חורבת קייאפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מבצר האלה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°41′47″N 34°57′26″E / 31.6964411°N 34.9571564°E / 31.6964411; 34.9571564

מבצר האלה
מיקום מבצר האלה
מבצר האלה
מבצר האלה
התל מהאוויר
השער המערבי
שער מבצר האלה מכיוון עזקה
קנקן באתרו, חפירה בח'ירבת קייאפה אוגוסט 2009

חורבת קייאפה או מבצר האלה הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל, ראשית תקופת ממלכת ישראל המאוחדת עם שכבות עליונות מהתקופה ההלניסטית ומתקופות מאוחרות יותר. האתר שוכן על גבעה, סמוך לבית שמש של היום, כקילומטר מצפון-מזרח לצומת האלה, בין הערים העתיקות שוֹכֹה ועזקה. הארכאולוג יוסף גרפינקל, העומד בראש החפירות באתר בשנים האחרונות, מזהה את המקום עם העיר שעריים המקראית, מייחס את הממצאים הקדומים במקום לתקופת דוד המלך ורואה בהם הוכחה לכך שבזמנו של דוד הייתה ביהודה ממלכה חשובה וחזקה, כמתואר במקרא[1]. טענה זו שנויה במחלוקת‏[2]. פרופ' גרשון גליל מהחוג למקרא באוניברסיטת חיפה מזהה את האתר עם העיר "נטעים" המוזכרת בדברי הימים.

במאי 2014 הופקדה התוכנית המכריזה על האתר ועל עמק האלה כגן לאומי. משתאושר סופית היא תביא לביטולה של תוכנית הבנייה לשכונה הדרומית של רמת בית שמש[3][4][5].

מיקום והקשר ארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נמצא בעמק האלה, במקום שהיה בעל חשיבות אסטרטגית בתקופת הברזל בארץ ישראל. הוא שוכן על גבעה בגובה כ-325 מ' מעל פני הים, בצדה המערבי של השפלה הגבוהה, ושולט על אם הדרך העולה משפלת החוף הפלשתית לחברון ולירושלים. במרחק 2 ק"מ מערבית לאתר נמצא תל עזקה, ו-2.5 ק"מ דרום-מזרחית ממנו, תל שׂוֹכֹה. שטח האתר כ-23 דונם, ובו שרידים של עיר מבוצרת, מוקפת בחומה ברוחב 4.5 מ' ובגובה 2-3 מ' (במקור הגיעה החומה כנראה לגובה של כ-6 מטר), ובה שני שערים. עובדה זו היא ייחודית בהשוואה לאתרים יהודיים עתיקים בארץ ישראל, וייתכן שהיא מקור שם העיר "שעריים", המזוהה עם אתר זה. הבנייה מסיבית, מאבנים מגליתיות שמשקלן 4-5 טון.

האתר מוכר כבר מאמצע המאה ה-19. דיווחו עליו צליינים וחוקרים מהעולם המערבי, אשר ביקרו בארץ הקודש ממניעים דתיים ואידאולוגיים. הראשון שבהם, החוקר הצרפתי ויקטור גרן, ערך שמונה מסעות סקירה בארץ ישראל במטרה לזהות מקומות היסטוריים לפי התנ"ך, והזכיר את האתר המרשים באחד מסיוריו הרבים. סוקרים נוספים שהזכירוהו היו למשל קונדר וקיצ'נר (בשנת 1883), ובשלהי המאה ה-20 (1996) הארכאולוג יהודה דגן במסגרת סקר מקיף שערך על אזור השפלה. דגן הציע לזהות את האתר עם עדתיים (יישוב המופיע ברשימות הערים של שבט יהודה), וסבר כי האתר היה מיושב מהמאה ה-9 עד המאה ה-6 לפנה"ס‏[6]. קביעה זו נמצאה שגויה בשנת 2007, עת החלו עונות החפירה האינטנסיביות של השנים האחרונות.

