מבצר בודרום
 | |
| צילום המבצר מכיוון דרום מזרח | |
| שמות נוספים |
|
|---|---|
 אתר מורשת עולמית | |
| משנת 2016 מועמד לאתר מורשת עולמית | |
| מידות | |
| גובה מעל פני הים | 0 |
| היסטוריה | |
| תרבויות | צלבנים, האימפריה העות'מאנית |
| תקופות | צלבנים, האימפריה העות'מאנית |
| בונה | הוספיטלרים |
| עשוי מ | אבן |
| נבנה | 1404 |
| ננטש | 1921 |
| סוג | מבצר |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב |
שמור  |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מדינה |
 טורקיה |
| מיקום | בודרום, דרום מערב טורקיה |
| קואורדינטות | 37°01′55″N 27°25′45″E / 37.031809706926154°N 27.429159355284018°E |
 | |
  | |
מבצר בודרום (באנגלית: Bodrum Castle ; בטורקית: Bodrum Kalesi) הוא מבצר היסטורי השוכן בדרום־מערב טורקיה בעיר הנמל בודרום. במבצר נמצאת טירה שנבנתה החל משנת 1402 על-ידי אבירי מסדר יוחנן הקדוש (ההוספיטלרים) בשם טירת פטרוס הקדוש או פטרוניום, במאמץ בין־לאומי, ומכילה ארבעה מגדלים הידועים כמגדל האנגלי, הצרפתי, הגרמני והאיטלקי, הקרויים על שם האומות שהיו אחראיות לבנייתם.[1] הקפלה נבנתה סביב שנת 1407 והחומות הראשונות הושלמו בשנת 1437.[1] המבצר נכבש על-ידי האימפריה העות’מאנית בשנת 1523; הקפלה הוסבה למסגד ונוסף לה מינרט.[1] לאחר שנותר ריק לאחר מלחמת העולם הראשונה, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 הפך המבצר למשכנו של מוזיאון בודרום לארכאולוגיה תת-ימית.[1] משנת 2016 נכלל המבצר ברשימה המועמדים לקבלת התואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בטורקיה.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוכח התבססותה של הסולטנות העות’מאנית, נזקקו אבירי מסדר ההוספיטלרים, שמפקדתם שכנה באי רודוס, למעוז נוסף ביבשת. המאסטר הגדול פיליבר דה נייאק (1396–1421) זיהה אתר מתאים מול האי קוס, שבו כבר הוקם מבצר בידי המסדר. מיקומו של האתר היה במקום שבו שכנה מצודה עוד בשנת 1110 לפנה"ס, וכן מצודה סלג'וקית קטנה מן המאה ה־11. אותו כף יבשתי נחשב גם למיקומו של ארמון מאוזולוס, מלכה המפורסם של קאריה.[1][3] ביומן מסעותיו ''Travels in Asia Minor'' מתאר צ'ארלס בולו אליוט אתר זה כארמון מאוזולוס בוודאות מוחלטת. תיאור זה נכתב בשנת 1840.[4]
בניית הטירה החלה בשנת 1404[1] בפיקוחו של האביר והאדריכל הגרמני היינריך שלגלֶלהוֹלט. על פי צו אפיפיורי משנת 1409 הובטח לעובדי הבנייה מקום שמור בגן עדן.[1] לצורך חיזוק הטירה נעשה שימוש באבן געשית ירקרקה ומסותת, בעמודי שיש ובתבליטים שנלקחו מן המאוזוליאום שבהליקרנסוס הסמוך.
