מג'סטיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מג'סטיק
The Majestic
כרזת הסרט
בימוי פרנק דרבונט
הפקה פרנק דרבונט
לינדה פילדס-היל
תסריט מייקל סלואן
עריכה ג'ים פייג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ים קארי
מוזיקה מארק הישם
צילום דיוויד טטרסול עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ האחים וורנר
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
הקרנת בכורה 21 בדצמבר 2001
משך הקרנה 152 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 72,000,000‏$
הכנסות 37,317,558‏$
הכנסות באתר מוג'ו majestic
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מג'סטיקאנגלית: The Majestic) הוא סרט קולנוע בבימויו של פרנק דרבונט ובכיכובו של ג'ים קארי. הסרט יצא לאקרנים בדצמבר 2001.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתרחשת בארצות הברית בשנות ה-50. פטר אפלטון (קארי) הוא תסריטאי הוליוודי מתחיל, שזכה להצלחה עם השתתפותו ביצירת הסרט "שודדי החול של הסהרה" (Sand Pirates of the Sahara). הוא יוצא עם שחקנית קולנוע והחיים שלו מצוינים.

מעט לפני שמתחילים להפיק סרט חדש שלו, שאמור להיות הצלחה גדולה, הוא מואשם בהיותו קומוניסט (בשנות ה-50 הייתה תופעה רחבה של ציד קומוניסטים), על ידי וועדה שבראשה עומד אלווין קלייד. האישום בא לאחר שבשנת 1945, בזמן היותו בקולג', הוא היה חבר בארגון קומוניסטי. בהמשך הסרט נחשף שהוא נרשם לארגון כדי להיות ליד בחורה שהיה דלוק עליה.

בעקבות ההאשמה, סרטו החדש מוקפא ואפלטון נכנס לדיכאון. הוא משתכר ויוצא לסיבוב עם מכוניתו ומאבד שליטה על הרכב באמצע גשר, מה שגורם לו ליפול עם רכבו לתוך נהר. הוא מתעורר לחופה של עיירה קטנה בקליפורניה בשם לוסון (העיירה לא קיימת במציאות). כמו כן, כתוצאה מהתאונה מאבד אפלטון את זיכרונו.

בעיירה הוא נחשב בטעות כלוק טרימבל, אחד מבניה של העיירה שנעדר במשך 9 וחצי שנים, לאחר שלחם במלחמת העולם השנייה. מכיוון שאפלטון איבד את זכרונו, הוא חושב שהוא אכן לוק, ומתאחד עם "אביו", הארי טרימבל. עם הזמן, הוא גם חובר לחברתו של לוק, אדל.

ההשפעה על העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוסון היא עיירה קטנה שאיבדה 62 מבניה במלחמת העולם השנייה, ו"חזרתו" של אחד הבנים הוא אירוע משמח ומרגש ששובר את תחושת הדיכאון המתמשכת מאז המלחמה. בין היתר, העיירה עורכת מסיבה לכבוד חזרתו של "לוק". אנו גם רואים שהעצב והצער שבאובדן הבנים ליכד וגיבש מאוד את תושבי העיירה.

במקרה, נתקל אפלטון באנדרטה לזכר הנופלים שהוקדשה ונשלחה לעיירה על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר, פרנקלין רוזוולט. האנדרטה נמצאת בתוך מחסן ואף אחד לא רואה אותה, ואפלטון חושב שיש להציגה ברבים. בסופו של דבר האנדרטה אכן מוצגת בעיירה ואף מתקיים טקס לחניכתה.

עם זאת, לא כולם שמחים מ"שובו" של "לוק". אחד מהם הוא בוב לפרט, חייל שלחם גם הוא במלחמה וכעת הוא נותר עם יד אחת בלבד. הוא הכיר את לוק האמיתי ולא אהב אותו. בשלב מסוים, הוא אפילו מכה את אפלטון.

