מדע ומגדר

מדע ומגדר הוא תחום מחקר הבוחן את השפעותיהם ההדדיות של המדע והמגדר. התמקדותו העיקרית היא בשאלות בדבר מיקומן של הנשים במדע לאורך ההיסטוריה, ובאופנים שבהם ידע ומדע מושפעים מהסטריאוטיפים המגדריים השוררים בחברה ומיחסי כוח בחברה בכלל. התחום עוסק גם בדרכים שבהן תובנות פמיניסטיות יכולות לתרום להתנהלות המחקר המדעי וייצור הידע בכלל, כשיפור השיטות הקיימות או כחלופה להן.

תחום זה שם את הנשים במוקד תשומת הלב המחקרית, אך לא עוסק בנשים באופן אקסקלוסיבי, אלא גם בקשר בין המדע ליחסי כוח בחברה באופן כללי.

רקע

הגל השני של הפמיניזם הופיע בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 במדינות המערב, ובמסגרתו נטען, בין היתר, כי רק פירוקו של הסדר הפטריארכלי מן היסוד יאפשר לנשים להשתחרר ממעמדן החברתי הנחות.

כדי להוכיח את טענותיהן של פעילות הגל השני, נדרשה בחינה יסודית של מרכיבי החברה ופירוק ההיסטוריה האנושית לגורמים. זו הובילה לבנייה של בסיסי ידע ומחקר בתחומים מגוונים, שנשענו על תפיסת העולם הפמיניסטית. בין אלו נחקר גם תחום המדע לעומקו.

טענתן הבסיסית של חוקרות פמיניסטיות של המדע היא שכל חברה מושפעת באופן לא-מודע מהסטריאוטיפים המגדריים שבהּ. כך, המדע איננו מצליח לשמור על האובייקטיביות הראויה, ומכיל הטיות מגדריות.

בנוסף לכך, עקב תפקידו המרכזי של המדע בחברה המודרנית כספק של ידע, ישנן תאוריות מדעיות שמייצרות, מטפחות ומנציחות את אותם הסטריאוטיפים, ומשמשות כצידוק לדרך התנהלות החברה.

מבקרות המדע הפמיניסטיות עושות שימוש בשני מושגים מרכזיים:

• הקשר הגילוי, שהוא הרקע או ההשראה של המדען להעלות השערות שונות – מה גרם למדען להעלות השערה מסוימת? (לדוגמה, סביבה טבולת גזענות תעורר במדען השראה להעלות היפותזה בדבר הבדלים ביולוגיים בין גזעים).
• הקשר הצידוק, שהוא הסביבה של המדען להפרכה, אישוש, ניפוי או הצדקה של ההשערות שהעלה – באיזו צורה המדען מוכיח ומצדיק את השערתו? (לדוגמה, בחירת כלי מחקר תצפיתי לצורך מחקר העוסק בהבדלים הביולוגיים בין הגזעים).

כיום, הטענה שערכים חברתיים משפיעים על הקשר הגילוי מוסכמת על רוב החוקרים. אולם, הטענה שהם משפיעים גם על הקשר הצידוק איננה מקובלת, ומהווה אבן מחלוקת בין הגישות השונות בביקורת הפמיניסטית של המדע לבין גישות המתנגדות להן.

רוב הזרמים בפילוסופיה של המדע גורסים כי כל השפעה בהקשר הגילוי היא לגיטימית, כל עוד התאוריה עומדת בסטנדרטים המדעיים המוסכמים בהקשר הצידוק. כלומר, כלי השיטה המדעית הם אובייקטיביים, ומאפשרים סינון של הערכים החברתיים מתוך התאוריה.

אולם, החוקרת הפמיניסטית קת'לין אוקרוהליק טוענת שהשפעת הערכים החברתיים בהקשר הגילוי דומיננטית ביותר. לאור כך, ההיפותזות השונות שיועלו על ידי מדענים כמועמדות לבחינה כבר יהיו מוטות ברובן. לכן, גם אם הערכים החברתיים אינם משפיעים בהקשר הצידוק, ומערכת בחינת התאוריות היא אובייקטיבית, רוב הסיכויים שהתאוריה שתיבחר תהיה מוטה. לדוגמה, השפעות חברה גזענית על השערות חוקריה תהיה כל כך חזקה, שכל התאוריות שיגיעו לשלב המבחן באמצעות כלי המדע, יהיו גזעניות. מסיבה זו, לטענתה, אין להזניח את הקשר הגילוי.

אפיסטמולוגיה פמיניסטית: ייצור ידע בראייה פמיניסטית

ישנן שלוש גישות עיקריות באפיסטמולוגיה הפמיניסטית: אמפיריציזם פמיניסטי, גישת העמדה האפיסטמית ופמיניזם פוסטמודרני במדע.