המוטיבציה העיקרית לביצוע חפירות של ממש באתר ניתנה בעקבות ביצוע חפירות מדגמיות, שבהן התגלו חרצני זיתים, אשר בתיארוך פחמן-14 נקבע גילם לשנים שבין 1020 ל-980 לפנה"ס. דוד המלך, לפי החוקרים, חי בין 1040 ל-970 לפנה"ס, כלומר באותם ימים ובאותו אזור.

העובדה שמדובר באתר ישראלי מבוצר כה קדום, המתוארך על ידי הממצא האורגני לשנים 980 - 1020 לפני הספירה, מובילים את החופרים למסקנה כי מדובר באתר של הממלכה המאוחדת, ככל הנראה מתקופתו של דוד עצמו. לטענתם, הממצאים שנחשפו באתר הם הוכחה חותכת לקיומה של ממלכה חזקה ביהודה, בתקופת דוד ושלמה.[דרושה הבהרה]

לתימוכין כאמור, טוענים החופרים כי בנוסף לאוסטרקון העברי, לא נמצאה קרמיקה פלשתית או אחרת במקום, והקרמיקה וכן חומת הסוגרים שנמצאה היא עברית קדומה. כמו כן לא נמצאו עצמות חזיר במקום‏‏‏[7]. החופרים מקווים כי החרס הכתוב עברית יוכיח סופית את אופי האתר.

לדברי החוקרים, העובדה כי האתר נמצא על ציר התנועה הראשי בעמק האלה, כפי שמעידים הביצורים במקום, והיעדר הממצאים הפלשתים מלמדים כי חירבת קייאפה הייתה עיר מבצר חזקה בגבולה המערבי של ממלכת יהודה[8].

לדברי גרפינקל וגנור, גילוי המבצר, חשיפת האוסטרקון ושאר הממצאים באתר, מספקים עדות חד משמעית לקיומה של ממלכה ביהודה ולקיומן של ערים בצורות ביהודה כבר במאה ה-10 לפנה"ס. מכאן, לא ייתכן שהמעבר מחברה כפרית (תקופת הברזל I) לחברה עירונית (תקופת הברזל II) בישראל וביהודה התרחש רק בסביבות שנת 900 לפנה"ס, ולפיכך גישת הכרונולוגיה הנמוכה של הארכאולוגים הסבורים כי ביהודה כלל לא הייתה ממלכה של ממש במאה ה-10 לפנה"ס ומלכי יהודה המוזכרים בתנ"ך היו לכל היותר מנהיגים מקומיים של אוכלוסייה כפרית, שגויה לחלוטין‏[9].

הפרופסורים ישראל פינקלשטיין ואלי פיאסצקי מאוניברסיטת תל אביב לא מקבלים את תארוך האתר לתקופה 1020-‏980 לפנה"ס המבוסס על בדיקות פחמן-14 של חרצני זיתים ולדעתם הטווח המתקבל מבדיקות אלה הוא בין 1050 ל-915 לפנה"ס. תארוך זה משתלב עם עם הכרונולוגיה הנמוכה של פינקלשטיין‏[10].

הממצאים באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נחפר בשנים 2007 - 2013 על ידי הארכאולוגים יוסף גרפינקל מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסער גנור, בשיתוף עם רשות העתיקות‏‏[11].

שערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונות החפירה הראשונות 2007 - 2008 נחפרו 600 מ"ר בצדו המערבי של האתר (שטח B), ונחשפו בתי מגורים צמודים לחומה. החומה היא כפולה ונקראת בשל כך "חומת סוגרים". הבתים צמודים כאמור לחומה ומשתלבים זה בזה, צורת בנייה המוכרת מארבעה אתרים ארכאולוגיים אחרים, כולם באזור יהודה.

