מגנוס לינדברג

**מגנוס לינדברג**
**Magnus Lindberg**
לידה	27 ביוני 1958 (בן 65); הלסינקי, פינלנד
שם לידה	Magnus Gustaf Adolf Lindberg
מוקד פעילות	הלסינקי, פריז
מקום לימודים	אקדמיית סיבליוס, Svenska normallyceum
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	פינית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	מדליית פרו פינלנדיה (2012); פרס סיבליוס (2003); פרס המוזיקה של המועצה הנורדית (1988) ;
	פרופיל ב-IMDb

מגנוס לינדברג (בפינית: Magnus Lindberg; נולד ב-27 ביוני 1958) הוא מלחין ופסנתרן פיני.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדברג, יליד הלסינקי, למד באקדמיית סיבליוס בהלסינקי אצל ראוטאווארה והיינינן, החל בפסנתר. הוא השתתף בקורסי קיץ בסיינה שבאיטליה, בהנחיית דונאטוני ובדרמשטאדט בהנחיית בריאן פרניהאף. לאחר סיום לימודיו ב-1981 יצא לסיורים ברחבי אירופה, למד באופן פרטי אצל גלובוקאר וגריזי בפריז. ועיין בתיפוף יפני ובפאנק רוק בברלין.

יצירות וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנובת הנעורים של לינדברג כוללת יצירה תזמורתית גדולה בשם Donor, שחוברה בגיל 16. מקובל לראות ב- Quintetto dell’Estate מ-1979 את האופוס הראשון שלו. יצירתו הראשונה שבוצעה בתזמורת מקצועית הייתה "פסל II בשנת 1982, החלק השני בטרילוגיה, שהראשון והשלישי בחלקיה לא נכתבו עוד זמן רב. להצלחתו הגדולה הראשונה זכה ב-"Action-Situation-Signification" משנת 1982, התנסותו הראשונה במוזיקה קונקרטית. יצירה זו נכתבה למען ובוצעה על ידי הרכב המוזיקה החדשה "טואימי" ("זה עובד" בשפה הפינית), שלינדברג ייסד בקיץ 1980. בערך באותו זמן ייסד לינדברג קבוצה לא-רשמית שנודעה בשם "אגודת אוזניים קשובות", שכללה יחד איתו את ארו המניימי, אולי קורטקאנגאס, יוני קאיפאינן, קאייה סארייאהו ואסה-פקה סאלונן.^[1] לינדברג הוא פסנתרן מנוסה וביצע כמה מיצירותיו כחבר בטואימי.

"מלאכת מחשבת" (Kraft), שנכתבה בשנים 1983-86, גם היא בשביל טואימי, היא היצירה הגדולה ביותר של לינדברג עד היום, עם הרמוניות של יותר מ-70 צלילים ופרטיטורה בגובה מטר. היא עושה שימוש באינסטרומנטאציה מסורתית לצד הקשה על גרוטאות מתכת וקריינות. לאחר סיום "מלאכת מחשבת" התקשה לינדברג בהלחנה, ופרט ל"אוּר" (Ur) משנת 1986, שאותה כינה "מלאכת מחשבת בצורה קאמרית", השתלטה עליו תקופה של הפסקת יצירה, שנמשכה למעלה משנתיים. את הזמן הזה הקדיש הן לחשיבה מחודשת על סגנונו והן להחלמה ממחלה טרופית, שדבקה בו במסע באינדונזיה.

"מלאכת מחשבת" השתמשה במבנה דמוי-שאקון, שמהלך היצירה בו מבוססת על מחרוזת נשנית וחוזרת של אקורדים. רעיון זה היווה בסיס לסגנון החדש של לינדברג. הוא חזר בטרילוגיה תזמורתית המורכבת מ"קינטיקה" (1988), "מריאה" (1989-90) ו"שמחה" (Joy) ‏(1990). אף כי עניינו של לינדברג בתפעול אלקטרוני של הצליל פחת עם הזמן, הוא המשיך לבחון את האפשרויות הגלומות בתוכנת הלחנה, ו"מנוע" מדגימה קונטרפונקט מורכב שנוצר במחשב. מאז "שמחה" חל בסגנון, בתזמור ובהרמוניות של לינדברג זיכוך הדרגתי, שניכר לראשונה ביצירות "קורנטה" להרכב קאמרי (1992) (וגרסת ההמשך התזמורתית שלה, "קורנטה II" מאותה שנה), ו"דואו קונצ'רטנטה" (1992). ביצירות אלה גילה לינדברג קשת השפעות, מפייר בולז וטריסטאן מורייועד איגור סטרווינסקי ומינימליזם. יצירתו הסימפונית "הילה" (Aura) ‏ (1994) משקפת סגנון חדש ואקלקטי יותר.

מאז ממשיך לינדברג לבנות על ההתפתחויות הללו, מוסיף ומלטש את סגנונו, הנוטה כיום לעבר סוג של טונאליות חדשה, שרמזים לה הופיעו ביצירות כמו "שמחה" ו"הילה". התפתחות זו מגיעה לשיאה באחת מיצירותיו הפופולריות ביותר עד כה, בקונצ'רטו לקלרינט ב-2002, שיש בו מלודיה בעלת אופי עממי ותזמור עשיר.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדברג קיבל כמה וכמה פרסי יצירה, בהם פרס איטליה (1986), בימת המלחינים של אונסק"ו הבינלאומי (1986), פרס המוזיקה הנורדית (1988) על "מלאכת מחשבת", ופרס האגודה הפילהרמונית המלכותית על יצירה רחבת-יריעה (1992).

בעונת 2009-10 היה לינדברג למלחין הבית של הפילהרמונית של ניו יורק, בהזמנת המנהל המוזיקלי הנכנס, אלאן גילברט. בתוכנית של קונצרט הפתיחה החגיגי של הפילהרמונית בספטמבר 2009 נכללה יצירה חדשה של לינדברג, "אקספו", שהתקבלה היטב.