מגרש קטמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגרש קטמון
אין תמונה חופשית
מיקום רחל אמנו 16, שכונת קטמון הישנה, ירושלים
קואורדינטות 31°45′51″N 35°12′58″E / 31.7641°N 35.2161°E / 31.7641; 35.2161
נפתח 1955
נהרס 1982
בעלים ההסתדרות הכללית (הפועל ירושלים)
קבוצות הפועל ירושלים
מושבים 7,000[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אצטדיון הפועל ע"ש איש שלום הידוע כמגרש קטמון היה מגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים מאז שנות החמישים ועד תחילת שנות השמונים. המגרש עמד ברחוב רחל אמנו 16 אשר בשכונת קטמון הישנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון ספורט בריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה, פקידי הממשל הצבאי הבריטי, ולאחריו אנשי הממשל האזרחי, החלו לאכלס את ירושלים. רבים מהם השתכנו במושבה הגרמנית באזור עמק רפאים, משם פונו התושבים הטמפלרים אשר הוגלו מארץ ישראל בשנת 1918 כנתיני אויב. חלק מהטמפלרים חזרו ארצה בשנת 1922 אבל רק מעטים מהם הגיעו לירושלים. כך המשיכו הבריטים לגור במושבה הגרמנית והאזור הפך למרכז התרבות הבריטית בארץ בראשית תקופת המנדט. הבריטים ייסדו מועדון ספורט על גבול המושבה הגרמנית ושכונת קטמון (ברחוב הצפירה) במקום הוקמו מגרשי טניס ומגרש כדורגל. הבריטים עודדו וארגנו משחקי כדורגל, ואף תמכו בהקמת קבוצות מקומיות שנגדן התחרו[2].

בשנות העשרים ניצחה במגרש זה הכח וינה קבוצה בריטית מקומית, במסגרת מסע משחקים עולמי[דרוש מקור].

כמגרש הפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה עבר השטח לרשות מדינת ישראל כיורשת של שלטון המנדט. באותם שנים שימש המגרש את כל קבוצות העיר לאימונים ומשחקים, אך לא היו בו יציעים לצופים[3]. אחר כך הוחכר המגרש לאגודת הפועל, שהקימה בו יציעים. האצטדיון נחנך כמגרשה הביתי של הפועל ירושלים במאי 1955, בטקס בנוכחות ראש הממשלה משה שרת, והוא נקרא אצטדיון הפועל ע"ש איש שלום (שהיה מנהל חברת סולל בונה בירושלים)[4].

בשנת 1961 קבוצת בית"ר ירושלים ביקשה לשחק במגרש, לאחר שהנהלת ימק"א לא חידשה את החוזה עם הקבוצה לשימוש באצטדיון ימק"א[5].

הריסת המגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-70, יזם ראש העירייה טדי קולק, תוכנית להקמת קריית ספורט לאומית שבמרכזה אצטדיון כדורגל על "רכס שועפאט" בצפון ירושלים. תכנון הפרויקט השאפתני החל בשנת 1971[6][7]. בשלב א', בנובמבר 1971, אושרה הקמתו של אצטדיון כדורגל בו 23,000 מקומות ישיבה, עם אפשרות הרחבה ל-50,000 מקומות[8][9]. לאחר השלמת התכנון וקבלת האישורים הכריז קולק, בשנת 1977, על תחילת עבודות ההקמה, כשבמקביל החל מאבק של הקהילה החרדית בירושלים נגד התוכנית[10]. עבודות התשתית באזור החלו בשנת 1979, וגררו אחריהן הפגנות של חרדים כנגד בניית האצטדיון. סיעת אגודת ישראל בעיריית ירושלים החלה להפעיל לחץ להפסקת העבודות, ואיימה לפרוש מהקואליציה העירונית[11]. נערי 'נטורי קרתא' מארגון קש"ת גם חיבלו בכלים ההנדסיים שעבדו במקום[12]. החרדים התנגדו לבנייתו של מרכז הספורט בטענה שכדורגל הוא "עבודה זרה"[13][14]. לאחר שהעבודות נמשכו פרשה סיעת אגודת ישראל מהקואליציה העירונית[15], ובנוסף פנתה לראש הממשלה מנחם בגין שיתערב במשבר. בגין הסכים להפסיק את המימון הממשלתי לפרויקט והוא בוטל[16]. במקום זאת הציעה קולק תוכנית חליפית, להורס את מגרש קטמון ולבנותו מחדש כאצטדיון מודרני שיכיל 14,000 מקומות, באמצעות התקציב שנועד לאצטדיון שועפאט. האצטדיון החדש ישמש כאצטדיון עירוני לכל קבוצות העיר ומנחם בגין וקבוצת בית"ר ירושלים הסכימו לפשרה[17].

