מגדל גד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלות שבטי ישראל

מִגְדַּל גָּד הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בתיאור ערי נחלת שבט יהודה באזור לכיש: צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ וּגְדֵרוֹת בֵּית דָּגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן”[1].

הזיהוי המקובל לעיר הוא בח'רבת אלמג'דלה, הנמצאת כשמונה ק"מ דרומית לבית גוברין, ובה נמצאו חרסים מהתקופה הישראלית ומהתקופה הביזנטית[2][3].

מערבית לחורבה נמצאת שמורת הטבע "גבעת גד".

לפי הסברה, המקום נקרא על שם האל השמי גד, כמקומות נוספים בארץ[2].

בראשית ימי המדינה שימש שם זה כשמו של היישוב אל-מג'דל, ושונה בהמשך לאשקלון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח' אֶל-מַגְ'דַּלָה מתוך אתר הסקר הארכאולוגי של ישראל, באתר רשות העתיקות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ל"זמ"א.
  2. ^ 1 2 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ד', 637.
  3. ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ - ישראל, כרך כרך שני : יהודה (ב), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1982, עמ' 97