האלמנט הארכיטקטוני הבולט והחשוב ביותר שנמצא בקטע זה של החומה היה השער המערבי של העיר, שרוחבו כ-10.5 מטר ובכל אחד מצדדיו נמצאו עמדת שמירה, ותא בגודל כ-3.5×2.2 מ'. שני עמודים שיצרו את השער הבנויים מאבנים מגליתיות, במיפתח של 10.5 מ', מעידים על עוצמתו. תעלת ניקוז בצדו הדרומי של השער נמצאה ללא כיסוי אך נמצאו גם תעלות ניקוז מקורות. החומה, בתי המגורים והשער נבנו כולם בתקופת הברזל II א', לקראת סוף המאה ה-11 לפנה"ס, תקופה המזוהה כתקופת דוד המלך. הבנייה המתוארת מתקופת הברזל, בנויה ישירות על סלע-אם ואין שכבות ארכאולוגיות מתקופות קודמות. כל השכבה מתקופת הברזל II א' מכוסה בשכבת חורבן.

בהתאם למדיניות רשות העתיקות, עבר השער הראשון תהליך של שימור ושחזור, והוא כולל כעת נדבכים נוספים על אלו שנתגלו בחפירה, וכן "קו שחזור" המבדיל בין הנדבכים שנחשפו לאלו שנוספו. במסגרת עבודות אלו נחשף גם סף השער, שהיה קבור תחת חומה מהתקופה ההלניסטית.

החפירות בשטח B הורחבו בעונות הבאות ונחפרו גם שטחים חדשים בצדו המזרחי של האתר (שטח C). השער השני התגלה עם סיום העונה השנייה, וחפירתו החלה בעונה השלישית (2009). השער השני, הדרומי, הוא השער הראשי של העיר, והוא פונה לכיוון עמק האלה.

שני השערים זהים בממדיהם ובטיפולוגיה, אבל השער הדרומי מאופיין בשני גושי סלע מונומנטליים, אחד בכל צד, אשר משקלם כ-10 טון כל אחד. זהו השער המסיבי ביותר המוכר בארץ ישראל מבין הערים המבוצרות מתקופת המקרא. עד היום לא נמצאה בארץ ישראל עוד עיר מבוצרת מתקופת המקרא עם שני שערים (שעריים).

ממצאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת החפירה 2010 נחשפו שני אולמות התכנסות שיעודם קיום פעולות פולחניות. מבחינת הארכיטקטורה, התכנון המודולרי של הסוגרים, הרחבות הגדולות (פיאצות) המופיעות בצורה עקבית אחרי רצף של 5 בתים בכל צד של השער, כל אלה מעידים על תכנון עירוני ברמה גבוהה.

בשנה האחרונה לחפירות עד כה (2011) התגלה מבנה ענק של כ-1,000 מטר רבוע, במקום הגבוה באתר. קירותיו עבים פי שניים מקיר של בית ממוצע במקום וחושבים שמדובר כנראה בארמונו של מושל העיר.

ממצאים נוספים כוללים חרסים מתקופת הברזל, קנקנים רבים, סירי בישול, כני פולחן, סכין ברזל, ועוד. לקנקנים ידית עם שקעים, תופעה שכמעט ואינה מוכרת מאתרים דומים באזור יהודה וייתכן שמדובר בהטבעה מטעם המינהל, שנועדה לצורכי איסוף מסים או חלוקתם‏[12]. חרצני זיתים שרופים שנמצאו באזור בישול, תוארכו בתיארוך פחמן 14 לשנים 1020 עד 980 לפני הספירה. שניים מכלי הפולחן שנמצאו הם דגמי מקדש קטנים, שלדברי החוקרים הם כוללים מוטיבים המזכירים את תיאורי המקדש בתנ"ך, ובכך מהווים עדות ארכאולוגית ראשונה לפולחן יהודאי בתקופת המלך דוד. בין הממצאים הנוספים נמנים עשרות אלפי פריטי קרמיקה, להב של חרב מברזל, ראש כידון, שברי תכשיטים, חרפושית מצרית, שבב מזהב, קערות גדולות וקטנות חצובות בגוש אבן, מטבעות וכלי פולחן, שהבולט מהם הוא מזבח להבערת קטורת. המזבח עשוי מאבן, עומד על שלוש רגליים, והדפנות החיצוניים מעוטרים בחריטות.