מגרש קטמון נפסל בתחילת עונת המשחקים 1979-80, מאחר והיציעים היו במצב רעוע, באותה עונה גם ירדה הפועל לליגה הארצית ומצבה הכספי לא איפשר להשקיע בשיפוץ המגרש[18]. הפתרון שהוצע היה להעביר את המגרש לרשות עיריית ירושלים והיא זו שתקים את האצטדיון החדש[19]. העירייה החלה בהריסת המגרש ומיד החל שוב מאבק נגד הקמת האצטדיון, לא רק על ידי הקהילה החרדית בירושלים, אלא גם של דיירי השכונה שהתנגדו להקמתו בטענה שאלפי הצופים יפגעו בשלוות התושבים[20][21]. הקמת האצטדיון נדחתה לאחר שהוגשו אלפי התנגדויות לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ולבסוף בוטלה, אך קבוצת הפועל נותרה ללא מגרש. ניסן הרפז, מזכיר ההסתדרות בירושלים, דרש שהמגרש ישוב לרשות קבוצת הפועל לירושלים, כך שמכירת הקרקע תכסה את חובות הקבוצה. בשנת 1983 נמכר השטח לחברת "חפציבה" של הקבלן הירושלמי מרדכי יונה. הכספים שהתקבלו ממכירת השטח אפשרו לקבוצה לכסות את חובותיה ולהמשיך לפעול[22]. על שטח המגרש, ברחוב רחל אמנו פינת רחוב חזקיהו, נבנה מיזם "גני קטמון" של בתי דירות יוקרתיים ופארק עירוני שנקרא עד היום בפי התושבים "מגרש הפועל". מהמגרש נותר עד היום שריד אחד, הקיר הצפוני של היציע הצפוני.

בשנים שלאחר מכן עברה קבוצת הפועל לשחק באצטדיון ימק"א, ולאחר מכן באצטדיון טדי שנבנה כתחליף לאצטדיוני קטמון וימק"א.

שם המגרש הונצח בהקמתה של קבוצת הפועל קטמון ירושלים השואפת להוות אלטרנטיבה להפועל ירושלים.