החומות הראשונות הושלמו בשנת 1437.[1] הקפלה הייתה בין המבנים הפנימיים הראשונים שהושלמו (כנראה בשנת 1406). היא כוללת אולם מרכזי קמור ואפסיס. הקפלה שוקמה בסגנון גותי על ידי אבירי מלטה הספרדים בשנים 1519–1520 ושמותיהם מופיעים על שתי אבני פינה בחזית.[1] ארבע עשרה בורות לאיסוף מי גשם נחשפו בסלעים מתחת לטירה.[1]
לאבירים מכל לשון של המסדר היה מגדל משלהם, וכל אחד מהם בסגנון משלו. כל קבוצת אבירים, בראשות בייליף Bailiff (מושל, נציג של אדון או קיסר, אחראי על ניהול הקבוצה), הייתה אחראית על התחזוקה וההגנה של חלק מסוים מהממבצר ועל גיוס מספק של אבירים וחיילים לשם כך.[1] היו שבעה שערים שהובילו לחלקו הפנימי של המבצר.[1]
המעברים המובילים אל השערים היו מלאים בפיתולים ועיקולים. תוקפים פוטנציאליים לא יכלו למצוא מחסה מפני החצים, האבנים או הקליעים שעמדו על החומות שנאלצו להתמודד עמם.[1] האבירים הציבו מעל השערים ועל החומות מאות סמלי אצולה מצוירים ותבליטי אבן מגולפים. מאתיים ארבעים ותשעה עיצובים נפרדים עדיין שרדו, ובהם סמלי אצולה של האדונים הגדולים, מפקדי המבצר, מדינות, וסמלי אצולה אישיים של אבירים ודמויות דתיות.[1]
בנייתו של המגדל האנגלי בן שלוש הקומות הושלמה בשנת 1413.[1] דלת אחת נפתחת צפונה, אל חלקו הפנימי של המבצר, ואילו הדלת השנייה מובילה אל החומה וסוללת הביצורים המערבית. הגישה אל מגדל זה התאפשרה אך ורק באמצעות גשר מתרומם. החזית המערבית מציגה תבליט אבן עתיק של אריה. בשל תבליט זה כונה המגדל גם בשם „מגדל האריה”. מעל דמות האריה ניתן לראות את סמל האצולה של הנרי הרביעי, מלך אנגליה.[1]
במשך למעלה ממאה שנה נותר מבצר פטרוס הקדוש המבצר השני בחשיבותו של מסדר ההוספיטלרים. הוא שימש מקום מקלט לכלל הנוצרים באסיה הקטנה.[1]
הטירה הותקפה עם עלייתה של האימפריה העות'מאנית, תחילה לאחר נפילת קונסטנטינופול בשנת 1453 ושוב בשנת 1480 בידי הסולטאן מהמט השני. ההתקפות נהדפו בידי אבירי מסדר יוחנן הקדוש. בשנת 1482 מצא הנסיך ג'ם סולטאן, בנו של הסולטאן מהמט השני ואחיו של הסולטאן באיזיט השני, מקלט בטירה, לאחר כישלונו להוביל מרד נגד אחיו.[1][5]
כאשר אבירי המסדר החליטו לבצר את הטירה בשנת 1494, הם עשו שימוש חוזר באבנים שנלקחו מן המאוזוליאום. החומות הפונות אל היבשה עובו כדי לעמוד בפני עוצמת ההרס ההולכת וגוברת של התותחים. החומות הפונות אל הים נותרו דקות יותר, שכן למסדר לא היה כמעט ממה לחשוש מהתקפה ימית בזכות צי המלחמה החזק שעמד לרשותו. המאסטר הגדול פבריציו דל קארטו (1513–1521) בנה מגדל עגול כדי לחזק את צדה היבשתי של המצודה. סר תומאס דוקוורה מונה למפקד הטירה בשנת 1499.[5]
המאה ה-16
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1505 ל־1507 שולבו בטירה, לצורכי עיטור, מעט הפסלים מן המאוזוליאום שלא נופצו ולא נשרפו לצורך הפקת סיד. אלה כללו שנים־עשר לוחות של סצנות אמזונומכיה (קרבות בין אמזונות ליוונים), גוש אבן יחיד של קנטאורומכיה, כמה פסלי אריות עומדים ופסל אחד של נמר דוהר.[6][7]
עם העימות מול ההתקפה מצד הסולטאן סולימאן המפואר, הורה פיליפ וילייה דה ל'איל-אדם, המגיסטר הגדול של מסדר ההוספיטלרים, לחזק את הטירה פעם נוספת. חלקים ניכרים מן השרידים שנותרו מן המאוזוליאום נותצו ושימשו כחומרי בנייה לביצור הטירה. עד שנת 1522 הוסרו כמעט כל אבני המאוזוליאום ממקומן המקורי.[6][7]
ביוני 1522 תקף הסולטאן סולימאן המפואר את מפקדת מסדר ההוספיטלרים ברודוס ממפרץ מרמריס, בראש צבא שמנה כ־200,000 חיילים (המצור על רודוס (1522)). טירת רודוס נפלה בדצמבר 1522. תנאי הכניעה כללו את מסירת מבצרי המסדר באי קוס ובטירת פטרוס הקדוש (טירת בודרום).[6][7]
