מגילות שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העתק אחד מקטעי מגילת ספר דברים, לונדון 1883

מגילות שפירא הן 15 מגילות קלף שהכילו יחדיו את ספר דברים המקראי. המגילות שמוזס וילהלם שפירא, סוחר עתיקות מירושלים, הציג ב-1883 וטען שמוצאם ממערה בנחל ארנון וכי נכתבו במאה השביעית לפנה"ס. ככאלה, היוו לטענתו את כתב היד המקראי הקדום ביותר שנתגלה עד אז. במגילות הופיעה גרסה שונה במקצת של ספר דברים מזו שבנוסח המסורה המוכר לנו, שכללה את עשרת הדיברות ובה דיבר אחד נוסף.

כאשר שפירא עמד על סף סגירת עסקה עם המוזיאון הבריטי בלונדון, נקבעו המגילות בידי מומחים כמזויפות בחוות דעת שהביאה לכישלון העסקה, להתאבדותו של שפירא ולאובדן המגילות. בעקבות גילוי מגילות מדבר יהודה במערות בקומראן מ-1947 ואילך, טענו מספר חוקרים מסוימים לאמיתות הממצא.

מציאת המגילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט קטע מן המגילה

מוזס וילהלם שפירא הציג את המגילות ב-1883, כשהוא מציג גרסאות שונות בתגובה לשאלה היכן נמצאו. שפירא טען כי בידיו 15 מגילות קלף קדומות שרכש מבדואים שמצאום במערה בנחל ארנון בעברו המזרחי של ים המלח, ולטענתו תוארכו למאה השביעית לפנה"ס. ככאלה, היוו לטענתו את כתב היד המקראי הקדום ביותר שנתגלה עד אז.

באחת הפעמים טען שפירא כי הציג את הממצאים כבר ב-1878 לפני החוקר הגרמני קונסטנטין שלוטמן (גר') מאוניברסיטת האלה, אך שלוטמן, שהיה אחד המומחים הגרמנים שהובכו בפרשת זיוף חרסי מואב על ידי שפירא, דחה את פנייתו וטען שמדובר בזיוף. את הפקפוקים שעלו באשר לאותנטיות של המגילות דחה שפירא בטענה כי רכש אותן בפרוטות, ולא יעלה על הדעת כי ישקיע אדם מאמץ כה רב בזיוף כזה תמורת רווח כה זעום, אולם הוא המתין חמש שנים נוספות טרם החליט לנסות לצאת איתן שוב להערכת מומחים.

שפירא הגיע עם המגילות לגרמניה ביוני 1883 וניסה לעניין את הגרמנים בקנייתן. בעודו ממתין להחלטתם ותוצאות בדיקתם, הגיע ב-24 ביולי גם למשרדי הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF) שמושבה בלונדון, שם בחנו את המגילות מזכיר הקרן וולטר בזנט, קלוד קונדר ומלומדים נוספים. בזנט הפנה את שפירא אל המוזיאון הבריטי שגילה עניין רב במגילות, ואף הציג שתיים מהן לציבור הרחב, בעוד מומחי המוזיאון בודקים את המגילות האחרות. הידיעה על התעניינות המוזיאון הבריטי והצגת המגילות בו הכתה גלים בבריטניה וברחבי אירופה, ואלפים הגיעו לבקר בתערוכה, ובהם ראש הממשלה ויליאם גלאדסטון. הסכום שנדרש עבור רכישת המגילות היה גבוה מאוד: מיליון ליש"ט, למרות הספקות ההולכים ומתרבים אצל מומחים ביחס למקוריותן.

ב-18 באוגוסט התפרסם בטיימס מכתבו של קלוד קונדר, מראשי הקרן וחוקר ארץ ישראל. במכתב הביע קונדר ספקות, על סמך היכרותו את ארץ ישראל, באשר לסיכויי ההשתמרות של יריעות עור בתנאי האקלים בארץ. ב-21 באוגוסט פרסם ה"טיימס" הלונדוני את חוות דעתו של שארל קלרמון-גנו, שטען כי המגילות הן זיוף נוסף מבית היוצר של שפירא, וכי אינן אלא רצועות שנגזרו משולי ספרי תורה ישנים והושרו בכימיקלים כדי לשוות להן חזות עתיקה. מספר ימים אחר כך התפרסמה חוות דעתו של מומחה המוזיאון הבריטי כריסטיאן דוד גינצבורג, המחזקת את חוות דעתו של קלרמון-גנו. גם המומחים הגרמנים הגיעו למסקנות דומות.

המגילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצא הכיל חמש-עשרה מגילות קלף, חלקם במצב קריא יותר מהאחרים. כל המגילות היו צרות במיוחד, בערך 9 סנטימטר על 18 סנטימטר. כל רצועה הכילה כעשר שורות כתב בצד אחד. הרצועות היו כפולות ולא גלולות, כשכל רצועה כפולה בין פעם אחת לשלושה, סך הכל ארבעים כפלים[1]. במגילות הופיעה גרסה שונה במקצת של ספר דברים מזו שבנוסח המסורה המוכר לנו, שכללה את עשרת הדיברות ובה דיבר אחד נוסף.

המגילות נכתבו כולן ברצף אחד, ללא הפסקה, פרט לעשרת הדיברות, בה נכתבו המילים מופרדות פרט ל'לא' שהודבק למילה שלאחריה. לא נמצא כתב יד עברי אחר שנעשה בצורה הזו, אך בתקופת שפירא האמינו כי זו הצורה בה נכתבו עותקים מוקדמים של המקרא[2]. הכתב נכתב על ידי ידיים שונות, והוא דמה באופן כללי לכתב במצבת מישע ולא לכתבים עבריים עתיקים אחרים, דמיון שנחשב לחשוד כבר במאה התשע-עשרה[3].

אחת הטענות שפסלו את מגילות שפירא הייתה שלא ייתכן שמגילות קלף ישתמרו במשך אלפי שנים, אולם בהמשך התברר כי בתנאי האקלים של מדבר יהודה הדבר אפשרי. גם התיאור של מגילות שפירא, עטופות בבד פישתן ומוכתמות בחומר שומני שחור דומה מאוד לתיאור מגילות קומראן[4].

עמדת המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמינותו של שפירא הייתה מפוקפקת גם קודם הצגת המגילות. ב-1873 התגלה כי אוסף חרסים מואבי בן אלפי פריטים, אותו מכר שפירא למוזיאון בברלין אינו אלא עבודת זיוף זולה של קדרים בני התקופה.

שפירא הגיע עם המגילות לגרמניה ביוני 1883 וניסה לעניין את הגרמנים בקנייתן. בעודו ממתין להחלטתם ותוצאות בדיקתם, הגיע ב-24 ביולי גם למשרדי הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF) שמושבה בלונדון, שם בחנו את המגילות מזכיר הקרן וולטר בזנט, קלוד קונדר ומלומדים נוספים. בזנט הפנה את שפירא אל המוזיאון הבריטי שגילה עניין רב במגילות, ואף הציג שתיים מהן לציבור הרחב, בעוד מומחי המוזיאון בודקים את המגילות האחרות. הידיעה על התעניינות המוזיאון הבריטי והצגת המגילות בו הכתה גלים בבריטניה וברחבי אירופה, ואלפים הגיעו לבקר בתערוכה, ובהם ראש הממשלה ויליאם גלאדסטון. הסכום שנדרש עבור רכישת המגילות היה גבוה מאוד: מיליון ליש"ט, למרות הספקות ההולכים ומתרבים אצל מומחים ביחס למקוריותן.