אמפיריציזם פמיניסטי

האמפיריציזם הפמיניסטי מגיע מתוך העולם המדעי, ומבקר אותו מבפנים. הוא מציע לערוך תיקונים כדי להפחית את השפעתם של ערכים חברתיים על המדע, באמצעות הכלים המדעיים המקובלים. הוא גורס כי המדע מושפע במידה רבה מהטיות מגדריות, אך עליו לשאוף לאובייקטיביות, כלומר, ניתן להפריד בין הקשר הגילוי והקשר הצידוק. לפיו, הטיה מדעית היא כישלון של המדע לעמוד בסטנדרטים שהציב לעצמו במטרה להשיג אובייקטיביות.

כדי להימנע מחדירת ההטיות המגדריות למדע, ממליצה גישה זו לקיים פלורליזם בהקשר הגילוי, ולהגביר חשיבה ביקורתית, שתבדוק האם הכלים בהם משתמש המדע אכן אובייקטיביים, ותסייע להסרת ההטיות.
אחת מהביקורות החריפות של זרם זה כלפי המדע היא שהדרתן של נשים מהמדע פוגעת ביכולתו של המדע להתקרב לאמת. כלומר, הכלת נשים במדע היא צעד חשוב לא רק כדי לאפשר לנשים שוויון מלא, אלא כדי לאפשר למדע לייצר ידע טוב יותר.

שיטה זו קיבלה הכרה בעולם המדעי, שאימץ כמה מהמלצותיה, למשל עריכת ניסויים קליניים רפואיים גם על נשים ולא על גברים בלבד, כפי שהיה מקובל שנים רבות מתוך ההנחה המוטה שההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים לגברים אינם משמעותיים בקביעת יעילות התרופות הנחקרות ותופעות הלוואי שלהן (דבר שנקבע בחוק בארצות הברית בשנת 1990).

חוקרות פמיניסטיות העוסקות ברפואה מפתחות גישה רפואית מגדרית, על פיה יש להכיר בהבדלים בין גוף האישה וגוף הגבר, ולכן מחקרים שבוצעו על גברים לא בהכרח נכונים לגבי נשים. הן ממפות את הסימפטומים השונים שמגלים נשים וגברים, ומאפשרות לתת להם פרשנות מותאמת-מין. בנוסף, מנסה המדע לייצר מוצרים וטיפולים המותאמים באופן ייחודי לצורכיהן של נשים (מפורסמת היא האימרה כי "אם גברים היו סובלים מכאבי מחזור, כבר מזמן היו מוצאים להם פתרון").

האמפריציזם הפמיניסטי מקביל לגישת הפמיניזם הליברלי בזרם הכללי של הפמיניזם. הפמיניזם הליברלי צמח במאה ה-19, והתמקד בהבטחת שוויון זכויות לנשים, מתוך ההנחה שכל בני האדם שווים זה לזה. כמו האמפיריציזם הפמיניסטי, גם הפמיניזם הליברלי מציע תיקונים במסגרת כללי החברה המקובלים. לפי זרם זה, הדרת נשים מהחיים הציבוריים פוגעת בחברה השואפת לשוויון, כפי שהדרתן מהעולם המדעי הוא עוול אפיסטמי, שפוגם ביכולת ההתקרבות לאמת והאובייקטיביות. מאבק הדגל של זרם זה היה בפתיחת זכות הבחירה בפני נשים ובביטול אפליה בלתי מוצדקת במקומות עבודה.

מייצגת בולטת של האמפריציזם הפמיניסטי היא הפילוסופית הלן לונג'ינו. לונג'ינו טוענת שמכל מקבץ של נתונים וראיות מדעיים, ניתן לגזור כמה תאוריות. כלומר, הראיות לא קובעות את התאוריה באופן חד-משמעי. לפיה, ערכים שונים, מדעיים וחברתיים כאחד, הם אלו שמכריעים את הבחירה בין התאוריות השונות. מצב זה מכונה תת-היקבעות של תאוריה על ידי הראיות (underdetermination of theory by evidence).