המג'סטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המג'סטיק הוא בית קולנוע השייך למשפחתו של לוק. הוא אינו פעיל יותר מכיוון שהוא זקוק לשיפוץ. עם "שובו" של "לוק", הארי טרימבל מחליט לפתוח מחדש את המג'סטיק ומגייס את "לוק" ועובדים קודמים של המג'סטיק. לאחר עבודה מרובה בית הקולנוע נפתח בחגיגה גדולה ורבים מתושבי העיירה באים להקרנת הבכורה.

גילוי זהותו של אפלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הסרטים שמוקרנים ב"מג'סטיק" הוא הסרט שאפלטון כתב, "שודדי החול של הסהרה". אפלטון מזהה את הסרט, זכרונו שב אליו והוא מבין שהוא אינו לוק. בסמוך לכך, הארי מקבל התקף לב ונמצא על ערש דווי. אפלטון בוחר שלא לגלות להארי שהוא אינו בנו ונותן לו למות בידיעה שבנו עדיין בחיים.

אפלטון מגלה את העובדה שהוא אינו לוק לאדל, חברתו של לוק ועכשיו חברתו של אפלטון. אדל בתגובה משיבה שהיא תמיד הרגישה שהוא אינו לוק.

בינתיים, עברו מס' חודשים והיעלמותו של אפלטון מהוליווד יצרה את החשד שהוא ברח ממשפטו. בעקבות כך, נשלחו סוכנים לחפשו.

מכוניתו נמצאת באחד החופים על ידי ילדים ועקב כך הסוכנים מגיעים גם ללוסון וחושפים את זהותו מול כל העיירה, ולוקחים אותו למשפט.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שזהותו האמיתית נחשפה, אפלטון נלקח למשפטו בלוס אנג'לס. עורכי הדין שלו מייעצים לו להודות בהיותו קומוניסט ובזכות כך להינצל מכניסה לכלא.

בסופו של דבר, מחליט אפלטון לא להקשיב לעצת עורכי הדין שלו והוא אינו מודה באשמה, ומספר את הסיבה שהוא רשום בארגון הקומוניסטי (רצה להיות בחברת בחורה שהיה דלוק עליה). במקום ההודאה, אפלטון קורא מתוך ספר שקיבל מאדל (שאותו קיבלה מלוק) את התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, הקובע כי לכל אדם יש את הזכות להאמין במה שהוא רוצה, ושבעצם אדם יכול להיות קומוניסט אם הוא רוצה. צעד זה לא מתקבל בעין יפה אצל הוועדה השופטת, אך האזרחים והעיתונאים שנכחו במשפט הריעו לאפלטון והפכו אותו לגיבור. בעקבות דעת הקהל בנושא, ומכיוון שאפלטון הזכיר את שמה של הבחורה שהיה דלוק עליה (וכך, מבלי להתכוון, הלשין שהיא אכן הייתה חברה בארגון הקומוניסטי), הוחלט שלא לכלוא את אפלטון.

סוף הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף הסרט יש חזרה של הסצנה הראשונה בסרט - אפלטון יושב בחדר צוות שבו יש דיון על יצירת סרט. המצלמה מראה רק את אפלטון בעוד ששומעים את דבריהם של שאר אנשי הצוות (ביניהם גם מופיע קולו של הבמאי רוב ריינר).

הפעם, אפלטון מחליט לצאת באמצע הדיון ולנסוע חזרה ללוסון. הוא מגיע לתחנת הרכבת ושולח טלגרם לאדל, בו הוא כותב לה שהוא עולה על רכבת ללוסון, ואם היא תחכה לו בתחנה הוא יירד שם, ואם לא - הוא ימשיך לנסוע. כשהוא מגיע לתחנה הוא מגלה שתחנת הרכבת מלאה בתושבי לוסון המברכים את בואו. הוא יורד מהרכבת ולוחץ את ידיהם של רבים מהתושבים, ביניהם בוב לפרט. אחרי שבורך על ידי רבים מהתושבים, הוא מתאחד עם אדל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]