ב-18 באוגוסט התפרסם בטיימס מכתבו של קלוד קונדר, מראשי הקרן וחוקר ארץ ישראל. במכתב הביע קונדר ספקות, על סמך היכרותו את ארץ ישראל, באשר לסיכויי ההשתמרות של יריעות עור בתנאי האקלים בארץ. ב-21 באוגוסט פרסם ה"טיימס" הלונדוני את חוות דעתו של שארל קלרמון-גנו, שטען כי המגילות הן זיוף נוסף מבית היוצר של שפירא, וכי אינן אלא רצועות שנגזרו משולי ספרי תורה ישנים והושרו בכימיקלים כדי לשוות להן חזות עתיקה. מספר ימים אחר כך התפרסמה חוות דעתו של מומחה המוזיאון הבריטי כריסטיאן דוד גינצבורג, המחזקת את חוות דעתו של קלרמון-גנו. מאוחר יותר התברר כי גם המומחים הגרמנים הגיעו למסקנות דומות.

שנות החמישים והשישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20, לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה, עלו קולות שקראו לבחון מחדש את פרשת מגילות שפירא. מציאת המגילות ערערה את אחת מההנחות המרכזיות של מלומדי המאה התשע-עשרה ביחס למגילות שפירא – ההנחה שלא ייתכן שמגילות קלף ישתמרו משך אלפי שנים. לרשות החוקרים אז גם לא עמדו הכלים המדעיים שעמדו לרשות החוקרים המאוחרים יותר בבוחנם את המגילות. על דעתם של חוקרים שונים עלתה ההשערה שאף אם המגילות אינן מתקופה כה קדומה כפי שהציג זאת שפירא, הרי שייתכן כי מה שמצא שפירא היה חלק מן המגילות הגנוזות מתקופת בית שני - חומר רב ערך בפני עצמו.

פרופ' מנחם מנסור, ראש המחלקה לעברית וללימודים שמיים באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, פרסם ב-1956 מאמר המתעמת עם מסקנות החוקרים של 1883 וקורא לבחון את הנושא מחדש[5]. באותה עת חלק על דעתו נמרצות הבלשן וחוקר המקרא פרופ' משה גושן-גוטשטיין מן האוניברסיטה העברית בירושלים[6]. ב-1965 יצא חוקר "קרן מגילות מדבר יהודה" הבריטית ג'ון מרקו אלגרו מאוניברסיטת מנצ'סטר בקריאה דומה לזו של מנסור[7].

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לכמעט כל החוקרים של המאה ה-19 ושל המחצית הראשונה של המאה העשרים, גם במאה ה-21 יש חוקרים (כגון פרופ' ישראל קנוהל[8]), הסבורים שהמגילות מזויפות: לדעת חוקרים אלה, ניתוח כתב היד שבהעתקים - שבוצעו ידנית במאה ה-19 מתוך המגילות (שלא שרדו כיום) - מראה, כי הצורה - לפחות של האותיות שנמצאות בהעתקים הידניים ההם (ושלמעשה מתיימרות להיות בכתב עברי עתיק) - אינה דומה לזו של האותיות המצויות בכתובות אותנטיות (בכתב עברי עתיק) שהתגלו מאוחר יותר, וכי הטקסט עצמו של המגילות משתמש - הן בכמה מילים וביטויים שלא נמצאו בעברית מקראית אלא רק בלשון חז"ל כגון "עֵדֻת שקר"[9] או "הֶחֱרֵתִךָ"[10] (מהשורש ח.ר.ר במובן של השורש ש.ח.ר.ר) - והן בשיבושים תמוהים כגון "לתתוהת" במקום "לטוטפֹת".

מאידך גיסא, חוקרים אחרים - כגון שלמה גיל (2017)[11] ד"ר דוד שפירא (2021) ופרופ׳ עידן דרשוביץ (גר') (2021)[12][13] - טוענים, כי המגילות שהוצגו על ידי שפירא היו אותנטיות. יש מהם שחושבים כי התיארוך למאה השביעית לפני הספירה אינו נכון, אלא ייתכן והמגילות הם חלק ממגילות מדבר יהודה ושייכות למאה הראשונה לפני הספירה. עידן דרשוביץ טוען כי הוכיח במחקריו כי לא זו בלבד שלפי עדויותיהם של בני המאה ה-19 שצפו במגילות מתגלה דמיון עקבי - בין אופיין הפיזי כולל טיב השתמרותן ומקום איתורן - לבין תכונות פיזיות מקבילות של מגילות מדבר יהודה שהתגלו רק כמה עשרות שנים מאוחר יותר, אלא מתוך מגילות שפירא מתקבל לראשונה אישור רטרוספקטיבי עבור ממצאים הרבה יותר מאוחרים של הפילולוגים מסוף המאה העשרים (ואף מתחילת המאה ה-21) לגבי אופי הנוסח המקורי הקדום של ספר דברים (כולל התאמות בלתי צפויות מסוימות בין כתובת השילוח לבין מגילות שפירא שהתגלו לפניה כפי שעולה ממכתב שנשלח לשפירא מחוקר בשם קונסטנטין שלוטמן כשנתיים לפני גילויה).