לונג'ינו מציגה פתרון נורמטיבי-רגולטיבי, שהוא מעין אוסף של כלים לשיפור המדע ולא שינוי רדיקלי. הפתרון שלה, המורכב מארבעה תנאים, הופך לטענתה את ההכרעה בין תאוריות לתהליך שקוף ומושכל:

1. שמירה על ערוצי ביקורת פתוחים – יש להרבות במסגרות המעודדות ביקורת, כמו כנסים וכתבי-עת מדעיים, ולעודד במיוחד השמעת דעות מיעוט. בנקודה זו היא נסמכת על התאוריה של ג'ון סטיוארט מיל, שכדי להגיע לאמת יש להקשיב לכמה שיותר דעות וביקורות. לטענתה, בחוסר השמעה של דעות יש עוול אפיסטמי, שמונע מאיתנו להגיע לאמת המדעית.
2. התייחסות לביקורת – חייבת להיות תגובה לביקורת ושינוי עמדות בהתאם.
3. סטנדרטים פומביים לביקורת – על הסטנדרטים להיות ידועים, ונתונים גם הם לביקורת מתמדת.
4. שוויון אפיסטמי – הקריטריון היחיד להתייחסות לדעה של דובר או דוברת צריך להיות המומחיות שלהם לעניין הרלוונטי. לא צריך להיות יתרון לדעתם של בעלי כוח.

העמדה האפיסטמית

גישת העמדה האפיסטמית טוענת שהמדע אינו צריך לשאוף לאובייקטיביות במובנה המסורתי, ושאין נקודת מבט אחת ויחידה ממנה ניתן לראות את המציאות בכללותה בצורה מושלמת. זאת כיוון שהידע הנרכש קשור בהכרח בנקודת המוצא של רוכש הידע, ולא ניתן לניתוק ממנה. כלומר, לא ניתן להפריד בין הקשר הגילוי והצידוק. למשל, את תורת האבולוציה של דרווין לא ניתן לנתק מכך שדרווין היה גבר, לבן, בן המעמד הגבוה.

סנדרה הארדינג, המייצגת הבולטת של זרם זה, טוענת שלא ניתן להפריד בין ערכי המדע לערכים של מי שהכתיבו אותם, שהיו ברובם גברים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה. לשם חקירת הערכים המדעיים, ועשיית מדע נכון יותר, יש להתבונן דרך עיניהם של אלו שלא שייכים למערכת הערכים ההגמונית הזו. כלומר, בעשיית מחקר עלינו לתת עדיפות לדעות ולנקודת המבט של המודרים מהחברה. למשל, אם ברצוני לערוך מחקר בנושא דיכוי, עליי לתשאל עבדים, כיוון שבידיהם הידע העודף בנושא.

המלצותיה של הגישה הן לא לכוון לתאוריה אחת נכונה, אלא לפלורליזם של עמדות, שלאו דווקא מתיישבות זו עם זו. בנוסף, יש להקשיב במיוחד לעמדת החלש המדוכא. הארדינג מכנה מצב זה "אובייקטיביות חזקה".

זרם זה מקביל לפמיניזם התרבותי, שצמח כביקורת על הפמיניזם הליברלי. הוא גורס כי לנשים יש אופי, זהות וצרכים שונים מאלו של גברים; כדי לאפשר להן שוויון אמיתי, תוך קבלת שונות זו, יש לספק להן את צורכיהן המיוחדים. לדוגמה, כדי לאפשר לנשים להשתלב במערכת התעסוקתית, יש לשנות את שוק העבודה כך שיענה על צורכיהן, ויאפשר להן, לדוגמה, לסיים את יום העבודה בשעה מוקדמת כדי להתפנות לטיפול בילדיהן. הדמיון בין גישות אלו הוא ששתיהן מכירות בשונות בין גברים ונשים, ומציעות שינוי במסגרת כדי להכיל שונות זו.

תאוריית העמדה האפיסטמית איננה מקובלת ברובה כיום בזרם המרכזי של המדע המערבי.

פמיניזם פוסטמודרני במדע

הפמיניזם הפוסטמודרני במדע טוען כי המדע הוא כלי גברי לשליטה ולשעבוד של הטבע ושל החברה האנושית, ובפרט של נשים. כך למשל, השאיפה המדעית לאובייקטיביות ולידע היא כסות לניסיון לפתח כלים לשליטה ולצבירה של כוח. גישה זו היא הרדיקלית מבין השלוש, מכיוון שהיא מערערת על עצם הלגיטימיות של המדע. המייצגת הבולטת של זרם זה היא דונה הראווי.