נמצאו שרידי מזון מבקר, כבשים ועזים, אך לא נמצאו עצמות חזירים. לא נמצאו גם פרטי קרמיקה פלשתית, או צלמיות כנעניות. שתי עובדות אלה, יש בהן כדי ללמד על יישוב יהודאי או השייך לתקופת הממלכה המאוחדת.

לפי המאפיינים השונים והתיארוך הרדיומטרי אפשר להניח שמשך קיומו של היישוב המקורי בחירבת קייאפה, עד חורבנו, לא עלה על 20-25 שנה.

החוקרים סבורים שהאתר היה מיושב בתקופת הברזל, תקופת דוד המלך, חרב כנראה ויושב שוב רק בתקופה ההלניסטית הקדומה. מתקופה זו נמצאו באתר מטבעות של אלכסנדר מוקדון ושל תלמי הראשון, מייסד בית תלמי במצרים ששלט באותה תקופה בארץ ישראל. מעבר לשכבה הקדומה הראשונה וחורבנה והשכבה ההלניסטית נמצאו באתר גם שכבות ארכיאולוגיות רצופות מאוחרות יותר: התקופה הפרסית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית, התקופה המוסלמית הקדומה והתקופה העות'מאנית.

הכתובת העברית הקדומה ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה של האוסטרקון
איור האוסטרקון

בעונת החפירות השנייה בקייאפה (2008) התגלה הממצא החשוב ביותר עד כה, אוסטרקון, שבר חרס בצורת טרפז, באורך של 16.5 ס"מ וברוחב של 15 ס"מ. חרסים כאלו היו בשימוש באותה תקופה, לרוב כטיוטה למכתב רשמי, שנכתב על גבי פפירוס או על קלף. עם זאת, החוקרים התפלאו למצוא את החרס במבנה פשוט, שאינו מאפיין בית עקד ספרים, או מעון מגורים של אדם מהשכבות האמידות. באותה תקופה נדיר היה למצוא ממצא שכזה בבית רגיל.

על גבי האוסטרקון כתובות בדיו חמש שורות, משמאל לימין, בשפה העברית, באלפבית פרוטו-כנעני. הכתוב על גבי החרס כולל בתוכו מספר מונחים כמו "אל תעש" ו"עבד", שהיו ייחודיים באותה תקופה, אך ורק לעברית‏[13], ולא לשום שפה דומה אחרת, כאוגריתית ועוד. משום כך נחשב האוסטרקון הזה לחרס הקדום ביותר הכתוב בשפה העברית, והוא הוכחה לקיומו של כתב עברי כבר בסוף המאה ה-11 לפנה"ס - ראשית המאה ה-10 לפנה"ס. יש בו סתירה לטענה שהייתה מקובלת בקרב ארכאולוגים רבים לפני גילויו, כי התנ"ך לא יכול היה להיכתב לפני שנת 700 בערך לפני הספירה, משום שבתקופת דוד המלך למשל, לא היה קיים כלל כתב עברי.

הצעות חלקיות לקריאת האוסטרקון פורסמו בדצמבר 2009 על ידי חגי משגב[14] ועדה ירדני. בינואר 2010 פורסמה בהודעה לעיתונות הצעתו של גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה[15]:

Cquote2.svg

(מספר שורות חסרות)
אל תעש: ועבד א[ת]...
שפט עבד ואלמנ (ה) שפט ית[ם]
וגר רב עלל רב דל ו
אלמנ (ה) נקם *יבד (=ביד) מלך.
אבינ ועבד שכ גר תמ[כ]

Cquote3.svg

על קריאה זו של גליל נמתחה ביקורת על ידי החופרים‏[16] והמפענחים‏[17]. כתב עת תאולוג הולנדי פרסם מאמר המבוסס על קריאה זו‏[18].