פרופ' מאיר בר-אילן טען שאמנם המגילה אינה מזויפת, אך היא מעובדת מתוך ספר דברים ולא להפך, ואיחר את כתיבתה על פי השוואה למקורות חז"ל למאה הראשונה לספירה[14].

בינואר 2022 טען פרופ' בנימין זאס מאוניברסיטת תל אביב כי מגילות שפירא אינן זיוף, וזאת על פי העובדה שהאות יו"ד בכתב העברי הקדום במגילות שפירא זהה לכתובות שהתגלו רק עשרות שנים מאוחר יותר בחפירות בתל רחוב, בתל חרור ובחרסי שומרון, ולא ליו"ד המשמשת במצבת מישע[15].

גורל המגילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה שפורסמה ב"פאנץ'" ולועגת לשפירא, המוצג כנוכל עם מאפיינים יהודיים סטריאוטיפיים

באוגוסט 1883, לאחר פרסום חוות דעתם השלילית של קלוד קונדר, שארל קלרמון-גנו וכריסטיאן דוד גינצבורג, הודיע המוזיאון הבריטי כי לא ירכוש את המגילות, שפירא הוקע כזייפן ונוכל, והסערה הרעישה את עולם הארכאולוגיה וחקר התנ"ך בעולם. עיתוני לונדון נתנו תפוצה נרחבת לגילויים החדשים, מלווים בלגלוג על שפירא ועל המוזיאון הבריטי שנפל בפח, וקריקטורות שלא נעדרה מהן נימה אנטישמית.

שפירא עזב את לונדון ללא המגילות, כשהוא מותירן בידי המוזיאון הבריטי. ייתכן שקיווה לבדיקות נוספות של המוזיאון, שעוד יכשירו אותן. ביולי 1885 רכש סוחר ספרים בשם ברנרד קוואריץ' את "מגילות שפירא" מהמוזיאון הבריטי דרך בית המכירות הפומביות סות'ביס, תמורת הסכום הזעום של 10 לירות שטרלינג ו-5 פני. בשנת 1887 הציגם קוואריץ' בתערוכה למכירה במחיר נקוב של 25 ליש"ט, ומאז אפפה תעלומה את גורלן. במשך שנים רווחה ההשערה שהמגילות נקנו על ידי סר צ'ארלס ניקולסון (אנ'), מייסד אוניברסיטת סידני, איל הון ואספן, ומאוחר יותר נכחדו בשריפה בביתו של ניקולסון בפאתי לונדון ב-1899. עם זאת נתפרסמו בשעתן גם ידיעות, שלא ברורה מהימנותן, שהרוכש היה דווקא כריסטיאן דוד גינסבורג, מומחה המוזיאון הבריטי שקבע אותן כמזויפות.[16]

