מגדל הנ"מ בטירגארטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגדל הנ"מ בטירגארטן
Bundesarchiv Bild 183-1992-0513-502, Berlin, Flakturm Recolored.png
מידע על המבנה
סוג flak tower, מבנה לשעבר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
תאריך פירוק 1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 40 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 52°30′36″N 13°20′09″E / 52.51°N 13.3358°E / 52.51; 13.3358
(למפת ברלין רגילה)
Berlin location map.svg
 
מגדל הנ"מ בטירגארטן
מגדל הנ"מ בטירגארטן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תמונת המגדל ב-1947, לפני שנהרס

מגדל הנ"מ בטירגארטן (מוכר גם כמגדל הנ"מ בגן החיות) בברלין בירת גרמניה היה מבצר בנוי מבטון, שעל גגו הוצבו תותחים נ"מ כבדים. הוא ושני מגדלים אחרים הוקמו בעיר במהלך מלחמת העולם השנייה לשם הגנה עליה מפני התקפות אוויר של בעלות הברית. הוא שימש גם כמקלט לאזרחים מפני התקפות אוויר. נמצאו בו בית חולים ותחנת רדיו לשימוש השלטון הנאצי, והוחזקו בו פריטי אמנות ממוזיאונים בברלין לשם הגנתם. במהלך הקרב על ברלין ב-1945 סיפקו תותחי המגדל סיוע אש למגיני העיר. המגדל נהרס בשנת 1947.

המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגדל ומגדלים אחרים כמוהו הוקמו בברלין בעקבות התקפת האוויר הראשונה של חיל האוויר המלכותי הבריטי על ברלין ב-25 באוגוסט 1940. ההתקפה נערכה בכוח קטן קטן יחסית - 95 מפציצים בלבד - אך הסבה מבוכה רבה לאדולף היטלר וכן להרמן גרינג, אשר הבטיח כי העיר לא תותקף מהאוויר.

המגדל הוקם בפארק טירגארטן, בסמוך לגן החיות של ברלין, ומכאן השמות שניתנו לו. הוא היה מגדל מהדור הראשון של מגדלי הנ"מ ונועד לספק הגנה נ"מ לרובע הממשלה בברלין.

המתקן כלל למעשה שני מגדלים: מגדל G, הגדול מהשניים, ומגדל L, שניצב כ-300 מטרים מצפון מזרח אליו.[1] בגג מגדל G הוצבו תותחי הנ"מ. במגדל L היה ציוד מכ"ם. קו תקשורת קרקעי מוגן חיבר בין השניים. מגדל G היה רבוע בצורתו, באורך ורוחב של כ-70 מטרים והתנשא לגובה של כ-40 מטרים. היו בו ששה מפלסים ועוד מפלס אחד מתחת לפני הקרקע ושלושה פתחים, שאחד מהם היה גדול דיו לכניסת כלי רכב. מגדל L היה קטן ממנו ובעל חתך מתומן.

מגדל G היה מבנה מסיבי שנבנה מבטון מזוין. עובי קירותיו הגיע ל-2.4 מטרים ועובי תקרתו ל-3.8 מטרים. הוא היה גם המקלט הגדול ביותר בברלין נגד הפצצות ויכול היה להכיל עד 8,000 איש[2] (לפי מקור אחר - 15,000[3]). חדרי הקומה השנייה של המגדל הותקנו לשם החזקת הפריטים רבי הערך ביותר מאוספי 14 מוזיאונים בברלין, בתנאים מבוקרי אקלים. בקומה השלישית של המגדל הוקם בית חולים ובו 85 מיטות.

המגדל היה למעשה גם מבצר קרקעי, מצויד בתחמושת ואספקת מזון ומים אשר מגיניו האמינו שיאפשרו לו להחזיק מעמד זמן רב בפני התקפות ללא קשר למתרחש בשאר חלקי ברלין.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תותח נ"מ על גג המגדל, 1942

על גג המגדל נבנו מתקנים לשם הצבת ארבעה צמדים של תותחים נ"מ כבדים מדגם 40 בקוטר של 128 מילימטרים. תותחים אלו הוצבו בו מ-1943 ואילך. לפניהם הוצבו על גג המגדל תותחים נ"מ מדגם 38 בקוטר של 105 מילימטרים. התותחים בקוטר 128 מילימטרים היו בעלי טעינה חשמלית וקצב אש של 10 עד 12 פגזים בדקה, כך ששמונת התותחים היו מסוגלים לירות עד 96 פגזים בדקה. התחמושת הוזנה מחדרי האחסון לעמדות התותחים באמצעות מעליות חשמליות שהיו מוגנות באמצעות שריון פלדה. צוות התותחים מנה 350 חיילים. הם הסתייעו בטעינתם בנערים חברי תנועת נוער היטלר, שהטעינו את הפגזים למעליות התחמושת.