ב-2012 פרסם האפיגרף הבכיר של בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, אמיל פואש (אנ'), קריאה מעט שונה ומעודכנת יותר של הכתובת. על פי קריאתו, הכתובת מתייחסת לאירוע ההמלכה של אחד ממלכי ממלכת ישראל המאוחדת הראשונים, דוד או שאול, ככל הנראה שאול‏[19].

הצעה אחרת לתרגום, לפיה הכתב נכתב משמאל לימין[דרוש מקור]:

...אל תעשק ועבד א....

....(מ)שפט ובו אלמן שפט...

...לגר ובעל לקבר יחד...

...אתן ושרן ביד מלך...

...חקם עבדם מדות...

לפי קריאה זו, נכתבים זכויות העבד ובעליו, זכויות האלמן וחוקי הביזה והמידה.

כתובת אשבעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת אשבעל בן בדע

כתובת נוספת נמצאה בחפירות בשנת 2012 ודבר קיומה התפרסם ב-2015. הכתובת חרוטה על חלקו העליון של כד חרס שנמצא בבניין באזור C שבדרום האתר בכתב כנעני עתיק. הכתובת מתוארכת לתקופת הברזל IIA. תיארוך רדיומטרי שנעשה לשכבות הארכאולוגיות הרלוונטיות העלה את התאריך 1020–980 לפנה"ס. מספר אותיות בתחילת הכתובת שבורות ומטושטשות, ולאחריהן כתוב אשבעל בן בדע. הכתובת נקראת מימין לשמאל. השם "אשבעל" מוכר במקרא כשמו של מלך ישראל, בנו של שאול, שמלך כשנתיים לאחר מות שאול (כך הוא נקרא בדברי הימים; בספר שמואל הוא נקרא איש-בושת). לדברי החופרים הכתובת מצביעה על הקשרו הישראלי-יהודאי של האתר, בניגוד לטענה שהוא כנעני. בין מפענחי הכתובת היו היו גם ד"ר מיתקה גולוב וד"ר חגי משגב[20]. החוקרים מעריכים שחריטת השם על הקנקן מצביעה על מעמדו החשוב של האיש ועדות לריבוד חברתי. להערכתם אשבעל היה בעל אחוזה חקלאית, והתוצרת מהחווה נשלחה בקנקנים שנשאו את שמו. בראיון בתוכנית לונדון את קירשנבאום ב-16 ביוני, אמר פרופ' גרפינקל כי גודל האותיות הזהה, המרווחים בין האותיות ואיכות החריתה, מצביעים על כותב מיומן. כמו כן, אמר כי מציאת כתובת זו, יחד עם כתובות אחרות, שומטת את הקרקע תחת הטיעון המינימליסטי בארכאולוגיה המקראית לפיו לא התקיימה ממלכה של ממש ביהודה במאה ה-10 לפנה"ס.

הקנקן נמצא בשטח C בצידה הדרומי של העיר. השטח צמוד לחומת העיר. החדר בו נמצא הוא בגודל 5X6 מטר, החדר הגדול ביותר שנמצא בעיר מתקופת הברזל. קירות החדר ששרדו הגיעו לעתים לגובה של 1.5 מטר. הקירות בנוים מאבנים גדולות במיוחד. לחדר יש כניסה גדולה אחת. החוקרים מציינים שאולי מדובר בחצר פתוחה ולא בחדר מכוסה גג. החדר היה מכוסה באבנים שנפלו מהקירות. בחדר לא נמצאו עמודים או בסיסי עמודים. במרכזו נמצא מוקד אש. רצפת החדר הייתה עשירה בממצאים ומתקנים כולל קנקן שלם. הקנקן עם הכתובת נמצא בצידו הצפוני של החדר‏[21].

מיד לאחר גילוי הקנקן בעת החפירה, זוהה שיש עליה כתובת בעלת חשיבות. בעקבות כך כל הסדימנטים וכל פיסה מהחדר בו נמצא הקנקן נאספו גם ממצאים בגודל מ"מ ספורים וזאת כדי לשחזר את הקנקן. השם בדע המופיע בכתובת, אינו ידוע מכל מקור אחר.