לאחר הכניעה הוסבה הקפלה למסגד, ונוסף לה מינרט. מסגד זה נקרא מסגד סולימאנייה (Süleymaniye Camii), כפי שמעיד הנוסע אווליה צ'לבי, שביקר בבודרום בשנת 1671.[5] המינרט נהרס ב־26 במאי 1915 מירי פגזים של אוניית מלחמה צרפתית במהלך מלחמת העולם הראשונה.[7] המינרט שוחזר בצורתו המקורית בשנת 1997.[8]
המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1846 השיג לורד קנינג, שגריר הוד מלכותו בקונסטנטינופול, אישור להסיר מן המבצר שנים עשר תבליטי שיש המתארים קרב בין יוונים לאמזונות.[5] סר צ'ארלס תומאס ניוטון, חבר בצוות המוזיאון הבריטי, ערך חפירות בשנת 1856 והסיר מספר פסלי אריות מאבן וכן פסל של נמר אחד.[7] כל הממצאים הללו שמורים במוזיאון הבריטי.[9]
בשנים מאוחרות יותר שימש המבצר למטרות שונות. הוא שימש בסיס צבאי של הצבא הטורקי במהלך המרד היווני בשנת 1824.[5] במאה ה־19 נוספה מינרט לקפלה שהוסבה לשימוש כמסגד, ובאותה תקופה הוקם במבצר גם חמאם (בית מרחץ ציבורי).[7] בשנת 1895 הוסב המבצר לבית כלא.[5] במהלך מלחמת העולם הראשונה הופגז המבצר על ידי אוניית מלחמה צרפתית, הפגזה שגרמה להפלת המינרט ולנזק למספר מגדלים.[5] לאחר המלחמה הקימו האיטלקים חיל מצב במבצר, אך נסוגו ממנו בשנת 1921 עם עלייתו של מוסטפא כמאל אטאטורק לשלטון, אז נותר המבצר נטוש במשך כ־40 שנה.[5]
מוזיאון הארכאולוגיה התת-ימית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1962 החליטה ממשלת טורקיה להפוך את הטירה למוזיאון שיוקדש לממצאים תת־ימיים של ספינות טרופות עתיקות בים האגאי. כך הוקם מוזיאון בודרום לארכאולוגיה תת־ימית,[1][5] ובו אוסף של אמפורות, זכוכית עתיקה, חפצי ברונזה, חרס וברזל. זהו המוזיאון הגדול מסוגו בעולם המוקדש כולו לארכאולוגיה תת־ימית.[7] מרבית אוספי המוזיאון מתוארכים לחפירות תת־ימיות שבוצעו לאחר שנת 1960 על ידי המכון לארכאולוגיה ימית (Institute of Nautical Archaeology – INA).[5] חפירות אלה בוצעו במספר ספינות טרופות:
- במקום טביעת הספינה פיניקה-גלידוניה (המאה ה-12 לפנה"ס): 1958–1959; החפירה התת-ימית הראשונה בטורקיה[10]
- במקום טביעת הספינה בודרום-יאסיאדה (ביזנטית, המאה ה-7 לספירה): 1961–1964; ספינת סוחר רומית עם 900 אמפורות
- במקום טביעת הספינה בודרום-יאסיאדה (התקופה הרומית המאוחרת, המאה ה-4 לספירה)
- באתר טביעת הספינה בודרום-יאסיאדה (עות'מאנית, המאה ה-16 לספירה) (תוארכה על ידי מטבע כסף ריאלי מהמאה ה-16 מסביליה ( פיליפ השני))
- באתר טביעת הספינה של שיטאן דרסי (המאה ה-16 לפני הספירה)
- באתר טביעת הספינה Serçe Limanı (זכוכית, המאה ה-11 לספירה): 1977; אוסף כלי זכוכית אסלאמיים
- באתר טביעת הספינה בנמל מרמריס-סרצ'ה (הלניסטית, המאה ה-3 לפנה"ס)
- באתר טביעת הספינה קאש-אולובורון (מאה ה-14 לפנה"ס): 1982–1995; 10 טון של מטילי נחושת מקפריסאים; טון אחד של מטילי בדיל טהור; 150 מטילי זכוכית; מוצרים תעשייתיים; כלי חרס מיקניים; חותמות מצריות (עם חותמת המלכה נפרטיטי) ותכשיטים[11]
- במקום טביעת ספינה בתקופה היוונית הקלאסית (המאה ה-5 לפנה"ס): 1999-2001
הקפלה לשעבר מכילה תערוכה של אגרטלים ואמפורות מהתקופה המיקנית (המאות ה-14 עד ה-12 לפני הספירה) וממצאים מתקופת הברונזה (בסביבות שנת 2500 לפני הספירה). האמפורות המסחריות מספקות סקירה היסטורית של התפתחות האמפורות ושימושיהן המגוונים.[12]
במגדל האיטלקי מוצג אוסף המשתרע על פני מאות שנים באולם המטבעות והתכשיטים.[5] חדר תצוגה נוסף מוקדש כולו לקברה של נסיכה קארית, שמתה בין השנים 360 ל־325 לפנה״ס.[7] אוסף חפצי הזכוכית העתיקים במוזיאון הוא אחד מארבעת האוספים הגדולים בעולם בתחום זה.[5]
לבסוף, שוחזרו שתי ספינות טרופות עתיקות: ספינת פאטימי, שטבעה בשנת 1077 לספירה, וספינת אולובורון הגדולה הטרופה מהמאה ה-14 לפני הספירה.
