מגדל ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגדל ירושלים
Jerusalem Tower Hotel.JPG
מידע כללי
סוג רב-קומות, בית מלון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מידע על ההקמה
סיום הבנייה 1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ראובן טרוסטלר עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
קומות 17 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′50″N 35°13′05″E / 31.78046227°N 35.21813965°E / 31.78046227; 35.21813965
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מגדל ירושלים הוא רב הקומות הראשון בירושלים, הבניין משמש למלון ומשרדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגרש שבו שוכן המגדל נבנה בסוף המאה ה-19 בית מגורים גדול. הבית היה בבעלות ערבית אולם במקום התגוררו מספר משפחות יהודיות. לאחר מלחמת העצמאות הוכרז המבנה כנכס נפקדים ועבר לחזקת רשות הפיתוח. בראשית שנות ה-60 רכשה חברת הבנייה רסקו את המבנה ויזמה את הקמת המגדל. בשנת 1965 פונו 30 משפחות מהמבנה והוא נהרס[1]. המגדל תוכנן על ידי האדריכל ראובן טרוסטלר. הבנייה עצמה התבצעה בין השנים 1965 ל-1970. לאחר בניית המגדל נפרץ קו הגובה של ירושלים ונבנו מגדלים שונים בהם המגדלים בקריית וולפסון, מלון לאונרדו פלאזה, מגדל העיר ומרכז כלל, מהלך שעורר ביקורת עקב הפגיעה במרקם ההיסטורי של העיר[2].

המלון במגדל נפתח ביולי 1970[3]. בסוף 1970 עברו משרדי משרד השיכון למגדל[4]. בעבר שכנו במגדל גם משרדי מערכת השבועון האמריקאי "טיים" בישראל[5].

בשנת 1999 עבר המלון שיפוץ ושדרוג[6].

הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין, ששוכן ברחוב הלל במרכז ירושלים, נבנה בגובה של 17 קומות והיה לרב הקומות הראשון בירושלים. טרוסטלר תכנן לבניין שני אגפים, אגף לבית מלון ואגף למשרדים, מתחת לשני האגפים נבנו שתי קומות מסחריות. הבניין מחופה באבן נסורה ומחולק באמצעות "חלונות רצועה", חלונות אנכיים באגף המלון וחלונות אופקיים באגף המשרדים. הבחירה בסוג האבן ובחלונות הרצועה נעשה על מנת להוריד את הכובד של הבניין הגדול, שהיה חריג בסביבתו. מתחת לבניין נבנה חניון תת-קרקעי.

אחת הכניסות למבנה ממוקמת ברחוב דרום (המחבר את רחוב הלל לרחוב שמאי) מול הכניסות לקולנוע אורנע וקולנוע אוריון לשעבר. בכניסה זו ממוקם פסאז' בו מספר חנויות, בהן האולם הראשון והמרכזי בירושלים למשחקי מחשב "משחקי צמרת". מתחם החנויות נקרא בפי הירושלמים "פסאז' רסקו". השילוב של הכניסות לבתי הקולנוע ואולמות משחקי המחשב הפכו את הכניסה לאתר בו התקבצו בני נוער רבים בשנות השמונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד קרויאנקר, המשולש הירושלמי, ביוגרפיה אורבנית, ירושלים: הוצאת כתר ומכון ירושלים לחקר ישראל, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]