פרופסור משה גרסיאל מאוניברסיטת בר-אילן העלה השערה שאשבעל המופיע בכתובת הוא "יָשָבְעָם" בן חכמוני שהיה מפקד הגיבורים של דוד המלך ומופיע בספר דברי הימים א, יא, יא. באנציקלופדיה המקראית מציין פרופ' יעקב ליוור שבתרגום השבעים שמו היה אשבעל.‏[22] הוא מפרש שהשם חכמוני שמקורו בתואר "חכם" התחלף מאוחר יותר בתואר דע שמקורו בשורש ידע. לפי פרשנותו, הכתובת הזאת היא מראשית מלכות בית דוד כפי ששיערו החופרים. עמק האלה היה מקום מועדף על צבא הפלשתים להתקפות וסביר שמפקד הגיבורים ישב במצודה שהתקיימה באתר. הקנקן לדעתו הוא עדות לתמיכה הכלכלית של תושבי האזור לגיבורי דוד שישבו במצודה והגנו עליהם.‏[23]

זיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי עם שעריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעריים מוזכרת שלוש פעמים במקרא:

כל שלושת האזכורים המקראיים הללו קודמים לבניית בית המקדש הראשון, כאשר במסורת המקראית הקשורה לתקופות המאוחרות יותר, לאחר בניית הבית הראשון, השם שעריים לא מופיע יותר. עובדה זאת תואמת לממצא הארכאולוגי ולשורה של בדיקות רדיומטריות, ומחזקת את ההשערה שחירבת קייאפה המקורית הייתה שעריים המקראית, יישוב חד שכבתי שהתקיים בראשית המאה ה-10 לפנה"ס.

חשיפת השער השני הביאה את גרפינקל וגנור לזהות את האתר עם העיר "שעריים", המוזכרת בסיפור דוד וגוליית, סיפור שאירע בעמק האלה:

וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים, עַד בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד-גַּת וְעַד-עֶקְרוֹן.

ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"ב

זיהוי עם נטעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לדעתו של פרופ' גרשון גליל, חירבת קייאפה היא מרכז מנהלי חשוב מימי דוד המלך. הוא מציע עם זאת לזהותה עם "נטעים", הנזכרת בספר דברי הימים, בכתוב החותם את רשימת היחס של יהודה:

הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם

ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג

. הזיהוי שלו מבוסס על שלושה נימוקים עיקריים: א. מיקומה של העיר מתאים לאזכורה היחיד במקרא: מרכז מנהלי סמוך לגדרה, היא ח' ג'דראיא, השוכנת ארבעה ק"מ דרומית-מזרחית לח'ירבת קייאפה; ב. שמה הקדום השתמר בח'ירבת א-נויטיע, השוכנת כשלושה ק"מ דרומית-מערבית לח'ירבת קייאפה; ג. הממצאים הארכאולוגיים במקום מתאימים לזיהוי זה לדעתו.

גליל מוסיף גם, שמקצת תושבי נטעים וגדרה היו קדרים שהועסקו "במלאכת המלך", בשירותו של המלך. הוא מסכים כאמור שמדובר במרכז מנהלי חשוב, כפי שעולה גם מהביצורים המרשימים שנמצאו במקום ומוסיף לאור זאת, שבעיר מסוג זה ודאי ישבה גם משפחת סופרים, ששימשה במנהל המלכותי, ואחד מבניה כתב את אותו אוסטרקון עברי קדום‏[24].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעות לקריאת האוסטרקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • In: Garfinkel, Y. and Ganor, S. Khirbet Qeiyafa Vol. 1. Excavation Report 2007-2008, Israel Exploration Society. Jerusalem 2009
    • Misgav, H., Garfinkel, Y. and Ganor, S. The Ostracon. pp. 243-257.
    • Yardeni, A. Further Observations on the Ostracon. pp. 259-260.
  • Emile Puech, L’Ostracon de Khirbet Qeyafa et les debuts de la royaute en Israel, Revue Biblique 117, 2010, 162-184.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חורבת קייאפה בוויקישיתוף

האוסטרקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל לוי, דוד המלך היה פה: האתר שפתח מלחמת עולם בין היסטוריונים, באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2013
  2. ^ אסף שטול-טראורינג, סערה בעולם הארכיאולוגיה: האם בחירבת קייאפה נמצאה הוכחה לקיומה של ממלכת דוד?, באתר הארץ, 21 באפריל 2011.
  3. ^ קובי פינקלר, ‏חורבת קיאפה ועמק האלה יוכרזו כגן לאומי., באתר ערוץ 7, 29 בינואר 2014
  4. ^ הישג גדול בשמירת המורשת בישראל: חורבת קיאפה ועמק האלה יוכרזו כגן לאומי. שכונת המגורים שתוכננה בסמוך תבוטל (ינואר 2014)
  5. ^ "גן לאומי עמק האלה", באתר iNature - טבע ונופים בישראל
  6. ^ י. גרפינקל, ס. גנור ומ. הזל, "חפירות חורבת קיאפה וראשיתה של ממלכת יהודה", עמ' 177.
  7. ^ ‏בשתי השכבות, של התקופה הישראלית ושל התקופה ההלניסטית.‏
  8. ^ חורבת קאייפה: ביצור הגבול בממלכת יהודה, יוסף גרפינקל, האוניברסיטה העברית וסער גנור, רשות העתיקות
  9. ^ חפירות חורבת קאייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”, האוניברסיטה העברית וסער גנור, רשות העתיקות
  10. ^ Khirbet Qeiyafa: Absolute Chronology Israel Finkelstein and Eli Piasetzky
  11. ^ דף החפירות באתר האוניברסיטה העברית
  12. ^ שיטת הסימון המיוחדת של יהודה, News1
  13. ^ על פי שמואל אחיטוב וחגי משגב.
  14. ^ האוסטרקון מחורבת קיאפה
  15. ^ ג' גליל, "העשור הראשון למלכותו של דוד בירושלים ויחסיו עם הפלשתים לאור הממצאים הארכאולוגיים והאפיגראפיים מח'רבת קיאפה היא נטעים", בתוך: א' אייל, א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים – הקובץ השישה-עשר, רמת גן תשע"א, עמ' 21–71
  16. ^ Open Letter to Prof. Gershon Galil, Haifa University
  17. ^ מקור ראשון
  18. ^ ראו למשל Bob Becking and Paul Sanders, De inscriptie uit Khirbet Qeiyafa: een vroege vorm van sociaal besef in Oud-Israël?, Nederlands Theologisch Tijdschrift 64 (2010),pp. 238-252
  19. ^ Interpreting the Qeiyafa Ostracon as a Narrative of the Birth of the Kingdom of Israel – Biblical Archaeology Society
  20. ^ מי אתה, אשבעל בן בדע? - כתובת נדירה מימי דוד המלך התגלתה בעמק האלה באתר רשות העתיקות
  21. ^ ,The Išbaʿal Inscription from Khirbet Qeiyafa, Yosef Garfinkel, Mitka R. Golub, Haggai Misgav and Saar Ganor, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, (373), pp. 217-23
  22. ^ הערך "ישבעם" אנציקלופדיה מקראית, כרך ג' עמ' 892
  23. ^ אשבעל הנזכר בכתובת השנייה מחפירות חורבת קיאפה הוא ישבעם מפקד הגיבורים אשר לדוד, ראיון של ד"ר לאה מזור עם פרופ' משה גרסיאל, 26 ביוני 2015
  24. ^ ראו: ג' גליל, העשור הראשון למלכותו של דוד בירושלים ויחסיו עם הפלשתים לאור הממצאים הארכאולוגיים והאפיגראפיים מח'רבת קיאפה היא נטעים, בתוך: א' אייל, א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים – הקובץ השישה-עשר, רמת גן תשע"א, עמ' 21–71