בנוסף לתותחים נ"מ הכבדים הוצבו על גג המגדל תותחים נ"מ קלים בקוטר של 20 ו-37 מילימטרים.

השימוש במגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך רוב שנות קיומו סיפקו תותחי המגדל הגנה נ"מ לאזור מרכז ברלין, ונראה כי מנעו מחילות האוויר של בעלות הברית (ביחד עם מטוסי הלופטוואפה) מלגרום לו נזק בהיקף שנגרם עקב ההפצצות על ערים גרמניות אחרות. בבית החולים שבמגדל אושפזו חיילים גרמנים שנפצעו בחזיתות המלחמה. עם התמשכות ההפצצות על ברלין הועברו אל המגדל להגנה פריטים מאוספי המוזיאונים בעיר - למשל אוסף המטבעות של הקייזר וילהלם השני, פסל הראש של נפרטיטי והמזבח ממוזיאון פרגמון.

במגדל היו סידורים לשיכון המפקדות של ראשי השלטון הנאצי. מטהו של שר התעמולה יוזף גבלס שכן במגדל, אם כי הוא עצמו שהה עם היטלר בפיהררבונקר שמתחת לבניין הקנצלריה.

מבחנו הנוקב ביותר של המגדל הגיע במהלך הקרב על ברלין באפריל 1945. במהלכו סיפקו תותחי המגדל סיוע אש למגינים הגרמניים של העיר מפני התקפות הצבא האדום שחדר לתוכה, כך, תותחי המגדל ירו בכינון ישיר לעבר טנקים סובייטיים שניסו לחצות את גשר מולטקה על נהר השפריי, במרחק של כשני קילומטרים מהמגדל, והשמידו מספר גדול מהם. במהלך שעות היום ב-30 באפריל הצליחו תותחי המגדל למנוע מהחיילים הסובייטים לנוע בשטחים הפתוחים שלפני בניין הרייכסטאג ולתקוף אותו.

מראה המגדל ב-1946

הצבא האדום ריכז אש ארטילרית לעבר המגדל, לרבות מתותחים כבדים בקוטר של 203 מילימטרים, אך עובי קירותיו הביא לכך שהוא לא הצליח להתגבר על חיל המצב שבו. עם זאת התנאים בתוך המגדל החמירו והלכו. אלפי אזרחים נדחסו במהלך ימי הקרב לתוך המגדל (הרבה מעבר לכושר הקיבול המתוכנן שלו) בניסיון למצוא הגנה, מי השתייה בתוכו הלכו ואזלו והאוויר בתוך המבנה הפך לקשה לנשימה. בסופו של דבר לא הוכנעו חיילי המגדל אלא הניחו את נשקם ביחד עם יתר מגיני העיר בתום הקרב.

לאחר תום הקרב על ברלין רוקנו חיילי הצבא האדום את המגדל מכל תכולתו.

הריסת המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום המלחמה נכלל אתר המגדל בשטח הכיבוש הבריטי בברלין. הבריטים החליטו להרוס את המגדל ואחיו הקטן. מגדל L פוצץ בהצלחה ב-28 ביולי 1947. ניסיון ההריסה הראשון של מגדל G היה כושל: ב-30 באוגוסט 1947 הופעלו בו 25 טונות של חומר נפץ. למרות זאת נותר המגדל לעמוד על תילו. מסופר כי אחד מהעיתונאים האמריקאים שחזו בניסיון ההרס של המגדל הפטיר "תוצרת גרמניה" (Made in Germany).

הבריטים הצליחו להרוס את המגדל רק בניסיון הבא, לאחר ארבעה חודשי הכנות. 35 טונות של חומר נפץ הוכנסו למגדל, לרבות חומר נפץ שהוחדר לכ-400 חורים שנקדחו בקירותיו. אלו מוטטו את המבנה. היה זה מגדל הנ"מ היחיד בברלין שבעלות הברית הצליחו להרוס כליל.[4]

לימים עבר השטח שעליו ניצב מגדל G לשימושו של גן החיות של ברלין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגדל הנ"מ בטירגארטן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]