הגן המצוי בתוך הטירה כולל אוסף של הצמחים האופייניים לאזור הים־התיכון,[5] ובהם הדס ועץ דולב. טווסים בצבעי טורקיז וענבר מהלכים מתחת לעצים ולשיחים פורחים. מן המגדלים ניתן לצפות על העיר כולה וכן על המפרצים הסמוכים.[1]
-
דגם של כלי השיט יאסיאדה (ביזנטי, המאה ה-7) -
תכשיטים מצריים (ספינת אולובורון טרופה) -
אוסף אמפורות מחלקים שונים של הים התיכון -
מוזיאון בודרום הנסיכה הקריאנית 3656 -
מוזיאון בודרום הנסיכה הקריאנית 3664 -
מוזיאון בודרום הנסיכה הקריאנית 3661 -
מוזיאון בודרום הנסיכה הקריאנית 3659 -
מוזיאון בודרום הנסיכה הקריאנית 3665
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזיאון הארכאולוגיה התת-ימית (אתר האינטרנט של משרד התרבות והתיירות)
- סיור וירטואלי במוזיאון בודרום (חלון קופץ באתר האינטרנט של משרד התרבות והתיירות)
- מידע, תמונות ומפה של טירת בודרום
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 "The Bodrum Castle". UNESCO World Heritage Centre. UNESCO.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ רישום ברשימה הראשונית של אתרי מורשת עולמית באתר UNESCO World Heritage Centre.
- ^ "Bodrum | Turkey, Map, & History | Britannica". Encyclopedia Britannica (באנגלית).
- ^ Charles Boileau Elliot, "Travels in Asia Minor", Vol. II, London: John Murray, 1842, pp. 126–128
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 "Bodrum | Turkey, Map, & History | Britannica". Encyclopedia Britannica (באנגלית).
- ^ 1 2 3 The Castle of St Peter – Bodrum Cruise Port (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Colin Imber, The Ottoman Empire, 1300-1650: The Structure of Power, Macmillan Education UK, 2009-08-26, ISBN 978-0-230-57451-9. (באנגלית)
- ^ Bodrum Castle, History Hit (באנגלית בריטית)
- ^ Francis, sir Frank (1971). Treasures of the British Museum. London: Thames and Hudson Ltd. p. 132. ISBN 978-0-500-18125-6.
- ^ George F. Bass; Peter Throckmorton; Joan Du Plat Taylor; J. B. Hennessy; Alan R. Shulman; Hans-Gunter Buchholz (1967). "Cape Gelidonya: A Bronze Age Shipwreck". Transactions of the American Philosophical Society. 57 (8): 1–177. doi:10.2307/1005978. JSTOR 1005978.
- ^ "The Uluburun shipwreck (in Res Maritimae: Cyprus and Eastern Mediterranean from Prehistory to Late Antiquity". Cyprus American Research Institute Monograph Series. 1: 233–262. 1997.
- ^ Alpözen, T. O.; A. H. Özdaş & B. Berkaya. (1995). Commercial Amphoras of the Bodrum Museum of Underwater Archaeology. Ankara: Dönmez Offset.