ובמדרגות בקרקעית מקווה הטהרה הגדול. נכון להיום, שודדי עתיקות רודפי בצע פרצו את פתח הכניסה למקווה ושברו את מדרגותיו בתקווה למצוא מטבעות עתיקים ובמקום הטיח הייחודי שנשמר במשך כ-2,000 שנה יש חורים וסימני חפירה בכל זווית. צוות הארכאולוגים מסביר את הסיטואציה הפלילית והמבישה שמתחוללת סביב המבצר: "ברגע שהתושבים הפלסטינים באזור מזהים את האתר הארכאולוגי, הם מתחילים לחפש ולחפור באופן שיטתי מטבעות עתיקים מתקופת הבית השני ומרד בר-כוכבא, שיש להם ערך עצום בשוק השחור. תושבים שחפרו באתר הראו לצוות בגאווה מטבעות עתיקים של יוחנן הורקנוס, אלכסנדר ינאי ובר-כוכבא." מתברר ש"השוק השחור" למטבעות וחפצי אומנות מהתקופה החשמונאית והרומית המאכלס בעיקר קונים יהודיים ועשירים מאמריקה, מספק פרנסה בשפע לשודדי העתיקות. מחירו של מטבע כסף מתקופה זו בשוק העתיקות יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

רביב מדגיש ש"אם המצב המצער, שמדינת ישראל לא אוכפת בשטח B את החוק – יימשך, כנראה שהחומה ושאר השרידים מהתקופה החשמונאית ייעלמו".

בדומה להתנהלות הישראלית פלסטינית המשותפת לשמירה על ארמונות החשמונאים ביריחו, מוצע פתרון פרגמטי לבעיית השימור של המבצר החשמונאי: "לא בטוח שצריך להגדיר את המקום כשטח C, אפשר להגדיר את המקום כאתר מורשת בשיתוף פעולה ישראלי פלסטיני ולשמור עליו".

מיחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה: "האתר הארכאולוגי המדובר נמצא בשטח B תחת שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית – זאת על פי הסכמי אוסלו. נדגיש כי המנהל האזרחי אמון על מימוש הסמכויות האזרחיות בשטחי C בלבד, ומשכך פועל בשטחים אלו לשימור ולמחקר האתרים הארכאולוגים, כמו גם למניעת שוד והרס עתיקות". גורמים ביחידת קצין המטה לארכאולוגיה ציינו כי ניתן להגיע לאתר באופן פרטי בתיאום אל מול צה"ל, וכן הוסיפו כי בשנה האחרונה הוביל המנהל האזרחי עשרות פעילויות אכיפה כנגד שודדי עתיקות ומבנים בלתי חוקיים אשר הוקמו בלב אתרים ארכאולוגים בשטחי C.

חורבת ארטבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החורבה שוכנת למרגלות המבצר, על המדרון הדרום־מערבי של הגבעה. היא תוארה לראשונה בסקר ארץ-ישראל המערבית[7] ולאחר מכן בארכיון אגף העתיקות המנדטורי[8] ובסקריהם של ישראל פינקלשטיין[9] וצביקה צוק[10]וע"י רביב.[11]

גודלה של החורבה כ־20 דונם וחלקים מאבניה ניכרים בשימוש משני בטרסות סמוכות. באתר ובסביבתו נמצאו בורות מים ומערות קבורה ושרידי בית בד. מעל 90% מהקרמיקה שנאספה באתר תוארכה לתקופות ההלניסטית–רומית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

* D. Raviv, "The Artabba Fortress: An Unknown Hasmonean-Herodian Fortress on the Northern Border of Judaea, Israel Exploration Journal 68 (2018), pp. 56–76.
  • ד' רביב, "העברת שלושת המחוזות (עפרים, רמתים ולוד) משומרון ליהודה בראשית התקופה החשמונאית: שינוי דמוגרפי או אישור מצב קיים?", קתדרה 171 (תשע"ט), עמ' 7–28.
  • ד' רביב, "מדרום השומרון לצפון יהודה: לתולדות התרחבותה של המדינה החשמונאית במאה הב' לפסה"נ", חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה יג (תש"ף), עמ' 151–176.
  • ד' רביב וב' זיסו, "מבצר ארומה (ח'רבת אל-עורמה): אתר מימי הבית השני במזרח השומרון", קדמוניות 153 (תשע"ז), עמ' 28–32.
  • D. Raviv, "Granting of the Toparchies of Ephraim, Ramathaim and Lod to Hasmonean Judea", Tel Aviv 46 (2019), pp. 267–285.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצר ארטבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף קמר, מבצר החשמונאים הסודי: ביקור באתר העתיק שהתגלה במקרה, ynet, ‏27/12/19
  2. ^ Dvir, "Tha Artabba Fortress", pg. 57.
  3. ^ מקבים א יא, 34
  4. ^ אסף קמר, ביקור ראשון בבור החשמונאי: מסע במנהרת הזמן לאתר בן אלפיים שנה, ynet, ‏16/12/20
  5. ^ dvir raviv, The Artabba Fortress: An Unknown Hasmonaean-Herodian Fortress, israel exploration journal
  6. ^ דביר רביב, העברת שלושת המחוזות (עפרים, רמתים ולוד) משומרון ליהודה בראשית התקופה החשמונאית: שינוי דמוגרפי או אישור מצב קיים?, קתדרה 171 (תשע"ט), עמ' 7–28.
  7. ^ Claude Conder and Horatio Kitchener, The survey of Western Palestine : Memoirs of the topography, orography, hydrography and archaeology - Vol. II: Samaria, 1882, עמ' 328
  8. ^ רשות העתיקות - הארכיון המדעי 1919-1948
  9. ^ I. Finkelstein, Z. Lederman and S. Bunimovitz, "Highlands of Many Cultures", The Southern Samaria Survey (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel Aviv University, No. 14) Vol. I, Tel Aviv 1997, pg. 207.
  10. ^ צביקה צוק, סקר ארכאולוגי במערב השומרון, פתח תקווה: החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 9-10
  11. ^ The Artabba Fortress, pg. 66