כדי לנתק את המדע מהשיעבוד למסגרת הערכים הגברית, טוענות החוקרות מגישה זו שיש צורך בשינוי רדיקלי בפרקטיקות הידיעה (הדרכים שבהן המדע צובר ידע). בראש ובראשונה, לדידן, יש לבטל את ההבחנה בין החוקר לנחקר. לפיהן, לחוקר אין יכולת אמיתית לתצפת על העולם מנקודת מבט חיצונית. גישה נכונה ביחס לעולם, המאפשרת הבנה עמוקה עליו, תתקבל רק אם יתפוס החוקר את העולם כמכלול, יראה עצמו כחלק ממנו ולא כשולט בו, ויקבל את ההזדהות והשיוך ככלי חקירה לגיטימי. דוגמה לצורת מחקר העולה בקנה אחד עם גישה זו, על פי התומכות בה, היא של ג'יין גודול שעסקה בחקר קופי האדם וחיה ביחד עם מושאי המחקר שלה והפכה להיות חלק מהקהילה שלהם על מנת להבינה מבפנים. בניגוד אליה, המחקר על ידי גברים האמין שאסור לבוא במגע עם מושאי המחקר מכיוון שזה פוגע באובייקטיביות של המחקר, ולפיכך צריך לערוך תצפיות ורישומים מבחוץ בלבד. לאחר חקר פורה של עשרות שנים, הוכר בקהילה המדעית שהשיטה של גודול היא בעלת תוקף מדעי וחשיבות רבה לחקר בתחום.

גישה זו מקבילה לפמיניזם הרדיקלי, שהתבטא בעיקר בזירה המשפטית. הפמיניזם הרדיקלי גורס כי המשפט הוא אחד מהכלים לשעבוד האישה, והאמצעי לתיקונו הוא פירוק יחסי הכוחות של שולט (גבר) ונשלטת (אישה). מובילת גישה זו היא קתרין מקינון, מחלוצות הפמיניזם המשפטי, ופרופסור ידועת שם למשפטים מאוניברסיטת מישיגן. מקינון טוענת כי המשפט, והחברה בכלל, הם מסגרת המבנה יחסי כוח בין גברים לנשים. מייצגת גישה זו בישראל היא אורית קמיר, המיישמת את תפיסתה של מקינון בעיקר בנושא פורנוגרפיה והטרדות מיניות.

ההיסטוריה המדעית בראייה פמיניסטית

בהיסטוריה של המדע מנקודת המבט הפמיניסטית ישנם שלושה סגנונות כתיבה עיקריים:

1. ניתוח ההטיות המגדריות המשתקפות במדע והדרך בה הן משפיעות על החברה.
2. הנכחת הנשים הדגולות של המדע.
3. בחינת הסיבות והדרכים להדרתן ואפלייתן של הנשים מהמדע.

הטיות מגדריות במדע והשפעתן על החברה

חוקרות פמיניסטיות טוענות כי למרות ניסיונו של המדע לעמוד בסטנדרטים של אובייקטיביות, הוא מושפע מהתפיסות המגדריות הקיימות בחברה מצד אחד, ומצדיק את נחיתותן של נשים מצד שני.

את השפעתם ההדדית של המדע והחברה ניתן לראות בדוגמאות הבאות:

• תפקידי הזרע והביצית בהפריה – האנתרופולוגית אמילי מרטין טוענת כי פירוש תפקידי הזרע והביצית בתהליך ההפריה מושפע מתפיסת התפקידים המגדריים בחברה. – הביצית הפסיבית, בתפקיד "היפהפייה הנרדמת", מחכה בסבלנות לזרע האקטיבי, בתפקיד "האביר על הסוס הלבן", שלאחר מרוץ ותוך הבסתם של זרעים אחרים, מגיע וחודר אליה. בשנות ה-70 של המאה העשרים, מתוך צפייה במיקרוסקופ אלקטרוני, עלתה ההשערה שלביצית יש מעין שערות, שבאמצעותן היא בוררת ומכוונת את הזרעים שהיא "מעוניינת" בהם, ושייתכן כי תפיסת התפקידים המסורתית שגויה. נושא זה טרם הוכרע, אך טענת המאמר היא שההשפעה של תפקידים מגדריים הייתה כל כך חזקה, שנוסף על כך שעיוותה את דרך הפרשנות, היא גם השפיעה על בחירת מושאי הבחינה.
• חקר קופי האדם – המחקר בתחום זה התרכז לרוב בתיאור חברת הגברים, זכר האלפא, יחסי הכוחות בין הזכרים בלהקה, אלימות וזיווגים. זאת מתוך ההנחה שהזכרים קובעים את מבנה החברה, ותפקידן של הנקבות מוגבל בעיקר לרבייה. כשפמיניסטיות החלו לחקור תחום זה בשנות השבעים, הן חשפו את מקומן של הנקבות, את התנהגותן, את היחסים החברתיים השונים בלהקה, החברויות, גידול הצאצאים ומעורבות הזכרים בהם. שינוי נוסף שהציעו חלק מחוקרות אלו בתחום הוא דרך החקירה – הן דרשו בחינה דרך הזדהות, השתלבות ואמפתיה על פני חקירה מרחוק.
• חלוקה לתקופות היסטוריות – החלוקה המקובלת לתקופות נעשית לפי החומר העיקרי שממנו נעשו כלי ציד (תקופת האבן, תקופת הברונזה וכו'), מתוך ההנחה שהציד היה תפקידו העיקרי של הזכר בלהקה. הארכאולוגיות הפמיניסטיות ערערו על תפיסה זו, והציעו שאת סיפורה של האנושות ניתן לספר גם דרך חומרים אחרים. לדוגמה, דיג, שבו עסקו בעיקר נשים, היה מקור תזונה עיקרי בחברות ימיות, ובמהלך השנים השתכללה ביותר רשת הדייגים. כאלטרנטיבה לסוג כלי הציד, סוגה של הרשת יכול לציין את שם התקופה ולהוות בסיס לחלוקה לתקופות, וכך גם סוגי חרסים, אריגים ועוד. יותר מכך, חוקרות אלו טענו שההיסטוריה בכללותה מספרת את סיפורם של גברים ממעמד גבוה, ולכן עוסקת בעיקר במצביאים פוליטיים ובמלחמות, תוך התעלמות משאר שכבות האוכלוסייה, בכללן נשים, ילדים, נכים ועוד. לטענתן, התמקדות בסיפורן של נשים הייתה מובילה לחלוקה שונה לחלוטין של התקופות ההיסטוריות, ומשנה את הנרטיב ההיסטורי כולו.
• תפיסת גוף ואנטומיה – במחקרים רבים בעבר, נתפס גוף האישה כנחות מזה של הגבר. בימי היוונים, נחשב גוף האישה לגוף גבר פגום. אריסטו טען שהגברים מייצרים יותר חום, מה שגורם לאיברים הגבריים לצאת החוצה ולהמשיך להתפתח, לעומת האיברים הנשיים שנשארים פנימיים ולא מפותחים. כך למשל הושוו השחלות לאשכים, הרחם לשק האשכים והוואגינה לפין לא-מפותח. בסביבות המאה ה-17 החלו להתייחס לגוף האישה ולגוף הגבר כשני דברים נפרדים ושונים, ולא כצורה אחת, שמפותחת יותר אצל הגבר. מודלים מתקופה זו והלאה מציגים את הנשים כבעלות מבנה גוף שונה מהותית מגברים: רגליהן קצרות יותר, אגן הירכיים רחב יותר, והגולגולת שלהן קטנה יותר יחסית לגופן, כך שמוחן קטן יותר בהתאם. כך, למשל, בספר אנטומיה משנת 1829 מוצג שלד הגוף הגברי במקביל לשלד של סוס, דבר המעיד על יציבות וחוזק הגבר, ושלד האישה במקביל לשלד של יען, מה שמדגיש את אגן הירכיים הרחב, הצוואר העדין והגולגולת הקטנה. במאה ה-19 הציגו מודלים שונים את האישה כנתונה למניפולציות מערכת הרבייה שלה, דבר הגורם לה ליתר רגשנות, חוסר רציונליות והיסטריה. (המילה "היסטריה" מגיעה מהמילה היוונית לרחם). מכיוון שמערכת הגוף של האישה נתונה לחוסר יציבות, על גופה להיות תחת פיקוח ושליטה. לאור תפיסה זו, לנשים אין מקום במילוי תפקידים הדורשים ריסון רגשי וחשיבה מופשטת (כמו למשל התעסקות במדע).
• פיתוח תאוריית הברירה הטבעית של דרווין – חוקרים שמתבססים על תאוריית הברירה הטבעית מסבירים את מקומן של הנשים בחברה באמצעות המסלול האבולוציוני השונה בהתפתחות גברים ונשים. כך למשל, בספרו מוצא האדם טען דרווין שהגברים התפתחו תוך שהם נאלצים להתחרות ביניהם על זיווג עם הנשים המושכות ביותר, החזקים ביותר זכו לזיווג ועל ידי כך העבירו את יתרונותיהם לדור הבא. מהלך זה גרם לכך שלאורך האבולוציה, הגבר פיתח יכולות חשיבה ודמיון מפותחות יותר, כמו גם חושים מחודדים ויכולות מוטוריות גבוהות. לעומת הגברים, יתרונן של הנשים היה ביופיין, לא בחוזקן או בתושייתן. מכיוון שתכונות אלו לא העניקו להן יתרון, הן התפתחו פחות בקרב נשים. חוקרות פמיניסטיות מבקשות לקעקע תפישה זו, ולהסביר את ההבדלים בין גברים ונשים כהבדליים איכותיים, ולא כמותיים.

סיפורי הנשים הדגולות של המדע

ערך מורחב – נשים במדע

סגנון זה מבקש להעלות לקדמת הבמה את סיפורן של מדעניות גדולות לאורך ההיסטוריה, שלא קיבלו הכרה מספקת בימי חייהן. לדעת העוסקות בתחום, הכנסת סיפוריהן לנרטיב המדעי, הדל בגיבורות, תחזיר להן את כבודן הראוי, תעודד נשים נוספות לעסוק במדע, ותרחיב את יריעת הידע ההיסטורי.

