מבקש מקלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבקש מקלט (באנגלית: Asylum Seeker) הוא אדם שנמלט מארצו למדינה אחרת, ומבקש מהמדינה האחרת הגנה. מרגע שהגיש בקשה למקלט ועד שמתקבלת הכרעה בעניינו – לחיוב או לשלילה – הוא נחשב למבקש מקלט. יש להבחין בין מבקש מקלט לפליט, שכן פליט הוא מבקש מקלט אשר בקשתו למקלט התקבלה, חששו מרדיפה וסכנה הוכר כמבוסס, והוא הפך זכאי להגנה ולמעמד. במדינה שאליה הגיע מבקש מקלט מעמדו אמור להיבחן. אם לאחר הבחינה נקבע כי הוא אינו זכאי למעמד של פליט, הוא עשוי להיות מגורש. על אף קיומן של אמנות בינלאומיות העוסקות במבקשי מקלט, ההסדרה של זכויותיהם וחובותיהם משתנה ממדינה למדינה. בשנת 2015 עמד מספר מבקשי המקלט בעולם על 10 מיליון איש[1].

ארגונים המטפלים בבקשות מקלט ובזכויות מבקשי מקלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2017, ברוב המדינות יש רשויות רשמיות וארגונים שונים המטפלים בבקשותיהם של מבקשי מקלט ומסייעים להם. הארגון הבינלאומי הבולט העוסק במבקשי מקלט ופליטים הוא נציבות האו"ם לפליטים. הנציבות מפקחת באופן שיטתי על חוקים, תקנות ומדיניות, בוחנת את השפעתם על מצב מבקשי המקלט, ומבקשת להבטיח להם גישה לזכויות בסיסיות המעוגנות באמנת הפליטים[2]. כמו כן, הנציבות מקיימת פעילויות שונות להעלאת המודעות למצבם של הפליטים ומבקשי המקלט בעולם, כגון יום הפליט הבינלאומי אשר מצוין כל שנה ב-20 ביוני מאז שנת 2001[3].

מבקשי מקלט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לספטמבר 2017 חיים בישראל כ-37,885 מסתננים[4], 92 אחוז מהם הם מאריתריאה או מסודאן. נכון ל-2017, רוב מבקשי המקלט אשר נמצאים בישראל הגיעו אליה באמצעות חציית הגבול ממצרים[5].

מאז שנת 2007, באזורים מסוימים בגבול ישראל-מצרים, נוהגים חיילי צה"ל על פי "נוהל הַחְזָרָה מתואמת מידית" (המְכוּנֶה "נוהל הַחְזָרָה חמה"). לפי נוהל זה, חיילי צה"ל מחזירים את מבקשי המקלט למצרים, שם הם מצויים בסכנה של גירוש בחזרה למדינה שממנה נמלטו, לעיתים תכופות בשל סכנת חיים (שהובילה להימלטותם מלכתחילה).

מבקשי מקלט שאינם מגורשים בחזרה למצרים מועברים לכלא סהרונים. מבקשי מקלט אלו ממתינים כחצי שנה בתנאי מעצר, עד שמשרד הפנים מברר את זהותם - ואז הם משוחררים. בזמן שהותם בכלא סהרונים ולאחר מכן, הם עשויים להגיש בקשת מקלט, שתכליתה קבלת זכאות למעמד של "פליט" על פי אמנת הפליטים[6].

מדינת ישראל נחשבת כיום כמדינה שבה שיעור ההכרה בפליטים נמוך מאוד. אחוז ההכרה בפליטים מאריתריאיה ומסודאן במדינת ישראל נמוך מ-1%, בזמן שבשאר מדינות העולם אחוזי ההכרה בפליטים מאריתראיה ומסודאן עומדים על 84% ו-69% בהתאמה. משנת 2015 ועד ליולי 2016 אושרו בישראל שתי בקשות מקלט בלבד, ואילו 15 אלף בקשות נותרו ללא מענה. משנת 2009 ואילך, רק שש בקשות מקלט אושרו בישראל[7]. על אף שישראל היא אחת המדינות החתומות על האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, רבות מהבקשות המוגשות בשטחה אינן נבדקות. כתוצאה מכך, רובם אינם מוכרים כפליטים, מעמדם אינו מוסדר, והם שוהים בישראל ללא היתר עבודה ועם נגישות מוגבלת לשירותי בריאות ורווחה, לסעד משפטי ולדיור[8].

בישראל רבים רואים במבקשי המקלט מסתננים ומתחזים, וגורסים כי שהותם במדינה אינה לגיטימית[7].[דרושה הבהרה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבקש מקלט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]