משחקים מפורסמים שנערכו במגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצחון של הפועל ירושלים על מכבי תל אביב בתוצאה 1-2, בינואר 1966 לעיני 7,000 צופים[23].
  • משחק ידידות בין הפועל וביתר ירושלים, בפתיחת עונת המשחקים 1969-70, כמשחק הכנה לקראת העונה החדשה. המשחק נערך לעיני 5,000 צופים, ואת בעיטת הפתיחה בעט ראש העירייה טדי קולק. השער היחיד במשחק הובקע שלוש דקות לפני סיום המשחק על ידי אלי בן רימוז'[24].
  • משחק גביע בין בית"ר תל אביב להפועל ירושלים בנובמבר 1975, בו הובילה הפועל 0-2 עד דקות האחרונות של המשחק, השופט האריך את המשחק מסיבה לא ברורה וביתר תל אביב לבסוף ניצחה בתוצאה 3-2[25].
  • ניצחון של ביתר בדרבי של ירושלים לעיני 8,000 צופים באוקטובר 1974. את השער היחיד במשחק הבקיע שלום אביטן[26].
  • משחק ליגה בשנת 1959 בו החליטה הפועל עפולה לארח את ביתר ירושלים במגרש, בכדי להגדיל את ההכנסות שלה ממכירת כרטיסים. במשחק ניצחה ביתר בתוצאה 5-4 לעיני 5,000 צופים[27].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רק 7,000 יורשו להיכנס לקטמון, מעריב, 8 בינואר 1976
  2. ^ יהושע בן-אריה, ארץ בראי עברה : מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל - חלק חמישי : ירושלים בראשית תקופת המנדט הבריטי, עורכים: רן אהרונסון וחגית לבסקי, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי האוניברסיטה העברית בירושלים, 2001, עמוד 388
  3. ^ ידיעה על משחק של קבוצת בית"ר ירושלים במסגרצ גביע המדינה במגרשבספורט, חרות, 17 באפריל 1949
  4. ^ נחנך איצטדיון "הפועל" בירושלים, על המשמר, 2 במאי 1955
  5. ^ הנהלת בית"ר ירושלים תתבע מגרש עירוני או משחקים במגרש קטמון, חרות, 12 בנובמבר 1961
  6. ^ מרכז ירושלמי לספורט יוקם ליד שועפת, דבר, 18 ביוני 1971
  7. ^ בתכנון: 3 מרכזי ספורט ,מירושלים, מעריב, 12 במרץ 1971
  8. ^ אושרה הקמת איצטדיון בבירה, מעריב, 12 בנובמבר 1971
  9. ^ טוביה מנדלסון, קריית ספורט לירושלים, דבר, 27 באוקטובר 1972
  10. ^ קולק: אנו מתחילים בבניית האיצטדיון למרות האיומים, מעריב, 11 ביולי 1977
    גד ליאור, חבר הכנסת ברעם: "על הכנסת לדון בפרשת האיצטדיון", מעריב, 25 ביולי 1977
  11. ^ סיעת אגו"י בי־ם לוחצת להפסקת עבודות האיצטדיון, דבר, 12 ביוני 1979
  12. ^ קולק: "הכביש ישאר פתוח וגם אצטדיון יקום", מעריב, 16 בספטמבר 1979}
    יונתן פלג, הכפייה הדתית זוחלת לכדורגל, דבר, 9 במאי 1979
  13. ^ הפוגה בחזית הירושלמית" במלחמת החרדים בקולק", דבר, 6 באוגוסט 1979
  14. ^ קולק: אבן ברמות פוגעת כאבן בחברון, דבר, 19 במאי 1980
  15. ^ עבודות האצטדיון נמשכו : אגו"י תפרוש היום מהקואליציה בירושלים, דבר, 19 באוגוסט 1979
  16. ^ משה הורביץ, מאה שערים ולא איצטיון אחד, כותרת ראשית, 27 במאי 1987
  17. ^ קולק מקווה שתכנית מגרש הכדורגל בקטמון תאושר בוועדה המחוזית, דבר, 6 בספטמבר 1981
  18. ^ ר בן יצחק, עלייתה ונפילתה של הפועל ירושלים, מעריב, 22 במאי 1979
  19. ^ טובה צימוקי, מועצת עיריית ירושלים אישרה הקמת האיצטדיון, דבר, 4 באוגוסט 1981
  20. ^ איצטדיון בלב קטמון - שואה אקולוגית על תושבי השכונה, דבר, 8 במאי 1983
  21. ^ פנייה לבג"ץ בעניין האיצטדיון בירושלים, דבר, 19 בינואר 1982
  22. ^ יהודה גולן, מתגעגעים לחירבה, מעריב, 10 ביוני 1990
  23. ^ מאיר גבאי, ירושלים ניצחה במחצית השניה, מעריב, 30 בינואר 1966
  24. ^ דרבי רגוע בבירה, מעריב, 28 בספטמבר 1969
  25. ^ גד ליאור, דרמה סוערת בקטמון, מעריב, 5 בנובמבר 1975
  26. ^ משה פרוכטר, אביטן שמר על המסורת בקטמון, מעריב, 20 באוקטובר 1974
  27. ^ 9 שערים ומהומה גדולה בירושלים, מעריב, 10 במאי 1959