הדרתן של נשים מהמדע

מטרת תחום חקר זה היא להציג את המורכבות העומדת בפני נשים המתפקדות בעולם המדע, ולחשוף את האפליה שהייתה נחלתן של מדעניות רבות, דוגמת מארי קירי, רוזלינד פרנקלין, ליסה מייטנר ורבות נוספות.

• מארי קירי – הייתה האישה הראשונה שלימדה בסורבון בפריז, וזכתה פעמיים בפרס נובל, על תגליותיה בתחום הפיזיקה (1903) והכימיה (1911). למרות הצלחתה המדעית הכבירה, נאלצה להתמודד עם מכשולים רבים שנבעו מהיותה אישה – חשד שהיא מנהלת רומן עם עמיתה הנשוי, הפיזיקאי פול לנז'ווין, כמעט מוטט את הקריירה שלה. בנוסף, היא לא התקבלה לאקדמיה הצרפתית למדעים גם לאחר קבלת פרס נובל.
• רוזלינד פרנקלין – כימאית פיזיקלית שעבדה על גילוי מבנה הדי-אן-איי. תרומתה לפיצוח הדי-אן-איי הייתה מכרעת, בעיקר בזכות צילום רנטגן ברור שצילמה, שממנו ניתן היה להסיק את המבנה הסלילי של מולקולת הדי-אן-איי. התצלום נלקח ממנה ללא רשותה על ידי עמיתה מוריס וילקינס, והוצג לפרנסיס קריק ולג'יימס ווטסון, דבר שתרם משמעותית לפיתוח התאוריה שלהם. היחסים עם עמיתיה במעבדה היו מורכבים, ונטען שסביבת העבודה בה הייתה סקסיסטית, והיא שאיפשרה את ניצול החומרים שברשותה ללא הסכמתה. עמיתיה זכו בפרס נובל על גילוי זה, שהייתה לה תרומה מכרעת להשגתו. היא לא קיבלה אותו, מאחר שבזמן קבלת הפרס כבר לא הייתה בין החיים, אך היא לא קיבלה את ההכרה על תרומותיה על ידי עמיתיה. בספרו של ווטסון, "הסליל הכפול", מתוארת דמותה באור שלילי, והוא ממעיט בערכם של הישגיה ותרומתה לגילוי.
• ליזה מייטנר – פיזיקאית אוסטרית-יהודייה, שהייתה שותפה לגילוי הביקוע האטומי, שהוביל בסופו של דבר לפיתוח הפצצה האטומית. את בגרותה העבירה בגרמניה, ועם עליית הנאצים לשלטון נאלצה לעזוב את משרתה הבכירה בפקולטה למדעים באוניברסיטת ברלין, ולבסוף לברוח לשוודיה. שותפיה ניצלו זאת כדי למחוק את שמה מהגילוי, דבר שזכה כמובן לתמיכת המשטר הנאצי, ואף זכו בפרס נובל על כך, מבלי שהיא קיבלה כל הכרה.

בנוסף, לדעת חוקרות מסוימות, לאורך ההיסטוריה עסקו נשים רבות במדע, אך רובן לא קיבלו את ההכרה על הישגיהן. במאות ה-18 וה-19, בתקופה שבה התרחש המדע בבתי אנשים ולא במעבדות חיצוניות, רעיות ואחיות רבות מצאו עצמן עוסקות במדע, תוך שהן מסייעות לבני משפחתן.

כדי לאזן בין תופעה זו לצידוקים שלפיהם אסור לנשים לעסוק במדע, מצאה החברה לכך הסברים שונים. הסבר לדוגמה הוא שייתכן והאישה פועלת באמצעות מסר אלוהי, התגלות, והיא משמשת כצינור בלבד בתהליך מסירת הידע. הסבר נוסף הוא ייחוס ההצלחה ליכולות טכניות ולא לגאונות, דוגמת "האישה כמכונה" – לפיה מתמטיקאית מוכשרת איננה גאונה, אלא "רק עושה חשבון מהיר" (ולחלופין – "שקדנית", "חרוצה" וכו').

לאור הדרתן של נשים ממרכז הבמה, מצאו עצמן נשים רבות עוסקות בשוליים המדעיים – בתנועות ספיריטואליות שונות שהתפתחו במאה ה-19, ברפואה אלטרנטיבית ובהומאופתיה, שנחשבו תחומים נשיים כיוון שהם פחות אלימים כלפי הגוף, בתנועות דתיות רפואיות, בהנהגת מאבקים מדעיים שונים דוגמת המאבק נגד ניסויים בבעלי חיים, המאבק הפוליטי נגד חיסונים בכפייה שהתנהל בתחילת המאה ה-20 ועוד.