מחקרים מאוחרים יותר מצאו כי צ'ארלס ניקולסון אמנם רכש והחזיק כתבי יד עתיקים שמקורם בשפירא, אך אין מדובר במגילות אלה[16]. גם לגבי כריסטיאן דוד גינסבורג, נמצא כי אמנם חשק לזמן-מה במגילות[17], אך לא רכשן לבסוף. ב-2011 מצא הספרן האוסטרלי מת'יו המילטון עדות לכך שרוכש המגילות מבית המסחר של קוואריץ' היה הרופא האנגלי פיליפ ברוקס מייסון, וקיים תיעוד כי ב-8 במרץ 1889 הציג מייסון את המגילות בפני קהל[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגילות שפירא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "THE SHAPIRA LEATHERS." The American Hebrew (1879-1902), Aug 24 1883, p. 16. ProQuest. Web. 16 Mar. 2021 .
  2. ^ Millard, A. R. (1970-03-01). ""Scriptio Continua" in Early Hebrew: Ancient Practice or Modern Surmise?". Journal of Semitic Studies (באנגלית). 15 (1): 2–15. doi:10.1093/jss/15.1.2. ISSN 0022-4480.
  3. ^ Dershowitz, Idan. "The Valediction of Moses: New Evidence on the Shapira Deuteronomy Fragments." (אורכב 19.03.2021 בארכיון Wayback Machine) Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft 133 (1): 1-22.
  4. ^ אתר למנויים בלבד הניו יורק טיימס, חוקר ישראלי גילה עדויות שמשנות את כל התמונה, באתר הארץ, 17 במרץ 2021
  5. ^ Menahem Mansoor, The Case of Shapira's Dead Sea Scrolls of 1883
  6. ^ Goshen-Gottstein, Moshe H, The Shapira Forgery and the Qumran Scrolls, [1956] Journal of Jewish Studies 7
  7. ^ John M. Allegro, The Shapira Affair, W.H. ALLEN, 1965.
  8. ^ אתר למנויים בלבד ישראל קנוהל, בכל זאת זיוף, באתר הארץ, 14 במאי 2021
  9. ^ אלא אם כן הביטוי "עדות שקר" יתפרש כביטוי מקראי במובן של שבועת שקר; מה שאינו מן הנמנע שהרי, מחד גיסא "עדת/עדות" מתפרשת בתורה גם בתור "ברית" (כפי שמוכח מהביטויים המקראיים המתחלפים "ארון העדֻת/העדות" לעומת "ארון הברית", וכן "לֻחֹת העדֻת" לעומת "לוחֹת/לֻחות הברית"), ומאידך גיסא "ברית" מתפרשת בתורה גם בתור "שבועה/אָלָה" (כפי שמוכח מתקבולות מקראיות נפוצות כגון בפסוקי התורה: "ברית אבתיך אשר נשבע להם", "בריתו אשר נשבע לאבתיך", "תהי נא אָלָה...ונכרתה ברית עמך", "לעברך בברית... ובאלתו", "את הברית הזאת ואת הָאָלָה הזאת", ועוד הרבה בנ"ך).[דרוש מקור]
  10. ^ אם כי יש שורשי מילים בלשון חז"ל - שאמנם לא נמצאו במקרא - אך לבסוף כן נמצאו בכתובות מתקופת המקרא, כגון השורש ע.צ.ד שנמצא לא רק במשנה (במילה "מעצד") אלא גם בלוח גזר (בתור פועל).[דרוש מקור]
  11. ^ Guil Shlomo, "The Shapira Scroll was an Authentic Dead Sea Scroll" Palestine Exploration Quarterly 149 (1): 6-27
  12. ^ Dershowitz, Idan. "The Valediction of Moses: New Evidence on the Shapira Deuteronomy Fragments." Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft 133 (1): 1-22.
  13. ^ Dershowitz, Idan (2021). The Valediction of Moses: A Proto-Biblical Book. Forschungen zum Alten Testament.
  14. ^ מ' בר-אילן, ביקורת ספר: ע' דרשוביץ על המגילה של שפירא .
  15. ^ Can a unique letterform clinch the authenticity of the Shapira leather manuscripts? A rejoinder to Matthieu Richelle , Semitica 63, 2021 p. 223-242.
  16. ^ 1 2 יורם סבו, סוחר המגילות, הקיבוץ המאוחד, 2018
  17. ^ Fred N. Reiner, C. D. GINSBURG AND THE SHAPIRA AFFAIR A NINETEENTH-CENTURY DEAD SEA SCROLL CONTROVERSY, British Library Journal
  18. ^ יורם סבו, סוחר המגילות, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1, 2018, עמ' 179–179
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מגילות_שפירא&oldid=38071526"