"גבריותו" של המדע

כיום יותר ויותר נשים עוסקות במדע, אך הן עדיין מיעוט לעומת המדענים הגברים. לדעתן של חוקרות רבות מזרם הפמיניזם הפוסטמודרני במדע ובמידה פחותה גם מגישת העמדה האפיסטמית, הסיבה העיקרית לכך היא כי המדע נשלט על ידי גברים, והוא גברי במהותו. משום כך, המכשולים העומדים בדרכן של מדעניות הם רבים, ויותר מכך, מעטות הן הנשים הנמשכות מלכתחילה לתחום גברי זה.

סנדרה הארדינג, מייצגת גישת העמדה האפיסטמית, מציגה חמש נקודות ההופכות את המדע לגברי:

1. התמקדות במדען רציונלי ושכלתני, תוך התעלמות ממקום הרגש.
2. התרכזות בתופעות גלויות ומובהקות, והתעלמות מתופעות מינוריות הנוגעות לחיים האישיים או הציבוריים.
3. התייחסות לחברה כ"אחידה" תוך התעלמות מההבדלים בין נשים וגברים.
4. חוסר התייחסות למין ולמגדר כמשתנה משפיע במחקר. מין החוקר או הנבדקים אינם מובאים בחשבון.
5. התעלמות מרבדים מדעיים כמו מתן פרשנות ומשמעות, מתוך ההתמקדות בשליטה ובמניפולציות.

מיקומה של "המהפכה המדעית" בהדרתן של הנשים מהמדע

חוקרות פמיניסטיות כמו קרולין מרצ'נט ואוולין פוקס-קלר, טוענות שהמהפכה המדעית הגבירה וקיבעה את שיעבוד הנשים לגברים. זאת כיוון שהמהפכה המדעית שינתה את תפיסת היחסים בין האדם לטבע, ובהתאם להקבלה העתיקה בין הטבע לאישה, את יחס הגבר לאישה. הקבלה זו בין הטבע לאישה קיימת עוד מיוון העתיקה, לדוגמה בדיאלוג "טימאוס" של אפלטון; הטבע נתפס כאם מזינה, שיש לכבדה.

המהפכה המדעית הובילה ליחס חדש לטבע. דימוי הטבע כאישה הוחלף בדימוי הטבע כמכונה (ראו פילוסופיה מכניסטית). הדבר הוריד את המגבלות המוסריות הקיימות, ותחתיהן התקבעה התפיסה כי הטבע הוא משאב אותו יש לחקור, לנצל ולשעבד. בתיאוריהם את הטבע השתמשו פילוסופים במונחי דומיננטיות, שליטה וכוח. פרנסיס בייקון, אחד הפילוסופים הנתונים לביקורת זו, הציע את גישת "האינקוויזיציה לטבע" – יש להפעיל על הטבע, שהובן כישות נקבית, לחץ וכוח, עד שתתרצה ותמסור את סודותיה.

מקומו של המדע (שכונה באותה תקופה "פילוסופיית הטבע") הפך למרכזי יותר ויותר, ועודד את הזהות בין התכונות הנתפשות כ"גבריות" ובין התכונות הנחשבות "מדעיות". התכונות המתוייגות בחברה כ"נשיות" – אינטואיציה, הזדהות, הוליסטיות ושיתוף פעולה – איבדו את מקומן, והוכללו תחת הקטגוריה "לא-מדעי". דבר זה שלל את מקומן של הנשים בחברה המקדשת את ערכי המדע.

ההתבוננות מהצד, הריחוק הרגשי, חוסר ההזדהות והמניפולציות על הטבע, הנחשבים גבריים, תפסו את מקומם ככלי החקירה הלגיטימיים היחידים. משמעות הדבר היא שלשם השתלבות נשים במדע, עליהן לאמץ דפוסי התנהגות וחשיבה גבריים.

ראייה זו של הטבע איפשרה את החיבור בין חקירת הטבע והכלכלה המתפתחת, שני תחומים שבהם האמינו שיש לחקור ולשעבד את הטבע לצורך האינטרסים של האדם. מבחינה זו, היוותה המהפכה המדעית צידוק לניצול הטבע לצרכים כלכליים ומסחריים; כלומר, המדע היווה גם את הכלי וגם את הצידוק לשיעבוד ולניצול. חיבור בין שתי תפיסות אלו הוביל לאקו-פמיניזם, שצמח במחצית המאה ה-20.

צידוקים להדרת הנשים מהמדע

קיימת טענה שהחברה, שברצונה להנציח את המצב בו נשים אינן משתלבות במדע, בונה לעצמה מערכת מדעית המוכיחה ומצדיקה את חוסר הימצאותן של נשים בתחום.

סוג ראשון של צידוקים עוסק בהשלכות השליליות שייווצרו אם נשים יעסקו במדע. דוגמה לכך היא טענה מהמאה ה-19 שהסתמכה על חוק שימור האנרגיה. לפי חוק זה, גוף האדם פועל כמכונה, ובעל אנרגיה מוגבלת; מתוך כך, נטען שאם אישה תעסוק בעבודה שכלתנית, לא תישאר לה אנרגיה ללדת ולטפל בצאצאים.

צידוק נוסף הוא שהתעסקות של אישה במדע הורסת את הקשר שלה עם ילדיה. האישה נחשבה לפי התפיסות הקלאסיות לבעלת היכולת הרגשית ולמטפלת העיקרית בילדים. המדע נחשב כעיסוק שכלתני וקר, שגורם לעוסקים בו לאובדן היכולות הרגשיות. לכן, אם תעסוק האישה במדע, עתיד הילדים מוטל בסכנה.

סוג שני של צידוקים עונה על השאלה מדוע האישה אינה מסוגלת, במסגרת יכולותיה, לעסוק במדע.
לשם כך, מציבה החברה תכונות אופי מסוימות כמתאימות לעיסוק המדעי – המדע דורש שליטה עצמית, כדי שרגשותיו ודעותיו של המדען לא יחלחלו לתאוריה המדעית שלו. במאה ה-19 רווחה תפיסה שלנשים יש דמיון פרוע ובלתי נשלט, והן פועלות לפי אמוציות שמוכתבות על ידי המערכת ההורמונלית שלהן. הטענה היא שכוח הרצון והשליטה העצמית חלשים אצל נשים, ולכן עיסוקן במדע יעוות את טוהרו.

בנוסף, המדע המודרני בתחילת דרכו דרש הרואיות ולקיחת סיכונים, בעיקר כיוון שחלק גדול ממנו נעשה על ידי משלחות מטעם המדינה, לחודשים ארוכים ולאזורים רחוקים. מסעות אלו נחשבו קשים, ובלתי מתאימים לגוף ולאופי הנשי. הגברים שיצאו למסעות אלו נתפסו כמקריבים עצמם למען המדע, כ"חיילים של המדע". לעומתם, כאשר יצאו נשים למסעות אלה הן נחשבו למזניחות את משפחתן וילדיהן.

גם כיום ניתן לראות הקבלה לכך, כאשר הציפייה מהעוסקים במדע היא לעבור השתלמות ארוכה ותובענית, לרוב בחו"ל, במיוחד לשם קבלת משרות אקדמיות. בו זמנית, מצופה מנשים באותו טווח הגילאים לקחת אחריות על התא המשפחתי. על אישה שאינה עומדת בכך, נמתחת ביקורת.

ראו גם

• נשים במדע
• פמיניזם
• אפליית נשים
• המהפכה המדעית
• היסטוריה של המדע
• היסטוריוגרפיה של המדע
• הפרדת עיסוקים מגדרית
• תפקידי מגדר
• אוולין פוקס קלר

לקריאה נוספת

• ינאי, ניצה, "שאלת המדע בפמיניזם – סנדרה הארדינג וסוגיית החקירה המדעית בפמיניזם", בתוך: נ. ינאי, ת. אלאור, א. לובין, ח. נווה (עורכים), דרכים לחשיבה פמיניסטית - מבוא ללימודי מגדר (רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה), 2006.

• Bowler, Peter J and Morus, Iwan Rhys, Making modern science: A historical survey, ch. 21: "science and gender", (Chicago, The University of Chicago Press), 2005.
• Longino, Hellen, The fate of knowledge, ch. 6: "socializing knowledge", (Princeton: Princeton University Press), 2002.
• Okruhlik Kathleen, "Gender and the biological sciences", in: M. Curd and J.A. Cover (eds.), Philosophy of science: The central issues (New York: Norton Press), 1998.

קישורים חיצוניים

• קרן צוריאל הררי, בלבולי בֵּיצית: פרופ' אוולין פוקס הלר נלחמת בטעויות גבריות במדע, באתר כלכליסט, 24 במאי 2018
• חיה לורברבאום-גלסקי, למה חשוב לציין את היום הבינלאומי לנשים במדע? / דעה, באתר ynet, 11 בפברואר 2021
• פילוסופיה פמיניסטית של המדע: הרצאה בקורס פילוסופיה של המדע, בביצוע ד"ר בועז מילר, סרטון באתר יוטיוב